אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
רבי אליעזר - פרק יט · דף קלז.
במשנה. ושכח ומל של ע"ש בשבת ר"א מחייב ראיתי בתשו' באר יצחק (סי' י"א) שהקשה מזה לשיטת ה"ר יוסף בתוס' חולין (דף צ"ט) דאין לוקין בזה"ב על טעם כעיקר משום דכיון דילפינן מגיעולי מדין ולא הוי רק בעשה דתעבירו באש ולא אמרינן אהדרא קרא לאיסורא קמא. וא"כ ה"נ לרבא דאמר לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתי מקל וחומר. וא"כ כיון דלולא קרא דלבדו הוי שרי מק"ו א"כ הוי רק בעשה דלבדו ע"ש שהאריך בזה. ולפי קוצר בינתי לא קרב זא"ז דהתם בטעם כעיקר לולא קרא דגיעולי מדין אין שם איסור כלל ומה שאסרה התורה בטעם ה"ה כאיסור חדש שלא נזכר בתורה ושני ענינים נינהו העיקר לחוד וטעם לחוד וא"כ מנ"ל לרבות ללאו שלא נזכר בו אבל במילה בשבת הא איסור שבת לא נעקר ממקומו רק שמילה דוחה אותה ובשלא בזמנה דאינו דוחה אותה ממילא נשאר באיסור סקילה בימים הקדמונים. וחילוק כזה הוא ממש בתוס' דביצה (דף י"ב) גבי השוחט עולת נדבה בי"ט דלב"ש בלאו ולב"ה בעשה משום מתוך והגאון נ"י הביאו בעצמו בסמוך. והיינו משום דלב"ה דא"ל מתוך ומותר אף שלא לצורך כלל א"כ אין שם איסור בעצם ואינו בכלל דלא תעשה מלאכה בי"ט רק מקרא דלכם ולא לגבוה דהוא בעשה אבל לב"ש דל"ל מתוך רק דצורך אוכל נפש דוחה י"ט וכיון דגלי קרא דלגבוה אינו דוחה ממילא נשאר באיסורה שהוא בלאו ומה שי"ל בזה מסוגיא דפסחים (דף מ"ב) דצריך קראי לחמץ בעינא בכרת ותערובות בלאו אכ"מ:
במשנה קטן נימול לשמונה לתשעה וכו' נולד בין השמשות לתשעה בה"ש של ע"ש מזה הקשה הש"א (סי' נ"ב) לשיטת הפוסקים בי"ד (סי' ס"ב) דבעבר ומל תוך ח' א"צ לחזור ולהטיף דם ברית והבין הש"ך דבדיעבד מילתו כשרה והקשה עליו הש"א א"כ שניהם שוין קודם יום ח' ואחר ח' שקיים מצות מילה רק שאינו מן המובחר של מילה בזמנו א"כ למה לן לשהויי ליום ט' מספק אדרבה ה"ל למולו בח' מספק דשיהוי מצוה לא משהינן. ועוד בנולד בה"ש של ע"ש דנימול לעשרה בודאי שלא בזמנו הא טפי ה"ל למולו בח' דאיתא עכ"פ ספק דלמא בזמנו הוא ואם הוא אפילו קודם זמנו מ"מ לא גרע מעשרה דהוא בודאי שלא בזמנו ועשאו להש"ך כטועה בד"מ. ואין אני רואה שום השגה דאף אם קודם זמנו ואחר זמנו שניהם כשרים בדיעבד ולא לכתחילה מ"מ רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב דאחר זמנו אין בו שום שמץ פסול בגוף המילה אף לכתחילה רק דעשה שלא כהוגן לכתחילה דשהה עד הנה אבל קודם זמנו הפסול לכתחילה בגוף המילה דהא שיהוי מצוה לא שייך בה וא"כ בודאי עדיף לשהות המצוה ולעשותו כתיקונו מלהקדימו ולעשותו בדבר שהחורה פסלתו לכתחילה. עוד הוכיח הש"א דבתוך ח' אינה מילה כלל ממתניתין דשני תינוקות דלעיל דבמל של ע"ש בשבת פוטר ר"י דטעה בד"מ ועשה מצוה אבל במל של אחר השבת בשבת נם חייב דלא עשה מצוה וש"מ היכא דמל קודם זמנו לאו כלום הוא. ולע"ד י"ל הא דקרי לא עשה מצוה לאו משום דהמילה פסולה אלא דעיקר החילוק בין של אחר השבת לשל ע"ש דשל ערב שבת עשה מצוה דעיקר המילה מצוה היא בי נכתחילה דאלו בחול היה צריך למולו והמניעה הוא רק מצד שבת אבל של אחר השבת לח עשה מצוה דבעיקר המילה לא עשה מצוה דאלו היה שאיל ע"ז אף בחול אסרינן ליה ונמצא לא עשה מצוה. ולא דמי לההיא דפסחים (דף ע"א) בשאר הזבחים ששחטן לשם פסח דפוטר ר"י דטעה בד"מ ועשה מצוה דהזבח כשר אף דאם שאיל לשחוט שצא לשמה אסרינן ליה לכתחילה אף בחול כמבואר בשמעתא קמייתא דזבחים (דף ב') התם שאני דהא החילול שבת הוא בהשחיטה והשחיטה עצמה מצוה היא והאיסור הוא רק המחשבה. תדע דבזבחים (דף כ"ט) פריך גבי מחשב בקדשים שהוא בלאו הא לאו שאין בו מעשה הוא ע"ש ואי ס"ד דהשחיטה הוא האיסו' א"כ לאו שיש בו מעשה דהשחיט' מעשה היא אלא ש"מ דעיקר האיסור נקרא המחשבה אבל השחיטה עצמה מצוה היא כיון שכשרה אבל הכא במילה קודם זמנו המילה גופא היא באיסור אף בחול ונקרא לא עשה מצוה אף שכשרה בדיעב' ולא כתבתי רק הנוגע לסוגיין וגוף הדין הדברי' ארוכי' ועת לקצר:
תולין פרק כ' בתוס' ד"ה דרבי אליעזר עדיפא. ונראה בדאורייתא לעשרה. מודה רבי אליעזר דמכשירין דאפשר אסורים. וק"ל דא"כ לרב יוסף דאמר בסמוך תלה חייב חטאת הדק"ל. אולם לשיטת רש"י ביצה (דף כ"ג) דאוכל נפש עצמו שאפשר מעיו"ט כגון צידה וקצירה אינו דוחה יו"ט ע"ש. וע"כ הא דקאמר כאן במכשירין שאפשר מעיו"ט הוא לאו דוקא אלא דהני תרי קראי הוא גם לאו"נ עצמו א"כ י"ל טפי דר"א לשיטתו במכשירי מילה דכ"מ שהמצוה דוחה כן המכשירין דוחין וכן באוכל נפש ביו"ט המכשירין דינן כאו"נ עצמו דבישול ואפיה שמותר ביו"ט גם המכשירין דוחין אף שהמכשירין היה יכול לעשות מאתמול דוחין יו"ט כאו"נ עצמו והתרי קראי הוא ולכם דריש ר"א לאו"נ עצמו דאו"נ שאפשר לעשות מעיו"ט כמו צידה וקצירה לא הוא ולא מכשירין דוחין יו"ט. וכן משמע קצת פסחים (דף ס"ו) במחלוקת ר"א ור"י בהרכבת פסח מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו דקאמר ר"י יו"ט יוכיח דאסור לעשות דבר שאפשר מאתמול א"ל ר"א מה ראיה רשות למצוה. והא התם בפסח פליגי בתיקון הפסח גופי' ומסתמא ה"ה ראיתו מיו"ט הוא ג"כ מאו"נ גופא. אבל לר' יהודה ליכא למימר הכא דהמכשירין לא תליא באו"נ עצמו. וא"כ אפי' מכשירין דבישול ואפיה דיכול לתקן בעיו"ט אינן דוחין: