אשכולות הגפן· רבי מנחם מנדל לנדמן
אשכול עניני בני יוסף
ליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב, הנה עצמותו של יוסף יתייחס לפרטי אלו ב' בנים שנחשבו לב' שבטים באלו כפול יוסף בעצמו וכן במלות "ילד "שני "בנים הר"ת חושבן כפל שם יוס"ף ונתייחסו בטרם תבוא שנת הרעב בדרך רפואה קודם למכה להמתיק הרעב שהי' נגזר להיות ז' שנים ולא הי' רק שנתים הרעב ונמתק הרעב מן ה' שנים ע"י ב' בנים שהי' בכל אחד עצמותו של יוסף תדע שכן נתייחס יוסף בעצמו בכפל בן בברכת בן פרת יוסף בן פרת עלי עין ולגבי כפל ב"ן כפול פר"ת וחושבניהן המתקת ה' פעמים רע"ב דה' שני' וזולת כפל פר"ת נשאר ב"ן יוס"ף ב"ן על"י עי"ן חושבן ה' פעם ק' והשלימו לה' פעם רע"ב הנמתקו בכפל פר"ת ונעשו ה' פעם שבע:
ובהיות יוסף דרגא דצדיק דאחיד בשמיא וארעא פועל שירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל והיינו מה שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו וגם נאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. ובענין זה נתייחס וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב כמבואר לעיל שזה קדימת רפואה להמתקת הרעב כפי שאלו ב' בנים הם עצמותו של יוסף הצדיק ורמוז גם בהם ענין כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ וגו' ומרומז בשבחו של יעקב לבני יוסף אמר על מנשה ג"ם הו"א יהי"ה לע"ם וג"ם הו"א יגד"ל חשבון של"ג ושוב אמר על אפרים וחול"ם אחי"ו הקט"ן יגד"ל ממנ"ו וזרע"ו יהי"ה מל"א הגוי"ם זולת ו' של ואולם הנוסף לענין ראשון חשבון גשם בהתחשב מם סתומה למנין ת"ר ולפי שהכתוב מקדים הגשם לפני השלג כן הקדים יעקב אפרים לפני מנשה:
והנה כאשר נתייחס יוסף בכפל על פרטי ב' בניו שנכנסו במקום יוסף לב' בני יעקב כנאמר ועתה שני' בניך הנולדים וגו' לי הם ולפי"ז בהם נשלמו י"ב. בני יעקב לסכום י"ג בנים רומזין לכוונם לי"ג מדות הרחמים ולפי שב' בני יוסף באו מכחו של יוסף שנולד ליעקב אחר לדת י' בנים ולפו"ז י' בנים מכוונים לי' מדות מאל עד נשא עון ולבתר כפל יוסף בב' בניו מכוונים לב' מדות ופשע וחטא' והנה הם באו בשמושי ווין נוספו למדת נשא עון שנשא גם פשע וחטאה ובזה יבואר מה שאמרו האחים ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך היינו שבעת שמכרו את יוסף וגמלו אתו רעה להיות נזיר אחיו מופרש מסדר לדת אחיו נפרשו מדות ופשע וחטאה ממדת נשא עון ואין בהם בעצמן משמעות נשא לפשע וחטאה והיינו שא נא דייקא פשע אחיך וחטאתם דייקא כי רעה גמלוך והנה יוסף קרא שם הבכור מנשה בו ד' אותיות על שם לשון נשני גם כן ד' אותיות והיינו לכוון אותו לד' אותיות דמדת ופשע ושם השני קרא אפרים בו ה' אותיות על שם לשון הפרני גם כן ה' אותיות והיינו לכוון אותו לה' אותיות דמדת וחטאה והנה מדת ופשע הוא תבה י"ד מהתחלת מדות הרחמים בשם אל ומדת וחטאה הוא תבה ט"ו מהתחלתן ולכן ברך יעקב את בני יוסף במלת וידג"ו חושבן י"ד ט"ו ויעקב שם את אפרים לפני מנשה להיות אפרים מכוון למדת ופשע חבה י"ד ומנשה מכוון למדת וחטאה תבה ט"ו לפי שרמוז כן בעצם שמותם כי אפרים על שם הפרנ"י הנוסף על אפרי"ם בסכום י"ד ומנשה על שם נמנ"י הנוסף על מנש"ה בסכום ט"ו ונודע שיש י"ג מלואים לשם הוי' ב"ה המתחילין ממלוי ע"ב ומסיימין במלוי מ"ד והרי עלוי מ"ח מכוון למדת ופשע ומלוי מ"ה מכוון למדת וחטאה ומרומז בנשיאים לאפרים אלישמע בן עמיהוד למנשה גמליאל בן פדה צור והיינו לפי שבני יוסף נתברכו בלשון וידגו ובהיות אפרים מכוון למדת ופשע דמלוי מ"ח שזולת שורש הוי' מנין כ"ב רומז הנשיא שלו אלישמ"ע בן עמיהו"ד חושבן כ"ב פעם וידג"ו ומנשה מכוון למדת וחטאה דמלוי מ"ה שזולת שורש הוי' מנין י"ט רומז הנשיא שלו גמליא"ל בן פדהצו"ר חושבן י"ט פעם וידג"ו ואמנם יש פנים אחרת שלפי שבתחילה נאמר גוי על בנימין ולבתר קהל גוים על ב' בני יוסף ישלים בתחילה בנימין מדת ופשע ולבתר ישלימו בני יוסף ב' מדות וחטאה ונקה וכבר דברנו מזה באשכול עניני יוסף ועתה נחדש בזה דברי' להיות מנשה הבכור מכוון למדת וחטאה המכוון להוי' במלוי מ"ה ואפרים הצעיר מכוון למדת ונקה המכוון להוי' במלוי מיד וכבר נודע סוד מלוי האותיות זולת שרשן שרומז מלוי מנין אלהים וא"כ במנשה מלוי דמ"ה זולת שרשו מנין י"ט ויתייחס בו מנין אלהים דמלו' בקומת י"ט ובאפרים מלוי דמ"ד זולת שרשו מנין י"ח ויתייחס בו מנין אלהים דמלוי בקומת י"ח ולענין רמז זה הורה מה שאמר יעקב אפרים ומנשה, כראובן וכשמעון יהיו לי רומז מלת י"ח י"ו ב' סכומין ט"ו ט"ז היינו מדות וחטאה ונקה הגות ט"ו וט"ז מהתחלת עדות הרחמי' בשם אל והנה מייחס אפרים לראובן ומנשה לשמעון וזה יבואר בנשיאים דהנה נשיא דאפרים אלישמ"ע ב"ן עמיהו"ד יצטרף עם נשיא דראובן אליצו"ר ב"ן שדיאו"ר גם יח חושבן אלהי"ם בקומת ש"ח פעמים דלגבי אפרים הנ"ל ונשיא דמנשה גמליא"ל ב"ן פדהצו"ר יצטרף עם נשיא דשמעון בלמיא"ל בן צורישד"י גם יחד חושבן אלהי"ם בקומת י"ט פעמי' דלגבי מנשה הנ"ל ומה שנאמר וישם את אפרים לפני מנשה אינו לפני מנשה ברמז מדה שלו שהרי מנשה לפניו במדתו כמבואר רק במה שיחס אפרים לראובן ומנשה לשמעון בזה שם את אפרים לפני מנשה שראובן הוא לפני שמעון:
אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי היינו אפרים כראובן ומנשה כשמעון, וזה יבואר ברמג נשיאים שלהם נשיא אפרים אלישמע בן עמיהוד הרי אלישמ"ע סיים באות ע' ושוב "עמיהוד פתח באות ע' הרי ב' עיני"ם שבהם הראיה הרי אפרים כראובן על שם הראי' ונשיא מנשה גמליאל בן פדהצור הרי "גמליאל מהחיל באות ג' ושוב "פדהצו"ר מתחיל באות פ' ובס"י איתא כי ז' שערים שבראש הם ז' אותיות בג"ד כפר"ת ואתוון ג"פ הם ב' אזנים שבהם השמיעה הרי מנשה כשמעון על שם השמיעה ובזה יבואר מה ששכל יעקב את ידיו ושת ימינו על ראש אפרים ושמאלו על ראש מנשה דהנה בגד כפרת רומזין סדר ז' מדות חג"ת נה"יוו הרי ב' עינים דראובן מכוונין באתוון ב"כ שכנגד חסד ונצח קוין ימינים וב' אזנים דשמעון מכוונין באתוון ג"פ שכנגד גבורה והוד קוין שמאלים:
וישם את אפרים לפני מנשה פירשיז"ל להקדימו בדגלים ובחנכת הנשיאים הנה בין בדגלים ובין בחנכת הנשיאים נאמר נשיא דאפרים אלישמע בן עמיהוד לפני נשיא דגונשת גמליאל בן פדהצור ומרומז בעצם אותיות דר"ת "אלישמע "בן "עמיהוד הם לפני אותיות דר"ת "גמליאל "בן "פדהצור הרי אפרים לפני מנשה:
וישלח ישראל את ימינו על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש ומשה וגו' כי מנשה הבכור יתפרש מלת ראש הנאמר בכל אחד כמו שרי באות בראש העם שנתפרש בראשי העם שמעמידין זקפין לפניהם ואחריהם וכן ימינו על ראש אפרים על ב' ראשין דנשיא שלו אלישמע א' בתחילה ר"ת "אברים ע' בסוף ר"ת "עשין שרמ"ח אברים כנגד מלות עשין שקיומן בימין מקרבת ושוב שמאלו על ראש מנשה על ב' ראשין דנשיא שלו גמליאל ג' בתחילה ר"ת "גידים ל' בסוף ד"ה "לאוין ששס"ה גידים כנגד מצות לאוין שקיומן בשמאל דוחה ולפי שמוקדם סור מרע ולבתר ועשה טוב לכן כששת ימינו נאמר והוא הצעיר וכששת שמאלו נאמר כי מנשה הבכור אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי תפס ראובן ושמעון דוקא יבואר דהנה אח"כ נאמר וישם את אפרים לפני מנשה ופירש"י ז"ל וישם את אפרים בברכתו לפני מנשה להקדימו בדגלים ובחנכת הנשיאים, והנה גם כאן כאשר התחיל לומר אפרים ומנשה ונתן לאפרים קדימה על מנשה שזה הורה להקדימו בדגלים ובחנכת הנשיאים בא לומר שלא יהי' קנאה ביניהם על זה שהרי כראובן ושמעון יהיו לי שגם הם הגדולים מבני לאה ולא נתקנאו בדגלים ובחנכת הנשיאי' שקדמו להם יהודה יששכר וזבולן הצעירין מהם בבני לאה כן לא יתקנא מנשה על אפרים הצעיר שקדמו:
אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי מרומז כי ראשי שמות "אפרים "מנשה הם א"מ השניות בר"אובן וש"מעון וגם שלישיות בשמות אפ"רים מנ"שה אתוון ר"ש הראשונות ב"ראובן ו"שמעון:
אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי יבואר כי אותיות משולשין בג' מספרים יחידות עשירות מאות ועליהם רומז והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
ולכן בכל שם משמות האבות יש בו מהשלשה מספרים באברהם אב"ה מאחדות מ' מעשירות ר' ממאות ולכן נשארה אות ר' באברהם גם לאחר שניתוסף לו אות ה' להוראת אב המון שאז אין שמוש בשמו לאות ר' אעפ"כ לא נחסרה להיות לו מן השלשה מספרים וביצחק ח' מאחדות י"צ מעשרות ק' ממאות וביעקב ב' מאחדות י"ע מעשרות ק' ממאות ובישראל א' מאחדות י"ל מעשרות ש"ר ממאות, ושוב בבני יעקב בראובן הבכור או"ב מאחדות נ' מעשרות ר' ממאות ולא היה נשמע ממנו שיהי' מדה זו נוהגת גם בשאר בני יעקב יען כי יפה כחו של ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני ושאר הבנים הם פשוטים. לכן שוב בשמעון ו' מאחדות מע"ן מעשרות ש' ממאות ולהיותו תחלת הפשוטים ממנו הוראה על כל שאר בני יעקב לשלימותן מן השלשה לכן לא הוצרך שוב להיות בשום אחד משאר שמות בני יעקב מן השלשה מספרים כי החלק יעיד על הכלל כלו אולם אפרים ומנשה שלא היו בכלל בני יעקב עד שהוצרך יעקב להכניסן בכללן באמרו ואתה שני בניך וגו' לי הם הוצרך להיות בהם הוראה פרטית שישנן מן השלשה מספרים באפרים א' מאחדות פי"ם מעשרות ר' ממאות ובמנשה ה' מאחדות מ"נ מעשרות ש' ממאות נמצא יש הוראה בשמות אפרים ומנשה מן השלשה מספרים כשם שיש הוראה על כלל בני יעקב בראובן ושמעון והיינו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי:
גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו ירמוז, דהנה יוסף לקח את אפרים בימינו שיהי' לשמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו שיהי' לימין ישראל וכאשר שכל אביו את ידיו ושם ימינו על אפרים ושמאל על מנשה בזה הורה ליוסף שהי' צריך לקחת אותם בהיפך מנשה בימינו שיהי' לשמאל ישראל ואפרים בשמאלו שיהי' לימין ישראל ונודע כי מדת יוסף סוד שם ו' מז' שמות דמ"ב ונודע כי ו' אותיות מתחלקין לג' זוגי כנפים והרי בג' זוגות דשם ו' ג' כנפי ימין אתוון יל"ז רמז אותן על מנשה במנין יגד"ל שאמר וגם הוא יגד"ל וג' כנפי שמאל אתוון גפ"ק רמז אותן על אפרים במנין יגד"ל ממנ"ו שאמר אחיו הקטן יגדל ממנו: אל ש' נראה אלי בלוז וגו' ויברך אתי וגו' ועתה שני בניך וגו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ופירש"י ז"ל ועתה שני בניך ועתה אותה מתנה אני נותן לך נמצא שברך יעקב לאפו"מ בשם אל ש' שנראה אליו בלוז ויברך אותו ואמנם אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי הרי מייחס אפרים לראובן ומנשה לשמעון וצריך ביאור מה יחוס יש להם זל"ז וגם מה יתרון יש לאפרים ומנשה ביחוסן לראוש"מ. אמנם יבואר שיש להם יחוס זל"ז, דהנה נשיא דאפרי' אלישמע מתחיל בשם אל ויש לו יחוס לראובן שנשיא שלו אליצור ג"כ מתחיל בשם אל ועוד יגיע לו יתרון ביחוסו אליו לפי שאבי הנשיא דראובן שדיאור מתחיל בשם ש' ושוב נשיא דמנשה גמליאל מסיים בשם אל ויש לו יחוס לשמעון שנשיא שלו שלמיאל ג"כ מסיים בשם אל ועוד יגיע לו יתרון ביחוסו אליו לפי שאבי הנשיא דשמעון צורישדי מסיים בשם ש' נמצא כי במה שברכן כראובן ושמעון הורה שברכן מעין ברכתו באל שדי הנראה אליו ובזה ניחא ג"כ מה ששכל יעקב את ידיו ונתן ימינו על אפרים ושמאלו על מנשה לפי שבאפרים שם אל בימין בתחלת שם הנשיא ובמנשה שם אל בשמאל בסוף שם הנשיא וזהו מאל אביך ויעזרך שמרומז בעצם נשיאו אפו"מ ואת ש' ויברכך היינו שנצטרף שם אל שבכל אחד את שם ש' במה שויברכך' כראובן ושמעון כנ"ל ברכת שמים מעל ממה שנרמז השם מעל באפרים כראובן ברכת תהום רבצת תחת ממה שנרמז השם מתחת במנשה כשמעון: המלאך הגואל אותי וגו' יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וצריך ביאור דטפי הי' שייך לייחס עצמותן לומר אני ואבותי ושמותיהם ממילא יהיו נקראים בהם יש לכוון לענין שכל אחד מן האבות קרא שם בפני עצמו למקום שהתפללו שם אברהם קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קראו בית והיינו ויקרא בהם שמי שקראתי בית ושם אבותי אברהם ויצחק שקראו הר ושדה וזה נרמז בתחלה כשאמר עליהם ועתה שני בניך הנולדים לך וגו' לי הם אפרים ומנשה וגו' הרי מלות "שני "בניך "הנולדים ר"ת שלהם ממש ר"ת "הר "שדה "בית ושוב מלת ה"ס הרמוז בס"ת אפרים" ומנשה" הנאמרו בתרי' בהתחשב מם סתומה למנין ת"ר יעלו אלו הס"ת כמנין ס"ת הר' שדה" בית'. והנה בברכת יעקב לי"ב בניו נאמר לבסוף וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אתם פירשיז"ל דזה הורה שגם אותם שקנחר ברך כמו השאר ושוב איש אשר כברכתו ברך התם פירשיז"ל דזה הורה שברך כל אחד ואחד בברכות כולם הנה לא יבצר שברכן גם בברכות אפרים ומנשה בענין ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק ולפי הנ"ל דהרמז הוא על ג' שמות שקראו האבות הר שדה בית הנה כעין שנרנתין באפו"מ הנ"ל כן נרמזין בי"ב בני יעקב דהנה במלות אש"ר דב"ר לה"ם לפני הס"ת אתוון שב"ה הם ר"ת "הר "שדה "בית ושוב במלות אביה"ם ויבר"ך את"ם לפני הס"ת אתוון הר"ת הם ס"ת הר" שדה" בית" ושוב מלות אי"ש אש"ר כב"רכתו בר"ך את"ם לאחר הראשי תבות אתוון ישברת בחושבן ראשי וסופי תבות "הר "שדה "בית ויתכן לפי שכשקרא יעקב בית אמר אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים שמקדש שלמטה מכוון כנגד של מעלה ולפי"ז שמות הר שדה בית יתיחסו למטה וכן למעלה לכן גם בזה בתחלה רמיזתן למטה דסמיכי לס"ת ולבתר רמיזתן למעלה דסמיכי לראשי התבות ועכ"פ זכינו דבין בברכות יעקב לאפרים ומנשה בין בברכות יעקב לכל י"ב בניו נרמזין רק ראשי וסופי תבות הר שדה בית ולפי"ז לא נשלם בזה רק שם הר שקרא אברהם שאין לו רק ראש וסוף תבה משא"כ שדה בית שקראו יצחק ויעקב נחסר בהן לשלמותן רמז תוכי התבות ועל זה יש לכוון מה שנאמר לאברהם יכול יהא חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בכולן היינו דלגבי ברכה לאפו"מ ולי"ב בנים לא נחתם ונגמר בשלמות רק שם הר שקרא אברהם ולא שמות שדה ובית שקראו יצחק ויעקב:
ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל וגו' ואני נתתי לך שבם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי מבואר דהנה כאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל וגו' והענין שבא הצווי לאהרן ולבניו לברך את ישראל יבואר דהנה נאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל פירשיז"ל כי ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום אינן מנחשין וקוסמין הנה מבואר כי מה שנאמר יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל הורה על ישראל שאינן מנחשין וקוסמין וראוין לברכה. והנה מספר כד"ב אביהו"א אלעז"ר איתמ"ר מנין יאמ"ר ליעק"ב ולישרא"ל ומספר אהר"ן מנין מ"ה פע"ל א"ל ולכן בא להם דווקא הציוי לברך את ישראל ואמנם נאמר בהם ברכה משולשת כנגד ג' אבות והנה ברך יעקב לאפרים ומנשה יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק על זה אמר בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה רצונו כאפרים וכמנשה שנתברכו בשמי ושם אבותי אברהם ויצחק כן יברך ישראל מאהרן ובניו בברכה משולשת כנגד אברהם יצחק יעקב ועל זה רומז אח"כ פסוק ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בתרבי ובקשתי הרי מלות ואנ"י נתת"י ל"ך אש"ר לקחת"י מי"ד חושבן ב' פעמים כר"ב אביהו"א אלעז"ר איתמ"ר וביניהם שכ"ם אח"ד ע"ל אחי"ך חושבן ב' פעמים אהר"ן ושוב מלת האמר"י מנין אהר"ן ושוב בחרב"י ובין חת"י מנין כד"ב אביהו"א אלעז"ר איתמ"ר תרי רמז ברכה משולשת דאהרן ובניו דוגמת ברכת אפוינו חד זימנא כנגד ויקרא בהם שמי וב' זימנין כנגד ושם אבותי אברהם ויצחק:
ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה איכא למידק דפתח ויברכם בלשון רבים לב' בני יוסף ולבתר אמר בך בלשון יחיד יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה ויבואר דהאי בך יברך ישראל לא באמר למשמעות לשון יחיד רק לרמיזא נאמר שיברך ישראל ברמז ב"ך היינו סכום כ"ב אותיות כאומרז"ל שהקב"ה ברכן לישראל בכ"ב אותיות מן א' דראשו שבראש אם בחקתי עד ת' דסופן שבסוף קוממיות ועל ענין זה הרמז סיים לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה שכן ב' פסוקים הנאמרו על קריאת שמות אפו"ו דהיינו בפסוק א' נאמר ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי חושבני' ג' אלף תתנ"א ושוב בפסוק ב' נאמר ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי חושבנין ב' אלף תרל"ח גם שניהם סכום ו' אלף תפ"ט ממש חושבן כ"ב פעמים ברכ"ת עם מספרי כ"ב אותיות מן א' עד ת' הרי רמז בך יברך ישראל ממש בענין ישימך אלהים כאפרים וכמנשה והי' שייך לומר כמנשה וכאפרים שהמכוון על ב' פסוקים שמוקדם מנשה לאפרים אלא שבכוונה הקדים אפרים למנשה בשביל מעלתו כעין שנאמר בהשכלת ידי יעקב ידעתי בני ידעתי גם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו והיינו דסיים וישם את אפרים לפני מנשה:
ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל וגו' וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו' ואת שמאלו על ראש מנשה יבואר מה שסתם בתחלה ויקח יוסף את שניהם הוא להשוות מדת שניהם שלא לחלק ביניהם ולכן כאשר לקח אפרים בימינו משמאל ישראל ומנשה בשמאלו מימין ישראל הרי מיחס לכל אחד משניהם ימין ושמאל שלא לחלק ביניה' לומר שזה רק ימין וזה רק שמאל ולכן מלות יוס"ף א"ת שניה"ם חושבן כפל ימי"ן שמא"ל שנאמרו בשניהם ועל זה סיים ויגש אתם אליו שבענין זה הגישן למדתו של יעקב דאחיד ימינא ושמאלא בעמודא דאמצעיתא:
ואמנם יבואר סתימת ויקח יוסף את שניהם היינו רמז שני אתין הנאמרו בסיום קהלת את האלהים ירא ואת מצותיו שמר כי זה כל האדם והדר מפרש את קמא דהיינו את האלהים ירא על זה אמר אח אפרים בימינו רומז ר"ת א"פרים לר"ת א"להים ור"ת "ימין לר"ת "ירא ושוב את בתרא דהיינו ואת מצותיו שמר על זה אמר ואת מנשה בשמאלו רומז ר"ת "מנשה לר"ת "מצותיו ור"ת "שמאל לר"ת "שמר אולם לגבי ישראל שהי' אפרים לשמאלו ומנשה לימינו נמצא הוצרך להשלים רמז ירא לאפרים ורמז שמר למנשה ולכן שת ישראל ימינו על ראש אפרים להשלים לו רמז ירא בר"ת "ימינו ושמאלו על ראש מנשה להשלים לו רמז שמר בר"ת "שמאלו וגם רימז שלמות יר"א בר"ת "ימין "ראש "אפרים ושלמות שע"ר בר"ת שמא"ל "ראש "מנשה:
ויקח יוסף את שניהם וגו' את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל וגו' וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפיים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור וגומר הנה מתחלה נתייחס אפרים לימין דיוסף ולשמאל דישראל ומנשה לשמאל דיוסי ולימין דישראל ולבתר שם ישראל ימינו על אפרים ושמאלו על מנשה וא"כ נשלם באפרים ימין ושמאל וימין ובמנשה שמאל וימין ושמאל והי' קשה ליוסף שבאפרים הפשוט רומז כפל ימין כנגד חד שמאל וגבר בו הימין דחד בתרי בטל ובמנשה הבכור רמוז כפל שמאל כנגד חד ימין וגבר בו השמאל דחד בתרי בטל והיינו ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי כפל הידיעה רצונו שנתן ימינו על אפרים בידיעתו שהוא הצעיר כנאמר בו והוא הצעיר וכן נתן שמאלו על מנשה בידיעתו שהוא הבכור כנאמר בו כי מנשה הבכור והיינו מה שנאמר שם שכל את ידיו שעשה בהשכל וידיעה עם ידיו והנה גלה כפל ידיעתו בענין גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו אמר על מנשה ב' גמין רבויין גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל יבואר שרימז יעקב המתקת ד' הנאמרו בפסוק והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו, והנה במנשה הבכור כפל שמא"ל עם חד ימי"ן מנין תתנ"ב ועם ב' רבויין מנין תתכ"ד המתקת מנין עו"ן ישחי"ת ושוב באפרים הצעיר כפל ימי"ן עם חד שמא"ל מנין תקצ"א המתקת מנין אפ"ו כ"ל חיות"ו נמצא השכיל יעקב התמתקות להיות הבכור קודם ואחריו הצעיר ויתכן שכל המתקה זאת הוצרך להיות באפו"מ בשביל הרשעים שעתידים לצאת מהם כפירש"י ז"ל גבי ויאמר מי אלה:
וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה פירש"י ז"ל מהיכן יצאו אלו שאין ראוין לברכה והיינו שבקש לברכן ונסתלקה שכינה ממנו לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה הנה אחר שהחשיב יעקב קודם את בני יוסף ואמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי היינו שיהי' נחשב אפרים לשבט בפ"ע כראובן ומנשה לשבט בפ"ע כשמעון וכמעט רגע נהפך חשיבתן בשביל הרשעי' שיצאו מהם וגרמו סלוק השכינה למנוע מהם הברכה ולגודל הפלגת ענין זה יש רמז פרטי לכל אחד משניהם רמז האחד במה שנאמר בקינות חלל ממלכה ושריה מייחס שנתחלל חשיבות ב' תוארים ממלכה ושרי' זה רומז ענין הסתלקות חשיבות שבט אפרים שנתייחס עם חשיבות שבט ראובן. והנה חשיבות כל שבט ביחוס נשיא בפני עצמו והנה נשיא דאפרים אלישמע בן עמיהוד ונשיא דראובן אליצור בן שדיאור ועל סלוק חשיבתן בשביל הרשעים שיצאו מאפרים רומז חלל ממלכה ושרי' ממלכ"ה חושבן עמיהו"ד אבי הנשיא דאפרים ושרי"ה חושבן שדיאו"ר אבי הנשיא דראובן ורמז השני במה שנאמר בקהלת מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע מייחס שליטת הרשע על חשיבות ב' תוארים מקום המשפט ומקום הצדק זה רומז ענין הסתלקות חשיבות שבט מנשה שנתייחס עם חשיבות שבט שמעון וחשיבות כל שבט ביחוס נשיא בפני עצמו ונשיא דמנשה גמליאל בן פדהצור ונשיא דשמעון שלמיאל בן צורישדי ועל סלוק חשיבתן בשביל הרשעים שיצאו ממנשה רומז מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע מקו"ם המשפ"ט חושבן צו"רי שד"י אבי הנשיא דשמעון מקו"ם הצד"ק חושבן פד"ה צו"ר אבי הנשיא דמנשה. ואמנם ההתנגדות לעומת כולם רומז בקליפה הקדומה בנמרד הרשע שהמריד הבריות במקום נאמר בו הוא החל להיות גבר בארץ ולשון החל נופל על לשון חלל ממלכה ושריה ומלות להיו"ת גב"ר חושבן ממלכ"ה ושרי"ה ובהיות ראשית התנגדותו בזה לעומת ממלכה לכן נאמר אח"כ ותהי ראשית ממלכתו דייקא ולבתר כפרטו מקומותיו בבל וארך ואבד וכלנה בארץ שנער הרי מנין בב"ל אר"ך אכ"ד כלנ"ה לעומת מנין מקו"ם הצד"ק ומנין שנע"ר לעומת מנין מקו"ם המשפ"ט והיינו שנאמר בשניהם שמה הרשע שמה הרשע ולענינינו שכל אלו ההתנגדות גרמו סלוק השכינה מיעקב כנ"ל אולם יוסף בקש רחמים על סלוק השכינה מיעקב ונחה עליו עד שאמר קחם נא אלי ואברכם והי' זה מענין שנדרש יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם דהיינו בקשת רחמים דלהדרו בתיובתא והיינו שלא יגרמו סלוק השכינה ולענינינו רומז יתמו חטאים מן הארץ שלא יהי' סלוק שכינה מחשיבות אפרים וראובן שבתואר חלל ממלכה ושריה שכן חטאי"ם חושבן חל"ל ועל זה בקשת יתמו ולבתר ורשעים עוד אינם שלא יהי' סלוק שכינה מחשיבות מנשה ושמעון שבתואר מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע שכן רשעי' תואר כפל הרשע ועל זה בקשת עוד אינם ובענין זה שרתה רוה"ק ביעקב ע"י בקשת יוסף:
ויקח יוסף את שניהם את אפרים וגו' משמאל ישראל ואת מנשה וגו' מימין ישראל יש להמתיק סוד בענין שהעמיד יוסף לאפרים משמאל ישראל כנגד ידי יסדה ארץ ולמנשה מימין ישראל כנגד וימיני טפחה שמים והראה שזכה לשניה' במדת צדיק דאחיד בשמיא וארעא בסוד כי כל בשמים ובארץ אולם רצה אביו שיהיו תולדותיו כמהו להיות כל אחד מזרעו של יוסף זוכה לשניהם לכן וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר רצונו כלפי והוא הצעיר ובשביל זה העמידו יוסף משמאל ישראל לרמז ידי יסדה ארץ שכן צעי"ר מנין יסד"ה אר"ץ לכן שת עליו ימינו להיות כלול גם בבחי' וימיני טפחה שמים ושוב ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור רצונו כלפי כי מנשה הבכור ובשביל זה העמידו יוסף מימין ישראל לרמז על וימיני טפחה שמים שכן בכו"ר מנין וימינ"י טפח"ה לכן שת עליו שמאלו להיות כלול גם בבחי' ידי יסדה ארץ וע"ז אמר ידעתי בני ידעתי רצוני ידעתי מענין בני שהעמיד לאפרים משמאל ולמנשה מימין וגם ידעתי מה ששמתי ימיני על אפרים ושמאלי על מנשה כי משנינו יושלם כל אחד כלול מימין ושמאל דשמים וארץ שנתאחדו במדת צדיק דאחיד בשמיא וארעא וזהו עצמו ענין דרש ב"ק גדולים מעשיהם של צדיקים ותר ממעשה שמו"א דכתיב כוננו ידיך היינו לפי שצדיקים אחידן בשמיא וארעא לכן נתאחדו בהם פרטי ב' ידים שהיו מחולקין במעשי שעו"א ותדע שברמז שם אערי"ם מרומזין שניה' כאחד ממש מנין יד"י יסד"ה וימוינ"י טפח"ה וכן ברמז שם וונס"ה מרומזין שניה' כאחד ממש מנין ד' אלקינו ד' ותמורתן שאחורי המזוזה עם כפל י"ד אתוון שבהם שמתייחסין אלו שמות לב' ידים מטעם כפל י"ד אתוון שבהם:
ואמנם יבואר מה שהעמיד יוסף את מנשה הבכור מימין ישראל ואפרים הצעיר משמאל ישראל הוא כדרך שאותיות דיד שמאל מאוחרות ובאו בתמורה אחר אותיות דיד ימין ומאחר שנתייחסו ב' בניו בתואר קהל גוים אחר גוי דבנימין א"כ קהל הנאמר תחלה בודאי נאמר על מנשה הבכור ואחריו נאמר גוים על אפרים הצעיר ובזה משלים מנין קה"ל דמנשה למנין גו"י דבנימין מנין שמות יד ימין ואחר מנין גוי"ם דאפרים משלים למנין גו"י קה"ל דבנימין ומנשה מנין תמורת השמות דיד שמאל אולם ישראל שת ימינו על ראש אפרים ושמאלו על ראש מנשה ונתן אח"כ טעם לדבריו ידעתי בני ידעתי כפל הידיעה על ענין שאפרים הוא הצעיר ועל ענין שמנשה הבכור שכן כששת ימינו על אפרים נאמר והוא הצעיר משמע שידע זה וכן כששת שמאלו על ראש מנשה נאמר כי מנשה הבכור משמע שידע זה וכדי שלא יקשה דלפי"ז קהל הנאמר ברישא מסתמא נאמר על מנשה הבכור וגוים הנאמר בתרי' נאמר על אפרים הצעיר ומרומז בזה יד ימין ומנשה ויד שמאל באפרים כנ"ל ולמה עשה בהיפך לזה נאמר שכל את ידיו שהי' לו רמיזא דחוכמתא על ידיו להיות ימין הנשלם במלת קהל רמז לאפרים ושמאל הנשלם במלת גוים רמז למנשה אבל עדיין לא גלה רמיזתו עד שאמר ליוסף ידעתי בני ידעתי גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל אולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהי' מלא הגוים בזה גלה רמיזתו שמה שנאמר ברישא קהל המשלים יד ימין רומז על אפרים שסיים עליו מלות מל"א הגוי"ם מנין קהיל ומה שנאמר אחריו גוים המשלים יד שמאל רומז על מנשה שסיים עליו במלות הו"א יגד"ל מנין גוי"ם ולזה נאמר אח"כ וישם את אפרים לפני מנשה באשר בא רמז קהל על אפרים לפני רמז גוים על מנשה:
ויקח יוסף וגו' את אפרים וגו' משמאל ישראל ואת מנשה וגו' מימין ישראל וגו' וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו' ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו יבואר דהנה כשעמד אפרים משמאל ישראל חשב מנין רא"ש של אפרים נוסף על מנין שמא"ל במנין ק"ל לכן שת עליו י"ד ימינ"ו מנין ק"ל וכשעמד מנשה מימין ישראל חשב מנין רא"ש של מנשה נוסף על מנין ימי"ן במנין שצ"א לכן שת עליו י"ד שמאליו מנין של"א ויבואר עוד דהנה בימין ג' קוין חכמה חסד נצח ובשמאל ג' קוין בינה גבורה הוד וכשעמד אפרים בג' קוין דשמאל ישראל ומנשה בג' קוין דימין ישראל הוציא ישראל יד ימינו הרומזת חסד שבתוך ג' קוין דימין ושת אותה על ראש אפרים שבשמאל וכן הוציא יד שמאל הרומזת גבורה שבתוך ג' קוין דשמאל ושת אותה על ראש מנשה שבימין נמצא בימין דמנשה נשארו רק הראשין של מעלה ושל מטה הם חכמה ונצח זולת קו התוכי דחסד וכן בשמאל דאפרים נשארו רק הראשין של מעלה ושל מטה הם בינה הוד זולת קו התוכי דגבורה ומצינו גבי ופקדו שרי צבאות בראש העם נדרש בראשי העם על שמעמידין זקפין לפניהם ולאחריהם וכן כאן יתפרש ראש אפרים על קוין דשני ראשין דשמאל שבאפרים הם בינה והוד ופועל של בינה הבן כדאיתא בס"י הבן בחכמה נמצא הב"ן עם הו"ד מנין ע"ב לכן שת עליו יד ימינו הרומזת חס"ד מנין ע"ב וראש מנשה על קוין דשני ראשין דימין שבמנשה הם חכמה נצח ופועל של חכמה חכ"ם כדאי' בס"י חכם בבינה נמצא חכ"ם כצ"ח מנין רי"ו לכן שת עליו יד שמאלו הרומזת גבור"ה מנין רי"ו: ועתה שני בניך וגו' לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי יבואר לפי שנא' ביוסף והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו רצונו שחלו כבוד לבני שפחות משום דסוף סוף הם נשי אביו יתכן שבשביל זה חלק יעקב כבוד לבני יוסף לחושבן בתוך בניו ובזה יבואר מה שנאמר אח"כ ויקח יוסף את שניה' את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל וגו' וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור וגו' ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו וימאן אביו ויאמר וגו' גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיו מלא הגוים ומבואר בפירשז"ל שמנשה יגדל בגדעון שעתיד לצאת ממנו ואפרים יגדל ממנו ביהושע שעתיד לצאת ממנו ויתכן לומר שגם יוסף ראה זה בנבואה ובשביל זה האריך הכתוב בקיחת יוסף את שניהם הקדים את אפרים בימינו חלק לו כבוד מפני גדלות יהושע ולבתר ואת מנשה בשמאלו מפני קטנות גדעון נגד יהושע ואולם לגבי אביו בא לחלוק כבוד לגדלות מנשה שהוא הבכור והכינו להיות מימין ישראל וקטנות אפרים שהוא הצעיר הכינו להיות משמאל ישראל וגם לאביו ניחא לי' בזה בסדר שהיו עומדים אצלו לכן לא שינה עמידתם אלא לפי שעיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות שעשה יוסף רמז על מעלת יהושע מגדעון לזה בא יעקב ג"כ לרמז על זה במה ששת ימינו על ראש אפרים ושמאלו על ראש מנשה ואמר לגבי אפרים והוא הצעיר ושוב כי מנשה הבכור בא בנתינת טעם על ששכל את ידיו לחוד ולא החליפם ממש מעמידתם משום דניחא לי' שיעמוד מנשה מימינו כי מנשה הבכור ואפרים יעמוד משמאלו שהוא הצעיר ובזה נבא לתחלת הענין שיעקב חלק כבור לבנו יוסף לחושבן בתוך בניו בשכר והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו והנה הי' בבלהה ב' מיני גדלות היינו גדלות בכמות שהית' גדולה מזלפה אלא שהחליפן לבן בשביל לרמות את יעקב כנודע וגדלות באיכות לפי שהית' שפחת רחל שגדלה אהבתה לגבי יעקב ובזלפה היו ב' מיני קטנות היינו קטנות בכמות שהיתה קטנה מבלהה וקטנות באיכות לפי שהיתה שפחת לאה שקטנה אהבתה לגבי יעקב והכי נמי בבני יוסף לגבי יעקב הראה גדלות בכמות על מנשה הבכור שעמד מימינו והראה גדלות באיכות על אפרים שיתושע עתיד לצאת ממנו ולכן שת ימינו עליו הרי אלו ב' גדלות מנין הבכו"ר ומנין יהוש"ע מנין ד"ן נפתל"י שהם ב' בני בלהה שבה ג"כ אלו ב' מיני גדלות כנ"ל ושוב הראה קטנות בבמות על אפרים הצעיר שעמד משמאלו והראה קטנות באיכות על מנשה שגדעון עתיד לצאת ממנו ולכן שת שמאלו עליו הרי אלו ב' קטנות מנין הצעי"ר ומנין גדעו"ן מנין ג"ד אש"ר שהם ב' בני זלפה שבה ג"כ אלו ב' מיני קטנות כנ"ל: