אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) שבת - פרק ראשון › דף כ.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

שבת - פרק ראשון · דף כ.

דף יט:

אמר רב כדי שיצלו כמאכל בן דרוסאי. איתמר נמי כל שהוא כמב"ד אין בו משום בישולי וכו' לכאורה לפי הטעם דשמא יחתה אין ראיה כ"כ מבשולי א"י אבל לפמ"ש בריש כירה להפוסקים דאין בישול אחר בישול לא חיישינן כ"כ לשמא יחתה אחר שנתבשל כמב"ד דאפילו אם יחתה אינו חייב על בישולו א"ש טפי אולם זה נסתר דרב גופיה ס"ל בריש כירה דמצטמק ויפה לו אסור וחילקו הפוסקים בין צלי לבישול:

שם והא אמר מר דגדיא בין שריק בין לא שריק שרי וק"ל לפמ"ש התוס' לקמן ריש פ' כירה (דף ל"ו) גבי מחלוקת דב"ש וב"ה בנוטלין ומחזירין דאפי' בחול אסור להחזיר לב"ה באינה גרופה ולב"ש אפילו בגרופה משעה שאין שהות מבעוד יום להרתיח. וביאר שם הרא"ש הטעם גזירה שמא יחזיר בשבת ע"ש. וכיון דאין הטעם משום חיתוי א"כ אין לחלק בין בשר שור לגדי וא"כ מאי פריך דלמא איצטריך הטעם דבני חבורה זריזין דאפילו סמוך לחשיכה ממש שרי. וכן מדוייק לכאורה הלשון משלשלין עס חשיכה משמע סמוך לחשיכה ממש. [כההיא דלעיל (דף י"ב) גבי יוצא בתפילין עם חשיכה דפירש הגר"א (בסי' רנ"ב) לחלק בין סמוך לחשיכה לעם חשיכה ממש] ולשיטת הרא"ש שם דבאינו מבושל כל צר שרי. וכן לפמ"ש המ"א (סי' תנ"ג) דבחי לגמרי שרי לכ"ע ע"ש דלמא איצטריך למבושל כ"צ. ועוד הא לכאורה כל מחלוקת הפוסקים הוא לב"ה. אבל לב"ש אסור בכ"ג כמש"ש הר"ן דב"ש לטעמייהו דכל שאסור בשבת אסור אף בערב שבת ע"ש. וא"כ איצטריך טעמא דבני חבורה זריזין לפרש טעמא דב"ש דלא פליגי בזה. אולם בירושלמי משמע דאפילו פסח אסור להחזיר דגרסינן פסח שנצלה כל צרכו מותר להחזיר ע"ג כירה שאינה גרופה. משמע דבאינו מבושל כ"צ אסור. וי"ל דלשיטת התוס' אסור אפי' מבעוד יום. ובמבושל כ"צ לא איצטריך לאשמעינן דהא לאיסור בישול לא חיישינן דאין בישול אחר בישול ואין הטעם רק משום שמא יחתה. ופריך שפיר מהא דגדיא בין שריק וכו' ועדיין צ"ע: ]

בתוס' ד"ה למשרי. והא דקאמר לחד לישנא דדוקא בפסולין ה"ק דדוקא בפסולין איצטריך לאשמעינן וכו'. והתוס' ביומא (דף מ"ו) חשבוהו בעצמם לדוחק רק שדחקו בזה שלא תקשי מההיא דלא עולת חול בשבת ע"ש ולא ידעתי הדמיון הא ההיא דבמה מדליקין דלא עולת חול בשבת מיירי שלא נתנן על המזבח כלל ובא להקריבן בתחילה אבל ההיא דיומא הא מיירי באברים שלא נתעכלו מבערב דהיינו שנתנן על המערכה דללישנא קמא נעשו לחמו של מזבח אפי' בשלא אחז בהן האור ומרבה לה שם ביומא (ך מ"ה) מקרא דאשר תאכל האש את העולה ע"ש. ומצאתי בחידושי הרמב"ן קצת מזה. וכה"ג מחלקי התוס' בזבחים (דף מ"ב) לענין קומץ פיגול דבעינן משלה בהן האור לכ"ע דאמרינן שם בזבחים (דף מ"ג) דאי פלגא מחית אארעא ופלגא אסקיה אמערכה ומשלה האור דמסקינן לה לכולה דהיינו דוקא כשהיה כבר על המזבח ההיא פלגא דמחית אארעא אבל היכא דלא עלה על המזבח מעולם לא ע"ש. וא"כ י"ל דלישנא קמא דפסולין שאחז האור במקצת וכשרין שלא משלה כלל חד דינא אית להו שיעלו על מזבח דנעשו לחמו:

ובהשקפה ראשונה ר"ל דהני תרי לישני פליגי בפלוגתת רבה ורבא בזבחים (דף פ"ג) דאיתמר אברים שלנו בראש ש"מ מקטיר והולך לעולם. ירדו רבה אמר יעלו ורבא אמר לא יעלו. ולע"ד י"ל טעם מחלוקתן דהא בפסולים קיי"ל שם זבחים (דף פ"ה) גבי דאם ירדו לא יעלו לא שנו אלא שלא משלה בהן האור אבל משלה בהן האור יעלו דנעשו לחמו ש"מ. וס"ל לרבה דבכשרין אפי' בלא משלה האור נעשו לחמו ש"מ כלישנא קמא דיומא דלא בעינן בכשרין משלה בהן האור. ורבא ס"ל כל"ב דאפי' בכשרין בעינן משלה האור. שוב ראיתי דז"א דא"כ מאי איריא לנו אפילו לא לנו רק שהעלן פעם אחת ותיכף ירדו נעשו לחמו ש"מ ככשרין. ובפירוש משמע שם (ע"ב) דבמוריד קודם עה"ש ומעלה לאחר עה"ש פסול לרבה [אולם בל"ז צ"ל דנעשו לחמו ש"מ דהא אפי' אברי תמיד דשבת גופא דמקריבין אמרינן פסחים (דף ס"ח) כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כשרים כל הלילה ואין ממתינין להם עד שתחשך. ובמנחות (דף ע"ב) מפרש משום דכבר דחתה שחיטתה את השבת וא"כ הא הני אברי חול ג"כ כשרים כל הלילה דהא אפי' כשלא משלה בהן האור מ"מ לנו בראשו ש"מ וקיי"ל זבחים (דף פ"ג) דאין לינה פוסל בראשו ש"מ ואיכא למ"ד דאפי' אם ירדו יעלו. וא"כ אמאי מקריבין בשבת הא חביבה מצוה בשעתה לא שייך בהו כדמשמע ההיא דפסחים דלא מקרי בשעתה. וגם לא דחתה שחיטה את השבת. וצ"ל הטעם דכבר נעשו לחמו ש"מ] והנה שיטת ה"ר פורת שם ביומא (דף מ"ו) דאפי' בלא משלה האור מקריבין סמוך לבוקר דבלא"ה צריך לסדר המערכה. וראיתי במנחת אהרן בסנהדרין (דף ל"ה) שהקשה לרבה דאמר זבחים (דף פ"ז) דאין לינה מועלת בראש. ש"מ דאפילו אם ירדו יעלו אמאי כתב רחמנא למשרי אברים של ע"ש להקריבן בשבת הא אפשר בהקטרה שלא ידחה שבת דהיינו להעלותן לראשו ש"מ ויכול להקטירן אחר השבת ע"ש. וא"ז קושיא לע"ד דבתחבולה זו נוכל להכשיר כל הפסולין כדאמרינן כריתות (דף י"ד) פיגול שהעלה על המזבח פקע פיגולו ממנו ע"ש. אבל באמת תקנה זו אינה מועלת רק בדיעבד כדתנן זבחים (דף פ"ג) המזבח מקדש אפילו פסולין דנעשו לחמו ואף דלרבה דאין לינה מועלת בראשו ש"מ אין שם פסול עליהן כלל כנ"ל מ"מ לכתחילה אין לעשות כן. כדמשמע לישנא דלנו בדיעבד ואין להאריך עוד:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה