אור ברסלב
אשכולות הגפן אשכול הגדת בראשית

אשכולות הגפן· רבי מנחם מנדל לנדמן

אשכול הגדת בראשית

ספר אשכולות הגפן - הקדמת המחבר

ב"ר פ"א אימתי נבראו המלאכים ר' יוחנן אמר בב' נבראו המלאכים הה"ד המקרה במים עליותיו וגומר וכתיב עושה מלאכיו רוחות ר' חנינא אמר בה' נבראו המלאכים הה"ד ועוף יעופף על הארץ וגו' וכתיב ובשתים יעופף ר' לולינא בר טברין אמר בשם ר"י יצחק בין על דעתי' דר' חנינא בין על דעתי דר' יוחנן הכל מודים לא נבראו ביום ראשון כלום שלא יאמרו מיכאל הי' מותח בדרומו וגבריאל בצפונו והקב"ה באמצעו אלא אנכי ד' עושה כל נוטה שמים לבדי וגומר מאתי מי אתי כתיב מי הי' שותף עמי בברייתו של עולם, הנה מה שחזר והזכיר שמות בטלי שני הדעות הוא מיותר דהא מניהון סליק וסגי לומר סתמא הכל מודים ותו מה שייך לשון הכל מודים בדבר דממילא אינו שכל דעה כאומר בפירוש שלא נבראו המלאכים ביום ראשון רק לר"י ביום שני ולר"ח ביום חמישי ותו דמאי סברא יש לברוא אח המלאכים ביום ראשון אלא שלא בראן מפני שלא יאמרו וכו' והלא אין שום משמעות בדבריהם כלל מזה. אמנם כי נדייק שפיר לר"י ביום ב' שנאמר עושת מלאכיו רוחות היינו יחוס כנפיהם ודבר הלמד מענינו שנאמר שם לפניו המהלך על כנפי רוח ולר"ח ביום ה' שנאמר יעופף האמור בסיום כנפי המלאכים. מבואר מזה שדעת שניהם לייחס ביום שנבראו המלאכים ענין כנפים שלהם ולפי"ז יש סברא להיות המלאכים נבראים ביום ראשון באופן שיהיו נמצאים בקומת כל ו' ימי המעשה לפי שיש כנגדן שש כנפים במלאכים אלא ששני הדעות בקשו למצוא דרש שלא נבראו ביום ראשון מפני חשש כדי שלא יאמרו ודייק בשמות בעלי שני הדעות ששניהם לדבר אחד נתכוונו לומר שעל כל פנים נבראו המלאכים ביום פרטי שיתייחס בו קומת כל ו' כנפים של המלאכים כאשר יבואר בעזה"ש וצריכים להקדים לזה אריכות דברים:

הנה איתא בב"ר שפחת בראשית באות ב' שהוא לשון ברכה שיתקיים בזה העולם ויתכן שאות ב' מנינה שתים ויש לה ג' רוחות ויתחשב מנין שתים לשלוש רוחות ובזה ודאי רומזת על הברכה המשולשת בתורה בג' פסוקים ובכל פסוק ב' ברבות יברכך וישמרך יאר ויחנך ישא וישם לך שלום הרי שלוש שתים ובהיות רמיזתן בג' רוחות של אות ב' דבראשית שמנינה שתים לכן מרומז באתוון ראשית שתחת ב' חושבן ראשי עיקרי שלוש ב' ברכות י'ברכך וי'שמרך י'אר וי"חנך י"שא וי"שם וכן נרמז בג' נקודות של חבת בראשית שבא צרי חרק הרי שב"א ראשי עיקרי ג' ברכות יברכך י'אר י'שא ושוב לר"י מנין ש' ש'ראש עיקר וי'וישמרך ושוב חר"ק מנין ח"ש ראשי עיקרי וי'חנך וי'שם וכן אם נחשוב אותיות ראשי"ת בשלוש כנגד ג' רוחות של' אות ב' יעלו ממש חושבן ברכה המשולשת ויברכך עד שלום בכללות ט"ו תבות עכ"פ זכינו שאות ב' דבראשית רומזת ו' ברכות בשלוש שתים לכן הי' המשך מעשה בראשית בו' ימים דייקא כנגד ו' ברכות באופן שיתקיימו כלם בברכה, והנה בן' ברכות המלא כי ברכת ויחנך מנינה ממועט ממנין כל אחת משאר ה' ברכות ולעולם המועט בכלל המרובה נמצא ברכת ויחנך כלולה בכל אחת משאר ה' ברכות. וזהו שאמר יעקב לעשו קח נא את ברכתי וגומר כי חנני אלקים וכי יש לי כל הרי פרט חנני לגבי ברכתי שויחנך כלולה בכל הברכות והיינו דסיים וכו'(יש לי כל דייקא ושפיר ארז"ל כי נגד מה שדבר עשו בלשון גאוה יש לי רב דבר יעקב בלשון ענוה כי חנני אלקים וכי יש לי כל אמר חנני דוקא זהוא שכר ענוה כנאמר לענוים יתן חן דהיינו ברכת ויחנך שמוקטנת מכל הברכות כמו שהעניו מקטין עצמו משאר כל אדם כנאמר והאיש משה ענו מאד מכל הא ים וכן במאמר יעקב הילדים אשר חנן אלקים את עבדך ילדי"ם לשון קטנות חושבן ברכת וי'חנך היינו אשר חנן דייקא וכן על בנימין אמר יוסף חזה אחיכם הקטן וגומר אלקים יחנך בני היינו ברכת ויחנך ג"כ בהקטנה:

ובענין הנ"ל שברכת ויחנך כלול בכל שאר הברכות בזה נעוץ סיום הפרשת ונח מלא חן וגו' בענין ברכת ויחנך עם התחלת הפרשה בראשית באות ב' דברכה כטעם יחנני ויברכני וע"י חנו של נח שניצל מן המבול בתבה נשאר בה קיום העולם שבקומת כל ו' ברכות הנ"ל תדע כי בברכה משולשת נאמר ג' פעמים הוי' מנין ע"ח יש בהם הגנה ממנין מבו"ל חושבן דדין והנה בשביל הגנה מן המבול נצטוה בעשיית התבה שהתחיל עשה לך תבת וסיים תחתים שנים ושלשים תעשה הרי לגבי עשה שבתחלתו סמוכים מלות ל"ך תב"ת חושבן צרוף ג' הויות עם תבות הברכות שלפניהם היינו יברכ"ך ד' יא"רד' ד' יש"א ד' ולגבי תעשה שבסופן סמוכים מלות תחתים שנים ושלשים חושבן צרוף ג' הויות עם השלמת תבות הברכות שלאחריה' היינו ד' וישמר"ך ד' פניו אליך ויחנך ד' פני"ו אלי"ך ויש"ם ל"ך שלו"ם ולכן בתר ד' למבול ישב נאמר ד' עז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום וחושבן ע"ז שלו"ם רמוז בחושבן עצ"י גפ"ר של הגנת התבה וב' תבות עצי גפר בונות כל אחת ו' בתים להמשיך בהם הגנה בקומת ו' ברכות וכן ו' פעמים עצ"י גפ"ר חושבן כל ו' ברכות מיברכך עד שלום וגם במה שנאמר בתבה תחתים שנים ושלשים תחתים תרתי משמע שנים תרתי משמע ושלשים תרתי משמע רמוז שלוש ב' ברכות שבברכה המשולשת בתורה:

ובזה נבוא לתחלת ענינן בב' דעות על יום בריאת המלאכים שלכל דעה נתייחסו המלאכים עם כנפים שלהם שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף המבואר לעיל שהם כנגד ו' ימים דמעשה בראשית שקיומן בברכה של אות ב' דבראשית שבה שלוש שתים דוקא לשלוש שתי ברכות ונתעוררו לזה בעלי שני הדעות ר' יוחנן ור' חנינא שכל אחד הורה בשמו על ברכת ויחנך אלא שמחולקין בענין התכוונות ו' ברכות לסדר ו' ימים שיש פנים לומר שג' ברכות שלפני האזכרות היינו יברכך יאר ישא כנגד ג' ימי דה"ו שנקראין קמי' שבתא וג' ברכות שלאחרי האזכרות היינו וישמרך ויחנך וישם לך שלום כנגד ג' ימי אב"ג שנקראין בתר שבתא ובזה מכוון ויחנך ליום ב' והיינו דעת ר' יוחנן בב' נבראו המלאכים ויש ג"כ פנים לומר שמכוונים לסדר ו' ימים ג' שלפני האזכרות יברכך יאר ישא כנגד ג' ימי אב"ג וג' שלאחרי האזכרות וישמרך ויחנך וישם לך שלום כנגד ג' ימי דה"ו ובזה מכוון ויחנך ליום ה' והיינו דעת ר' חנינא בה' נבראו המלאכים עכ"פ שוין דעת שניהם שנבראו המלאכים ביום המכוון לברכת ויחנך הכלולה בשאר ה' ברכות להיות בה קומת ו' ברכות דו' ימי המעשה שיתייחסו עם ו' כנפים דמלאכים בשלוש שתים הנ"ל בג' רוחות דאות ב' שמנינה שתים:

והנה ברכת ויחנך הכלולה, במניני שאר ה' ברכות מסובבת בהן בתמונת ג' רוחות של אות ג' דברכה, דהנה יברכך יאר ישא דתחלת ג' פסוקים בימינם דוגמת רוח דימין ב' נעשך ממעלה למטה שוב וישמרך דסוף פסוק ראשון בשמאלו הוא דוגמת רוח שלמעלה בב' נמשך מימין לשמאל, שוב וישם לך שלום דסוף פסוק אחרון בשמאלו הוא דוגמת רוח שלמטה בב' נמשך מימין לשמאל והרי כללות ויחנ"ך ברוח שלמעלה בתמונת ב' דהיינו במנין וישמר"ך נוסף עליו מנין חפ"ב ב' פעמים יכס"ה פני"ו הרי בשתים יכסה פניו ברוח שלמעלה בב' דוגמת פניו וכללות ויחנ'ך ברוח שלמטה בתמונת ב' דהיינו במנין ויש"ם ל"ך שלו"ם נוסף עליו מנין תרפ"ח ב' פעמים יכס"ה רגלי"ו הרי ובשתים יכסה רגליו ברוח שלמטה בב' דוגמת רגליו וכללות ויחנ"ך ברוח שמלמעלה למטה בימין תמונה ב' דהיינו במנין וברכ"ך נוסף קנ"ח ובמנין יא"ר נוסף קי"ז ובמנין יש"א נוסף רי"ז ביחד מנין תצ"ב ב' פעמים יעופ"ף והוא ממש חושבן הוי"ה המשלים בחר יברכך והוי"ה פני"ו אלי"ך המשלים בהר יאר והוי"ה פני"ו אלי"ך המשלים בתר ישא הרי ובשתים יעופף ברוח שבין מעלה למטה בב' דוגמת יעופף ושם נאמר הזכרת השם אחר ג' קדושות והיינו רמג הזכרת שלוש השם אחר אלו ג' ברכות והוא פלאי בס"ד:

והנה נתבאר דבין ר' יוחנן ובין ר' חנינא כוונו שניהם שנבראו המלאכים ביום המכוון לברכת ויחנך בזה יבואר שבמאמר נעשה אדם נמלך הקב"ה במלאכים ללמד דרך ארץ להתנהג במדת ענוה שיהא נמלך הגדול בקטן היינו דזה ודא. שייך במלאכים בברכת ויחנך הכלולה בשאר ה' ברכות ככללות הקטן בגדול שבענין זה נהנה בשכר ענוה כנאמר לענוים יתן חן ולכן נתייחס חן בלשון מצ"א חושבני יעבו"ה גם יבואר בענין וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו שפרשיז"ל מלאכים ממש היינו שנבראו ביום המכוון לברכת ויחנך דהיינו יתן לך חן בשכר ענוה ולכן שלח בהם יעקב מדת ענוה בענין כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב ולפי שבשכר ענוה יתן חן לזה סיים ואשלכה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך: והנה במסכת שבת. איתא דדרשו הדרדקי האלפא ביתא אלף בית אלף בינה והנה מבואר שגם ב' דבינה רומזת בג' רוחות של שלוש שתים דקומה ו' ימי המעשה ולכן בכל ו' ימים נאמר ויהי ערב ויהי בקר היינו הבחנת הבינה כדמברכינן הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה דהיינו בענין ויהי ערב ויהי בקר דו' ימים שנאמר בהם ו' פעמים יום נרמזין במנין שכ"ו ולפי הנ"ש שקומת אלו ו' ימים בו' כנפים של המלאכים נרמז הבחנת הבינה בין יום ובין לילה בענין שנאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד הרי שרפי"ם מנין קומת עשר לשם ס"ג ושוב ש"ש כנפי"ם ש"ש כנפי"ם מנין קומר עשר לשמות ס"ג מ"ה ב"ן, הרי כפל קומת עשר דס"ג שבבינה כנגד כפל קומת עשר דמ"ה מדת יום וב"ן מדת לילה שהבינה מבחנת לכל אחד משניהם ונודע בענין ג' מצות כהן לוי ישראל שהם חב"ד ועושין יחץ למצת הלוי דבינה יתכן שרומז ענין הבינה המבחין בין שני חצאי יום השלם בחלקי לילה ויום בתואר ויהי ערב ויהי בקר יום: והנה הבחנת הבינה דלגבי שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים הנה הם רמוזים גם בבני לוי בענין הנאמר דברי הימים ב' סי' כ"ט בני עתה וגו' כי בכם בחר ד' לעמוד לפניו לשרתו ולהיות לו משרתים וגו' איכא למידק כפל לשון לשרתו להיות לו משרתים אמנם הורה בזה שיהיו דוגמא משרתים של מעלה שנאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד והיינו לעמוד לפניו דוגמה שרפים עומדים וכן להיות לו דייקא דוגמת ממעל לו ונאמר בתרי' ויקמו הלוים וגו' ונפרטו מן בני הקהתי וגו' ומן בני מררי וגו' ומן הגרשני, הרי נאמר כפל בפי היינו בני הקהתי בני מררי לבחי' לילה ויום שגם שניהם יתיחסו בתואר בני לאה דבינה ושוב הגרשני שלא נאמר בו בני רומז לעצם הבינה שמבחנת בין יום ובין לילה ברמז בנ"י אתוון בי"ן ולפ"ז יצטרף הגרשנ"י עם בנ"י דלגבי הקהתי ונשנה מנין י' פעמים ס"ג דבינה להבחנה שבין לילה בויהי ערב שבה י' פעמים ב"ן שנרמז מנין הקהת"י ושוב יצטרף הגרשנ"י עם בנ"י דלגבי מרר"ו ונשלם מנין י' פע ס"ג דבינה להבחנה שבין יום בויהי בקר שבה י' פעמים מ"ה שברמז מכין מר ממש כרמז שרפים עם שש כנפים שש כנפים הנ"ל: ולענין השרות של הלוים שנא' לשרתו השורש שר"ת חושבן ו"פ כנ"ף(ופרטי כנפים בשלוש שתים בב' יכסה פניו בב' יכסה רגליו בב' יעופף המה נרמזין בפרטי בני לוי ב' מן בני הקהתי נגד ב' דיכסה פניו וכן ב' תבות בני הקהתי כנגד ב' תבות יכסה פניו ושוב ב' מן בני מררי נגד ב' דיכסה רגליו וכן ב' תבות בני מררי נגד ב' תבות יכסה רגליו ושוב ב' מן הגרשני נגד ב' דיעופף וכן תבה א' הגרשני נגד תבה א' יעופף ולכן תמצא כי בנ"י הקהת"י בני מרר"י הגרשנ"י ממש חושבן ב' פעמים יכס"ה פני"ו ב' פעמים יכסה רגלי"ו ב' פעמים יעופ"ף:

והנה נאמר כי ביתי בית תפלה וגו' יתייחס שלוש שתים דאות בית לגבי תפלה בענין דאיתא ברכות ל"ד א"ר יודא לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות הנה אלו כפל ג' ברכות בשבחיו של מקום בלי בקשת צרכים דוגמת מלאכי מעלה שמשבחין למקום ואין מבקשים צרכים ויתכן לומר כי ג' ראשונות וג' אחרונות יתחברו זה לזה לג' זוגי ברכות דוגמת ג' זוגי כנפים הנאמר בשרפים עומדים ממעל לו בב' יכסה פניו ובב' יכסה רגליו בב' יעופף ומסתברא דבב' יעופף ממוצע בין יכסה פניו בב' שלמעלה ובין יכסה רגליו בב' שלמטה ומה דסמוך יכסה רגליו בתר יכסה פניו משום דשוים בפעולת יכסה, משא"כ יעופף פעולה לעצמה, ולפי"ז נימא כי בסדרן של ג"ר מגן אברהם כנגד כנף הא' מב' דיכסה פניו ומחי' המתים כנגד כנף הא' מב' דיעופף והאל הקדוש כנגד כנף הא' מב' דיכסה רגליו וכן בסדרן של ג"א המחזיר שכינתו לציון כנגד כנף הב' מב' דיכסה פניו והטוב שמך ולך נאה להודות כנגד כנף הב' מב' דיעופף והמברך את עמו ישראל בשלום כנגד כנף הב' מב' דיכסה רגליו: והנה אמנם לפי מה שנתייחסו ג"ר וג"א לגבי צרכים שביניהם יצטרפו לזוגות. כפי מה שסמוכים לצרכים דהיינו מגן אברהם והמברך את עמו ישראל בשלום הם זוג א' שסביב הצרכים הרחוקים מן הקצה אל הקצה ולפי הנ"ל נתאחד בהם כנף הא' מב' דיכסה פניו עם כנף הב' מב' דיכסה רגליו ולכן סופי תבות אלו הברכות חושבן חד זימנא יכס"ה פני"ו וחד זימנא יכס"ה רגלי"ו בתוספות כולל אחד שהגם ששניהם בפעולת יכסה לצד שאין כסוין בענין אחד הוצרכו כולל אחר לחברן יחד וכן נוי האל הקדוש והמחזיר שכינתו לציון הם זוג א' שסביב הצרכים סמוכים להם ולפי הנ"ל נתאחד בהם כנף הא' מב' דיכסה רגליו עם כנף הב' מב' דיכסה פניו ולכן סופי תיבות אלו הברכות חושבן חד זימנא יכס"ה רגלי"ו וחד זימנא יכס"ה פני"ו בתוספות כולל אחד כמו בזוג הקודם ומטעם האמור בו לפי שאין כסויין בענין אחד הוצרכו כולל אחד לחברן יחד נמצא כי באלו ב' זוגי ברכות הרחוקות והסמיכות לצרכים מרומז ב"פ יכס"ה פני"ו ב"פ יכס"ה רגלי"ו כנגד ב' זוגות בב' יכסה פניו בב' יכסה רגליו ושוב יצטרפו ברכות מחי' המתים והטוב שמך ולך נאה להודות שהם זוג האמצעי בין זוגות הרחוקות והסמיכות לצרכים לפניהן ולאחריהן והם כנף א' וכנף ב' מב' דיעופף ולכן סופי אלו הברכות ממש חושבן ב' פעמים יעופף בלי שום כולל דכאן פגעו ממש ב' דזוג בב' יעופף כנ"ל:

בראשית. פתח באות בית ירמוז דהנה נאמר ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה והנה חכמה בחי' אצילות דתמן מלואי ע"ב קס"א ובהם יסד ארץ בחי' עשי' דתמן מלואי ב"ן קנ"א ותבונה בחי' ברי' דתמן מלואי ס"ג קס"א ובהם כונן שמים בחי' יצירה דתמן מלואי מ"ה קמ"ג ובפסוק מוקדם שמים לארץ והיינו ברמז בי"ת דבראשית ששרשי אתוון בי"ת ומנין ס"ג קס"א דבחי' תבונה עם מ"ה קמ"ג דבחי' שמים ולבתר מלואי של אתוון בי"ת י"ת וד' י"ו מנין ע"ב קס"א דבחי' חכמה עם ב"ן קנ"א דבחי' ארץ. ובבחי' ד"ע שאצי' ובריאה הם בעצם זכר ונקבה אלא שנתייחסו בתוארי אבא ואמא בענין שהם מולידים ליצירה ועשי' וגם הם בעצם זכר ונקבה אלא שנתייחסו בתוארי ברא וברתא בענין שהם נולדים מאצי' וברי', והנה או"א נתאחדו בין ללדת ברא בין ללדת ברתא וההפרש בהם כי לדת ברתא נתלה באבא שהוא מזריע תחלה ולדת ברא נחלה באמא שהיא מזרעת תחלה והיינו בחכמה דאבא יסד ארץ דברתא כונן שמים דברא תבונה. דאמא, ובזה יבואר מה שנדרש בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו דהנה בריאת שמים בסוד לדת ברא בחי' יצירה מהתחברות או"א בחי' אצילות וברי' הרי זכ"ר ונקב"ה דאו"א עם זכ"ר דברא הנולד, מביניהם מרומז במנין תור"ה שהיא מן השמים, ושוב בריאת ארץ בסוד לדת ברתא, בחי' עשי' מהחברות או"א בחי' אצילות וברי' הרי זכ"ר ונקב"ה דאו"א עם נקב"ה דברתא הנולדה מביניהם מרומז במנין ישרא"ל שהם גוי אחד בארץ וכל דרש משניהם. רמוז בתבת בראשית דהנה בחי' יזכר דאבא מרומז בפרטות במנין אצילו"ת כמנין זכ"ר עם י"ש שבא במה שיש בידו כנדרש זכר זה ככרו עמו ובחי' נקבה דאמא מרומז בפרטות במנין בריא"ה כמנין נקביה עם אי"ן שבאה ואין בידה מאומה כנדרש נקבה נקוי' באה נמצא בחבור זכר ונקבה דאו"א נתחברו יש ואין המתיחסיו, עמהם וכשנולד מביניהם בחי' שמים סוד יצירה שהוא זכר הרי י"ש אי"ן עם יציר"ה, זכ"ר נרמז במנין בראשי"ת ושוב כשנולד מביניהם בחי' ארץ סוד עשי' שהיא נקבה הרי י"ש אי"ן עם עשי"ה נקב"ה נרמז ג"כ במנין בראשי"ת והיינו דעת רשב"י המובא במד"ר בבריאת שמו"א שניהם לא נבראו אלא כאילפס וכסוי' שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדיו והרי יעמדו יחדיו שכל אחד משניהם רמוז במנין בראשית כו':

בתקו"ז בדא שית בית ראש ודא אבא ואמא יבואר דהנה אבא סוד שם ע"ב ואמא סוד שם קס"א רומז בי"ת מנין שם ע"ב רא"ש מנין שם קס"א ולכן אמר אותו גר למדני תורה כולה כשאני עומד על רגל אחת לפי שהתחלת התורה בשמות ע"ב קס"א הידועים במנין רגל וכוונתו למדני תורה כולה כשיעור הבה אחת שעל רגל דהיינו תבה ראשונה בראשית:

בראשית אתוון א"ש באמצע תבה אתוון ברי"ת סביב להם מהאי גיסא ומהא גיסא רומז, מה שנאמר במלאכי ג' כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים נאמר מצרף לשון יח יד לגבי אש שהאותיות סמוכים כאחד ונאמר מכבסים לשון רבים לגבי ברית שהאותיות נחלקין לתרין גיסא:

בראשית אם נחשוב ת"ו בלא תוך מלוי כזה י"ת י"ש ל"ף י"ן ו"ד ו' הרי תוך המילוי מנין אהלי"ך וסוף המלוי מנין משכנתי"ך רומז על מה שנאמר מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ולפי שרמוז בזה אהלי תורה של ישראל בזה יפה נדרש בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל ולכן פתח בראשית באות בי"ת ר"ת בשביל ישראל תורה ולאחריו אתוון ראשית היינו התורה שנקראת ראשית דרכו וישראל שנקראו ראשית תבואתו:

בראשית מבואר בב"ר שפתח באות ב' שאמר הקב"ה אפתח בבית שהוא לשון ברוך ולא באלף שהוא לשון ארור מרומז בכל תבת בראשי"ת ר"ת רק אם שמוע תשמעו בקול יהוה שהוא תנאי על הברכה הנאמר שם כי יברכך וגו' והיינו לשון המד"ר שאמר הקב"ה הרי אני בורא אותה בלשון ברכה והלואי יעמוד היינו שיעמוד בתנאי הברכה הרמוז בתבת בראשית:

ויש כמה רמזים על. הברכה באות ב' דהתחלת בראשית. דהנה הוא פסוק ראשון מפסוקי חומשי תורה הידועים בסימן החמ"ה ה' אלפים ח' מאות מ"ה ויהי' כולן גרירין בתר רישא ויתחשב ב' דבראשית בקומת סימן החמ"ה דהיינו ה' אלפים ח' מאות מ"ה פעמים ב' מנין י"א אלפים תר"צ רומז על הברכה המשולשת בתורה שיוצאין מהם ד' שמות דכ"ב אתוון ואם נכפול עליהם ד' אתוון דשם המיוחד י' פעם אנ"ק ה' פעם פס"ת ו' פעם פס"פ ה' פעם דיו"כ ממש חושבן י"א אלפים תר"צ:

גם מרומז דפסוק בראשית מתחיל בחות ב' והפסוק מסיים באות ץ' פשוטה דהארץ אם נחשוב מנצפ"ך הכפולות ג"כ בעשירות הרי האותיות מאות ב' עד אות צ' פשוטה כזה בגדה וזחטינך למס כן סעופף צץ מספרם תשע"ד מרמזין על הברכה המשולשת יברכ"ך יאר יש"א חושבן תשע"ד ועליהם רומז ג"כ מלת ברא דלבתר בראשית רומז לעולם הבריאה שיש בו ג"כ סכום תשע"ד חלונות כדאי' בפי' דן ידין על הקרניים מאמר י"ד יעו"ש סודו הנפלא. וגם בתר ברא מסיים את השמים ואת הארץ ונאמר ואף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים הרי מנינו י"ד עם ימי"ן בהתחשב ן' פשוטה למנין ז' מאות סלקין לחושבן תשע"ד והוא ג"כ לענין דע' הברכה בנשיאת כפים כנאמר וישא אהרן את ידיו על העם ויברכם הרי ב' ידים זוכות כאחת בברכה וכן שת"י ידיים מנין תשע"ד וכן בכל פסוק בראשית מתחלתו באות ב' עד סופו באות ץ' יש בהם כ"ת אתוון כמנין ב' פעם י"ד של הברכה, והנה אם נחשוב מנצפ"ך הכפולות במנין המאות לאחר אות ת' שמשלימין עד ט' מאות כמו ט' יחידות וט' עשירות הרי האותיות מאות ב' דבראשית עד אות ץ' פשוטה דבסוף הארץ כזה בגדתו זחטי כלוו נסע פצקרשת דמו פץ מספרם ד' אלפים תתקצ"ד מרומז על הברכה בענין שארז"ל הקב"ה ברכן בכ"ב אותיות מאלף דאם בחקותי עד ת' דקוממיות הרי כ"ב פעמים ברכ"ה חושבן ד' אלפים תתקצ"ד:. בראשית ברבוע ב בר ברא בראש בראשי בראשית חושבן ב' אלפים שקדמה התורה לעולם עם ו' פעמים יום שהם ימי המעשה רמז על מה שנאמר ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום שבזה נדרש שהתורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה במעשה בראשית שזה הי' בו' ימים והייתי שעשועים יום יום קודם לעולם היינו ב' אלפים:

בתבת בראשית ו' אתוון רומזין ו' קצוות היינו אות בי"ת דבראשית לשון פנימיות כמו מבית ומבחוץ רומז על הקצה שכנגד הפנים ששם הנראה נכנס בפנים שמציור באישוני העינים ושאר האתוון ראשיית ר"ת רו"ם לאחור שמאל ימין תחת הרי כל ו' קצוות שאתם ו' קצוות העולם בו' צרופין של ג' אותיות שם יק"ו ושל ג' אותיות אמ"ש והנה אותיות יק"ו אמ"ש נרמזין בר"ת דאת האלקים ירא ואת מצותיו שמר והיינו דסיים כי זה כל האדם ונדרש כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה והיינו לפי שרמוז בזה חתימת ו' קצוות העולם ושייך בהו שפיר כי זה כל האדם שמבואר בדרחז"ל שגלמו של אדה"ר הי' ממלא כל ו' קצוות העולם ממזרח למערב ומצפון לדרום ומן הארץ לשמים:

והנה נרמז בתבת בראשית שהוא נושא כל התבות הבאין אח"כ בכל הפסיק כטעם גופא בתר רישא גריר והרי מלת בר"א מעצם אתוון בר"א של בראשית ושוב אלקי"ם חשבון מילוי של אתוון שי"ת מבראשית י"ן ו"ד י"ו ושוב א"ת השמי"ם חשבון שרשי אתוון שי"ת עם מלואו הרומז אלקים ושוב וא"ת האר"ץ בכללות ז' אתוון חשבון שרשי אתוון שי"ת זולת מלואן הרי מנין אלקים נתרבה לגבי את השמים ונתמעט לגבי ואת הארץ כטעם האלקים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהי' דבריך מעטים:

בראשית במלואו אתוון בי"ת רי"ש אל"ף שי"ן יו"ד תי"ו מלואן לחוד חשבון כסאות משפ"ט ושורשן לחוד. חשבון כסאו"ת בי"ת דו"ד היינו מה שנאמר שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד וזה שאמרז"ל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשי בראשית ועל ענין בראשית ברא נאמר לבסוף אל"ה הולדו"ת השמי"ם והאר"ץ בהברא"ם ג"כ חושבן כסאו"ת משפ"ט כסאו"ת בי"ת דו"ד ובזה יפה נדרש בהבראם באברהם דהנה אברהם נעשה סימן לבניו על מושב הדיינים כפירשז"ל גבי והוא יושב פתח האוהל:

בראשית נדרש שהאבות עלו במחשבה להבראות שנאמר בראשית גבי ראיתי אבותיכם והנה האבות הם בעלי ג' מדות חג"ת, וזה מרומז בכל הפסוק בראשית חושבן מד"ת חס"ד מד"ת גבור"ה מד"ת תפאר"ת:

בראשית איתא בתקו"ז כטל א"ב מכסדרן ותש"ר מלמפרען ושיתף י' משמו ונעשה בראשית יבואר דהנה אותיות התורה נחלקין לג' סכומין אבגדהוזחט הם יחידות יכךלמס כן סעפףצץ, הם עשירות קרשת הם מאות ובהיות א"ב מכסדרן מכלל היחידות ותש"ר ולמפרען מכלל המאות לכן שיתף עמהן י' משמו שהוא מכלל העשירות להיות כלולין בתבת בראשית כל ג' חלקי האותיות יחידות עשירות ומאות. והנה שלשתן נרמזין גם בג' נקודות של תבת בראשית שבא צרי חרק מרמזין על ג' סכומין בדרך עולים תחלה ממטה למעלה ואח"כ יורדים ממעלה למטה דהנה בתחלת שבא צרי חרק אתוון שצ"ח בהן עולין ממטה למעלה ג' חלקי האותיות היינו ש' למטה אצל ת' דסוף המאות ושוב צ' למעלה ממנה אצל ץ' פשוטה דסוף העשירות ושוב ח' למעלה ממנה אצל ט' דסוף היחידות ולבסוף שבא צרי חרק אתוון אי"ק בהן יורדין ממעלה למטה ג' חלקי האותיות היינו א' למעלה בראש היחידות ושוב י' למטה ממנה בראש העשירות ושוב ק' למטה ממנה בראש המאות, וזה ענין שאמרז"ל שעליונים למטה ותחתונים למעלה הוא עולם ברר שכן נקודות שבא צרי חרק בתוכן אתוון בר"ר ובראשו למעלה הן התחתונים העולים ממטה למעלה ובסופן למטה הן העליונים היורדין ממעלה למטה וענין עולם ברר העליוני' למטה תחתוני' למעלה לפי שזה הורה שכל ההפכים מכח אדון יחיד וכן נמי בצרוף בראשי"ת הנ"ל הרי א"ב מכסדרן נאמרו למפרען ב"א ותש"ר מלמפרען נאמרו כסדרן רש"ת להוראת האחדות בהפכים כנזכר:

בפירשז"ל מה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים כו' יבואר עפ"י דאיתא בתקו"ז נטול א"ב מכסדרן ותש"ר מלמפרען ושיתף י' משמו ונעשה בראשית.

והנה במלת בראשית אתוון א"ב מכסדרן מסודרין למפרען, ב"א ואתוון תש"ר מלמפרען מסודרין כסדרן רש"ת הוא מפאת השתפת י' משמו הבא ביניהון והרי אות י' פוגעת באתוון א"ב בקדימה מלמפרען בסדר ב"א וכן פוגעת באתוון תש"ר בקדימה מכסדרן בסדר רש"ת ויש לכוון בלשונו של רש"י ז"ל שחזר ואמר ומה טעם פתח בבראשית להורות בא שעצם תבת בראשית נותן טעם שהגיד אותה לעמו לתת להם נחלת גוים היינו בענין שנאמר בפ' ראה כי יכרית ד"א את הגוים אסר אתה בא שמה לרשת אותם היינו יכרית הגוים ברמז אות י' יכרי"ת חושבן י' פעם הגוי"ם ושוב בא שמה לרשת היינו במה שאות י' פוגעת בא"ב מכסדרן למפרען וגם בחש"ר מלמפרען פוגעת כסדרן והם צרוף ב"א רש"ת ואמנם אות י' סוד חכמה שהוא בחי' אבא ויש בחכמה ל"ב נתיבות לכן אות י' משתתפת עם א"ב מכסדרן לרמז אב דחכמה וגם משתתפת עם תש"ר מלמפרען שמספרן ל"ב נתיבו"ת דחכמה ולכן מתרגם בראשית בחוכמתא. והנה נדרש בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו והיינו ענין מתן תורה לישראל ועל זה נאמר ד' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קודש הכל מרומז בצרוף בראשית י' בחכמה עם א"ב ותש"ר. דהנה י' פעם חכמ"ה מנין תש"ל ויתחלק לחצאין חצי אחד ממנין תש"ל נשאר כשתוציא מנין זר"ח ממנין שעיר וחצי השני ממנין תס"ל נשאר כשתוציא מנין הופי"ע ממנין ה"ר פאר"ן ושוב בצרוף יחד מנין י' פעם חכמ"ה עם מנין א"ב חש"ר רומזין צירוף מנין מסינ"י ב"א עם מנין ואח"ה מרבב"ת, קדי"ש הסובבין גבי וזרח משעיר הופיע מהר פארן ומנין א"ב תש"ר נוסף על י' פעם חכמ"ה במנין מסינ"י ביא דפתח בי'. וגם מרומז בקשת דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. דהנה י' פעם חכמ"ה עם א"ב תש"ר מנין נפלאו"ת מתורתי"ך ומנין א"ב תש"ר נוספו על מנין י' פעם חכמ"ה במנין ג"ל עינ"י גם מרומז בצרוף בראשית א"ב תש"ר עם י' פעם חכמ"ה חושבן ביו"ם עשו"ת "ד' אלקי"ם אר"ץ ושמי"ם הנאמר לבסוף גבי אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. וזהו רמז שסוף מעשה במחשבה תחלה והיינו מה שנאמר כלם בחכמה עשית:

בזוה"ק מבואר כי בתבת בראשית ו' אתוון ולבתר ו' תבין ברא אלקים את השמים ואת הארץ יעו"ש מה דדרש בזה מסוד השם ליראיו.

ואמנם כמה פנים לתורה ויבואר כי ששיותן כנגד ו' יממי המעשה שנאמר בכל יום מהם ויהי ערב ויהי בוקר וערב בחי' דין שעלה במחשבה תחלה ולבתר בקר בחי' רחמים, ששתף במעשה שבסוף לפי שראה שאין העולם יכול להתקיים בדין. וזה יש לכוון בהא דאי' בב"ר דעת ב"ש שהי' מחשבה בלילה ומעשה ביום היינו כטעם הנ"ל. ולעניננו בתבת בראשית הנאמר על עליית המחשבה בדין יש בו ו' אתוון נגד ו' ערבים שקדמו בו' ימי המעשה, לכן נגד כל ערב נרמז אות מיוחדת שנפרדת מבנין חבה הוראה שבדין אין קיום לבנין עולם אולם ו' תבות דלבתר בראשית נגד ו' בקרים המאוחרין בו' ימי. המעשה, וכן נגד כל, בקר נרמז בנין תבה הוראה שבשתוף הרחמים יתקיים בנין העולם ולכן הגם שפשוטי אלו ו' תבות ברא אלקים את השמים ואת הארץ משמעותן הוא רק הדין דאלקים שעלתה במחשבה שבו הי' בריאת השמים והארץ ותולדותיהן הנדרש ברבויי את ואת אמנם על זה בעצמו נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ד' אלקים מבואר שבהם בעצמן הי' שתוף הרחמים בעשיותן ולכן באלו ו' תבות מרומז שתוף ו' פעמים רחמי"ם לקומת ו' ימים למתק מהם הדין דתוראות תבת בראשית הנ"ל וזה מבואר בהקדם מה שפירש"י ז"ל שביום אחד נבראו שמים וארץ עליונים ותחתונים וביום ב' יהי רקיע לעליונים וביום ג' ותראה היבשה לתחתונים וביום ד' יהי מאורות לעליונים וביום ה' ישרצו המים לתחתונים וביום ו' נעשה גוף האדם מתחתונים ויפח בו נשמה מעליונים מבואר מזה כי ו' ימי המעשה נחלקין לכפל ג' כי ג' ימי אב"ג בתחלה א' הוא כלל עליונים ותחתונים ולבתר פרטותן בימי ב"ג ג' ימי דה"ו בתתילה ימי ד"ה הם פרטי עליונים ותחתונים ולבתר כללותן ביום ו'. והנה נדרש שו ז' הבלים דקהלת נגד ז' ימי בראשית הרי בתתלה הבל הבלים נגד ג' ימי אב"ג היינו הבל כלל דיום א' הבלים פרטי ימי ב"ג ולבתר הבל הבלים נגד ג' ימי דה"ו היינו הבל כלל דיום ו' הבלים פרטי ימי ד"ה. ולפי מה דאמרינן שג' ימי דה"ו נחשבו קמי שבתא וג' ימי אב"ג נחשבו בתר שבתא נמצאו שביום א' סמוך לשבת מלאחריו שבו מאחרין לצאת מן השבת ויום ו' סמוך לשבת מלפניו שבו ממהרין לבוא אל השבת שצריך להוסיף מחול על הקודש בביאתו ובצאתו ומפני מעלת השבת המתאחז בהן קנו שניהם מעלת הכלל שבכל אחד מהן דוגמת הכל הבל הנאמר כנגד יום ז' דלשון הכל שבו רומז ג"כ כללות עליונים ותחתונים כטעם דאיתא בזוה"ק כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין ובזה ניחא דבכפל הבל הבלים הקדים כלל לפרטים גם בימי דה"ו שהכלל לאחר הפרטים דהיינו יום ו' אחר ימי ד"ה עכ"ז הקדימו מפני כבוד השבת שבסמוך אליו ומוסיפין ממנו על הקודש ועכ"פ כלל דיום א' בתואר אב וב' פרטים דימי ב"ג בתואר בנים וכן נמי כלל דיום ו' בתואר אב וב' פרטים דימי ד"ה בתואר בנים והרי יש בהם ב' אבות ולכל אב.

ב' בנים וכן נמי בו' תבות ברא אלקים את השמים ואת הארץ הרי אלקים תואר בעל הפועל ומלת ברא תואר פעולתו הם ב' אבות המולידין מה שנפעל דהיינו השמים עם הארץ הם ב' בנים ושוב את דלגבי השמים ואת דלגבי הארץ לרבות תולדותם הרי עוד ב' בנים ונשלמו ב' אבות וכפל ב' בנים ואמנם בב' אבות נחשב בעל הפועל אב וזקן לאב דפעולתו וכפל ב' בנים הנפעלין השמים עם הארץ נחשבו בנים פשוטים יתייחסו עם אב פשיט דפעולת תואר ברא כענין ותפארת בנים אבותם ושוב תולדותיהן את ואת נחשבו בני בנים יתייחסו עם אב זקן דבעל הפועל תואר אלקים בענין עטרת זקנים בני בנים והוא הנרצה לתחלת ענינינו, דהנה בהצטרף בר"א עם השמי"ם האר"ץ יעלו שלשתן ג' פעמים רחמי"ם לכלל עם ב' פרטים דימי אב"ג ושוב בהצטרף אלקי"ם עם א"ת וא"ת יעלו שלשתן ג' פעמים רחמי"ם לכלל עם ב' פרטים דימי דה"ו הרי מרומז בהם שתוף הרחמים לקומת כל ו' ימי המעשה: ובענין ו' ימי המעשה שנאמר בכל יום ויהי ערב ויהי בקר שהם חלקי לילה ויום יבואר דהנה באלו ו' ימים נשלמו י' מאמרות שבהם נברא העולם שהם סוד עשר ספירות. ונודע שהדעת אינו במנין הספירות והוא נעלם בקיבוץ הארות ע"ס ובענין מעשה בראשית איתא בב"ר דלב"ש הי' מחשבה בלילה ומעשה ביום ויש לכוון בדבריהם דיש לייחס כסוי הלילה להעלם המחשבה וברור היום לגלוי המעשה. ובענין דילן יתכן כי כסוי הלילה בסוד דעת הנעלם בקבוץ הארות ע"ס וברור היום בסוד גלוי י' ספירות בי' מאמרות ואמרינן בראשית נמי מאמר הוא והוא מאמר הראשון ונאמר בו את השמים ואת הארץ ונודע בראשי התבות אהו"ה שם הדעת והוא ודאי יתייחס לתחלת י' מאמרות די' ספירות שהדעת נעלם בקבוץ כולן שנשלמו בי' מאמרות שבששת ימים ובכולן יתייחס שם הדעת שבמלות את השמים ואת הארץ בטעם כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ ובמלות עש"ה ד' רמוז חשבון א"ת שממנו מתחיל רמז שם הדעת שהוא בקומת:

כל ו' ימים די' מאמרות ואמנם שם הדעת מתחיל באות א' שבראש תבת א"ת שעדיין מאמרו בהעלם בראש תבה לחוד וגלוי המאמר בהשלם תבת את באות ת' ובזה יבואר הנ"ל שבחלקי ו' לילות דימי המעשה יתייחס דעת הנעלם בע"ס בבחי' א' דהתחלת שם הדעת שבראש תבת את ובחלקי ו' ימים דימי המעשה יתייחס גלוי י' ספי' די' מאמרות בבחי' ת' שבסוף א"ת, דהנה לעולם חשבי חלק הלילה י"ב שעות וחלק היום י"ב שעות, והנה צרוף המסכומין עד י"ב כזה אב גד הו זח טי יא יב מנינם ע"ח הרי בכל לילה מנין ע"ח עם א' ההעלם שלתבת את ביחד הם מנין ע"ט ובקומת ו' לילות נשלם מנין דע"ת הנעלם ובכל יום מנין ע"ח עם ת' הגלוי של תבת את ביחד הם מנין תע"ח ובקומת ו' ימים נשלם מנין י' ספי' הגלוין בי' מאמרות הן כת"ר חכמ"ה בינ"ה חס"ד גבור"ה תפאר"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד מלכו"ת ועל זה יש לכוון מה שנאמר יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת רצונו יום ליום היינו חבור חלקי הימים דימי המעשה העולין לרמז י' ספירות די' מאמרות והיינו יביע אומר ושוב ולילה ללילה, יחוה דעת היינו חבור חלקי הלילות דימי המעשה העולין לרמז דעת והיינו יחוה דעת:

והנה בגמר ימי המעשה ביום הששי פירש"י ז"ל הוסיף ה' בששי שכל מע"ב תלוים עד ששי בסיון דמתן תורה ועל זה יש לכוון מה שנאמר יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת ירמוז על פרטי ו' ימי המעשה שנתייחס בכל יום בערב ובקר חלקי יום ולילה, והמה יתבסמו עם ו' ימים מתחילת סיון עד מתן תורה בענין יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת ומרומז בתוארי ו' ימים אח"ד שנ"י שליש"י רביעי חמיש"י השש"י חשבון ו' פעמים יו"ם עם יו"ם יבי"ע וגם ו' פעמים ליל"ה עם ליל"ה יחו"ה ועצם ו' פעמים יבי"ע יחו"ה רומזין מנין אומ"ר דע"ת הנאמר בהם עם תוספת ה' בהששי. ואמנם בו' ימי המעשה נשלמו י' מאמרות שבהם נברא העולם נתבסמו בו' בסיון שבו נאמרו י' דברות שבלוחות ונתייחסו. לחת העדת לחת הברית הרי ב', תוארים עדת ברית חושבן וועש"ה יו"ם השש"י שבהם נתבסם מעשה יום הששי שהוא גמר מעשה בראשית וזהו שנאמר והלחות מעשה אלקים המה, והנה ו' פעמים יו"ם דמע"ב רמוזין במנין ר"ת ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שכן נאמר כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ. ולכן גם תוארים של הלחות עד"ת ברי"ת חושבן השווי"ם כסא"י והאר"ץ הד"ם רגל"י בכללות ו' ימים שנתייחסו להם. והנה נאמר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה מלוח אש"ר עש"ה חושבן ו' פעמים עול"ם שנעשה בו' ימים ולכל עולם מחציתו בעליונים בתואר שמים ומחציתו בתחתונים בתואר ארץ הרי קומת ו"פ לחצי מנין עולם דתחתונים מנין לח"ת הבא ביחוס עד"ת לתואר ידי יסדה ארץ שכן עד"ת חושבן ו' פעמים יסד"ה וקומת ו' פעמים לחצי מנין עולם דעליונים מנין לח"ת הבא ביחוס ברית לתואר וימיני טפחה שמים שכן בקי"ת חושבן ו' פעמים טפח"ה לקומת ו' דשמי"ם ואר"ץ ואחזו בהם ידו של הקב"ה וידו של משה היינו ידו של הקב"ה הוא יד ימין שטפחה שמים לד' וימין הוא נותן התורה למשה כנאמר מימינו אש דת למו וידו של משה היא יד שמאל שיסדה הארץ אשר נתן לבני האדם ושמאל הוא מקבל הנתינה מימין וכן יש רמז פרטי בענין שנתייחסו לחת העדות לחת הברית דהנה עד"ת חושבן א"ף יד"י יסר"ה אר"ץ זולת א' דארץ שנעלמה בדרשת ארץ שרצתה לעשות רצון קונה ושוב ברי"ת חושבן ימיני טפח"ה שמי"ם:

גמרא כתובות דף ה' ע"א דרש בק"פ גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמו"א כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים במעשי ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ד' מקדש אד' כוננו ידיך ב בבלי אחד כו' ויבשת ידיו יצרו ידו כתיב והכתיב יצרו., אר"נ ב"י יצרו אצבעותיו כדכתיב' כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך וגו', הנה מהמשך הגמ' מבואר שבין יד ימין דשמים נתייחס בפרטי ה' אצבעות שבה כדכתיב כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך ובין יד שמאל דארץ נתייחס בפרטי ה' אצבעות שבה כדכתיב ויבשת ידיו יצרו ונתפרש יצרו אצבעותיו ונודע כי ה' אצבעות דימין ודשמואל בסוד עשר ספירות שנחלקין חמש לימין הן חסדים וחמש לשמאל הן גבורות והחסדים סי"ט דדכר והגבורות סי"ט דנקבי' יתוזג יחר כעין זיוג הנשיקתן שבין איש ואשתו שכל אחד משניהם מצמצם תוכיות זוגו בין שפתיו וא"כ ה' חסדים הן כתר חכמה חסד תפארת נצח שפתן שבראשן וסופן מנין אלף ק"ג ותוכן מנין תתצ"א וה' גבורות הן בינה גבורה הוד יסוד מלכות שפתן שבראשן וסופן מנין תע"ח ותוכן מנין שצ"ו לפי"ז שפתי החסדים שמנינם אלף ק"ג יכניסו בתוכן מנין שצ"ו שבתוכו הגבירות יעלו יחד אלף תצ"ט נרמזין בסיום פסוק בראשית בחושבן א"ת השמי"ם וא"ת תאקחץ ושוב שפתי הגבורות מנינם תע"ח יכניסו בתוכן מנין תחצ"א שבתוכו החסדים יעלו יחד אלף שס"ט נרמזין בסיום פסוק השני בחשבון ורו"ח אלקי"ם מרחפ"ת ע"ל פנ"י המי"ם. ובזה יבואר מאמר הנ"ל שגדול מקדש שנתאחד בו ב' ידים יותר ממעשה שמים וארץ שנתייחסו בהם ב' ידים כל יד בפני עצמה היינו משום דלגבי את השמים ואת הארץ דסיום פסוק בראשית אין כל האצבעות שוות בהם שהר לא נרמז בזה רק שפתן של החסדים שהן אצבעות דימין ותוכן של הגבורות שהן אצבעות דשמאל ובשביל זה הבחין בהם בין ב' ידים דימין ושמאל אולם, במקדש שנאמר מכון לשבתך שמכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה שעליו נאמר ורוח אלקים מרחפת על פני המים כפירש"י ז"ל, ובזה נרמז תוכן של החסדים ושפרן של הגבורות ונעשו כל האצבעות שוות ואין להבחין ביניהם לזה נתאחדו במקדש ב' ידים יחד נמצא מה שנאמר כוננו ידיך במקדש שנשלמו אצבעות דימין ודשמאל בשוה אין ההשואה שלהם בעצם המקדש רק שהמקדש המכוון לכסא הכבוד ונשלים אחר המעשה שמו"א ומשניהם כאחר נשלמו אצבעות ב' ידים יחד ברמיזתו בשוה וע"ז יש לכוון מה שנאמר ידיך עשינו ויכוננינו היינו שנשלמו אצבעות ידיך בשוה בצירוף עשינו דמעשה שמו"א הנאמר בסיום פסוק בראשית עם ויכוננינו במקדש המכוון לכסא הכבוד דסיום הפסוק שאחריו שבשניהם כאחד כוננו ידיך ועל זה יש לכוון מה שנאמר מי בד"א המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ דהנה המגביהי לשבת תואר על מכון לשבתך בכסא כבוד של מעלה והמשפילי לראות תואר על מקדש של מטה המכוון אליו ששם בא הקב"ה לראות ברגלים שנאמר יראה כל זכורך את פני ד"א במקום אשר יבחר ושני התוארים לשבת דהמגביה לראות דהמשפילי נרמזין כאחד בחשבון ורו"ח אלקי"ם מרחפ"ת ע"ל פנ"י המי"ם המשלים למנין את השמים ואת הארץ שלימות אצבעות ב' ידים בענין כוננו ידיך הנ"ל והיינו דלגבי המגביהי לשבת המשפילי לראות סיים בשמים וארץ. ובזה יבואר מה שנאמר שם אד' לגבי כוננו ידיך דהנה שם אד' ידוע במכון הס מפניו כל הארץ והרי מנין ה"ס ממוצע בין מנין המועט שלפניו היינו ס"ד ובין מנין המרובה שלאחריו היינו ס"ו וכן א"ת השמיים נוסף על מנין לשבת דהמגביהי במנין ס"ד ושוב וא"ת האר"ץ נוסף על מנין לראות דהמשפילי במנין ס"ו הרי מבואר שבין שניהם מנין שם. אד' שבו כוננו ידיך דשמו"א שנתאחדו במעשי ידיהם של צדיקים לגבי מקדש שכן גבי רננו צדיק ים ביהו"ה תחת הר"ת מנין ס"ד דשמים ולפני הס"ת מנין ס"ו דאר"ץ וע"ז יש לכוון בסנהדרין צ"ה שאבישי בא להציל את דוד אמר אבישי שם ואוקמי לדוד בין שמיא לארעא ונימא לי' איהו אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין יש לומר שאמר שם אד' שהוא וודאי בין שמים וארץ כנ"ל בזה אוקמי' לדוד בין שוויא לארעא ולפי שזה השם ידוע למדת מלכות דרגא דדוד לכן לא אמר אותו דוד בעצמו משום אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים והיינו נמי מה דסיים שעזרו אבישי בתפלה אמר אבישי שם ואחתי' היינו שם אד' שנתקן קודם התפלה אדני שפתי תפתח ולפי שהוא מדת דוד הוצרך לעזרו משום אין חבוש וכו' ואמנם התאחדות קומת י' אצבעות דב' ידים במקדש מרומז בענין שנאמר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה וימינו רצונו שגבול זה נשלם בקומת י' אצבעות לרמז קדש"ו חשבון י' פעם גבו"ל ואם אמנם שגבול זה יצא מכלל כל הארץ שנתייחסה רק לה' אצבעות דיד שמאל וא"כ אין לחשוב רק ה' פעמים גבו"ל למנין ה"ר לזה אמר הר זה קנתה ימינו ג"כ שמכוון כנגד מקדש של מעלה שהעליונים נבראו בימין ובזה נחשב מנין ה"ר בכפל לה' אצבעות דימין ג"כ לרמז קדשו וכן אם נייחס אתוון הר בגבול שבימינם אתוון ק"ד ובגבול שבשמאלם אתוון ש"ו ביחד צרופן ק"דש"ו:

והנה נתבאר ששמים בימין לחוד בחי' אברהם וארץ בשמאל לחוד בחינת יצחק ובמקדש נתאחדו ימין ושמאל יחד בחי' יעקב עמודא דאמצעיתא כולל ימין ושמאל והיינו דאמרינן על המקדש לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית ולכך נאמר עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב שזהו ענין הוי' שנ ייחד על יעקב כששכב במקום המקדש שנאמר והנה ד' נצב עליו ולפי שזהו עמודא דאמצעיתא דאחיד ימינא ושמא לא והיינו שאמר יעקב אכן יש ד' במקום הזה י"ש ר"ת "ימין "שמאל וכן ב"מלות מ"קום ל"יהוה תחת והר"ת אתוון ק"י חשבון ימי"ן ובמלות מ"שכנות לאביר י"עקב תחת הר"ת אתוון שע"א חושבן שמא"ל, וכן לד' לא"ביר יע"קב חושבן ימי"ן שמא"ל והיינו ב' ידים שנתאחדו במקדש ונרמז במנין בי"ת שקראו יעקב חושבן א"ף יד"י יסד"ה וימינ"י טופח"ה דהיינו התאחדות ימין ושמאל דשמים וארץ:

בראשית פירש"י ז"ל בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית בענין שנאמר תורה צוה לנו משה מרשה קהלת יעקב וזה רמוז ביחוס בראשית לבריאת שמים וארץ שמים למעלה וארץ למטה הרי אר"ץ עט"ה חושבן מש"ה על ענין תורה צוה לנו משה ושמי"ם מעל"ה חושבן קהל"ת על ענין מורשה קהלת יעקב וכן נתייחסו שמים וארץ על שעת מתן תורה לישראל בענין מן השמים דברתי עמכם וגו' ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ובזה יפה נדרש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם הוא שייך לענין שנדרש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות ובאדם שנעשה קלסתר פניו של משה דומה לאברהם ואמר אל המלאכים שבקשו לשרפו וכי לא הוא זה שאכלתם אצלן מבואר כי אברהם גרם ענין תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ומלוי של אותיות אברהם ל"ף י"ת י"ש י' מ' חושבן מש"ה קהל"ת הנ"ל ברמז ארץ מטה שמים מעלה והיינו בהבראם באברהם ביום עשות ד"א ארץ ושמים דוקא:

והנה בזוה"ק דרש בענין בראשית דאסתכל קוב"ה ד' זימנין באורייתא שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ולבתר ויאמר לאדם גלי עבודתי' מעשי שמים וארץ יעו"ש ולענין הנ"ל רומז לאד"ם מימינו "אש "דת "למו ומשמעות ייאמר לאדם היינו מאמר אחד שבמאמר אחד יכול להבראות, ואמנם לפי שנבראו העולם בי' מאמרות וא"כ ויאמר לאדם קאי על קומת י' מאמרות והיינו ו' פעמים אותיות לאד"ם אתוון שימ"ת שתחת ר"ת "מימינו "אש "דת "למו והיינו כנ"ל שנאמר בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל:

ואמנם מרומז במלת לאדם ענין שמים וארץ בהתחלק המלה ל"א ד"ם ואח"כ נתחלק כל חצי ברוב ומעוט דהיינו במנין ל"א רובו ט"ז ומעוטו ט"ו ובמנין ד"ם רובו כ"ג ומעוטו כ"א וכאשר רובו של חצי ב' בקומת מעוט חצי א' ומעוטו של חצי ב' בקומת רובו של חצי א' דהיינו כ"ג בקומת ט"ו פעמי' מנין שמ"ה וכ"א בקומת ט"ז פעמים מנין של"ו וכללות הזה בדרך מאן דזעיר הוא רב ומרן דרב הוא זעיר הרי שני הכללות שמ"ה ושל"ו מרמזין מנין שמי"ם אר"ץ ופרטי אלו ב' כללות מרומז בפרטי שני כתובים הבאים כאחד על ענין מעשה ארץ ושמים. דהנה כתוב א' אומר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים הרי ידי "יסדה "ארץ ר"ת מנין כ"א המעוט מחצי השני ושוב וימיני טפחה "שמים הר"ת מנין נ"א בקומת ט"ו פעמים משלים לכ"א תפשוט דלגבי ארץ ביחד כ"א בקומת ט"ז הרוב מחצי הראשון וכתוב א' אומר ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה הרי "יהוה 'בחכמה "יסד ארץ הר"ת מנין וכ"ג הרוב מחצי השני ושוב כונן "שמים בתבונה הר"ת מנין כ"ג בקומת י"ד פעמים משלים לכ"ג הפשוט דלגבי ארץ ביחד כ"ג בקומת ט"ו המעוט מחצי הראשון:

והגה בד' תוארים ראה ויספרה הכינה וגם חקרה מרומז מעשה שמים וארץ שבהם גלוי עבודתי' בתר דאסתכל ד' זימנין באורייתא באלו ד' תוארים. והיינו לפי שנאמר ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ונודע כי חכמה ובינה בחי' אבא ואמא שמים וארץ בחי' ברא וברתא ואמר ד' בחכמה יסד ארץ שברתא נתלית באבא ושוב כונן שמים בתבונה שברא נתלה באמא. והנה חכמה ובינה הם בשמות ידועין הוי' ואהי' ובחי' שמים וארץ סוד אתוון ו"ה מן השם ו' שמוש הדכר בלשון אותו ה' שמוש הנוקבא בלשון אותה והרי בעלות ר"א"ה ו"יספר"ה אתוון אה"יה דבינה עם ו' דשמים והנשאר זולתן אתוון "ר ס"פר נוספו על חושבן שמי"ם בחושבן ק"ן שהוא ו' פעמים אהי"ה עם כללות כ"ד אתוון שבהן כטעם כי אשא אל שמים ידי יד"י חושבן כ"ד וכן מלוי של שמי"ם י"ן ס' וד' ס' חושבן ו' פעם אהי"ה עם כללות כ"ד אתוון ושוב במלות הכ"ינ"ה ונס חקר"ה אתוון הוי' דחכמה עם ה' דארץ והנשאר זולתן אתוון כ"נ ג"ם חק"ר נוספו על חושבן אר"ץ בחושבן, ק"ל שהוא ה' פעמים הוי' וכאן לא נחשב כללות כ' אתוון למנין ק"ן דאם כן: הי' ק"ן בשמים וק"ן בארץ ולא הי' ניכר ההבחנה בין אהי' בכללות ו' ובין הוי' בכללות ה' שבד' הסתכלות באורייתא הורה להבחין ביניהם וע"ז יש לכוון מאמר ואל תסתכל בק"נק"ן והבינהו ואמר אלא במה שיש בו רצונו שלא יחשב מנין ק"ן בהסתכלות רק לגבי שמים שיש בו במלואו מנין ק"ן כנ"ל:

והנה נדרש בראשית בזכות משה שנאמר וירא ראשית לו יתייחס לדרש בראשית על תורה ישראל כנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב וירמוז בזה עצם תבת בראשית משמעותו ב' ראשית דתורה וישראל ונקדות בראשית שב"א צר"י חר"ק חשבון ראשי"ת דמשה הממוצע ביניהם וענין שמים וארץ הנאמרו בבראשית רומזין ג"כ על התורה מן השמים ונתנה לישראל גוי אחד בארץ וגם שם. משה סליק כחושבן ר"ת יהוה בחכמה "יסד "ארץ "כונן "שמים "בתבונה ותמורת אותיות משה לאחריהן אתוון הנ"ו נרמזין ג"כ אח"כ בר"ת ובדעתו "תהומות "נבקעו גם מרומז גבי בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה הרי מנין "יסד "ארץ נוסף על מנין חכמ"ה במנין רצ"ב ומנין כונ"ן שמי"ם נוסף על מנין תבונה במנין כ"ג צרוף רצ"ב נ"ג חושבן מש"ה: הנה בזה יפה נדרש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אלה פוסל הראשונים תהו ובהו דהנה מדבר כאן מענין בריאת שמים וארץ הנאמרו גבי בראשית שנדרש בשביל התורה ובשביל ישראל. והנה גבי כריכות דציצית ארז"ל הפוחת לא יפחות מז' כנגד ז' רקיעים והמוסיף לא יוסיף על י"ג כנגד ז' רקיעים עם ו' אוירים שביניהם, הנה כן בדרש בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל המכוון לרמז על התורה עם שביל שלה היינו שלשה אוירים שבין ד'. אותיות תורה וכן לרמז על ישראל עם שביל שלהם היינו ארבעה אוירים שבין ה' אותיות ישראל הרי עצם מניני תו"ר"ה ישראל ממתיקין מנין והאר"ץ הית"ה תה"ו ובה"ו שבתחלת הפסוק נשאר להמתיק השלמת הפסוק וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים ונמתקו בשבילין שבתורה וישראל דהנה ד' פעמים שבי"ל שבישראל המתקת מנין וחש"ך ורו"ח אלהי"ם מרחפ"ת וג' פעמים שבי"ל שבתורה המתקת מנין ע"ל פנ"י תהו"ם ע"ל פנ"י המי"ם נמצא נרמז מתוק כל הפסוק בדרש בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל והנה בארתי לעיל שמשום דרש בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל לכן נמי נדרש בראשית בזכות משה שנאמר עליו וירא ראשית לו בברכת גד רומז על הנ"ל שיש ג' שבילין בתורה וד' שבילין בישראל והם ברמז שם ג"ד. ואמנם עצם דרש בראשית בזכות משה יש לכוון לענין מלת ברא דלבתרי' רומז לעולם הבריאה, דנודע שבו מקנן שם א"ל ש' והוא נודע בחושבן משה והיינו בראשית בזכות משה ברא דוקא ובזה עולה יפה דרש אני אל ש' אני שאמרתי לעולם די היינו ששם זה ודאי יתיחס לעולם בלשון ברא דבראשית ובזה יבואר מדרש תמי' בפ' דברים יסף ד' עליכם ככם אלף פעמים אראב"י להביט בברכה של משה יש בו מסוף העולם, ועד סופו אלף פעם לא כתיב אלא אלף פעמים והוא פלא ויבואר עם מה שפירש"י ז"ל זה משלי והיינו לפי ששה משה רומז מכין א"צ שד"י שאמר לעולם די במהלך ת"ק שנה, והנה נקרא בשם משה כשנמשה מן היאר לאחר שהי' צפון שלשה ירחים שהוא רבע שנה ואז השיג בשמו רמז ת"ק שנה דמהלך מסוף העולם ועד סופו שהוא ב' אלפים פעמים רבע שנה ומשלו דוקא בירך את ישראל אלף פעמים דוקא דהיינו ב' אלפים פעמים במה שהשיג מסוף העולם ועד סופו ובהיות שבענין לשון בריאה דשמים וארץ שבפסוק בראשית מרומז ענין שאמר לעולם די בשם א"ש דמקנן בבריאה נמצא כי זה השם פוסל המותרות שהתחיל העולם להתרחב ביותר וזה המותרות הי' העדר הקיום תדע במה שנדרש וא"ש יתן לכם רחמים מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותי די וביאר שאמירת די סילק בחי' והארץ היתה תהו ובהו וכל זה נפסל במה שאמר לעולם די שלא יתרחב יותר ממדת ת"ק שנה כמו שרמזו במלוי של השם שאמר די מנין ת"ק ולכן בהצירוף מנין א"ש עם ת"ק למנין כל הפסוק בראשית ברא וגו' הם ממש מנין כל הפסוק והארץ היתה תהו ובהו וגו' וכנ"ל שעל בריאת בראשית נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואיתא בב"ר פי"ד אלה פסל את הראשונים תהו ובהו וחשך והיינו וכנזכר ואמנם נפסל והארץ היתה תהו ובהו וחשך במה שנאמר בתרי' ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ועל זה יסד הפיוט אור עולם באוצר חיים אורות מאפל אמר ויהי דהנה אור. עולם רומז על האור שנברא שהי' מביט בו מסוף עולם ועד סופו שהוא בחי' א"ש שהגביל מסוף העולם ועד סופו ולכן הי' זה האור בלדת משה שנאמר ותרא אתו כי טוב הוא מענין וירא אלקים את האור כי טוב שהי' מביט בו מסוף העולם ועד סופו שמוגבל בא"ש שבמנין משה כמבואר לעיל ואמנם בחי' א"ש דברי' יתיחס עם בחי' אל הוי' דיצירה ועם בחי' אל אדני דעשי' כנאמר בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ויתואר בראתיו לקדימת סור מרע בשם אל ש' דבריאה כמבואר לעיל בטעם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם דוקא שפוסל תהו ובהו ולבתר יצרתיו אף עשיתיו לאחור ועשה טוב בענין וירא אלקים את האור כי טוב לבתר שנפסל תהו ובהו וחשך ע"י שם אל ש' דברי' נשלם האור הטוב בשמות אל הוי' אל אדנ"י דיצירה ועשיה ובענין זה נאמר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע היינו שבבחי' יוצר אל הוי' דיצי' ממנו נשלם אור לאחר שבחי' בורא אל ש' דברי' נשתדל בבחי' חשך לסלקו וכן בבחי' עושה שלום אדני דעשי' ממנו נשלם שלום שבסיבת האור לאחר שבחי' בורא אל שדי דברי' נשתדל בבחי' רע שבסיבת החשך לסלקו ומצינו כעין זה במה שנאמר אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומי' לי:

והנה מבואר בגמרא דברכות שמענין פסוק הנזכר נתקן ברכת יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל ומשום לישנא מעליא לא אמרינן ובורא רע שכלשון הפסוק וכבר הבאתי לשון הפיוט בברכה זו אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי על ענין ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור דלבתר והארץ היתה תהו ובהו וחשך ותפס לשון אמר ויהי רישא דמילתא מלשון הכתוב כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. והנה מרומז בזה המתקת כל הפסוק והארץ היתה תהו ובהו וחשך וגו' והמתקתו באור המיוחס ליצי' ועשי' הנ"ל בשמות אל הוי' אל אדני דהנה בפסוק והארץ יש ג' בבות היינו בבא א' נתייחס לארץ בענין והארץ היתה תהו ובהו וב' בבות נתייחסו למים היינו בענין וחשך על פני תהום שפירש"י ז"ל על פני המים שעל הארץ ושוב בענין ורוח אלקים מרחפת על פני המים ושוב בבריאת האור שלאחר פסוק זה חוזר להמתיק פסוק שלפניו מסופו לתחלתו דהיינו בתחלה ממתיק ב' בבות של המים הנאמרו בסופו ולבתר ממתיק בבא א' של הארץ הנאמר בתחלתו ואלו ההמתקות בענין כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד הרי מייחס ב' מלות כי הוא על תואר אמר ויהי ושוב מייחס מלה א' הוא על תואר צוה ויעמוד הנה לגבי ב' מלות כי הוא יתיחסו ג"כ ב' אותיות מהתחלה אמר ויהי היינו א"מ, מהבת אמר וי' מתבת ויהי ולגבי מלה א' הוא יתיחס ג"כ אות א' מהתחלת צוה ויעמוד היינו צ' מתבת צוה ו' מתבת ויעמוד והרי ב מלות כ"י הו"א עם ב' אותיות דהתחלות "אומר "ו"יהי ומלה א' הוא עם אות ר' דהתחלות צוה ויעמוד רומזין חשבון או"ר ובפרטות ב' אותיות דהתחלות אמר ויהי רומזין חושבן א"ל הוי"ה דיצירה ואות א' דהתחלת צוה ויעמוד רומזין חושבן א"ל א"ד' דעשי' כנ"ל שיצירה ועשיה נתיחסו לאור בענין יוצר אור ועושה שלום ובענין הנ"ל יבואר כי ב' מלות כי הוא המתיחסין עם ב' אותיות ממלת אמור ויהי הרומזין אל הויה הכפולות שלהם רומזין להמתיק ב' בבות של המים שבסוף פסוק הקודם שכן כ"י הו"א פעמים א"מ ו"י חושבן וחש"ך ע"ל פנ"י תהו"ם ורו"ח אלהי"ם מרחפית ע"ל פנ"י המי"ם ושוב מלה א' הוא המתיחס עם אות א' ממלות צוה ויעמוד הרומז אל אדני אחדות שלהם רומז המתקת בבא א' של הארץ שבתחלת פסוק הקודם שכן הו"א פעמים צ"ו חשבון והארץ הית"ה תה"ו ובה"ו. וזהו יש לכוון במה שנאמר בקהלת שלח לחמך על פני המים וגומר תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהי' רעה עלה ארץ יש בכאן רמז כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד דהנה ב' מלות תן חלק אחת של ב' אותיות ואחת של ג' אותיות דוגמת ב' מלות כי הוא אחת של ב' אותיות ואחת של ג' אותיות והם נאמר גבי אמר ויהי שבהם ז' אותיות והיינו תן חלק לשבעה דייקא שוב מלה אחת וגם של ג' אותיות דוגמת מלה אחת הוא של ג' אותיות והוא נאמר גבי צוה ויעמד שבהם ח' אותיות והיינו וגם לשמונה דייקא ותואר תן חלק לשבעה על ענין דלגבי ב' מלות, כי הוא יתיחס ב' אותיות דהתחלת אמר ויהי הנ"ל שהם וודאי נחלקין מכלל השבעה אותיות שבשלמות התבות וכן תואר וגם לשמנה על ענין דלגבי מלה א' היא יתיחס אות א' דהתחלת צוה ויעמד הנ"ל שהם ודאי נחלקין מכלל השמונה אותיות שבשלמות התבות וכמו דלגבי חלוקת כי הוא אמר ויהי מרומז המתקת ב' בבות שעל פני המים כן לפני תן חלק לשבעה נאמר שלח לחמך על פני המים דוקא וכמו דלגבי חלוקת הוא צוה ויעמוד מרומז המתקת בבא א' של הארץ כן לאחר וגם לשמונה נאמר כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ דוקא: ב"ר פ"ה ויקרא אלהים ליבשה ארץ למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה ר"נ בשם ר"א ור"ב בשם ר"י אמר אני א"ש אני שאמרתי לשמים וארץ די שאלמלא כן הי' מותחין והולכין עד עכשיו עיין בפי' ידי משה שהמכוון שרצתה לעשות רצון קונה ששמעה לאמירת די ונותן טעם למה לא נתיחס זה גם לשמים יע"ש. והנלע"ד לפי שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים לכן ידי דארץ בחי' צמצום שמעה במרוצה אמירת די שהוא ג"כ בחי' צמצום משא"כ ימיני דשמים בחי' התפשטות להיות מותחין והולכין קשה להם הצמצום דאמירת די וכן אותיות ד"י הם ממש היפוך י"ד דיסדה ארץ. וזה נרמז בתרי' במה שנא' תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע דהנה אם נייחס מנין י"ד מלבר למנין אר"ץ רומז מנין דש"א ואם נייחס מנין י"ד מלגאו במנין אר"ץ ברמז די הנאמר על צמצומה הרי הנשאר מלגו במנין אר"ץ מנין זר"ע ולענין שנדרש ארץ שרצתה לעשות רצון קונה היינו כדתנן הוי רץ למצוה והוא כענין שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, והיינו מנין ר"ץ דארץ כמנין רוד"ף וזהו ותוצא הארץ דש"א עשב מזריע זרע הרי דש"א מנין חיי"ם צדק"ה וכבו"ד שזה ימצא בשכר שמזריע זר"ע מנין צדק"ה וחס"ד שרודף והיינו זרעו לכם לצדקה יקצרו לפי חסד ה':

חולין ס' ע"ב רב אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא וכתיב וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדה"ר ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. הנה יצאו על פתח קרקע ביום שלישי שהוא מדת יעקב הי' הכנה בשביל אדם שיתפלל עליהם ביום שישי שהוא מדת יוסף וסימן לדבר אלה' תולדות יעקב יוסף וכן רמוז בשם שליש"י אתוון ל"י שש"י ובזה יתפרש קרא וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח היינו בדרך סרוס טרם יהי' בארץ שיח השדה לשון תפלה של אדה"ר על השדה נענה מקודם וכל עשב השדה טרם יצמח שיצמח טרם נקרא היינו מיום ג' קודם בריאת האדם והנה המענה אל הקריאה הוא בענין שנאמר מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה וביום ג' שנאמר ותוצא הארץ שקדמה המענה לקריאה היינו קדימת ענני במרחב לפני מן המ דאתי וזה כדרך שנאמר והי' טרם יקראו ואני אענה. והנה זה מרומז בענין בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך הרי ר"ת "בחכמה עשית ר"ת למפרע "ענני "במרחב ולבתר ר"ת "מלאה "הארץ "קניניך ר"ת "מן "המצר "קראתי ובזה עולה יפה מה שביאר בש"ע ברכת אשר יצר את האדם בחכמה על ענין דאיתא במד"ר בחכמה בראו שהתקין לו מזונותיו ואח"כ בראו היינו כי מה שהתקין לו מזונותיו בותוצא הארץ קודם בריאת האדם הוא בדרך טרם יקראו ואני אענה שמרומז בענין בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך היינו ודאי רמז בחכמה בראו שהתקין לו מזונותיו וכו':

אות ב' דפתח בבראשית בבריאת שמים וארץ יבואר בענין שאמרז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ שנאמר בו ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת כענין שנאמר ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וע"ז רומז אות בי"ת חושבן ר"ת "חכמה "תבונה "דעת והגם דבפסוק בראשית לא נפרטו רק שמים וארץ שנאמר בהם רק חכמה ותבונה. הנה הדעת יתייחס ממילא לכלל שתיהן כענין שנאמר אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך וכן נודע כי שם הדעת בר"ת את השמים ואת הארץ והיינו כי א"ה משם הדעת שבר"ת "את "השמים הם עצם א"ה האקי"ק שם הבינה המתייחסת לכונן שמים ושוב ו"ה משם הדעת שבר"ת "ואת "הארץ הם עצם ו"ה מיקו"ק שם החכמה המתייחסת ליסד ארץ ובזה מרומז כי א"ה פעב אקי"ק ו"ה פעם יקו"ק נרמזין במנין בי"ת דהתחלת בראשית הנ"ל לרמז מנין ר"ח חכמה תבונה דעת ולכן נאמרו במלאכת המשכן דאקרי ג"כ מקדש שניתן בין ב' אזכרות כמו דעות וארז"ל על זה שכל שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו והיינו מי שיש בו דעת ממילא יש בו חכמה ותבונה ושלשתן נאמרו במלאכת המשכן דאקרי מקדש ועל עצם המקדש ארז"ל לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית והיינו לפי שבשם בית רמוז כללות שמות חכמה ותבונה בשם הדעת כנ"ל ברמז אות בי"ת דפתח בבריאת שמים וארץ ותדע שבמקדש נתאחד שמים בארץ וארץ בשמים שכן דירה עליונה דשמים נתייחסת מרו"ם קצו הרי מלת מרו"ם חשבון ו"ה פעם יקו"ק שבארץ ושוב דירה תחתונה בארץ נתייחסת אלו"ן קצו הרי מלת עלו"ן חשבון א"ה פעם אקי"ק שבשמים:

ובענין זה יבואר השתוות תבת דעות לתבת מקדש במה שנתנו בין שתי אזכרות דהנה דעות תרתי משמע היינו כפל דעת כי להיות הדעת גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא לפי שהדעת הוא אמצעי בין חכמה דארץ ובין בינה דשמים ולפי דאיתא בס' יצירה הבן בחכמה וחכם בבינה א"כ בכל אחד משניהם יש כללות שניהם שנתייחסו שני הכלליות לכפל דעת דהיינו דעת לכללות שמים עם ארץ כענין שנאמר השמים והארץ בהבראם ושוב דעת לכללות ארץ עם שמים כענין דסיים שם ביום עשות ד"א ארץ ושמים וכלליותן זה ודאי רמוז במקדש כנ"ל:

והנה מלת דעת רמוז גבי ידעי דת ודין הנאמר במגלת אסתר היינו ידעי בדעת וסביב מלת דעת בצדדין אתוון ד"ת ובאמצע אות ע' חושבן ודי"ן ועליהם סיים והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שנדרש הכל על הזכרת זכיות שהי' בבית המקדש ולפי שלא הי' אז ביהמ"ק קיים לא הי' ראוי להזכיר, זכיות שבמקדש אלא ביודעי דת ודין בדעת וכל שיש בו דעת כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו ולענין הדעת שנתייחס באחדות שמים וארץ ולעולם הגדול באמצע והקטנים לצדדין כן השמים בערך גדול יתייחס באות ע' שבאמצע מלת דעת והארץ בערך קטן יתייחס באותיות ר"ת שלצדדין במלת דעת ולפי הנ"ל שנתאחד שמים בארץ ויתייחס בהם דעת וכן נתאחד ארץ בשמים ויתיחס בהם דעת ועל זה רומז מה שנאמר וידעת היום והשבות אל לבביך כי ד' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וגו' היינו וידעת בדעת שבאחדות שמים וארץ שאחדותן כפול והדעת כפול ויתייחס כפל שמים שבהן לכפל ע' שבאמצע כפל דעת שמנינם מע"ל וכפל ארץ שבהן לכפל ד"ת שבצדי כפל דעת שמנינם תח"ת והיינו מה דסיים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ויש רמז פרטי על ענין הכלליות דשמים עם ארץ וארץ עם שמים בטעם הבן בחכמה וחכם בבינה המבואר לעיל לפי שנאמר ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה דהנה חכמה ובינה הם אתוון י"ק משמא קדישא שמים הוא מעלה וארץ מטה הרי ברמז שמים במלואי אתוון שי"ן מ"ם יו"ד מ"ם חושבן מט"ה בקומת י' דחכמה שיסד ארץ ונכלל בשמים וברמז ארץ במלואי אתוון אל"ף רי"ש צד"י חשבון מעל"ה בקומת ה' דבינה שכונן שמים ונכלל בארץ:

בב"ר פי"ב ע"פ ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים משל למלך שהי' לו כוסות רקים אמר המלך אם אני נותן לתוכו חמין הם מתבקעין בצונן הם מקריסין ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטי' סגיאין במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמדו הנה נדרשו ב' שמות ד' אלקים שנאמרו על ארץ ושמים דהיינו שיתוף מדת רחמים עם מדת דין ומרומז אם נייחס אלו השמות לתואר עשות הנאמר לפניהם וכן נייחסן לתואר בהבראם הנאמר לפני פניהם הרי הו"י' אלקי"ם עם עשו"ת מנין ב' פעמים מד"ת והו"י' אלקי"ם עם בהברא"ם מנין רחמי"ם די"ן וכאשר נחשוב הו"י' מד"ת רחמי"ם אלקי"ם מד"ת די"ן תמצא מספרם כפל אר"ץ שמי"ם שעליהם נתייחס שיתוף ב' מדות ונחשוב כאלו נכפל פעולת אר"ץ ושמי"ם מצד ב' מדות. ואמנם מוקדם בהם ארץ לשמים לפי שהחשש מהעדר הקיום בדין לחוד או מפני החטא ברחמים לחוד שייך יותר בארץ כפירש"י ז"ל גבי וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים שאילו הי' מן העליונים הי' ממרידן ויש לכוון מה שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים מקדים בזה ארץ לשמים כמו שנאמרו גבי שיתוף שתי המדות לכן על פעולת ארץ שקשה קיומן נתייחס ידי שהוא שמאל יד כהה שקשה לפעולה ועל פעולת שמים שלא קשה כל כך קיומן נתייחס ימיני שהימין קלה לפעולה וסוף סוף גם לשמים הי' שיתוף שתי המדות ולכן בתר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים סיים הפסוק קרא אני אליהם יעמדו יחדיו משמעות קרא אני אליהם שנקרא אני אליהם בשמות ד' אלקים שהם שיתוף רחמים ודין בשביל שעי"ז יעמדו ארץ ושמים והיינו יעמדו יחדיו ומרומז במלות "קרא" "אני" הר"ת וס"ת חשבון ד"ו אלקי"ם ושלמות התבות מנין רחמי"ם די"ן שנשתתפו בהן. ואיתא בב"ר פ"א ארשב"י תמי' אני היאך נחלקו אבות העולם ב"ש וב"ה על בריית שמו"א אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסוי' שנאמר קרא אני אליהם יעמדו יחדיו יבואר בענין רמז הנ"ל על שתוף רחמים ודין לגבי ארץ ושמים ולפי שלא נזכר השתוף על ארץ לחוד ועל שמים לחוד רק על ארץ ושמים כאחד זה הוראה דבמקצת משתוף ב' מדות נעשה ארץ ובשאר המקצת מהם נעשו שמים נמצא בהתאחדות שני מקציות בשלמות רחמים ושלמות דין ממילא נתאחדו בהם שמו"א כאלפס וכסוי' שנאמר קרא אני אליהם יעמדו יחדיו ובהיות ארץ למטה כאלפס ושמים למעלה ככסוי' כן כשנעשו במקציות משני המדות יתכן שארץ שלמטה נעשה במקציות ממדות רחמים ודין וזולת ראשיתן דוגמת האלפס בלי כסוי' שלמעלה בראשו והיינו באותיות חמי"ם מתבת רחמי"ם באותיות י"ן מתנת די"ן שגם יחד הם חשבון ב' פעמים יסר"ה דה ינו ידי יסדת ארץ בכפל משתוף מקצות שלמטה בשתי המדות ושמים שלמעלה נעשו במקציות ממדת רחמים ודין בראשיתן דוגמת כסוי' של האלפס בראשו והיינו באות ר' מתבת רחמים ובאות ד' מתבת דין שגם יחד הם חשבון ב' פעמים טפחיה דהיינו וימיני טפחה שמים בכפל משתוף מקצות שלמעלה בשתי המדות:

ויש פרפרת נפלא על זה בפסוק שבדברי הימים א' ט"ז כי גדול ד' ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים ואותו פסוק ממש בתהלים צ"ו אלא דשם נאמר נורא בלא וא"ו בראשו ובד"ה נאמר ו' בראש ונורא בודאי לרמיזא אתא על הענין כמו שאמרו חז"ל ממרחק תביא לחמה ד"ת עניות במקום זה ועשירות ממקום אחר ויבואר דהנה ענינא דהאי פסוקא הוא מעין הנאמר בתהלים מ"ז ד' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ששם מקדים שמים לארץ דפתח כי ד' עליון נורא שהקב"ה נורא בעליונים שבשמים ולבתר מלך גדול על כל הארץ שגדלו הוא בארץ ובפסוק הנזכר מקדים ארץ לשמים דפתח כי גדול ד' ומהלל מאד היינו גודלו שבארץ ולבתר נורא הוא על כל אלקים היינו שנורא בשמים על כל המלאכים שנקראו אלקים והיינו סדורא דקרא אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ולכן נרמז במלות "כי" "גדול" "יקו"ק' "ומהולל" "מאד" הר"ת מנין יסד"ה והס"ת מנין יסד"ה היינו יסדה ארץ שכפול לשתוף ב' מדות במקצת שלמטה ושוב "ונורא" "הוא" "על" "כלי" "אלקים" הר"ת מנין טפח"ה והס"ת מנין טפח"ה )היינו טפחה שמים שכפול לשתוף ב' מדות במקצת שבראשו כנ"ל ולתאי רמיזא הוסיף ו' בראש ונורא כנ"ל והנה נאמר נחמי' ט' ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית רצונו שמצדיקין דין הבא עלינו לפי שמשותף ברחמים דהוא מדת אמת והיינו כי אמת עשית דוקא ששיתוף הרחמים הי' בעשי' ביום עשות ד"א ארץ ושמים ורומז מלת צדי"ק מנין שותף ראשי "רחמים "דין דלגבי שמים בכפל טפח"ה וכן צדיק תואר למעלה למלת ואתה שהוא בשמים ומלות ע"ל כ"ל הב"א מנין שיתוף רחמים דין בזולת ראשיתן דלגבי ארץ בכפל יסד"ת וכן על כל הבא תואר למטה למלת עלינו שאנחנו בארץ. ונודע בסוד אתר דנשקו שמיא וארעא בחי' זיוג גבר עם נקבה שהוא למעלה בחי' שמים והיא למטה בחי' ארץ ובזיוג הגבר מחסר טפת הזרע משלו, ומפקיד אצל הנקבה והולידה כאשר ירד הגשם מן השמים והרוה אה הארץ והולידה והצמיחה. והנה נדרש שם שמים שבלולין מאש ומים ושם ארץ שרצתה לעשות רצון קונה הרי נגרע א' לגבי שמים מצירוף אש ומים ונתוספה בארץ על לשון רץ ולענין תנ"ל דיסרה ארץ בכפל וטפחה שמים בכפל מפאת שיתוף ב' מדות רחמים ודין הרי במנין כפל טפח"ה נגרע א' ממנין גב"ר ובמנין כפל יסד"ה נוסף א' על מנין נקב"ה כנ"ל: בראשית ברא הנה מבואר בס"י שחתם שש קצוות העולם בו' צרופי שם יק"ו פנה למעלה וחתמו ביק"ו פנה למטה וחתמו בקי"ו פנה לפניו למזרח וחתמו בוי"ן פנה לאחריו למערב וחתמו בוק"י פנה לימינו לדרום וחתמו ביו"ק פנה לשמאלו לצפון וחתמו בקו"י הנה כל צירוף מכיר מקום שחתם בו לבל יתחלף ולכן קרש הנכוון בצפון זכה לעולם בצפון ותדע שכל יק"ו בד' מלואים מע"ב ס"ג מ"ה בין מספרם מקו"ם הקבוע לכל צירוף ואם נוסיף לכל מקום ד' פעמים יק"ו פשוטין נשלם מקום דד' מלואים למנין עכי"ר מבואר שכל צרוף מכיר מקום שלו ומרומז במלות בראשית ברא במלואן בית ריש אלף שין יוד תיו בית ריש אלף הרי שרשי אתוון חשבון ו' פעמים מקו"ם וסוף מלואן חושבן ו' פעמים מכי"ר ותוך מלואן חשבון ו' צרופי יק"ו פשוטין הרי נרמזין בין ו' פעמים מכיר מקום:

ברא אלקים את השמים ואת הארץ הנה ברא סוד עולם הבריאה בחי' אמא עלא' בינה ושם ידוע לה אהי' וחופפת על בני' דו"ב בחי' שמים וארץ שמים דכר בחי' ו' ארץ נוקבא בחי' ה' תתאה ומרומז בענין שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים א"ף י"די חושבן אהי' בכללות ה' שבבחי' ארץ וימינ"י חושבן אהי' בכללות ו' שבבחי' שמים ושניהם כאחד נרמזין בחושבן פו"ה ויעמ"ד והיינו דאיתא במד"ר ששמים וארץ נבראו כאחד שנאמר קרא אני אליהם יעמדו יחדיו היינו הוא צוה ויעמד:

בב"ר ויהי ערב ערבו של עשו ויהי בקר בקרו של יעקב יבואר דהנה ערב ובקר הם ב' חלקי יום השלם י"ב שעות דחלק הלילה וי"ב שעות דחלק היום ובריש ברכות אמרינן שי"ב שעות הלילה נחלקין לג' משמרות ובריש ע"ז אמרינן שי"ב שעות היום נחלקין לד' חלקים הנה לפי"ז בג' חלקי לילה יש בכל חלק ד' שעות הם כנגד ד' אותיות לילה ובד' חלקי יום יש בכל חלק ג' שעות כנגד ג' אותיות יום נמצא שבי"ב שעות דערב חוזרין ד' אותיות לילה ג' פעמים ובי"ב שעות דבקר חוזרין ג' אותיות יום ד' פעמים. ובזה יצא לנכון ויהי ערב ערבו של עשו ויהי בקר בקרו של יעקב דהנה נאמר ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים הרי ער"ב עם ג' פעמים ליל"ה חושבן יד"ע פי"ד עם שד"ה הנאמר בעשו ובק"ר עם ד' פעמים יו"ם חושבן ת"ם עם אהלי"ם הנאמר ביעקב גם יש לכוון ג' חלקי לילה כנגד ג' אותיות עשו והי' לו ג' נשים וד' חלקי יום כנגד ד' אותיות יעקב והי' לו ד' נשים:

והארץ היתה תהו ובהו. הנה זה נאמר אחר שהקדים בראשית ברא כדי להכיר טובת הבורא ב"ה שהרי קודם הבריאה נאמר והארץ היתה תהו ובהו ומתורגם לדיא ורקניא ולאחר הבריאה נאמר מלאה הארץ קניניך ובשביל זה צותה התורה לברך אחר שנהנה מקנין הארץ שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וגו' ואמרו רז"ל שאמר הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת וישראל מחמירין על עצמן עד כזית ועד כביצה והיינו לפי שהם מכירין טובת הבוב"ה שמתחלה והארץ היתה תהו ובהו צדיא ורקניא וא"כ כשנהנין ממנה כזית וכביצה נחשב להם שעורא זוטא מטובת הארץ שכבר יצאה מכלל צדיא ורקניא ומקיימין ט"ז. חובת וברכת ירמוז במלות והאר"ץ הית"ה תה"ו ובה"ו ר"ת חושבן זי"ת וסופו תיבות חושבן ביצ"ה ותוכי התיבות חושבן וברכ"ת:

וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים יש בכאן רמז כל ו' ימי המעשה שהם ו' מדות חג"ת נה"י וא"כ יום אחד ויום רביעי כנגד חסד ונצח ימינים ויום שני ויום חמישי כנגד גבורה והוד שמאלים ויום שלישי ויום הששי כנגד תפארת ויסוד אמצעים ובענין זה נרמזין כאן דהבת מלות ורו"ח אלקי"ם חושבן אח"ד רביע"י בצרוף יחודו של עולם הנדרש בלשון אחד שהי' הקב"ה יחיד בעולם שלא נבראו המלאכים עד יום שני הרי נרמז בזה ב' ימינים יח"ד ושוב מרחפת חושבן שנ"י חמיש"י והרי נרמז בזה ב' שמאלים יחד ושוב ע"ל פנ"י שלאחריה' יצטרף עם וחש"ך ע"ל פנ"י תהו"ם שלפניהם חשבון שליש"י השש"י הממצעים הימינים והשמאלים שביניהם והרי נרמזין בכאן ו' ימים בעת שמוש החשך קודם שנברא האור ולאחר שנברא האור נזכרו בפרטות אלו ו' ימים ולכן נאמר בפרט כל יום מהם ויהי ערב ויהי בקר היינו שבתחילה נרמזין בהעלם בשמוש החושך בתואר ערב ואח"כ נפרטו בגלוי אחר שנברא האור בתואר בקר:

והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום. הנה ארץ חושבן אלקי"ם במלואו. ולפי"ז הארץ היינו ה' פעמים ארץ ובהם ה' שרשי אלקים בחושבן תה"ו ובה"ו וה' מלואין שלהם בא' בחושבן וחש"ך ע"ל פנ"י תהו"ם, ובב"ר דרש והארץ היתה תהו ובהו שרומז על החרבן בענין שנאמר ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ובדרך רמז אימא נמי דהנה בחורבן נאמר השיב אחור וגם ותשב אחור הרי מלות תה"ו ובה"ו חושבן כפל אחו"ר דלגבי השיב ותשב ושוב מלות וחש"ך ע"ל פנ"י תהו"ם חושבן השי"ב ותש"ב:

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם הנה בהבראם רזא דמי כנאמר מי ברא אלה ויתייחס מי לשמים וארץ כטעם מי כד"א המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ. וזהו הרמוז במלות השמים והארץ דהנה מלת השמי"ם בהתחשב מ"ם סתומה למנין ת"ר חושבן כד' אלקינ"ו המגביה"י לשב"ת ומלת והאר"ץ בהתחשב צדי פשוטה למנין תת"ק חושבן המשפיל"י לראו"ת:

התחלת מאמר יה"י רקי"ע בתו"ך המי"ם ויה"י מבדי"ל בי"ן מי"ם למי"ם חשבון שמות ד' חיות הקודש שו"ר נש"ר אר"י' אד"ם הידועים ברמז שנאן לגבי רכב אלקים ושוב סיום המאמר ויקר"א אלקי"ם לרקי"ע שמחי"ם חושבן שמות ד' המלאכים הם אורי' רפא' גבריא' מיכ' נורי' הידועים ברמז ארגמן לגבי מרכבו ולכן שפיר נתייחס רוכב שמים דייקא וזה הרמז יסכים לדעת ר"י שביום שני נבראו המלאכים וממילא גם חיות הקודש נבראו ביום שני:

ויאמר אלקים יהי אור:

הנה בריאת האור הוא המבחין בין פרטי ארבע גוונין הידועין לבחי' ד' של המרכבה לבן בחסד אדום בגבורה ירוק ורחמים שחור בדין ובסדר זה סימן ראשי הגוונין אתוון ל"א י"ש הורה שלא הי' להם יחוס יש בעולם אלא שנבראו מאין במעשה בראשית לאפוקי מדעת התועה שאמר צייר גדול הוא אלקים אלא שמצא סממנים כדאי' בב"ר סתירה לדבריו מן הכתובים והנה בעצם מלת בראשית עם הנקודות מרומז חושבן לב"ן אדו"ם ירו"ק שחו"ר ולכן כתבו לתלמי המלך אלקים ברא בראשית שלא יטעון שהגוונין קדמו לבריאה אלא, גם הם נבראו. ולכן נאמר לבתר והארץ היתה תהו ובהו וחשך שמזה הוראה שהגוונין לא הי' קודם שהרי בחשך אין הבחנה בין הגוונים ולבתר ויאמר אלקים יה אור ונודע במנין יהי אור ד' מלואי הוי' ב"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם ד' בחי' המרכבה בהם האיר להבחין בין ד' גוונין והן חיות פנימיות שלהן תדע כי תוכי תבות לבן אדום ירוק שחור אתוון בד"ו רוח"ו חושבן ד' מילואים דיהי אור והיינו דאי' בב"ר שמחה לאיש זה הקב"ה במענה פיו שאמר יהי אור ודבר בעתו מה טוב שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב רומז שמחת לאיש דווקא על שברא הקב"ה האור להבחין בין ד' גוונין שסימנן ל"א י"ש הנ"ל דהיינו רמז מלת לאיש והיינו במענה פיו שאמר יהי אור שהוא החיות פנימיות שלהן וע"ז סיים ודבר בעתו מה טוב שנאמר ויר"א אלקי"ם א"ת האו"ר כ"י טו"ב אלו המלות חושבן ד' גוונים לב"ן אדו"ם ירו"ק שחו"ר ונדרש כי טוב לגנוז וגנזו בתורה שכן תורה במילוי אתוון תי"ו וי"ו רי"ש ה"י ג"כ חושבנא דדין ולכן סיים בו יום אחד ונדרש שהי' הקב"ה יחיד בעולמו שעדיין לא נבראו המלאכים, ולענינינו ירמוז שהי' בלא סיוע הגוונין שנבראו רק עכשיו בהבחנת יהי אור ולכן אחד במלוי אתוון אל"ף חי"ת דל"ת ג"כ. חושבן ד' גוונין וגם לפי הנדרש שנגנז האור לצדיקים לעתיד לבוא היינו נמי הגנוזה בתורה שבשכר ההגיון בתורה מעותדין ליהנות מן האור לע"ל והיינו שבסיום ו' סדרי משנה דתורה שבעל פה שם נאמר במשנה אחרונה שכר הצדיקי' לעתיד מן הכתוב להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא הרי מלת להנחי"ל חושבן לב"ן אדו"ם ומלות ואוצרתיה"ם אמל"א חושבן ירו"ק שחו"ר ונסמך מימרא שני' מן הכתוב ד' יברך את עמו בשלום הרי מלת יבר"ך חושבן תוכי ד' גוונים שברמז יהי אור והיינו י"ב ממלת יבר"ך חושבן תוכי לב"ן אדו"ם וריך ממלת יברך חושבן תוכי ירו"ק שחו"ר כדרך שנתחלקין שלימות ד' גוונים ב' גוונין דחסד וגבורה לבן אדום במלת להנחיל וב' גוונין דרחמים ודין ירוק שחור במלות ואוצרתיהם אמלא ובענין זה יבואר דרשת התנא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ד' יברך את עמו בשלום דהנה השלום תואר למזוג מדות ההפכיים שחלוקין זה מזה ונעשה שלום ביניהם דהיינו מזוג חסד וגבורה ההפכיים דלבן ואדום ומזוג, רחמים ודין ההפכיים דירוק ושחור שבמזוגן יחד נשלם רמז יברך בתוכיותן ולפי"ז ראשן וסופן בתואר שלום ומחזיקין ליברך בתוכיותן כמו השלום שהוא כלי מחזיק ברכה ובזה תמצא רמז מזוג השלום בפרטי ב' גוונין לבן ואדום בין בראשן בין בסופן וכן בפרטי ב' גוונין ירוק ושחור בין בראשן בין בסופן שכן בראש "לבן "אדום אתוון ל"א סמיכי להדדי בסדר אלב"ם ובסוף לבן' אדום' אתוון נ"מ סמיכי להדדי בסדר א"ב ובראש "ירוק "שחור אתוון י"ש סמיכי להדדי בסדר אלב"ם ובסוף ירוק" שחור" אתוון ק"ר סמיכי להדדי בסדר א"ב וברמז השלום שבהם מחזיקין רמז יברך בתוכיותן ונשלם ראשן וסופן עם תוכיותן בחושבן מחזי"ק ברכ"ה לישרא"ל ועל ענין שמחזיקין ברכה לישראל ברמז מנין יברך שבתוכיותן בא רמז בשני מקומות הא' במה שנאמר לא אלמן ישראל היינו שלא יעדר מנין י"ב דיברך מתוכיות לב"ן אדו"ם וישאר רק ראשן וסופן אתוון אלמ"ן הב' במה שנאמר נצח ישראל לא ישקר היינו שלא יעדר מנין ר"ך דיבר"ך מתוכיות ירוק שחור וישאר רק ראשן וסופן אתוון ישק"ר ועל זה ירמוז מה שנאמר בך יברך ישראל לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה היינו שיושלם יברך ישראל מתוכיות ד' גוונין ויעדר מהם רמז אלמן וישקר שאין בהם יבר"ך והיינו כאפרים וכמנשה שאם מעדרין אותן בענין שנאמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה שאפרים הרג רבבות בזה העדיר מישראל מנין ישק"ר הרמוז במנין רבבו"ת ומנשה הרג אלפי בזה העדיר מישראל מנין אלמ"ן הרמוז במנין אלפ"י ועלין זה רמוז גבי והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה דהנה מבואר בת"י שהבריח התיכון ארכו לג' רוחות הקרשים ונעשה בו נס שנתעקם כנחש ונכנס בעובי הקרשים לג' רוחות והי' תוכן בין ו' בריחים שלמעלה ובין ו' בריחים שלמטה בג' רוחות הקרשים הרי הי' תוכן בין י"ב בריחים שבהם רמז י"ב דיברך שבתוכיות לבן אדום ובריח שהוא שינן ביניהם חושבן ר"ך דיברך שבתוכיות ירו"ק שחו"ר ואמר בתוך הקרשים על רמז ר"ך דיברך שבתוכיות ירוק ושחור שהם בתוך אתוון קרש"י דראשן וסופן ושוב אמר מבריח מן הקצה אל הקצה על רמז י"ב דיברך שבתוכיות לבן אדום שהם בין אתוון מ"ן של הקצה שבסופן ובין אתוון א"ל של הקצה שבראשו:

תוכן העניינים

אשכולות הגפן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה