אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
רבי אליעזר - פרק יט · דף קלה:
והא איתמר יוצא דופן וכו'. ולא ניחא ליה לשנויי דס"ל כר"ש בנדה (דף מ') דיוצא דופן טמאה לידה:
שם כתנאי וכו' ות"ק לא שני ליה בין הטבילה ואח"כ ילדה אע"ג דאין אמו טמאה לידה נימול לח'. משמע דפשיטא ליה דפליגי גם ביוצא דופן. וק"ל דלמא לא פליגי רק ביליד בית ומקנת כסף דילפינן מקראי דבראשית אבל ביוצא דופן דיליף בנדה (דף מ') מקראי דתזריע שיהא ממקום זריעה. איכא למימר דממעט גם לענין מילה כדאשכחן ב"ב (דף קכ"ז) גבי טומטום שנקרע ונמצא זכר רב שיזבי אמר אינו נימול לשמונה דכתיב וילדה זכר עד שיהא זכר משעת לידה ורב שרביא אמר אף אין אמו טמאה לידה דכתיב וילדה זכר עד שיהא זכר משעת לידה ע"ש כל הסוגיא דמאן דדריש זכר ודאי לענין לידה דריש גם לענין מילה ולאו משום דרב אסי דכל שאמו טמא' וכו' אלא דמיעוטא וילדה זכר קאי אתרוייהו. וה"ה מיעוטא דכי תזריע. ואולי לא מסתבר לגמרא למעוטי גם אמילה רק קרא דוילדה זכר דמיירי בולד הנולד אבל לא מיעוטא דתזריע דמיירי באשה. ולא תליא רק בכללא דר"א. והנה ראיתי בנ"ב מה"ת חלק י"ד (סי' קס"ג) שכתב כיון דנדחית הא דר"א משום דדורות הראשונות יוכיחו נדחית נמי ההיא דר"ש בטומטום דדורות הראשונות יוכיחו ע"ש. ותמיהני דלא שייך קושיא דדורות הראשונות רק בכללא דר"א דמילה תליא בלידה אבל בטומטום דממעט במילה גופא ולא תליא בלידה אטו אם ממעט גם בלידה מגרע גרע. ומי יאמר דגם בדורות הראשונות לא היה כן הדין. ואי משום דלא כתיב באברהם מיעוטא בטומטום א"כ הא דדרשינן ביום אפילו בשבת האם נמי נימא דלא דחי מילתו שבת מזמן מרה דנצטוו אשבת לעיל (דף פ"ו) ואף דבמדבר לא מלו כלל כמ"ש ביבמות (דף פ"ב) היינו משום סכנה אבל נצטוו אמילה. ועוד הא כתבו שם התוס' דמלו ולא פרעו ואף דמילה בלא פריעה אינו דוחה שבת הא אמרינן ביבמות (דף פ"א) דאברהם לא נצטוה אפריעה וא"כ מילתו לבד ג"כ דוחה שבת ועוד הא פרש"י בחומש דבני לוי מלו במדבר. שוב ראיתי לגדול אחד בזמננו שהקשה בפשיטות דמסוגיא דב"ב מוכח כר"א דמילה תלי אבלידה. ולע"ד אדרבה מוכח משם דלא כר"א דהא משמע דאף לרב שרביא דאין טמאה לידה אפ"ה צריך במילה מיעוטא דוילדה זכר ובזה א"ש גם שיטת הרי"ף דבסוגיין לא הכריע הלכה ובב"ב בטומטום העתיק דאין נימול לשמונה ע"ש. ולפמ"ש א"ש דבסוגיין דתליא בלידה לא הכריע דדורות הראשונות יוכיחו אבל בטומטום דכתיב מיעוטא במילה גופא ליכא הוכחה דדורות הראשונות. ובלא"ה י"ל דהרי"ף לא העתיק שם רק לענין דחיית שבת כדמסיק שם בסוגיא דר"ש ספוקי מספקא ליה:
ובחדושי לב"ב (דף קכ"ז) הקשיתי גבי הא דפריך שם מהא דתנן בילדה טומטום דטמאה לידה לימא תהוי תיובתא גם לר"ש דאין נימול לשמונה דהא חזינן דלא דרשי וילדה זכר ע"ש מאי קושיא הא לענין לידה מרבה בנדה (דף מ') לרבנן מואם נקבה תלד לרבות הטומטום ולר"ש לבן ולבת לרבות הטומטום ע"ש וא"כ י"ל דאתי לאפוקי ממיעוטא דוילדה זכר. והריבויים הנ"ל לא שייך במילה ונשאר המיעוט דוילדה זכר. ואי הוי אמרינן דגם בטומטום תליא מילה בלידה הוי א"ש אבל לא משמע כן כנ"ל:
בגמרא אמר רב משרשיא בלוקח שפחה ע"מ שלא להטבילה. וכתב המהרש"א דבמקנת כסף נמי ה"מ למימר כה"ג בלקח שפחה מעוברת ע"מ שלא להטבילה דלאו דומיא דלכם הוא ונימול לא' אלא די"ל דגבי מקנת כסף כיון דמצי לאשכוחי בכה"ג דהוי קודם מ"ת ניחא ליה טפי ולכאורה א"ז מספיק בשינויא דר' ירמיה בלוקח שפחה לעוברה דא"כ ה"מ לאשכחויי ג"כ במקנת כסף כה"ג שלקח שפחה מעוברת לעוברה. ולמ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ירשה אליבא דאמת דהוי מצי לאוקמי כה"ג. ולפמ"ש דד"ז לא איצטריך לאשמעינן דידעינן מק"ו מיליד בית דנימול לא' כה"ג א"ש:
בתוס' ד"ה כתנאי יש. משום דבענין אחר אינה חשובה וכו'. וכתב המהרש"א דת"ק דלא תלי בטומאת לידה ה"נ לא תלינן בטבילה שתהא חשובה וכו' דהני קראי קודם מתן תורה כתיבי דלא שייך נמי טבילה שתהא וכו' וק"ל הא לפ"מ דמסיק בלוקח שפחה ע"מ שלא להטבילה מודה ת"ק הרי אף דלת"ק צריכין שתהא חשובה וכו' דהא קודם מ"ת לא נפ"מ ג"כ בלוקח ע"מ שלא להטבילה ואין לתרץ נמי דת"ק ס"ל כמ"ד ביבמות דלא בעינן טבילה כלל דהא לפ"מ דמסיק בלוקח ע"מ שלא להטבילה מודה דבעינן טבילה ועוד הא בשפחה דליכא מילה ודאי דבעינן טבילה:
בתוס' ד"ה כגון. וקשה לר"י דא"כ ת"ק דלעיל ה"ל למינקט נמי הך רבותא. ולולא דבריהם י"ל דלא ניחא ליה למינקט הך רבותא אלא לרבי חמא דלדינא דלקח שפחה מעוברת וילדה ואח"כ הטבילה דנימול לא' לא צריך קרא דידעינן מק"ו מיליד בית דאפי' בנתעברה אצלו וילדה ואח"כ הטבילה נימול לא' לר"ח א"כ מכ"ש בלקח מעוברת דנימול לא'. ומש"ה לא ניחא ליה לאוקמי בלקח שפחה וולדה עמה דא"כ ילדה קודם טבילה היא כדפירש"י ור"ל דידעינן לה מיליד בית כנ"ל אבל לת"ק דלקח שפחה וולדה עמה לא ידעינן מיליד בית דלדידיה יליד בית הנימול לא' הוא בלוקח שלא להטבילה כלל א"כ צריך לאשמעינן דין דלקח שפחה וולדה עמה גופא. אע"ג דלת"ק הוא להיפוך דדין דיליד בית הנימול לשמונה דהיינו בנתעברה אצלו וילדה א"צ קרא דידעינן לה מק"ו ממקנת כסף דאפילו בלקח מעוברת וילדה דנימול לשמונה א"כ מכ"ש בנתעברה אצלו דנימול לשמונה. התם ליכא לאוקמי באופן אחר:
בגמרא הא לא שהה ספיקא הוי. עי' בכורות (דף מ"ט) דאפילו נתן לכהן יחזיר ה' סלעים ובתוס' שם דאפילו אם ידוע שכלו חדשיו דבבן חודש תלי רחמנא וצ"ע: