אשכולות הגפן· רבי מנחם מנדל לנדמן
אשכול עניני האדם
בענין הכתוב בסיום קהלת סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמר כי זה כל האדם, איתא ברכות ו' מאי כי זה כל האדם אר"א כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה הרי נתייחס כל העולם כלו אל האדם שהי' אחרון בבריאת העולם היינו לפי שהכל הולך אחר החתום. ואמנם מה שנברא האדם באחרונה הוא מלמד לאדם דעת תורה שנמשלו למים שיורדים מגבוה לנמוך כן האדם לא תזוח דעתו לפי שאומרים לו יחוש קדמך, ובב"ר איתא דרשת ר"ל על אחור וקדם צרתני שבריאת גופו של אדם אחור לכל הנבראים שנברא ביום הששי ובריאת נשמתו של אדם קדם לכל הנבראים שנבראת ביום הראשון שנאמר ורוח אלקים מרחפת הוא נשמת רוחו של אדם הראשון, וזה יבואר עם הנ"ל דידוע שההולך אחר הנאת גופו נמשך מזה גאות אדם לכן השפיל גאותו בגופו דוקא שנברא באחרונה אבל ההולך אחר הנאת נשמתו מואס במותרות גופניות וממילא מרוחק מן הגאות לכן לא חשש על נשמתו מן הגאות ובראה קודם לכל הנבראים להורות שכל הנבראים אח"כ נבראו בשביל האדם ההולך אחר הנאת נשמתו והיינו את האלקים ירא ואת מצותיו שמר כי זה כל האדם שכל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה האדם ההולך בהנאת נשמתו דהיינו את האלקים ירא ואת מצותיו שמר:
ואמנם כאן שני כתובים באים כאחד בסיום מגלת קהלת הלא המה פסוק סוף דבר הכל נשמע וגו' ולאחריו פסוק כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט וגו' ושוב לאחריו חוזרין פסוק שלפניו סוף דבר וגו' ואם שיש טעם פשוט שלא לסיים בדבר רע כנודע בסי' יתק"ק. אמנם כמה תנים יש וכאן יש לפרש שענין פסוק סוף דבר נאמר על ענין פסוק שלאחריו כי את כל מעשה ולכן חוזרין לאחריו פסוק סוף דבר שלפניו לומר שמענין פסוק כי את כל מעשה מובן פסוק סוף דבר שלפניו ולכן חוזרין לאחריו לומר עכשיו נתפרש מה שאמרתי קודם בסתום כאשר יאמר אדם דבר סתום ואח"כ יאמר דבר שבזה יובן כוונת הסתום יחזור. אח"כ סתומתו לומר זו שאמרתי קודם בסתום ועכשיו נודע הדבר. ובזה יבואר דהנה התורה אומרת ואהי' אצלו אמון אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה במעשה בראשית. ובזוה"ק מבואר שבתיבת בראשית ו' אתוון נגד ו' שבחים של ה' תבות נגד חומשי תורה ויתכן נמי כי ו' ימי המעשה כנגד ו' שבחי התורה וא"כ גמר ימי המעשה ביום ו' כנגד שבח ו' משפטי ד' אמת והיינו מה שאמרו הדן דין אמת לאמתו נעשה שתוף להקב"ה במעשה בראשית ומרומז משפטי ד' אמת בגמר יום הששי שנא' וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאור ורמוז במלות ויר"א אלקי"ם א"ת הס"ת אתוון אמ"ת שהי' הראי' במשפטי ד' אמת דבמשפט שייך ראי' כנאמר מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים, ועל ענין זה נאמר כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט היינו ענין וירא אלקים את כל אשר עשה המבואר דהיינו ראי' במשפט ואמר על כל נעלם אם טוב ואם רע שהביא את כל אשר עשה במשפט להבחין אם טוב ואם רע וכאן נאמר והנה טוב מאד כטעם עיניך תחזינה מישרים ומבואר ענין המשפט שבפסוק זה שרומז על שבח משפטי ד' אמת, ולפי מה דאמרי' בעלמא מקרא נדרש לפניו ולפני פניו כן שבח משפטי ד' נדרש לשבח יראת שלפניו ולשבח מצות שלפני פניו, ובזה יצא לנכון שפסוק סוף דבר הכל נשמע רומז על סוף דבר של מעשה בראשית ששם ודאי הכל נשמע בענין וירא אלקים את כל אשר עשה שענינו מבואר בפסוק שלאחריו כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט. ועל זה הורה הפסוק שלפניו ואמר את האלקים ירא היינו מה ששבח משפטי נדרש לשבח יראת שלפניו, ושוב ואת מצותיו שמר היינו מה ששבח משפטי נדרש לשבח מצות שלפני פניו וסיים כי זה כל האדם דוקא ירמוז על מה דסיים בסוף מעשה בראשית והנה טוב מאד ואיתא בב"ר פ"ט רבנן א"ל בשם רחב"א ור"פ ור"ח הוא מאד הוא אדם הינון אותיות דדין הינון אותיות דדין:
בב"ר פ"ט וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ארשב"ל הנה טוב מאד זה העוה"ז והנה טוב מאד זה העוה"ב העוה"ז והעוה"ב הביטו בהן הקב"ה ראי' אחת מבואר דדרש ו' של והנה ללשון חזרת הנה טוב מאד בכפל כנגד ב' עולמות אלא שנכפלו בלשון אחד לענין הדרש שהביט בהן הקב"ה ראיה אחת ויש לכוון על זה מאי שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד אחים הם ב' עולמות והם גם יחד בראי' אחת תדע שהתאחדות כפל ס"ת הנ"ה טו"ב מא"ד הם אותיות יח"ד, ולפי"ז נתייחס טוב על עוה"ז וטוב על עוה"ב ובמה טוב ומה נעים יתייחס טוב על עוה"ז ונעים על עוה"ב ויבואר כי נעים דעוה"ב. הוא עצמו מחליף אותיות טו"ב דעוה"ז משום דלגבי צדיקים המתיסרין בעוה"ז וצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה וא"כ טוב דעוה"ז תחלתו אות ט' בחלוף באות נ' שבחצי השני של האותיות בא"ת ב"ש שהן חוזרין למפרע בחי' דין היסורין שבתחלתן ושוב טוב דעוה"ז סופו אות ב' בחלוף באות מ' שבחצי השני' של האותיות בא"ל ב"ם שהן כסדרן בחי' רחמי השלוה שבסופן ושוב טוב דעוה"ז תוכו אות ו' ממוצעות בין היסורין שבתחילה ובין השלוה שבסוף לכן שוה בה המדה בין בחלוף א"ת ב"ש באות פ' ובין בחלוף אלב"ם באות פ' הרי חלוף ט' דראש טוב באות כ' דראש נעים וחלוף ו' דתוך ט"וב באות פ' חושבן ע"י דתוך נ"ע"ים וחלוף ב' דסוף טו"ב באות מ' דסוף נעים היינו מה טוב ומה נעים והרי לגבי טוב דעוה"ז נאמר מ"ה מנין מא"ד דלגבי הנה טוב מאד דעוה"ז ולגבי נעים דעוה"ב נאמר ומה הרי כוסף ו' על מנין מאד דלגבי והנה טוב מאד דעוה"ב שנדרש בתוספות ו' של והנה אמנם הוראת ו' ללשון כפול כנדרש ו' של ויתן לך יתן ויחזור ויתן וכן לענין לעוה"ב נאמר בארצם משנה יירשו ונדרש זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. ולפי"ז לשון ומה נעים דעוה"ב היינו כפל נ"ע"ים מנין ש"ם הרי לגבי מא טוב ומה נעים רמוז טוב עם שם כענין שנאמר טוב שם משמן טוב והיינו דסיים כשמן הטוב על הראש יורד ושוב על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו רצונו שתקוני הזקן הם סוד י"ג מדות הרחמים ועל פי מדותיו רומז קודם קריאת הפה במדותיו נאמר ג"כ טו"ב עם ש"ם בענין אני אעביר כ"ל טוב"י על פניך וקראתי בשם ד' לפניך והנה בי"ג מדות מאל עד ונקה יש כ"ט אתוון רמיזין בחושבן אתי"ם ופסקינתו משה בסימן כח א"ח היינו בפסוק א' המוקדם נאמרו ח' תבות מאל עד ואמת ובפסוס א' המאוחר נאמרו ח' תיבות מנצר עד ונקה הרי המדות מאל עד ואמת חושבן טו"ב עם א"ח פעם עול"ם הז"ה והמלות מנצר עד ונקה היינו מנין תבה ראשונה נצר מנין כפל נעים דמנין ש"ם ושאר התבות מנין א"ח פעם עול"ם הב"א הרי הנה מה טוב ומה נעים שבת אח"כ גם יחד רומז שהעוה"ז והעוה"ב הביט בהן הקב"ה ראי' אחת:
ואמנם מה שהביט ראי' אחת בב' עולמות לפי ששניהם נבראו בב' אתוון דשם י"ה העוה"ז בה' והעוה"ב בי' ולפי"ז שייך בהם ראי' אחת שנתאחדו בשם י"ה וביותר יבואר לפי שאתוון י"ה רומזין חכמה בינה ושניהם נתאחדו זב"ז כמבואר בזוה"ק בטעם קנה חכמה קנה בינה שנאמר בכל אחד קנה דלא פחות מתרוייהו כחושבן חכמת בינה עם י"ה והכי נמי בהתאחדות ב' עולמות בתואר שבת אחים גם יחד הרי כל עול"ם עם א"ח דייקא נשלם למנין קנ"ה שבחכמ"ה ובבינ"ה וענין זה יש לכוון בהא דחנן אבות פ"ה תלמידיו של א"א אוכלין בעוה"ז ונוחלין העוה"ב שנאמר להנחיל אהבי יש וגו' בזה רמוז נחלת ב' עולמים שעליהם נאמר ביה ד' צור עולמים והמה ברמז מלת אתב"י היינו א' עם ה' ב' עם י' שעולם א' הוא עוה"ז נברא באות ה' ועולם ב' הוא עוה"ב נברא באות י' גם אהב"י חושבן ב' פעם א"ח דב' עולמים והם משלימין לב' פעם עולם מנין ב' פעם קנ"ה הנ"ל והם ברמז מנין י"ש דלבתר אתבי ועכ"פ ברמז קנה שבכל עולם הוא חכמה ובינה עם י"ה כנ"ל מזוה"ק נמצא יתייחס שם י"ה בין בעוה"ז בין בעוה"ב וזה יש לכוון במה שנאמר מן המצר קראתי י"ה המצר בה' הידוע היינו יסורי הצדיקים שבעולם הזה הידוע ושוב ענני במרחב י"ה מרחב בלא ה' הידוע היינו שלות הצדיקים לעולם הבא שלא נודע עדיין, ובענין זה יש לרמוז בהא דתנן שעוה"ז דומה לפרוזדור בפני עוה"ב שהוא טרקלין התקן עצמך בפרוזדור היינו מן המצר קראתי י"ה והרי המצ"ר עם העול"ם הז"ה בשהי"ן ידועין רמוז בחושבן פרוזדו"ר ואמר כדי שתכנס לטרקלין היינו ענני במרחב י"ה, והרי מרחב טעם עול"ם ב"א בלא ההי"ן ידועין רמוז בחושבן של טרקלין והנה זכינו כי ב' עולמים מתיחסין כאחד אל האדם העוה"ז דומה לפרוזדור להתקן בו פעולת אדם והעוה"ב הוא טרקלין שיכנס בו האדם לקבל שכרו ובזה עולה יפה ווה שנדרש, והנה טוב מאד שרמוז במלת מאוד אתוון אדם היינו לענין שנדרש והנה טוב מאד על העוה"ז, והעוה"ב שהביט בהן הקב"ה ראי' אחת והורה שנתאחדו באדם כנ"ל:
ויבואר עוד התאחדות העוה"ז והעוה"ב באדם בהא דאיתא בב"ר פ"ח ר' יוחנן פתח אחור וקדם צרתני וגו' אר"י אם זכה אדם אוכל ב' עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפיך הנה בענין דין וחשבון נדרש אקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו שמחבר הנשמה מן השמים עם הגוף מן הארץ ושניהם יחד יתנו דין וחשבון הנה גם כאן בהיות בבא דסיפא באם לא זכה בא ליתן דין וחשבון בגוף ונשמה יחד מזה נשמע גם בבא דרישא באם זכת אדם אוכל ב' עולמות היינו ומול לגוף ונשמה שבאדם שהגוף מן הארץ נהנה מהעוה"ז והנשמה מן השמים נהנה מן העוה"ב והיינו מה שנדרשו ב' עולמות באות ב' דפתח בבראשית לגבי ברא אלקים את השמים ואת הארץ ויבואר עם הנזכר דהנה נדרש את השמים לרבות תולדותיהן ואת הארץ לרבות תולדותיהן ויתכן לומר שבשביל זה נאמר כי ששת ימים עשה ד' את הסמים ואת הארץ דווקא היינו שהמשיך תולדות השמים והארץ עד יום הששי שבו נעשה האדם גוף מן הארץ ונפח בו נשמה משמים ואליו יתייחסו ב' עולמים באות ב' דבראשית העוה"ז להנאת הגוף מן הארץ והעוה"ב להנאת הנשמה מן השמים והיינו דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ונדרש באברהם כמבואר במדרש שאברהם הי' ראוי להיות נברא ראשון הנה אליו יתייחסו ודאי ב' עולמים כדתנן באבות תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב ואיתא נמי בב"ר פי"ד וייצר ד"א את האדם בזכותו של אברהם א"ר לוי האדם הגדול בענקים זה אברהם כו' והנה נאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ואיתא בב"ר הוא מאד הוא אדם הרי מייחס כל אשר עשה לטוב אדם יבואר נמי דקאי על אדם דאברהם שהוא אדם שטוב לפניו וראוי לייחס כל אשר עשה בשבילו דווקא תדע דהנה נאמר את האלקים ירא ואת מצותיו שמר כי זה כל האדם ונדרש כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה הרי כל האמור שם נאמר באברהם את האלקים ירא היינו בנסיון העקדה נאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ואת מצותיו שמר נאמר בו ג"כ עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי וגו' ולפי הנ"ל שלאברהם נתייחסו ב' עולמים לכן גם גבי וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד נדרשו ב' עולמות כנ"ל:
וזה יש לכוון במאמר אר' יוחנן אם זכה אדם אוכל ב' עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני ירמוז מלת זכ"ה ר"ת "זה "כל "האדם שכל העולם נברא בשביל זה היינו אברהם והוא ודאי אוכל ב' עולמות ועל שניהם בא תואר אחור וקדם ששניהם נדרשו באחור למע"ב בענין וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד גם הנה נדרש בקדם למע"ב באות ב' דבראשית גבי בריאת שמו"א ותולדותיהן כנ"ל ולכן בעל המאמר הוא ר' יוחנן שבכפל שמו לתוארי אחור וקדם יעלו לחושבן אברה"ם שאליו נתייחסו ב' עולמות:
ויש פרפרת בזה בענין פנחס שקנא בזמרי ומבואר בגמרא שהמתין לו פנחס עד לאחר שהתיש כחו בבעילות שבעל עם המדינית ושם נאמרו ב' דעות לחד דעה בעל תכ"ד בעילות ולחד דעה בעל ס' בעילות וצדקו יחדיו לרמז התשת כח גופו ונשמתו תדע כי סכומי תכ"ד וס' כחושבן גו"ף נשמ"ה ונפגם בהם ע"י המדינית שבצרף מדיני"ת לאלו הסכומין רומזין פגם למניני שמי"ם אר"ץ עם מניני עול"ם הז"ה עול"ם הב"א ונרמז פגמן בפרטות לגבי זמרי שכן זמר"י עם תכ"ד רומז פגם במנין שמי"ם אר"ץ וזמר"י עם ס' רומז פגם במנין עול"ם הז"ה עול"ם הב"א וכשהותש כחו מהם נפרע ממנו פנחס בענין ויקח רמח בידו ופגע בשניהם באיש אל הקבה ובאשה אל קבתה רומז רמ"ח חושבן אברה"ם ושוב א"ל, הקב"ה א"ל קבת"ה חושבן שמי"ם אר"ץ הורה על שנפגם מענין אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם כמבואר לעיל: ובענין זה יבואר לשון המדרש בב"ר פ"א דרש ריב"פ במע"ב בהדי' דבר קפרא י למה נברא העולם בב' להודיעך שתן שני עולמים העוה"ז והעוה"ב ד"א ולמה בב' שהוא לשון ברכה ולמה לא בא' שהוא לשון ארורה ד"א למה לא בא' שלא ליתן פה למינין לומר האיך העולם יכול לעמוד שהוא נברא בל' ארורה אלא אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו בל' ברכה והלואי יעמוד עכ"ל הנה לכאורה לשון השני ולשון השלישי הלא אחד הם אולם אחרי העיון בצחות לשון השני ולמה בב' כו' ולמה לא בא' אמר בשניהם ולמה בווין נוספין לענין ראשון דדרש למה נברא העולם בב' להודיעך שהן שני עולמים ורצונו בזה להודיעך שזה שנברא העולם בשבילו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו שאוכל בשני עולמים וע"ז שואל בלשון השני ולמה בב' ולמה לא בא' רצונו ולמה באמת מתנהג עם הצדיקי' שאוכלין בב' עולמות הפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב ואינו מתנהג שישלם לצדיקים כל שכרן בעולם א' כמו שמשלם לרשעים כל שכרן בעולם אחד לזה השיב כדי שיהי' בזה הבחנה בין צדיק שאוכל בב' עולמים סימן ברכה לו ורשע שאין לו רק עולם א' סימן ארורה לו והבחנה זו בענין שנאמר מארת ד' בבית רשע ונוה צדיקי' יבורך נמצא דלשון ב' אינו מוסב כלל על מה שברא העולם בב' אולם לשין ג' חוזר לתת טעם על מה שנברא העולם בב' ולא בא' כמבואר לעיל:
הנה זכינו שבפתיחת התורה באות ב' דבראשית הודיע שתן ב' עולמים לשכר לצדיקים תלמידיו של א"א שאוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב ותואר אבינו המיוחס לאברהם הוא ודאי לגבי תלמידיו שנקראו בניו ומרומז במנין אברה"ם אבינ"ו חושבן עול"ם חז"ה עול"ם הב"א נמצא כל ישראל יוצאי ירך יעקב שעליו נאמר לאברהם כ' ביצחק יקרא לך זרע ממילא יתייחס עליהם תואר אברהם אבינו לרמז ב' עולמים הנ"ל והיינו דתנן כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים וגו' היינו שנתייחסו עם אלקי אברהם לאכול ב' עולמים ובזה מתכיפין סיום התורה בתבות כל ישראל עם התחלת התורה באות ב' דבראשית הנדרשת על ב' עולמים שכל ישראל זוכין לאכול ב' עולמות כדרש ר"י באחור וקדם צרתני שיש לכוון על תכיפת אחור של התורה עם קדם שלה כמבואר:
ודאתינן להכי נימא בה מלתא בטעמא דכמו שבאחור וקדם דתבות התורה נעשה רמז שכל ישראל אוכלין ב' עולמות כן במרכז תבות התורה שארז"ל דרש דרש חציין של תבות התורה חד מהאי גיסא וחד מאידך גיסא ובהן מתמצעין תבות הקצוות דאחור וקדם ומראין נמי ענין שכל ישראל אוכלין ב' עולמות ונקדים לזה הא דאי' בב"ר עשו הגדול מונה לחמת מאור הגדול ויעקב הקטן מונה ללבנה מאור הקטן והוא סימן טב לישראל שיעקב אוכל ב' עולמות כמו שהלבנה מושלת ביום ובלילה ועשו רק בעולם א' כמו שהחמה רק ביום ולענינן במרו תבות התורה ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף ויאמר מדוע לא. אכלתם את החטאת וגומר, דהנה שעיר החטאת הי' של ראש חדש שהיא כפרה על מעוט הירח שבשביל לפייסה נאמר לה שתמשול ביום ובלילה להיות סימן טב לישראל לאכול ב' עולמות כמאמר ר"י אם זכה אדם אוכל ב' עולמות ולסימן זה גם החטאת נאכל ליום ולילה ומרומז במלות וא"ת שעי"ר החטא"ת חושבן אוכ"ל פרו"ת עול"ם חז"ה קר"ן עול"ם הב"א ומאחר שלא נאכל החטאת נחסר רמז אוכל מב' עולמות והיינו דרש דרש משה חד דריש חושבן מלות קר"ן עול"ם הב"א דמשמעות אחור ושוב דר"ש מש"ם חושבן מלות פרו"ת עול"ם הז"ה דמשמעות וקדם והרי נגרע מנין אוכל הרמוז גבי ואת שעיר החטאת ועל זה תבע משה מדוע לא אכלתם את החטאת ועל ענין זה יש לכוון מה שהביא בפירש"י ז"ל בהתחלת בראשית אר"י לא הי' להתחיל את התורה אלא מתחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ומה טעם פתח בבראשית היינו כי להורות שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כהוראת ב' דבראשית על ב' עולמים דהיינו שאוכלים פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב וטעם זה יהי' גם אם יתחיל התורה במצוה ראשונה שנצטוו ישראל החדש הזה לכם שישראל מונין ללבנה שהוא סימן טב להם שיזכו לב' עולמים כמו שהלבנה ביום ובלילה וסימן לזה החד"ש חושבן עול"ם הז"ה עול"ם הב"א וארז"ל שאז הי' מולד הלבנה ביום ונתקשה בו משה עד שהראהו הקב"ה באצבע החדש הזה לכם כזה ראה וקדש יבואר לפי שנאמר המאור הגדול לממשלת היום המאור הקטן לממשלת הלילה נתקשה משה על מולד שלה ביום שנכנסה בגבול היום שאינה שלה וגלה לו הקב"ה לפי שהלבנה הי' בתחלה ג"כ גדול ונתקטן לכן פייס אותו המאור הקטון למשול גם ביום ויהי בזה סימן טב לישראל לאכול ב' עולמות גם עולם הזה שהוא חלקו של עשו הגדול וזה רימז לו במה שהראהו באצב"ע שמנינו עול"ם הז"ה והיינו החד"ש הזה לכם רצונו שהחדש רומז שגם הזה לכם היינו עולם הזה ולכן נולד ביום והיינו דסיים רשיז"ל בלשון שאלתו ומה טעם פתח בבראשית רצונו שפתיחת בראשית באות ב' נדרש ג"כ לזה הטעם וע"ז השיב משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומ"הע לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' גוים וכו' רצונו שהחדש הזה לכם שהוא הוראה על אכילת ישראל גם בעוה"ז ממה שלבנה מושלת גם ביום בזה יכולים אוה"ע לומר לסטים אתם שהלבנה נכנס שלא ברשות בגבול היום של החמה אולם בפתיחת בראשית שהודיע סדר הבריאה שבתחלה הי' שני המאורות גדולים ולפי שנתקטן הלבנה לכן פייסה הקב"ה שתמשול גם ביום ובזה נסתלקה טענת לסטים אתם: והנה לפי שבתחלה הי' היום רק לחמה לכן אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה כי אין כדאי להתייחס במה שהי' מוכן לאחר ובמה שנותן ללבנה ממשלה עם החמה ביום אינה נהנת כלל מזה כאמרה שרגא בטיהרא מאי אהני ולכן הגם שממשלתה גם ביום הוא סימן טב לישראל שיאכלו גם בעוה"ז עכ"ז החסידים ואנשי מעשה מושכין ידיהם מהנאת עוה"ז כמאמר רבינו הקדוש יגעתי בעשר אצבעותי ולא נהניתי מן העוה"ז אפילו באצבע קטנה שלי יש לכוון מליצת אפילו באצבע קטנה שלי היינו אפילו שהראה הקב"ה למשה באצבע לבנה הקטנה שהוא שלי בענין החדש הזה לכם שרמוז באצבע מנין עולם הזה ששייך ג"כ לישראל בכל זאת משך ידו מהנאת עוה"ז:
והנה בודאי יעקב אבינו ג"כ לא רצה להנות מן העוה"ז ולפי"ז יקשה האיך נכנס לאביו לקבל הברכה בעניני עוה"ז שהכין לעשו וצריכין לומר שזה רק להראות שפייס ללבנה שתמשול עם החמה ביום שיהי' סימן טב שיש לישראל העוה"ז עם העוה"ב ובאופן שגם שניהם סימן ברכה לישראל ולא כן עשו שאין לו רק עולם א' סימן ארורה לו כמבואר לעיל ובשביל זה נמנע הברכה מעשו ונזדמנה הברכה ליעקב שזוכה לב' עולמים לכן אמר ויתן לך שנתפרש יתן ויחזור ויתן היינו יתן בעוה"ז ויחזור ויתן בעוה"ב ששניהם סימן באות ב' דברכה המזוונת ליעקב ועל זה ערער עשו ואמר הברכה אחת לך אבי רצונו הברכה באות ב' הוא שתים ולא אחת דהיינו העוה"ז ועוה"ב והרי נתת לו גם חלקי בעוה"ז וזה וישלח יעקב מלאכים לפניו מלות מלאכים לפניו חושבן עול"ם הז"ה עוה"ב היינו ששלח לפייסו על הברכה בשניהם ופירש"י ז"ל מלאכים ממש יש לכוון בזה פיוס לעשו שלא יערער על עוה"ז שבכלל ברכתו של יעקב וגלה דעתו שמתנהג בה כמו המלאכים כשהיו אצל אברהם נאמר בהם ויאכלו שנראה כאלו אכלו ובאמת לא אכלו כן הוא נראה כאלו נהנה מן העוה"ז ובאמת אין נהנה מעוה"ז כלל:
ואמנם הנהגה זו להיות נראה כנהנה מן העוה"ז ואין נהנה היא שייכת ליעקב על פי מדתו וזה יבואר הטב בהקדם מאמר רז"ל ברכות י' הרוצה להנות יהנה כאלישע והרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי ופירש"י ז"ל הרוצה להנות ושל אחרים והרוצה שלא להנות משל אחרים יעו"ש בפרושו שיש היתר בכל אחת משתי המדות, ואמנם משמעות לשון הרוצה הוראה שבכל אחת משתי המדות יש צד רצוי ונחת רוח כביכול למעלה ונתלו בגדולים אלישע ושמואל שבודאי כל מדותם כפי שורשם למעלה ושם אלישע הורה ששורשו למעלה בבחינת ימין מקרבת מלשון וישע ד' אל הבל ואל מנחתו לכן התנהג במדה זו שרצה להנות משל אחרים ושם שמואל מורה ששורשו למעלה בבחי' שמאל דוחה מלשון והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם לכן התנהג במדה זו שרצה שלא להנות משל אחרים, ובזה נבוא לענינינו דלגבי יעקב נחשב הנאה מעוה"ז כנהנה משל אחרים לפי שהוא חלקו של עשו בממשלת החמה ביום אלא שאח"כ ניתן גם לבנה חלק בו ובשביל זה אמרו מאן דבלבנה אכיל דלאו דילי' ולהיות מדתו של יעקב ממוצעת בין ימינא ושמאלא ובזה רצה להנות כימין דאלישע ורצה שלא להנות כשמאל דשמואל ולצאת ידי שניהם התנהג בהנאת עוה"ז כמלאכים שנראה כנהנים ובאמת לא נהנו שעל זה נאמר וישלח יעקב מלאכים כנ"ל:
והנה יש בשם אלישע יה' אתוון ובשם שמואל ה' אתוון כמבואר בס"י שעשר ספירות הם חמש מימין וחמש משמאל וסוף סוף שמות שמואל ואלישע הם כקשר אחד כזה $ציור$ כנודע שגם יראה דשמאל ואהבה דומין הם כקשר כזה $ציור$ הרי קשור שמואל לאלישע באתוון אל שבשמאל שם שמואל ובימין שם אלישע רומז לגבי שמואל לאל זועם דשמאל ולגבי אלישע חסד אל דימין ומתמצעין ביעקב שהקב"ה קראו ליעקב אל. והנה במזוגן קדמו ה' אתוון דשמואל הנ"ל להה' גבורות ולבתר ה' אתוון אלישע הנ"ל לה' חסדים, ולענינן רמוז קודם וישל"ח יעק"ב מלאכי"ם חושבן ר"ת הג"ב בינה "גבורה "הוד "יסוד "מלכות בצרוף מנין גבורו"ת ולבתר לפני"ו א"ל עש"ו אחי"ו חושבן ר"ת הח"ס "כתר "חכמה "חסד "תפארת "נצח בצרוף מנין חסדי"ם והרי רמז ה"ג דשמואל במלות וישלח יעקב מלאכים נוספו במנין ש' על מנין שמוא"ל ורמז ה"ח דאלישע במלות לפניו אל עשו אחיו נוספו במנין קצ"ז על מנין אליש"ע רומזין על מה שנאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל שלא לקח יעקב הברכה בעקבה שהרי מתנהג בה ברמז שמואל ואלישע ותוספת ש' חושבן לא הביט ולא ראה ותוספת קצ"ז חושבן און עמל היינו שנראה שיש בו און ועמל שנהנה כאלישע ובאמת לא נהנה כשמואל ולכן לא הביט ולא ראה, ברמז שמואל דוקא, ואמנם בשלמות פסוק וישלח יש רמז פרטי לקדימת ה' אתוון שמואל ולבתר ה' אתוון אלישע אות באות כזה אותיות השלישיות ו' דשמואל י' דאלישע בר"ת "וישלח "יעקב והשניות מ' דשמואל כ' דאלישע ברית "מלאכים "לפניו והחמישיות שבסופן ל' דשמואל ע' דאלישע בתבות א"ל יעשו שבא חבור מקף בין ל' דסוף אל ובין ע' דראש עשו ולפי שסופי שמותן בהשלמתן מינכר כל אחד בשמו ומובחנים זה מזה בהוראות שם שמואל לשמאל ושם אלישע לימין לכן הוצרך בהם דוקא חזוק יותר לקשרן באותיות הסמוכין זה לזה ובחבור מקף וזה תואר מלת אחיו דלבתר מלת אל עשו הורה ענין אחוה על קשר אמיץ שבאלו המלות והרביעית א' דשמואל ש' דאלישע בר"ת "ארצה "שעיר והראשונות ש' דשמואל א' דאלישע בר"ת "שדה "אדום נמצא כי בכל ה' זוגות מוקדם ה' אותיות דשמואל לה' אותיות דאלישע כדרך שנרמזין בקשורן הנ"ל וגם הורה קדימת שם שמואל לאלישע שזה עיקר הפיוס לעשו על שהתנהג במדת שמואל שלא רצה להנות מעוה"ז כנ"ל ובענין זה שלח אח"כ מנחה ה' זוגות בקדימת ה' מיני נקבות מסטרא דשמאלא ולאחריהם ה' מיני זכרים מסטרא דימינא כקדימת ה' אתוון שמואל דשמאל ואחריהם ה' אתוון אלישע דימין ברמז פסוק וישלח הנ"ל ובמנחה ב' זוגות קמאין עזים ותישים רחלים ואלים מינים טהורים נגד ב' זוגות דגלות וישלח יעקב מלאכים לפניו שתוארן אל המשלח והנשלחים בטהרת הקודש וזוג ג' גמלים מניקות ובניואם מין טמא נגד זוג דמלות אל עשו שתוארן אל הנשלחין אליו שהוא טמא ובזוג הזה נתאחדו סכום נקבות וזכרים וכן מלות אל עשו זוג שלהם בקשר אמי"ץ כנ"ל וזוג ד' פרות ופרים מ"ן טהור נגד זוג דמלות ארצה שעיר שזהו התשות כח הטומאה של עשו שלא נתייחסה הארץ על שמו רק על שעיר לומר שגזילה בידו משעיר וממילא כשתש כח הטומאה של עשו נתוסף כח בטהרת הקודש וזוג ה' אתונות ועירים ממין טמא נגד וזוג דמלות שדה אדום שנחייחס טומאת עשו הוא אדום על מקומו:
והנה איתא בב"ר פ"ח א"ר ברכי' בשעה שבא הקב"ה לברא את אדה"ר ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו כו' הפליג דרכן של רשעים וכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו הה"ד כי יודע ד' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד אבדה מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים, הנה ר' ברכי' דורש מענין שמו לשון ברוך שהוא בב' עולמים דמדת צדיקים הנדרש בטעם שנברא העולם בב' כמבואר לעיל ועליתם אמר כי ידע ד' דרך צדיקים יתחשב כ"י יד"ע ב' פעמים כנגד ב' עולמים ויעלו ממש כחושבן לשין ברו"ך אולם לא רצה לברוא בא' שהוא לשון ארור בעולם א' דמדת רשעים ועליהם אמר ודרך רשעים תאבד יתחשב תאב"ד פעם א' כנגד עולם א' ויעלה ממש כחושבן לשון ארו"ר:
והנה מה שהצדיקים ורשעים יוצאים מן האדם יבואר מענין דאיתא בב"ר פ"ח שברא את האדם מן העליונים ומן התחתונים והעליונים חיים והתחתונים מתים לכן יוצאים ממנו צדיקים ורשעים כי צדיקים קרויין חיים בחינת עליונים ורשעים קרויין מתים בחי' התחתונים ולכן גבי ברכת יעקב מקדים מטל השמים ולגבי ברכת עשו מקדים משמני הארץ, והנה נאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים מבואר שהעליונים נבראו בימין והתחתונים נבראו בשמאל וידוע כי שמאל דוחה וימין מקרב ולכן כשברא הקב"ה את האדם וראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו בכל אחד מצא מין את מינו וניער והיינו כי ידע ד' דרך צדיקים לפי שהם בחי' ימין דעליונים לזה ידע אותם ומקרבן בימין וכן סי' ברכה של צדיקים באות בי"ת חושבן ימי"ן קר"ב וראשי המלות חושבן ימי"ן שזה בשביל שהצדיקים בימין דעליונים ושוב ודרך רשעים תאבד לפי שהם בחי' שמאל דתחתונים לזה דאה אותן בשמאל הנקרא צד וכן סימן ארורה של רשעים באות אל"ף חושבן צ"ד דח"ה וראשי המלות אתוון צ"ד שזה בשביל שהרשעים בצד הוא שמאל דתחתונים:
והנה כמו שנתאחדו ימין ושמאל דשמים וארץ בבריאת האדם כן ממש נתאחדו במקדש שנאמר מכון לשבתך פעלת ד' מקדש ד' כוננו ידיך לפי שמכוון מקדש התחתון לעליון ובזה נתאחדו שם ב' ידים דעליונים ודתחתונים ולכן גם בשם אחיזה לצדיקים ולרשעים כנודע שבז' ימי החג הקריבו ע' פרים כנגד ע' אומות הרשעים וביום השמיני הקריבו פר אחד כנגד ישראל גוי אחד שנא' ועמך כולם צדיקים והמקדש נקרא הר המורי' ע"ש הקטרת כטעם מקטרת מר ויש י"א סימני קטרת ג"כ כנגד י"א פעמים לשון ברו"ד למדת צדיקים וכנגד י"א פעמים לשון אחר למדת רשעים וסוף סוף לא נאמר בהם ואלה יעמדו לקלל רק על הקללה כנדרש על זה לא קנה אל והיינו שנאמר ישימו קטורה באפיך דייקא רצונו שי"א סימני הקטרת כנגד י"א ברוכים וארורים דצדיקים ורשעים שנעשה הגנה גם להמרורים דרשעים כמו באפיך. שאמר הקב"ה ארך אפים לצדיקים ולרשעים וכל זה לפי שבמאמר נעשה אדם נכללו ג"כ הרשעים עם הצדיקים שיוצאים ממנו והיינו מה שבקש אברהם על כרכין דסדום אמר בתחלה האף אספה צדיק עם רשע האף דייקא בה' התימא רצונו וכ' במדת ארך אפים לא אמרת להגן על הצדיקי' ורשעי' ושוב אמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע חלילה לך מעשות דייקא ממאמר נעשה אדם ששם נכללו צדיקים ורשעים ומשם חלילה לך להמית צדיק עם רשע שהרי והי' כצדיק כרשע שבמעשה האדם ראה הקב"ה שצדיקים ורשעים יוצאים ממנו. ולענין הנ"ל שבמקדש אד' כוננו ידיך נכללו ג"כ צדיקים ורשעים כמו במאמר נעשה אדם ונזכר בזה שם אד' עם ב' פעמי' י"ד שהם רמז כ"ח לכן בקש משה ועתה יגדל נא כח אד' דייקא כאשר דברת ארך אפי' לצדיקי' ולרשעים שעל שניהם ודאי נעשה הגנה במקדש אדני כוננו ידיך, ולפי הנ"ל שבבריאת האדם נרמז בימין ברוך דצדיקים בכפל כי ידע כנגד ב' עולמים דדרך צדיקים וגם נרמז בשמאל ארור דרשעים בחד תאבד כנגד עולם א' דדרך רשעים הנה כן במלות מקדש אד' כוננו ידיך אותיות הסובבין בראשי וסופי תבות חושבן האב"ד לדרך רשעים אשר סביב יתהלכון דוגמת קליפה הסובבת לפרי ושוב בתוכי אלו ההבות אותיות. שלפנים מסובב שבראשן חושבן כ"י יד"ע ואותיות שלפנים מסובב שבסופן חושבן כ"י יד"ע היינו כפל כי ידע לדרך צדיקים דוגמת הפרי שבתוכיות קליפתה כדאמרינן ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק:
וכענינא דהאי פרשתא רימה עשו את אביו לומר שהוא מתנהג במדת הצדיקים שנאמר ויאהב יצחק אח עשו כי ציד בפיו ונדרש ששאל לו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן קסבר אביו שהוא מדקדק במצות ורמוז במלת בפי"ו ר"ת "פריו "יתן "בעתו "ועלהו הנאמר במדת צדיקים ומענין ציד בפיו נאמר ויהי עשו איש ידע ליד רימה שהוא במדת צדיקים שנאמר בהם ידע ד' דרך צדיקים והיינו מלת ידע עם צי"ד ר"ת "יהוה "דרך "צדיקים ונאמר וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות על נשיו לו לאשה פירש"י ז"ל על נשיו הוסיף רשעה על רשעתו שלא גרש את הראשונות, וביחוס אחות נביות פירש"י זצ"ל ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודעי שהיא אחות נביות, אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו כו' והשיאה. נביות אחי' יבואר דהנה בויקח את מחלת רימה לאביו דנקט נפשי' בכשרין ביחוסה בת ישמעאל בן אברהם שהבטיח הקב"ה לאברהם שיעשה ישמעאל תשובה וב"ה רימה בשם מחל"ת חושבן דר"ך צדיקי"ם ואולם גלה הכתוב רשעתו במה שנאמר בה על. נשיו שתוסיף רשעת על רשעתו וכן בצרוף. מנין מחל"ח למנין נשי"ו חושבן דר"ך רשעי"ם ולכן לא הי' כדאי ליחס בנשואין שלה ישמעאל בן אברהם ונאמר אחות נביות שהשיאה נביות שהי' רשע והוא שייך לנשואי עשו שהוסיף רשעה על רשעתו וגם מנין נביו"ת משלים למנין עש"ו חושבן דריך רשעי"ם ומאחר שגלתה תורה שהוא מכלל הרשעים לכן הכשיל פיו של עשו בעצמו שדבר בלשון גאוה יש לי רב רומז ל"י ר"ב ר"ת "לא "יקומו "רשעים "במשפט ונאמר לפניו תיבות על כן וזהו שאמר לו יעקב כי על כן דייקא ראיתי פניך ולפני פניו נאמר כמוץ "אשר "תדפנו רו"ח ר"ת כרא"ת והיינו דסיים יעקב כראת פני דייקא וסיים אלקים ותרצינו היינו שאלקים נתרצה אליו שהוא מתנהג בדרך צדיקים כנ"ל בענין כי ידע ד' דרך צדיקים:
כתוב )ישעי' מ"ד(כי אני עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי מרומז במלת בראת"י חושבן שס"ה גידים ורמ"ח אברים שבגוף האדם שהם כנגד שס"ה עצות לא תעשה ורמ"ח מצות עשה ואלו המצות אינן נוהגות רק באדם שעל הארץ ולא במלאכי מעלה כאומרז"ל שבזה נצח משה את המלאכים שתנתן התורה לישראל גוי אחד בארץ ויש לכוין זה במה שנאמר אשרי איש ירא את ד' במצותיו חפץ מאד גבור בארץ יהי' זרעו יבואר דקאי על איש הראשון שהי' גופו יציר כפו של הקב"ה שנבנה על רמז שם הוי' ב"ה כידוע בסכומי המצות שמי עם י"ה מנין שס"ה מל"ת זכרי עם ו"ה מנין רמ"ח מ"ע וכן בנין גוף האדם בשס"ה גידים כנגד שס"ה מצות ל"ת ורמ"ח דאברים כנגד רמ"ח מ"ע והיינו איש ירא את ד' דייקא הרמוז על סכומי המצות והיינו דסיים במצותיו חפץ מאד ורומז מלת מאד דקאי על אדם הראשון כנדרש והנה טוב מאד היינו אתוון אד"ם ואמר גבור בארץ יהי' זרעו כי זרעו של אדם הראשון הוכיחו על שלמות בנין גופו של אדם על רמז המצות דהנה שמות זרעו הם קין הבל שת והנה בלדת קין נאמר קניתי איש את ד' שגופו נבנה משני שותפין דאב ואם ובזה יתחשב שם קי"ן בכפל חושבן גידי"ם אברי"ם שבאדם וכן נמי יתחשבו שמות הב"ל ש"ת בכפל לשותפות אב ואם בכל אחד וישלימו למנין כפל קין מנין שס"ה ל"א תעש"ה רמ"ח עש"ה מבואר שזרעו של אדם שנחשבו בכפל רומזין על גידים ואברים של אדם שהם לרמז המצות שס"ה לא תעשה ורמ"ח עשה והיינו גבור בארץ יהי' זרעו דווקא שרומזין תגבורות אדם בארץ שזכה במצות התורה וגבר נגד המלאכים שאמרו תנה הודך על השמים:
ויש לרמז באיוב ט"ו שנאמר הראשון אדם תולד פירש"י ז"ל ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות הבורא היינו כנ"ל שבאדם הנוצר מן האדמה נרשמין מצות הבורא בסכומי שס"ה גידים ורמ"ח אברים והנה נרמז במלת הראשו"ן אד"ם אם נפיק אות ש' מתוך מלת הראשון ונצרפה לסוף מלת אדם כזה הראו"ן אדם ש' הרי אותיות הרא"ו למפרען רומזין סכום ו' פעם אל"ף עם פרוטרט ר"ה חושבן שס"ה פעמים גי"ד ושוב אותיות נ' אד"ם ש' כסדרן רומזין סכום ן' פעם אל"ף עם פרוטרט ד"ם ש' חושבן רמ"ח פעמי' אב"ר ומוקדם בזה רמז שס"ה גידים שכנגד שס"ה מצות לא תעשה ולבתר רמז רמ"ח אברים שכנגד רמ"ח מצות עשה כטעם קדימת סור מרע ולבתר ועשה טוב ובא רמז הגידים באותיות למפרען לפי שצריך לחזור לאחריו ולברוח מן העברה לקיים מצות לא תעשה ורמז האברים באותיות כסדרן לפי שצריך לרוץ לפניו לקיים מצות עשה ממה שבאה אות ש' דרמז האברים בתוך רמז הגידים בתבת הראשון להורות שגם בעסק סור מרע יהי' סייעתא במצות עשה כדאשכחן בגמ' שמצות עשה דציצית הגינה על האדם שלא לעבור עבירה:
והנה נאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לד' פרים הנה נערי בני ישראל משמע משנעשו בני י"ג שנה כפירש"י ז"ל גבי ויגדלו הנערים ובני י"ג שנה הגיעו לחובת המצות ואז השלימו רמ"ח אברי' ושס"ה גידים לרמז קיום המצות רמ"ח אברים לרמ"ח עשה ושס"ה גידים לשס"ה לא תעשה ובזה רמוז במלות נער"י בנ"י ישרא"ל חושבן רמ"ח אברים שס"ה גידים ושוב ויטל"ו עלו"ת חושבן אברי"ם עש"ה הגם שבמסורה עלת חסר יש אם למקרא שקורין עלות שהוא לשון רבים שלהם ושוב ויזבחו משמע שזבחו יצרם לברוח מן העבירה ברמז זבחים שלמים לד' פרים מלת זבחי"ם חושבן גידי"ם שלמי"ם לד' פרי"ם חושבן ל"א תעש"ה:
ולענין זה יש לכוין מה שנאמר עלת תמיד העשי' בהר סיני שפרש"י ז"ל הקיש עלת תמיד לעלת הר סיני אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה וישם באגנת מלמד שטעונה כלי ויהי' ההיקש גם לרמז הנ"ל דהנה במלות עלת תמיד העשיה בהר סיני הרי עלית ראשי מלות יעשה אלא תעשה ושוב תמי"ד העשי"ה בה"ר סינ"י חושבן שלימות מלות עש"ה ל"א תעש"ה וכפול רמז המצות בהתחלת לחוד ובגמר שלחן לענין שאמרו המתחיל במצוה אומרין לו גמור. ואמנם בא רמז התחלות המצות במלת עלת דמשמע לשון העלה על רוחכם ומשמע נמי לשון עלה עלי' שלא יעשה מצות אנשים מלומדים רק יקדים בתחלה לפני קיום המצוה להעלות במחשבתו לקבל עליו עול מצות הקב"ה ולבתר בא רמז גמר המצות במלות תמיד העשיה בהר סיני דמשמע שבתמידות תהי' העשי' דהיינו קיום המצוה כאלו נתנה לו אז בהר סיני ולא תהי' כדיוטגמא ישנה ועל זה רומז נמי מה שנאמר את האלקים ירא ואת מצותיו שמר דהיינו שצריך להקדים את האלקים רא דהיינו להעלות בתחלה במחשבתו קבלת עול מצותיו ולבתר ואת מצותיו שמר דהיינו קיום המצות וסיים כי זה כל האדם היינו שגוף האדם נתכונן באברים וגיגים כנגד סכומי המצות שנחלקין בעשה ולא תעשה, וגבי ויפח באפיו נשמת חיים אי' בב"ר מלמד שהעמידו גולם מן הארץ ועד הרקיע וזרק בו הנשמה והיינו מאחר שגוף האדם נתכונן על סכומי מצות עשה ולא תעשה וכן העמידו מן הארץ ועד השמים שהוא קומת מהלך ת"ק שנה כמו שרמזו במלת השקיפ"ה מנין ת"ק מן השמים לארץ ולעניננו רומז ת"ק מנין ראשי מלות עשה "לא "תעשת והנשאר זולתן חושבן אר"ץ שמי"ם ולכן אז נפח בו הנשמה להיות ערב על קיום המצות כמאמר רז"ל שאמר הקב"ה נרי בידך שנאמר כי נר מצוה ונרך בידי שנאמר נר ד' נשמת אדם אם אתה תשמר נרי אני אשמר כרך:
ולהיות שגוף האדם נתכונן בסכומי גידים ואברים כנגד סכומי המצות ולא יתייחס גוף בשלימות רק בגוף אדם מישראל שזכה באלו המצות שמשלים בהן הגידים והאברים אולם שאר אומות שפרקו מהם עול של אלו המצות ממילא גידים ואברים שלהם פגומין והם מחוצי ראש כל גיד וכל אבר כדרך מחץ ראש על ארץ רבה ויתעלה עליהם גוף אדם מישראל שירים ראש לכל גי"ד ולכל אב"ר והיינו קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וע"ז יש לכוון מה שנאמר ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלנו יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה. ידב"ר רומז מחיצת ראש מגיד ומאבר ונשאר תחתיהן י"ד ב"ר והוא סימן לעמים ולאמים שיכוף ראשם תחתנו ואולם יבחר לנו את נחלתנו רומז יבח"ר מנין שלמות גי"ד אב"ר בהרמת ג' שבראש יגיד סימן גאון ובהרמת א' שבראש "אבר סימן "אתב והיינו את גאון יעקב אשר אה"ב כלה, וירמוז על זה מה שנאמר שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני דהנה תחת ראשי של גיד ואבר אתוון ידב"ר חושבן גבור"ה שהוא שמאלו אולם תחבקני בראשי גיד אבר אתוון ג"ח מנין ד' ומרמזין השלמת ידב"ר למנין יבח"ר ורמוז באות ג' מלת גאו"ן העולה ס' ובאות א' מלת אה"ב העולה ח' הרי מנין ד' עם מניני ס"ח צרוף חס"ד שהוא ימינו שרומז ח"ס על ד"ל: ואמנם רמוז בכל זה רק פרט גיד אחד ואבר אחד מגוף האדם הבנוי בשס"ה גידים כנגד שס"ה מצות ל"ת וברמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצות עשה והיינו לפי שסכומי כל התרי"ג מצות נדרשו במה שנאמר תורה צוה לנו משה שמנין תורה הם תרי"א מצות צוה לנו משה וב' דברות אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו והנה עליהם נאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי ר"ת שלהם חושבן תרי"ג הורה שכל התרי"ג מצות מושרשים באלו ב' דברות והיינו שכל רמ"ח מ"ע מושרשין בעשה א' דדבור אנכי וכל שס"ה מל"ת מושרשין בלא תעשה א' דדבור לא יהי' לך ויש פרפרת בזה דהנה קבלת ישראל לאלו ב' דברות מרומז באמירת שמע ישראל, שתואר ד' אלקינו היינו קבלת אנכי ד' אלקיך ותואר ד' אחד היינו קבלת לא יהי' לך אלהים אחרים על פניו והנה אלו ב' דברות נאמרו בדבור אחד שנאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי, ולפי"ז נמצא שכל דבור מן השתים זו שמעתי היו בו כללות השתים לפי ששניהם נאמרו בדבור אחד וא"כ שייך לקבלת כל אחד מן השתים ב' תוארים ד' אלקינו ד' אחד ולפי שדבור ראשון הוא עשה ודבור שני הוא לא תעשה שיש בכללה גם מצות עשה כאומרז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו כאלו קיים עשה וא"כ שייך קבלה כפולה ללא תעשה דדבור השני, ולפי"ז עשה דדבור א' מתחיל בתבת אנכ"י בצרוף קבלה א' בתוארי "ד' אלקיכ"ו "יד' אח"ד ביחד חושבן כל רמ"ח עשין המושרשין בדבור הראשון ושוב לא תעשה דדבור ב' מתחיל בתבת ל"א בצירוף קבלה כפולה בכפל תוארי "ד' "אלקינ"ו "ד' אח"ד ביחד חושבן כל שס"ה לא תעשין המושרשין בדבור השני:
והנה כן כל רמ"ח אברים מושרשין באבר אחד שכנגד דבור אנכי וכל שס"ה גידים מושרשין בגיד אחד שכנגד דבור לא יהי' לך לכן על ב' דברות שנא' אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי מרומז במלות ז"ו שמעת"י חושבן אב"ר עם קומת רמ"ח וגיד עם קומת שס"ה היינו שאבר פרטי המכוון לדבור אנכי הוא שורש לכל רמ"ח מ"ע שבקומת רמ"ח אברים וגיד פרטי המכוון לדבור לא יהי' לך הוא שורש לכל שס"ה מל"ת שבקומת שס"ה גידים אי נמי יבואר לפי שכל שס"ה מל"ת הם כלל אחד בקדושה וכן רמ"ח מ"ע הם כלל אחד בקדושה כמבואר בזוה"ק שמנין שס"ה עולה שמי עם י"ה ומנין רמ"ח עולה זכרי עם ו"ה זה הכלל מיחד כל המ"ע כאחד וכל המל"ת כאחד עד שבכל מ"ע פרטית נכללו כל רמ"ח מ"ע ליתן חיות הקדושה לפרטי כל רמ"ח אברים שהם כלל אחד בגוף אדם וכן בכל מל"ת פרטית נכללו כל שס"ה מל"ת ליתן חיות הקדושה לפרטי כל שס"ה גידים שהם כלל אחד בגוף דאלת"ה יקשה האיך גוף האדם יכול להתקיים בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים שנבנו באדם כנגד המצות כולן ואין באפשרות שיתקיימו באדם אחד ועם הנ"ל עולה יפה: והנה אמר יעקב ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי הורה שלא נמצא בו שום פשע וחטא לפי שהי' נזהר לקיים כל התרי"ג מצות כנדרש במה ששלח לאמר לעשו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי נמצא לפי"ז כשאמר דוד כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד הורה ששב בתשובה על שאינו בשלמות שהי' יעקב אצל לבן ואמנם יעקב הקדים רפואת התשובה טרם בא אצל לבן ששאל הידעתם את לבן בן נחור ואיתא במדרש הידעתם מי שעתיד ללבן עונותיכם וזה הועיל ליעקב שלא יהי' נפגם כלל אצל לבן להיות שלם באברים וגידים בשמירת תרי"ג מצות ומענין לבון העונות שהקדים יעקב אצל לבן מזה נתעורר דוד בתשובתו ואמר אח"כ תכבסני ומשלג אלבין ושוב בא לרמז אח"כ תקון אברים וגידים שלו והיינו באמרו ל"ג טהו"ר בר"א ל"ו אלקי"ם בס"ת אתוון אברי"ם ולשם אלקים האמור כאן בסוף אליו סובב גם האמור אחריו ויצטרף "אלקים "ורוח "נכון "חדש "בקרבי בר"ת חושבן גידי"ם מבואר שבפסוק זה נאמר בתחלה תקון לב טהור ולבתר תקון רוח נכון ויחוס שני התקונין לשם אלקים האמור ביניהם והרי בתיקון הלז שבתחלה רמח תקון אברים בהשלמת התבות ושם אלקים בסופן ובתקון הרוח שבסוף רמוז תקון גידים בהתחלת התבות ושם אלקים בתחלתן וכן המדה להיות ההתחלה ברמז הגידים דלא תעשה והסוף ברמז האברים דעשה שכן נאמר ברישא סור מרע ובסיפא ועשה טוב וטעם זה יספיק למה שבסוף זה המזמור נאמר פסוק זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה בכאן נאמר ברישא תקון רוח ביחוס פרטי לשם אלקים ובסיפא תקון לג ביחוס פרטי לשם אלקים הורה לגלות ענין פסוק דלעיל שמוקדם בו תקון לב טהור ביחוס לאלקי' שרומז בסופן תקון אברים ראוי להיות בסיפא כדרך שמאוחר לב בפסוק האחרון ומה שמאוחר בפסוק דלעיל תקון רוח נכון ביחוס לאלקי' שרמוז בראשן תקון גידים ראוי להיות ברישא כדרך שמוקדם רוח בפסוק אחרון והיינו לפי שצריך להקדי' סור מרע דשס"ה מצות ל"ת של הגידי' ולנתר ועשה טוב דרמ"ח מצות עשה של האברי' וכן נרמז בפרטות בפ' האחרון ברישא זבח"י אלקי"ם רו"ח נשבר"ת ס"ת שלהם בכללות ד' אתוון חושבן גידי"ם ובסיפא ל"ב נשב"ר ונדכ"ה אלקי"ם ל"א תבז"ה ס"ת שלהם חושבן אברי"ם כנ"ל:
וגם יעקב שאמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי קיים אותן בסרר הזה בקדימת רוח נשברה ולבתר לב נשבר והיינו מה ששאל טרם בא אצל לבן הידעתם את לבן בן נחור מי שעתיד ללבן עונותיכם ומייחש לבן בן לנחור הקדי' נחור האב ולבתר לבן הבן ורומז נחו"ר למפרע אתוון רו"ח עם נ' ר"ת "נשברה היינו רוח נשברה המוקדם ושוב רומז לב"ן כסדרו אתוון ל"ב עם נ' ר"ת "נשבר היינו לב נשבר המאוחר וע"כ בסדר מלות לבן בן נחור מוקדם לב דלבן ולבתר רוח דנחור כסדר פסוק הקודם בתחלה תקון לב טהור ולבתר תקון רוח נכון ובין נ' דסוף לבן ונ' דראש נחור ממוצע תבת בין רומז ב' פעם נ' והם משלימין ל"ב רו"ח דלב"ן ונחו"ר למנין טהו"ר נכו"ן שהם תקונם הנאמר אחריהם כעין תקון ב' פעמי' כ' דנשברה ונשבר הנאמרו אחר רוח ולב בסדר פסוק המאוחר כנ"ל:
והנה. במאמר יעקב עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי הורה שהשלי' גופו בשס"ה גידים ורמ"ח אברים הבנוים לקיום המצות ונעשה הכרה בין עשו ליעקב שנאמר ויגדלו הנערי' שבכל אחד מתם רומז נער מנין גידים אברים דלגבי עשו היו בפגם במצות שבהן ולגבי יעקב היו בשלימות במצות שבהן בלי שום סיג ופגם חלילה ונאמר ויעקב איש תם ופירש"י ז"ל שניכר תמותו מעת שנעשה בן י"ג שנה ואז נעשה איש תם בגופו בשלמות שס"ת גידי' ורמ"ח אברי' ע"י קבלת עול תרי"ג מצות התלוין בהן תדע כי בהצטרף מנין אי"ש ת"ם למנין שם יעק"ב האמור לפניו נשלם חושבן שס"ה גידי"ם רמ"ח אברי"ם ובהצטרף מנין אי"ש ת"ם למנין יש"ב אהלי"ם האמור לאחריו נשלם חושבן תרי"ג מצו"ת שנעשה תם בכולן והיינו מה שנא' ויבא יעקב שלם ונדרש שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו נתייחס שלמות ממונו אצל שלמות גופו לפי שמצינו ביעקב שחביב עליו ממונו יותר מגופו כפירוש רש"י ז"ל גבי ויותר יעקב לבדו שחזר על פכין קטנים שצדיקים חביב עליה' ממונם יותר מגופן וכמו ששלמות גופן על צד קיום המצות התלוין בגידי' ואברי' שבגוף כן שלמות ממונם על צד קיום המצות שבהן שנזהרין מן הגזל כפירש"י ז"ל שם עכ"פ מבואר דלגבי שלם בגופו שלם בממונו יתייחס שלם בתורתו היינו רמז שלמות תרי"ג מצות שבתורה וכן נמי כששלח יעקב לעשו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי שרמוז בזה שלמות גופו עם שלמות תורתו במנין תרי"ג כן הזכיר בתרי' שלמות ממונו באמרו ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה להורות שלמות ממונו שלא הי' בגזל משל לבן כלום וסיים שם ואשלחה להגיד לאדני למצוא חן בעיניך הורה שבקש רחמי' על עצמו במבטח עוז כשם שלא נחסר משלמות כל אלו אצל לבן כן יהי' בשלמותן בהתקרבו אצל עשו:
והנה נאמר ארמי אבד אבי וירד מצרימה ולכן י"א בני' שנולדו בבית לבן ירדו תחלה למצרי' ולא חששו מהם מפני שהי' להם מבטח עוז מבית לבן כמו ששלח יעקב לעשו טרם קרב אליו אולם בנימין לא נולד עדיין במבטח הזה ולכן טרם ששלח יעקב את בנימין למצרי' אמר והורידו לאיש מנחה, ולבתר ערך צלותא הוא ממש כדרך ששלח יעקב מנחה לעשו טרם קרב אליו וגם ערך אז תפלה אלקי אבי אברהם וגו' הצילני נא מיד אחי וגו' והנה מרומז בעצם ו' מיני' של המנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטני' ושקדי' ובב' מיני' ראשוני' נאמר מעט מעט הורה על שאר ד' שיהי' בתוספת מרובה והיינו צר"י דב"ש יתחשבו רק מעצם מספרם והשאר נכא"ת ל"ט בטני"ם שקדי"ם יתחשבו בעצם מספר' בתוספת מרובה בכללות ד' שלהם יעלו ממש חושבן צלותא שערך אח"כ וא"ל ש' ית"ן לכ"ם רחווי"ם לפנ"י האי"ש ורימז באותה צלותא מה ששלח תחלה המלאכי' לאמר אל עשו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי דהיינו שלמות גופו בשס"ה גידי' ורמ"ח אברי' עם שלמות תורתו בשס"ה מצות לא תעשה ורמ"ח מצות עשה שכן מלות וא"ל "ש' ית"ן לכ"ס חושבן שס"ה מצו"ת ושוב מלות רחמי"ם לפנ"י האי"ש חושבן רמ"ח וצו"ת וגם מרומז באותה צלותא מה דסיים לאמר לעשו שלמות ממונו ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה תרי מלוח וא"ל "ש' ית"ן לכ"ם חושבן ג' מיני בהמות האמורות קודם שו"ר חמו"ר צא"ן ושוב מלות רחמי"ם לפנ"י עם כלל אחד של האיש שעליו הורה תבת האיש הם חושבן ב' מיני בני אדם האמורות אח"כ עב"ד שפח"ה ולכן כמי כשבא בנימין לפני יוסף במצרי' אמר אלקי' יחנך בני פירשז"ל בכל י"א בני' שמענו חנינה שאמר יעקב לעשו הילדי' אשר חנן ובנימין לא נולד עדיין, ואמנם כמה פנים לתורה ולדעתי לפי ששלח יעקב להגיד לעשו למצא חן בעיניך ובנימין לא נולד עדיין השלים זה יוסף לבנימין בלשון יחנך כאשר רמז לו יעקב בפרטות כל מה ששלח לעשו כנ"ל:
בב"ר פ"ה ר' תפדאי בשם ר' אחא העליונים נבראו בצלם ובדמות ואינם פרים ורבים והתחתוני' פרים ולא נבראו בצלם ובדמות אמר הקב"ה הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליוני' פרה ורבה מן התחתונים ר' תפדאי בשם ר' אחא אמר אמר הקב"ה אם אני בורא אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת מן התחתונים הוא מת ואינו חי אלא הרי אני בורא אותו מן העליוני' ומן התחתוני' אם יחטא ימות ואם לא יחטא יחי', יבואר בזה הא דתנן פ"ג דאבות חביב אדם שנברא בצלם חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר כי בצלם אלקי' עשה את האדם דהנה הגם שיש באדם חבה שנברא בצלם מן העליונים שבזה יכול לחיות אם לא יחטא נברא גם מן התחתונים שבזה יכול למות אם יחטא נמצא בבריאת האדם עומד שקול בין החיים ובין המתים אולם חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם הוראה להעמיד בחירתו בחיים כענין שנאמר ובחרת בחיים והיינו בהודיעו שיש בו צלם מן העליונים שבו יכול לחיות. ואיתא עוד שם במד"ר וירדו בדגת הים א"ר חנינא אם זכו רדו ואם לאו ירדו א"ר יעקב דכפר חנין את שהוא בצלמנו כדמותנו רדו ואת שאינו בצלמנו כדמותנו ירדו ר' יעקב דכפר חנין אמר יבא צלמנו ודמותנו וירדו לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו, הנה תחלת הדברים אם זכו רדו ואם לא זכו ירדו מדבר רק מענין חבת האדם שנברא בצלם זולת חבה יתרה הנודעת לו שבזה עדיין הי' האדם עומד שקול בין החיים ובין המתים בסיבת הצלם שנברא מן העליונים המושלים מלמעלה בתואר רדו ובסיבת הדברים שנברא מן התחתונים הירודין בתואר ירדו ובסוף הדברים במאמרי ר' יעקב' דמן חנין שפירש בדבריו מעלת צלם ודמות מדבר מענין חבה יתרה שנודעת לו שנברא בצלם שזה הוראת בחירתו בחיים של העליונים כנ"ל. ועל ענין זה נאמר אך בצלם יתהלך איש שהצלם שבאדם הורה אליו להיות מתרומם בחיים של העליונים ולא להיות יורד מות כהתחתונים ובענין זה יבואר דרז"ל רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן. אמנם נודע כי הנטפל לשם מלפניו אינו קודש ותנטפל לשם מלאחריו קודש שכבר קדשו השם ולפי"ז אותיות פך נטפלין לצלם מלפניו פ' דפך לפני צ' דצלם כ' דפך לפני ל"מ דצלם ולכן אין מתאחזין כל כך בצלם יתהלך איש ולא נמשכה מלכותן אולם אותיות קרן נטפלין לצלם מלאחריו ק"ר דקרן לאחר צ' דצלם נ' דקרן לאחר ל"מ דצלם לכן מתאחזין יפת בצלם יתהלך איש ונמשכה מלכותן ולפי שהצלם בהתרוממות מן העליונים ולא בהשפלה מן התחתונים היינו רמה קרני דלגבי קרן צלם לפניו בהתרוממות ולא רמה פכי דלגבי פך צלם לאחריו בהשפלה ואין בזה מן החבה יתרה הנודעת לאדם להעמידו בבחירת החיים של העליונים: בכור פה אריב בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדה"ר ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו כו' הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו כו' ובראו הה"ד כי ידע ד' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד אבדה מכנגד פניו וכו' והנה גבי כי ידע ד' דרך צדיקים נאמר שם ברישא על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים מיחס בבריאתו האדם הבחנה בין תואר חטאים ובין תואר צדיקים הנה זה רמז הבחנה הנעשים בגוף האדם שכוננו בשק"ה גידים כנגד שס"ה מצות לא תעשה וברמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצות עשת הרי גירי"ם בכלל אחד שלהם בגוף האדם חושבן חטאי"ם הורה שסכום שס"ה של הגידים הוא על מה שימאס האדם שלא לעשותן שהן מעשים חטאים ושוב אברי"ם בכלל אחד שלהם בגוף האדם חושבן צדיקי"ם הורה שסכום רמ"ח של האברים הוא על מה שיבחר האדם לעשותן שהן מעשים צדיקים:
ויתכן לומר כי מה שהפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו הי' פועל דוויון לצדיקי' שיפליגו דרכן של רשעי' מכנגד פניהם שלא ילמדו ממעשיה' שהם ממש היפך ממעשיה' של צדיקים המקיימין סור מרע ועשה טוב ולא כן הרשעי' שאומרי' לטוב רע ולרע טוב נמצא כשאומרים הרשעים סור מרע ועשה טוב היינו אצל צדיקים סור מטוב ועשה רע והיינו מה שנאמר ללבן השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע ממש היפך ממה שנאמר סור מרע ועשה טוב והיינו מה שפירשיז"ל שטובתן של רשעים רעה אצל הצדיקים ובזה אמר יעקב עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים רצונו שאצל הרשע ממש היפך תרי"ג מצות שתעשה הוא לא תעשה והלא תעשה היא עשה. ויש לכוון בזה מה שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקי' למען לא ישלחו הצדיקי' בעולתה ידיהם יתפרש כמו כי ידעתיו למען אשר יצוה שפירש"י ז"ל למה ידעתיו למען אשר יצוה לפי שיצוה וכן בדה למה לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם לפי שלא ישלחו וגו' היינו שאינם למדים ממעשה הרשעי' לשלוח בעולתה ידיהם וירמזו המלות בדרך סרוס ישלחו הצדיקים לא בעולתה ידיה' ישלח"ו הצדיקי"ם חושבן תרי"ג רצונו שישלחו הצדיקים לקיים תרי"ג מצות כראוי בסור מרע ועשה טוב ושוב ל"א בעולת"ה ידיה"ם חושבן תרי"ג לשלול שלא למדו ממעשה הרשעים המהפכין תרי"ג מצות מלא תעשה לעשה ומעשה ללא תעשה:
והנה נאמר בפ' ראה השמר לך פן תנקש וגו' לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני רמוז במלות יעבדו הגוים האלה את אלהי' תחת הר"ת אתוון ע"ג את"ל סי' "עשה "גידים "לא "תעשה "אברים ועל זה סיים ואעשה כן גם אני מלות גם אני מיותרין ולרמיזא אתו "ג"ם נוט' "גידים "מעשי "א"ני נוט' "אברים "נח "ידי שמהפכין סכו"ם שס"ה דגידים מלא תעשה לעשה ומהפכין סכום רמ"ח דאברים מעשה ללא תעשה ולכן נגד מה שמהפכין לא תעשה דגידים לעשה נאמר מיד לא תעשה כן לד' אלקיך כי כל תועבת ד' אשר שנא עשו לאלהיהם ושוב נגד מה שמהפכין עשה דאברים ללא מעשה נאמר בתרי' את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות ושוב אמר לא תוסף עליו נגד מה שמהפך שס"ה דגידים לעשה הרי מוסיף על סכום העשין שהם רק רמ"ח ולבתר לא תגרע ממנו נגד מה שמהפך רמ"ח דאברים ללא תעשה הרי גורע מסכום שס"ה דלא תעשין:
ובענין זה יבואר מה שנאמר ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך וגומר כי אנשים אחים אנחנו רצונו לפרש ענין המריבה מאחר שאנשים אחים אנחנו מהראוי להיות שנינו אנשים שוים ולפי שהכרת מהות האנשי' במעשי' שלהם לזה כלל אנשי"ם אחי"ם חושבן מעשי"ם שמהראוי להיות שנינו שוים במעשי' ולפי שאין אתה שוה לי מריבה ביני ובניך היינו שיש הבדל בינינו בתואר אנשים הכולל ב' הפכי' אנשי' צדיקי' ורשעי' וכן יש הבדל בינינו בתואר מעשים הכולל ב' הפכי' מעשים טובי' ורעי' והיינו שנאמר אח"כ הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה מבאר היפך שביניהם היינו השמאל שאתה דוחה בשמאל קיום העשין ואימינה אני מקרבן בימין בעשה טוב ואם הימין שאתה מקרב בימין הלא תעשין לעשותן ואשמאילה אני מדחה אותם בשמאל בסור מרע ובשביל זה מריבה בינינו לכן הפרד נא מעלי:
ויבואר בזה דאי' בב"ר פי"ג ארשב"י ג' דברי' שקולין זה כזה ואלו הן ארץ ואדם ומטר ארלב"ח ושלשתן מג' אותיות ללמדך שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ ואם אין שניה' אין אדם יש לכוון הדברי' ברמז דהנה אר"ץ נוט' "אנשים "רשעי' "צדיקים ושוב ווט"ר נוט' "מעשי' "טובים "רעים והיינו שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ היינו כי ב' סוגי אנשים דרמז ארץ פועלי' ב' סוגי מעשי' דרמו מטר ומתאחזין זה בזה כי הפועלי' יתייחסו אל הפעולות והפעולות אל הפועלי' ושוב ואם אין שניה' אין אדם כי שם אדם בראש וסוף אתוון א"ם דר"ת "ארץ "מטר הרומזין ר"ת "אנשים "מעשים דלגבי ארץ נרמזין ב' סוגין לאנשים ולגבי מטר נרמזין ב' סוגין למעשים וביחד הם ד' סוגין הם ברמז אות ד' דתוך שם אדם:
ובענין זה יבואר מה שנאמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אין המכוון שאפילו אדם צדיק בארץ אינו בלא חטא דא"כ הי' שייך לומר כי ארם צדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וחלילה לומר כן דהלא נאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ונדרש טוב אדם ויקשה מה טובי' דאדם אם אינו נמלט מן החטא ועם הנ"ל יבואר שפיר דבאמת באדם מרומז ב' סוגי אנשים עם ב' סוגי מעשים היינו שיצאו ממנו אנשים צדיקי' המסגלי' מעשי' טובים וגם יצאו ממנו אנשים רשעי' המסגלי' מעשי' רעי' ומה שנאמר וירא אלקים וגומר והנה טוב אדם אין המכוון שכל מין אדם הוא טוב דא"כ לא הי' שום אדם חוטא אלא המכוון כמו שבתחלת בריאת האדם השגיח רק על הצדיקי' י' ולא על הרשעי' כנ"ל כן וירא וגומר והנה טוב אדם הי' השגחתו באדם שטוב לפניו היינו צדיק כנאמר אמרו צדיק כי טוב ובאמת הוא נמלט מן החטא אבל אין שם אדם ביחוד לצדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא לפי שכלול בו גם רשעי' החטאי' והיינו שעור לשון הכתוב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כי בארץ מרומז אנשי' רשעי' צדיקי' ששני הכתות כלולין באדם כנ"ל: והנה אמר קהלת האלקים עשה את האדם ישר הוא מענין שנאמר וירא אלקי' אח כל אשר עשה והנה טוב מאד דהיינו טוב אדם ובזה יפה נדרש כי אדם אתם אתם קרויין אדם ולא האומות היינו כי מאחר שנאמר תואר טוב על שם אדם ותואר ישר על שם ארם אין ליחסו רק על ישראל שתקפיד בהם בועשית הישר והטוב ושאר האומות שאין מקפידין על ועשית הישר והטוב אין ליחסן בשם אדם ועל זה יש לכוון מה שנאמר טוב וישר ד' על כן יורה חטאי' בדרך היינו לפי שגם אם חטא ישראל הוא הנקרא אדם שנתייחס להשם ב"ה בתוארי טוב וישר על כן יורה חטאי' בדרך תשובה לסלק מהם החטאי' שגנאי הוא לפניו אם ימצא בהם אחיזה לחטאים ועכ"פ התיחסות האדם למקום בטוב וישר הוא בענין ששלימות האדם בשס"ה גידי' ורמ"ח אברי' נתכונן על צד קיום שס"ה מצות לא תעשה ורמ"ח מצות עשה ואם יפגום באיזה מצוה מהם יגיע הפגם לאבר או לגיד היונק מאותו מצוה ובענין זה ישראל דווקא קרויין אדם שהם נצטוו באלו המצות והנה כל מצוה משס"ה ל"ת הידוע במנין שמי עם י"ה הנסתרות מתייחסת לפרט כל גיד שבאדם במנין שס"ה ובזה מנין ג"ד בהסתר מלגו במנין עצו"ה שנוסף עליו במנין קכ"ד וכל מצוה מרמ"ח עשין הידוע במנין זכרי עם ו"ה הנגלות מתיחסת לפרט כל אבר שבאדם במנין רמ"ח ובזה מנין אב"ר בגלוי מלבר על מנין מפו"ה שנוסף עליו במנין ס"ב ונודע שמנין ו"ק נכלל גם בי"ק במלוי שלו באות א'. ובזה גם במצוה דלא תעשה של י"ה נכלל מצוה דעשה של ו"ה ומרומז בשבח "כי "בו "ישמח "לבנו הר"ח חושבו ס"ב הנוסף מלבר באבר על מצוה דעשה ולבתר "כי "בשם "קדשו "בטחנו הר"ת חושבן קכ"ד הנוסף מלגו במצוה דל"ת על גיד ושוב בס"ת כ"י בש"ם קדש"ו בטחנ"ו רמוז מנין ס"ב הנוסף מלבר באבר על מצוה דעשה הכלולה במצוה דל"ת. ובזה ישתוה מנין כפל ס"ב דעשה למנין קכ"ד המיוחד בלא תעשה וצד השוה שבהן הורה ענין התקשרות גידים ואברי' באדם. ויש בזה גם פנים לומר בהיפוך כי גיד שהוא מלגו במנין מצוה דל"ת שנוספה עליו במנין קכ"ד ולפי שכלול בה גם מצות דעשה לכן יתחשב לגבי גיד תוספת כפל קכ"ד דכפל מצוה רומזין חושבן אב"ר אד"ם להורות קשור גיד באבר אדם ואבר שהוא מלבר על מנין מצוה יחידית דעשה שנוסף במנין ס"ב רומז חושבן גי"ד אד"ם להורות קשור אבר בגיד אדם וחי בהם במצותם ועל זה אביט במה שנא' וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא שנדרש מי שמשים עצמו כמדבר התורה ניתנה לו במתנה וכיון שנתנה לו במתנה נחליאל ומנחליאל במות הקב"ה מגביהו ומבמות הגיא אם מגביה עצמו הקב"ה משפילו הנה לא יתכן לפרש סוף דבר כפשוטו בדרך עונש שאם מגביה עצמו יתענש שהקב"ה משפילו וכי מה זה שבח שמונה הכתוב בתחלתו אם סיים בגנות, אמנם הדברי' בדרך הבטחת שאחר שמשים עצמו כמדבר שכרו מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל שכר במות שהקב"ה מגביהו ואין לחוש שעי"ז יגבה לבו ח"ו שהקב"ה יסייעו שישפיל עצמו בתואר הגיא להיות סופו כתחלתו שהי' משים עצמו כמדבר דגמירי טבא לא הוי בישא הרי כאשר חוזר סיום הגיא לתחלתו מדבר יצטרף ה' דראש "הגיא מנין א"ד עם "מ' דראש "מדבר ונשלם אד"ם השלם למפרע ושוב יצטרף ג"י שבתוך ה"ג "יא עם "ד' שבתוך מ"דבר ונשלם גי"ד למפרע ושוב יצטרף א' שבסוף הגי"א עם ב"ר שבסוף מוד"ב"ר ונשלם אב"ר למפרע, הנה מבואר שבחזרת סיום הגיא לתחלת מדבר נשלם אדם השלם בגיד אחד ואבר אחד שבהם יושלם עם כל שס"ה גידי' ורמ"ח אברי' מצד כלל אחד שיש לרמ"ח מצות עשה וכלל אחד שיש לשס"ה מצות לא תעשה ולענין זה רמוז חבור הגיא ומדבר באמצעות ג' שביניה' מתנה נחליאל במות והרי נחליאל אמצעי בין מתנה שלפניו אחר מדבר ובין במות שלאחריו לפני הגיא ובזה יתחלק נחליאל לחצאין להשלים לפניו ולאחריו בדלוג דהיינו במו"ת שלאחריו עם חצי הראשון נח"ל חושבן מצו"ת ומתנ"ה שלפניו עם חצי השני יא"ל חושבן מצו"ת לרמז כלל מצות דלא תעשה שבצרוף גיד בדלוג ולרמז כלל מצות דעשה שבצרוף אבר בדלוג וזה רמז בענין וממדבר מתנה וממתנה נחליאל הרי מתנ"ה נוסף על מדב"ר במנין רמ"ט דהיינו רמ"ח מצות עשת בכלל אחד שלהם ולפי שקיומן בקום עשה בא רמיזתן בתוספת המנין ושוב נחליא"ל נגרע ממתנ"ה במנין שס"ו דהיינו שס"ה מצות לא תעשה בכלל אחד שלהם ולפי שקיומן בשב ואל תעשה בא רמיזתן בגרעון המנין ובזה יש לרמז בפ' והיה אם שמע שיש בה עול מצות נאמר עונש העובר עליהן ועצר את השמים ולא יהי' מטר דהנה כשעובר על המצות מקרב לעשות היפך מצות לא תעשה שבכלל אחד הם שס"ו ומרחק מלעשות היפך מצות עשה שבכלל אחד הם רמ"ט לכן מן המדה כנגד מדה נענש בענין שנתקרב אליו מנין שס"ו במנין ועצ"ר דהיינו ועצר את השמי' ונתרחק מאליו מנין רמ"ט במנין מע"ר דהיינו ולא יהי' מטר:
והנה גם בענין ששלח יעקב לעשו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי שלא יקשה היאך אפשר לו לקיים התרי"ג מצות שאינן נהוגין באדם א' ובזמן א' אלא דסוף סוף נכללו באדם אחד שס"ה מצות ל"ת בסכום שס"ה גידי' ורמ"ח מצות עשה בסכום רמ"ח אברים לפי שכל המצות דל"ת הם בכלל אחד ובקיום אחת מהן נתקיימו כולן וכן כל המצות דעשה הם בכלל אחד ובקיום אחת מהן נתקיימו כולן וזה הקדים יעקב לרמז בענין וישלח יעקב מלאכי' ממש שנא' בהם וסעדו לבכם שנחשבו לב א' כן כל המצות נכללו במצוה אחת והיינו רמז וישלח יעקב מלאכי' מלות וישל"ח יעק"ב חושבן משו"ת ומלת מלאכי"ם חושבן מצו"ה הקדים לו שנכללו בו כל המצות במצוה אחת בין בלא תעשה לקיים שס"ה גידים ובין בעשה לקיים רמ"ח אברי':
ויש לכוון שבא לעורר את עשו בתשובה שגם הוא ישמור תרי"ג מצות מאחר שגם גופו נתכונן בגידים ואברים לרמז שס"ה מצות לא תעשה ורמ"ח מצות עשה ובענין זה מרומז קודם בוישלח יעקב מלאכים לפניו נאמר א"ל מש"ו אחי"ו חושבן שס"ה גידי"ם עוררו בזה לקיים שס"ה מצות לא תעשה ושוב בכה תאמרון נאמר לאדנ"י לעש"ו חושבן רמ"ח אברי"ם עוררו בזה לקיים רמ"ח מצות עשה ורצה יעקב לקיים בו מה שנא' אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו יתפרש כמאמר ב"ע הוי רץ למצות קלה ובורח מן העבירה דהנה פושעים היינו שלא שמרו רמ"ח מצות עשה כדאמרינן פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפלין ולהם שייך דרכיך דוקא שיהא רצים בדרך הראוי לקיים המצוה ומלת דרכי"ך חושבן אברי"ם בכולל אחד שלהם בגוף האדם המרמזין סכום המצות שראוי לקיים ושוב אמר וחטאים אליך ישובו היינו שישובו בחזרת פנים לברוח מן העברה שבתואר חטאים ומלת חטאי"ם חושבן גידי"ם בכולל אחד שלהם בגוף האדם מרמזין סכום העברות שראוי לשוב מהם:
ובעצם מה שאמר יעקב עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי יש לכוון הדברים שרצה להשלים התרי"ג מצות עם לבן בעצמו בשלמות גופו בשס"ה גידים ורמ"ח אברים ולפי שנודע מנין שס"ה הוא שמ"י עם י"ה ומנין רמ"ח הוא זכר"י עם ו"ה על זה רומז יעקב טרם בא אל לבן שאל לאנשיו הידעתם את לבן בן נחור ולא אמר בן בתואל אולם בא לרמז השלמת גידים ואברים אלו לקדושת המצות ברמז לבן בן נחור לב"ן חושבן נידי"ם עם י"ה הרמוז בשס"ת ונחו"ר חושבן אברי"ם עם ו"ק הרמוז ברמ"ח:
והנה יש לרמז בענין ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ואי' בשא"ר פ"כ ואין אדם אלא יוסף כו' בזכות עצמותיך עושים פסח קטן יבואר דהנה גוף השלם בסכום רמ"ח אברי"ם שס"ה גידי"ם רמוז בחושבן ברי"ת המעו"ר שהוא קיומא דגופא והוא מדת יוסף הצדיק דנטר זרעי' ובא בשכרו ענין הזרע שנאמר אור זרע לצדיק וע"ז אמר יעקב ליוסף והנה הראה אתי אלקים גם את זרעך דהנה זרעו של יוסף שהוליד מאשתו אסנת הי' ודאי בסוד זר"ע לצדי"ק רמוז בחושבן אסנ"ת וגר"ת ובס"ת יזר"ע "לצדי"ק רמוז מנין או"ר והיינו והנה הראה אתי אלקי' גם את זרעך הראה דייקא שהאיר לו האור הרמוז בראשי וסופי תבות זרע לצדיק ולפי"ז מנשה הבכור יתייחס לתחלת תבות זרע לצדיק ואפרים הנולד באחרונה יתיחס לסוף תבות ובענין זה יעקב שכל את ידיו כי מנשה הבכור הוא נתינת טעם לפי שמנשה הבכור יצטרף מנש"ה עם ל"ז דראשי מלות יזרע לצדיק ונשלם בו מנין שס"ה גידי"ם הרומזין שס"ה לא תעשה מסיט' דשמאלא לכן שם שמאלו על ראש מנשה ואפרים הצעיר שנולד באחרונה יצטרף אפרי"ם עם ק"ע דקוף מלות זר"ע לצדי"ק ונשלם בו מנין רמ"ח אברי"ם הרומזין רמ"ח עשה מסיט' ד מינא לכן שם ימינו על ראש אפרים וזה עולה יפה מד"ר הנ"ל במאמר ליוסף בזכור עצמותיך עושים פסח קטן כי שלמות הגוף ברמ"ח אברים ושס"ה גידים הרמוז בי סף הנ"ל רמוז ג"כ גבי ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ששם זכו לפסח שני שכן מלות ויה"י אנשי"ם חושבן שס"ה גידי"ם אש"ר חושבן רמ"ח אברי"ם רצונו שתבעו שלמות גופם בקיום כל המצות ועל זה אמרו למה נגרע לבלתי הקריב וגו' ולשון למה נגרע הורה שיהי' גרעון בשלמות גופם במה שלא קיימו מצות הפסח:
והנה התכוננות סכומי גידים ואברים שבגוף האדם לרמז תרי"ג שבמצות מרומז במה שהוכיח משה לב"ג ולב"ר בתחלה בנו לכם ערים לטפכ' ולבתר וגדרת לצאנכ' הרי ערי"ם חושבן גידי"ם אברי"ם והם לטפכם ט"ף חושבן גו"ף שהם בנוים לגוף האדם וסכומן לרמז המצות בסכום תרי"ג והיינו וגדר"ת חושבן תרי"ג לצאנכ' צא"נ חושבן מצו"ה. והנה כל הג' אבות נאמר בהם שקיימו מצות מעשר באברהם ויתן לו מעשר וכל ביצחק וימצא בשנה ההוא מאה שערי' פירש"י ז"ל אומד זה למעשרות הי' ביעקב עשר עשרנו לך מרומז במנין כל א"ב עם מעש"ר שלמות מנין תרי"ג ובפרטות מפורש לגבי יעקב שאמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי והכי נמי יש לרמוז בפרטות גם לגבי אברהם שנאמר ואגדלה שמך שיוסף לו אות ה' על שמך אברם הרי ה' עם שמ"ך מנין שס"ה ה' עם אבר"ם מנין רמ"ח ונשלם בו מנין תרי"ג דכלל המצות. וגם נרמזין בפרטות לגבי יצחק בהקד' הא דתנן בן י"ג למצות כי המצות שהם תרי"ג חושבן ב' פעם יצ"ר עם י"ג שבבן י"ג נשלמו בו ב' יצרי' להרגיז יצ"ט על יצר הרע ברמז המצות דלא תעשה ועשה שהם סור מרע ועשה טוב ויבואר בזה ענין ויהי אחר הדברי' האלה והאלהי' נסה את אברהם ופירש"י ז"ל בלשון השני אחר דבריו של ישמעאל שהי' מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני אלו אמרו לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב יתכן לומר שהי' זה תשובה נצחת כנגד י"ג שנה שמל ישמעאל דבודאי כשנעשה יצחק בן י"ג שנה קיים בעצמו הא דתנן בן י"ג למצות ומאז הקדיש שלמות גופו לקיים כל המצות התלוי' בו ממילא נעשה כל גופו מוכן להיות קרבן עולה תמימה בכל אבריו לגבוה ובזה ניחא מה שנאמר והאלהי' נסה את אברהם ולא נתיחס נסיון ליצחק מפני שהקדים ואמר מעצמו שהוא מוכן לזה אלא בשביל שיתאמתו דבריו נסה את אברהם ובזה נתאמתו דבריו של יצחק שלא הי' מעכב בשלמות גופו שהקדישו לקיים כל התרי"ג מצות משנעשה בן י"ג שנה והיינו שמרומז במלות והאלקי"ם נס"ה א"ת חושבן תרי"ג שבזה הנסיון נתבררו דבריו של יצחק שהקדיש שלמות גופו לקיים כל התרי"ג מצות ולכן אחר העקדה נאמר ויגד לאברהם לאמר שנתבשר שנולדה רבקה שיקח אותה יצחק לאשה היינו משום דלעולם המעוט נגרר אחר הרוב ומנין רבקה עולה ש"ז ממש הרוב ממנין של תרי"ג מצות ומעוטן ש"ו נגררו אחר רובן ברמז מנין אש"ה שנעשית ליצחק שנתבשר בעקדתו שנתברר אז שלמותו בכל מנין תרי"ג של המצות ונרמזו גם לגבי רבקה בטעם אשת חבר כחבר ולכן בפ' תולדות מיחס ליצחק בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן חרם אחות לבן הארמי לו לאשה הוא להוראת רמז תרי"ג הנ"ל ופירש"י ז"ל להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם הנה כל השבח נאמר לענין רמוז תרי"ג שבה ולכן הגם דשייך לייחס הקרב קרב קודם כמו שפרט רש"י ז"ל שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע עכ"ז בלישנא דקרא מיחס אחות לבן הארמי לבסוף אחר מפדן ארם דהיינו מקומה ובדיוק קיים בלבן דייק לגלות ששבחה בקיום תרי"ג מצות שלא למדה ממעשיו של לבן היינו לפי שיעקב בנה שבח עצמו בזה עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי: ברם צריך למודעא על מא זה נתיחס ארם בג' רשעיות בתואל הארמי מפדן ארם לבן הארמי ויבואר בס"ד דהנה אחר העקדה נפרטו כל י"ב בני נחור בשביל שורת ובתואל ילד את רבקה כפירש"י ז"ל שכל היחוסין נאמרו בשביל פסוק זה ויבואר לדעתי שזהו בשביל להגיד שבחה של רבקה שהיתה בין כל אלו הרשעים ולא למדה ממעשיה' ולכן עם י"ב בני נחור נתיחס שם חרם שלא הי' מבניו רק קמוחל מבניו נתיחס אבי ארם והוא בא להורות על יחוס כולם בשביל גודל רשעת' ששם ארם מפורסם ברשע שכן בלעם שבא לקלל את ישראל אמר מן ארם ינחני וכן נאמר ארמי אבד אבי דהנה יעקב עמודא דאמצעיתא ואחיד ימינא ושמאלא דאברהם ויצחק כנאמר יעקב חבל נחלתו וידוע שימין בחי' מים ושמאל בחי' אש ואמצע בחי' רוח והתנגד לזה אר"ם ר"ת "אש "רוח "מים והוא מהפך אש דשמאל בימינו ומים דימין בשמאלו ורוח שבאמצע כדקאי קאי ולא ישונה בין ישר אב"ג ובין חוזר גב"א וסוף סוף כפי הוראת הקצוות כן הוראת האמצע שביניהם אם לישר אם להפוך וכן בהתנגדות ארם בהפוך הקצוות דשמאל לימין ודינוין לשמאל גם אמצעיתו בהתנגדות ובזה נבוא לענינינו דארם נעשה הוראה על רשע כל י"ב בני נחור ברוח יחוס מלת אב"י לבני ארם היינו שהוא פרט א' שהורה ברשעו על כלל שאר י"ב ומשלים להם סכום י"ג כנגד י"ג שנת שמתבורד יצר הרע עם האדם משננער לצאת ממעי אמו ואחר שנעשה בן י"ג שנה ונכנס לקיום המצות אז נכנס בו יצר טוב להדריכו בהם ומאז השלים יצחק כל גופו במצות כהוראת עקדתו וגם רבקה בכשרון מעשי'. נזדווגת אליו ברמז כל התרי"ג מצות כמבואר לעיל, ובזה יבואר בשמות י"ב בני נחור הלא המה עוץ בוז קמואל כשד חזו פלדש ידלף בתואל טבח גחם תחש מעכה ולשם קמואל נתיחס אני ארם הורה כי כמו שבשם קמואל אות ק' שלמעלה בראשו כרעא למטה וכל כ"ב אותיות ואות ל' שלמטה בסופו גגה למעלה מכל כ"ב אותיות כן בשם ארם אות מ' שהוא ווים קו ימין וראוי' להיות בימין שמו בראשו נהפכה לשמאל בסוף שמו ולכן רמוז מ' דסוף ארם אחר ק' דראש קמואל ושוב בשם ארם אות א' שהוא אש קו שמאל וראוי' להיות שמאל שמו בסופו נהפכה לימין בראש שמו ולכן רמוז א' דראש ארם לפני ל' דסוף קמואל, והנה בשמות י"ב בני נחור אותיות שבראשיהם דהיינו בימינם מספרם תשד"מ ויצורף להם מ' דסוף שם ארם שהוא ג"כ קו ימין הרי מספרם תשפ"ד חושבן רמ"ח הצו"ת דומין לעשותן ורשעת ארם הורה על כולם להפוך אלו המצות מימין לשמאל שלא לעשותן שוב בשמות י"ב בני נחור אותיות שבאחריתם דהיינו בשמאלם וספרם תת"ק ויצורף להם א' דראש שם ארם שהיא ג"כ קו שמאל הרי מספרם תתק"א חושבן שס"ה מצו"ת דשמאל שלא לעשות ורשעת ארם הורה על כולם להפוך אלו המצות משמאל לימין לעשותן שוב בשמות י"נ בני נחור אותיות שביניהם מספרם התקמ"ט ויצורף להם ר' דתוך שם ארם שהוא קו אמצע הרי מספרם אלף קמ"ט חושבן תרי"ג מצו"ת דהיינו כללות ימין ושמאל באמצע וגם בהם הוראת רשעת ארם לכללות ימין ושמאל של ההפכים, ויתכן לומר שכנגד אלו ג' רשעיות דאותיות ארם משולש ארם בג' רשעיות הנאמרו להגיד שבחה של רבקה כנ"ל: ובענין הנ"ל שעקדת יצחק לברר שתשלים רמ"ח אברים ושס"ה גידים לקבל עול תרי"ג מצות לכן בנסיון העקדה נאמר ולך לך אל ארץ המוריה ופירש"י ז"ל ואונקלוס תרגמו על שם עבודת הקטרת שיש בו מור נרד ושאר בשמים ונודע ברמז קטרת בחלוף ק' באתב"ש חושבן תרי"ג מצות ולפי"ז בשירת לדת רבקה בת זוגו של יצחק אחר העקדה שהי' ג"כ בשלמות תרי"ג מצות כנ"ל מתיחסת ג"כ לקטרת ולבן אחר זווגו של יצחק עם רבקה בענין קטרת כאמר דיסף אברהם ויקח אשה ושולה קטורה ונדרש שנאים מעשי' כקטרת היא ודאי תוספת על זיוג יצחק עם רבקה ובעצם שם קטורה על שם ישימו קטורה באפיך רמוז במנין קטור"ה חושבן אברי"ם גידי"ם שהם כנגד סכום תרי"ג מצו"ת שבקטרת דלריחא עבידא דבר שהנשמה נהנית ממנו הרי רי"ח נשמ"ה חושבן תרי"ג ושן והריחו ביראת מלת בירא"ת חושבן תרי"ג ובזה יבואר בפ' ויקהל לגבי ואת קטרת הסמים סמוך בתרי' ואת מסך הפתח לפתח המשכן והיינו כי להיות קטרת הסמים בסוד והריחו ביראת שייך בי' מסך הפתח לפתח המשכן כענין דאיתא )שבת ל"א(כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החצונות לא מסרו לו בהי עייל פירשז"ל באיזה פתח יכנס לפתוח את הפנימים ולענין רמזי והריחו ביראת על תרי"ג מצות שבקטרת רמוז ג"כ במנין מס"ך הפת"ח חושבן תרי"ג ובמנין לפח"ח המשכ"ן חושבן רמ"ח אברי"ם שס"ה גידי"ם שהם מרכבה לתרי"ג מצות:
ומבואר בזוה"ק בסוד זה שמי וזה זכרי כי שמ"י עם י"ה מנין שס"ה מצות דלא תעשה וזכר"י עם ו"ה מנין רמ"ח מצות דעשה ונודע שמנין ו"ה נכלל במילוי של י"ה במלוי א' נמצא בזה נכלל מצות עשה דו"ה במצות לא תעשה די"ה והיינו לענין שאמרו ישב אדם ולא עבר עברה כאלו עשה מצוה ובזה יבואר דהנה קיום מצות לא תעשה בשמאל דוחה בחי' גבורות וקיום מצות עשה בימין מקרב בחי' חסדים ולפי הנ"ל שמצות לא תעשה כלול בהם מצות עשה הנה כי כן גבורות דמצות לא תעשה כלול בהם חסדים דעשה ומרומז בהתחשב שס"ה דלא תעשה עם רמ"ח דעשה הכלול בהם ושוב בפרטות רמ"ח דעשה יעלו ממש לחושבן גבורו"ת דלא תעשה עם חסדי"ם דעשה הכלול בהם עם פרטות חסדי"ם דעשה ובזה יבואר שבצרוף מנין גידי"ם למנין גבורו"ת דמצות לא תעשה עם חסדי"ם דמצות עשה הכלולין בהם נשלמו למנין ל"א תעש"ה ובצרוף מנין אברי"ם למנין חסדי"ם דמצות עשה נשלמו למנין עש"ה:
בב"ר פ"ח דרש ר"ל אחור וקדם צרתני על אדם הראשון שגופו נברא ביום הששי אחור לימי בראשית ונשמתו נבראת ביום ראשון קדם לימי בראשית שנאמר ורוח אלקים מרחפת היינו נשמת רוחו של אדה"ר והנה לא דרש סיום ותשת עלי כפכה ואפשר דבזה סומך על דרשת ר"י לעיל שם לענין שאם האדם לא זכה הוא בא ליתן דין וחשבון בזה שייך לענין אחור וקדם דגוף ונשמה המשותפין באדם בחייו ואחריו אל המתים משתף שניהם ליתן דין וחשבון על כל מעשיהם שעשו שניהם יחד בחיי האדם כנדרש אקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו אל השמים זו הנשמה ואל הארץ זה הגוף ויבואר דהנה הדין על פי עדים והיינו מה שנאמר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ היינו את השמים להעיד על הנשמה מן השמים ואת הארץ להעיד על הגוף מן הארץ, ויש לכוון על זה מה שאמרו שמים וארץ נוגעין בעדותן הן היינו שכל אחד משניהם מעיד על דבר שנוגע אליו ועליהם יש לכוון מה שנאמר על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר הרי שנ"י עדי"ם חושבן גו"ף נשמ"ה שעליהם מעידים שני עדים את השמים ואת הארץ ושוב או על פי שלשה עדים היינו לפי שמקודם נעשה גלמו של אדם הגוף מן הארץ ואח"כ נפח בו הנשמה מן השמים ויתכן שכן נמי מביא הגוף לדון והוצרך עד אחד להעיד עליו ואח"כ נפח בו הנשמה ודן שניהם יחד והוצרכו לשני עדים, והגם שנאמר קודם אקרא אל השמים ולבתר ואל הארץ יש לפרש ואל הארץ שקרא קודם כמו אקרא יומם וגו' ולילה שקודם נמצא בצרוף עד אחד שמקודם עם שני עדים שאח"כ הם שלשה עדים ובזה רומז שלש"ה עדי"ם חושבן א"ל השמי"ם וא"ל האר"ץ דלגבי אקרא לדון עמו הנדרש על נשמה וגוף שעליהם שלשה עדים:
ועל זה יש לכוון בסיום קהלת בפסוק סוף דבר הכל נשמע את האלהים יראה ואת מצותיו שמר כי זה כל האדם. ונא' בתרי' פסוק כי וגו' האלקים יביא במשפט וחוזרין אחריו פסוק סוף דבר הכל נשמע הורה בזה שכל ענין פסוק סוף דבר הכל נשמע סובב על ענין פסוק כי וגו' האלקים יביא במשפט שמביא גוף ונשמה לדין בשני עדים המעידין עליהם דהיינו את השמים ואת הארץ כנ"ל בענין אקרא אל הסמים מעל ואל הארץ לדון עמו ושיעור הכתוב סוף דבר הכל נשמע לצדדין נאמר סוף דבר ענינו על סוף עדים שבהם יקום דבר היינו ואת הארץ ותפסו קודם להעיד על הגוף שנעשה קודם לאדם גלמו ושוב הכל נשמע ענינו על כל העדים שבהם יקום דבר מתחלה ועד סוף היינו את השמים ואת הארץ להעיד על הנשמה שנפח אח"כ בתוך הגוף והוצרכו שניהם כאחד להעיד עליהם ועל זה סיים את האלקים ירא ואת מצותיו שמר נאמר ג"כ לצדדין ברמז סוף דבר של העדים דהיינו וא"ת האר"ץ חושבן א"ת האלקיים יר"א וברמז הכל נשמע של כל העדים דהיינו א"ת השמי"ם וא"ת האר"ץ חושבן וא"ת מצותי"ו שמ"ר וסיים כי זה כל האדם ודאי שנעשה לו הגוף קודם ואח"כ נפח הנשמה בתוכו ויהי האדם לנפש חי' ותדע כי מצד הגוף מן הארץ שבו סוף דבר של העדות דהיינו ואת הארץ יתייחס בו רמז את האלקים ירא כטעם האלקים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהי' דבריך מעטים מובאר שמצד היותו על הארץ צריך להיות ירא האלקים שהוא בשמים ושוב נוצר הנשמה מן השמים שנפח בתוך הגוף מן הארץ שבהם הכל נשמע כל העדות דהיינו את השמים ואת הארץ יתי"חס בהם רמז ואת מצותיו שמר דהנה יש בגוף האדם רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצות עשה ושס"ה גידים כנגד שס"ה מצות לא תעשה בענין זה נפח בו הנשמה להאיר להם בתנאי שישמרו המצות כמאמרז"ל שאמר הקב"ה נרי בידך שנאמר כי נר מצוה ונרך בידי שנאמר נר ד' נשמת אדם אם אתה תשמר נרי אני אשמר נרך: