אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) נוטל - פרק כא

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

נוטל - פרק כא

רבי אליעזר - פרק יט

בגמרא אמרי דבי ר"י בבן שיש לו געגועין על אביו וק"ק דלכאורה משמע לקמן (דף קמ"ב) גבי רבא מנח סכינא אבר יונה דגם רבא ס"ל בשכח ארנקי או לבנה מניח עליה ככר או תינוק ומטלטלה. והא בן שיש לו געגועין לא גרע משכח לבנה וא"כ מאי איריא שהאבן ביד התינוק אפי' אם האבן בידו נמי לישתרי אגב התינוק. ודוחק לומר דנקיט האבן ביד התינוק לרבותא דיש מקום למיחש דלמא נפיל ואתי לאתויי:

בתוס' ד"ה אי הכי. היינו דנקיט אבן משום דאי נפל לא אתי אבוה לאתויי. ולא ניחא להו לפרש כפשוטו דבל"ז י"ל דאבן מבטל לתינוק ודינר אינו מבטל אבל השתא דגם אבן אינו מבטל רק משום געגועין התירו א"כ אפילו דינר נמי. דא"כ מאי פריך מאבן אכיס דילמא אבן מבטל וכיס ג"כ אינו מבטל כדינר אלא ש"מ דפשיטא להגמרא דלגבי תינוק אין לחלק בין אבן לכיס ודינר. אולם מהתוס' לקמן ד"ה ולישדינהו לא נראה כן והנה בדו"ח דרע"א ז"ל הקשה הא כתבו התוס' בדיבור שלאח"ז דהא דלא שרי גם בלא געגועים דנתבטל האבן לגבי תינוק כמו בכלכלה מלאה פירות משום דאינו צריך כ"כ טלטול התינוק אם כן ממילא בגעגועים דצריך לטלטל התינוק מותר מטעם ביטול האבן כמו בכלכלה וא"כ אצ"ל כלל דהקילו לטלטל איסור משום חולי דנלמד מיניה דטלטול מוקצה שרי והניח בצ"ע. ולולא דמיסתפינא י"ל מחומר הקושיא דפליגי בזה לקמן ר' חייא בר אשי משמיה דרבא ושינויא קמייתא דמיירי בפירות המטונפין לפי גירסא בגליון מס"א אלא אמר ר"ח ב"א הכא דהאבן נעשה דופן לכלכלה אבל בלא"ה אינו בטל האבן כלל דרבא לשיטתו דאמר הכא דהאבן לא מבטיל גם להתינוק והתו' בסמוך דנתבטל האבן לגבי תינוק הוא לפי שינויא דמיירי בפירות המטונפין דנתבטל האבן לכנכלה וה"ה להתינוק והקשו שפיר מדרבי ינאי דמצריך בגעגועין וע"ז תירצו בלא געגועין א"צ לטלטל התינוק ובגעגועין מותר משום דצריך ודלא כרבא דהתיר דגעגועין הוא משום סכנה. ובזה מיושב מ"ש המהרש"א בסמוך בתוס' ד"ה ולישדינהו דהני קושיות אין כאן מקומם. ולפמ"ש אדרבה עיקר הקושיא שם לפי הס"ד:

דף קמב.

ואם הי' מלובש בהן פטור. משמע לכאורה אבל אסור ככל פטורי דשבת וגם התוס' לעיל (דף ג') לא הביאו מכאן לחלק בין משנה לברייתא ועי' בב"י (סי' ש"א) שהביא בשם הרוקח דמותר להוציא דרך מלבוש לצורך חבירו אף שאינו צריך. ואולי י"ל דהכא מיירי במלבושין הרבה זה על זה דכתב הר"ן פ' כל כתבי שאסור לצאת כל שאין דרך ללבוש כאחד:

שם דאבן גופא נעשה דופן לכלכלה לכאורה למ"ד לעיל (דף קכ"ה) גבי אבן שבקרויה ושעל פי החבית דלא בעינן מעשה ע"ש. א"כ ה"נ האבן גופא כלי הוא. וי"ל דמיירי שלא הניחו במתכוין לדופן אלא דממילא נעשית דופן ואין שם כלי עליו:

שם דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה. מחוסר ביאור הא הכא בפחות ממאה לא שייך כלל הרמה וטפי הי' לו להביא ההיא דתרומות (פ"ה מ"ה) סאה תרומה שנפלה למאה הגביה ונפל למקום אחר רא"א מדמע כתרומת ודאי. דר"א לשיטתו דאמר שם (מ"ב) סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין תירום ותשרף שאני אומר סאה שעלתה היא סאה שנפלה ע"ש. ומוכח טפי דבעינא מחתא אולם מהר"ש שם נראה דגרס באמת בסוגיין ההיא דנפלה למאה (דמ"ה):

דף קמב:

ברש"י ד"ה לא משתקיל. סוף סוף מיבעי ליה לאגבוהי. וק"ל א"כ לקמן בסמוך בשכח ארנקי דקאמר ר' יוחנן גופיה מניח עליו ככר ותינוק ומטלטלה. וכן לקמן (דף קמ"ג) במתני' גבי עצמות וקליפין דקאמר ב"ה מסלק הטבלא כולה ומנערה הא התם לא היה צריך בנ"ז לטלטל הככר והטבלא כלל. א"כ מוסיף בטירחא לחנם הוא ומוטב לטלטל בלא הככר והטבלא. וי"ל דהכא שאני שמטלטל האבן לצורך דבר המותר משא"כ התם. ואפילו לצורך דבר המותר אינו מותר אלא כשהאיסור נבטל לגבי היתר אבל כשהאיסור עיקר אסור אפילו לצורך ההיתר כדקאמר ר"י גופיה לעיל גבי כלכלה והאבן בתוכה דדוקא מלאה פירות ועי' בדו"ח דרע"א:

דף קמג.

ואוד שנשבר אסור להסיקו ביו"ט. לע"ד הא דנקיט אוד יותר מכל הכלים. י"ל דכל הכלים אף אם נשברו עדיין ראויין קצת לאיזה מלאכה ומותרין לת"ק דלעיל (דף קכ"ד) דהני בראויין למעין מלאכה אבל אוד דעץ בעלמא הוא. וכיון שנשבר אינו משמש כלום ונולד גמור הוא ולמאן דלית ליה נולד מותר אפינו בכה"ג כמו גרעיני תמרים דלעיל (דף כ"ט) כמש"ש ע"ש ועי' מ"ש לעיל (דף קכ"ד):

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה