אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
שואל - פרק כג · דף קמח:
ניפרוס סודרא עליה. לכאורה יש לעיין אף דאינו משא מ"מ הא מרבה הוא בשיעורא שלא לצורך וה"ל הוצאה שאינה צריכה ומשום מתוך שהותרה וכו' לא הותר רק בצורך קצת ולא דמי להא דחצבא רבא וחצבא זוטא. וכן ההיא דביצה (דף ל') דדרו בדוחקא לידרו בדיגלא. דהתם אינו מרבה בשיעורו. ואף דקיי"ל ביצה (דף י"ז) ממלאה אשה כל הקדרה בשר אע"פ שאינה צריכה רק לחתיכה אחת הא כתבו התוס' ביצה (דף כ"א) הטעם שיכול לאכול זה או זה ועוד דילמא מקלעי ליה אורחים וזה לא שייך הכא. ואף לשיטת הר"ן דבי"ט מותר להרבות בשיעור מ"מ לא שייך לעשות תקנה ע"ז:
בתוס' ד"ה לא מספקין. מאי איריא בי"ט אפי' בחול המועד אסור. לא הבנתי קושיתם הא במגילה (דף ג') אמרינן ע"ז אין מועד בפני ת"ח ע"ש. ובי"ט אפי' את"ח אסור:
שם בגמ'. בשבת הוא דאסור הא בחול ש"ד לימא מתניתין דלא כהלל. ובחידושי הרמב"ן והרשב"א הקשו מדוע לא פריך אמתניתין גופא דבלשון השאילני מותר לימא דלא כהלל. ולפמ"ש המ"א (סי' רמ"ב) דלוין בריבית לצורך שבת. אין מקום לקושיתם. והא דקאמר לקמן (דף נ') דבני חבורה המקפידין זע"ז עוברים משום מדה וכו' וכדברי ב"ה אף משום ריבית להמ"א צ"ל דמשום ריבית לא קאי איום טוב:
שם ואי ניתנה ליתבע מאי משמטו. ובחידושי הרמב"ן והרשב"א גרסי' אמאי משמט ופירשו דאם לא ניתנה ליתבע לא קרינן ביה לא יגוש וכל דלא קרינן לא יגוש לא משמט. והר"ש (פ"ט דשביעית) הקשה ע"ז משמע דלמ"ד ניתנה ליתבע א"ש הא ע"כ לא פליגי אלא לאחר יו"ט אבל ביו"ט לכ"ע לא ניתנה ליתבע ומה דניתנה ליתבע לאחר יו"ט לא קרינן לא יגוש מידי דהוה אמלוה לי' שנים בפ"ק דמכות עכ"ד. ולע"ד אינו מן הדמיון דלמ"ד לא ניתנה ליתבע אין ב"ד נזקקין כלל ויתכן עוד דאם עברו ודנו אין דיניהן דין ואינו נקרא משועבד אבל למ"ד ניתנה ליתבע הא מתחיל שעבודו מיד. רק שאסור לדון ביו"ט וארי' הוא דרביע עליה. ואם עברו ודנו דיניהן דין כמבואר בח"מ (סי' ה') ולא עדיף מאם התנה עמו שלא יתבענו בשביעית דמשמט כמבואר ברמב"ם הל' שמיטה (פ"ט) ועל מנת שלא אתבענו לעולם כתב האורים ותומים (סי' ס"ו) דאפשר דאינו בגדר החוב ואינו משמט ע"ש והוא ממש כהלואת יו"ט למ"ד לא ניתנה ליתבע. ויותר מזה הוכיח הב"ח ממתניתין דאפילו בסתם הלואה שהיא לשלשים יום אם הגיע שמיטה בתוך שלשים משמט וע"ש בא"ח. וזה כוונת הירושלמי בשביעית (פ"ט) כיון שראוי להאמינו כמו שראוי לתובעו דמי כלומר אף שאינו נתבע בב"ד מכל מקום קרוי משועבד:
שם הקדש עילוי דרבנן. וכה"ג מצינו היתר בי"ט גבי טבילת כלים דמטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה ביצה (דף י"ז) ע"ש:
ברש"י ד"ה וחגיגתו. כיון דהקרבתן דוחה קדושתן נמי דוחה. אין להקשות א"כ ה"ל למחשב בפסחים (דף ס"ה) בשבותין בפסח דדוחה שבת די"ל דהא דיחוי כזה מצינו אפילו בחגיגה דהקרבתן אינו דוחה שבת והתם לא חשיב רק השבותין דאינן דוחין אלא בפסח: