אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
מפנין - פרק יח · דף קכז.
ותניא אידך בעשר וחמש עשרה וק"ל לרב חסדא דאמר לעיל ד' מה' דהיינו שלא יגמור את האוצר א"כ הכא בט"ו יכול לפנות עד י"ד. ולפ"מ דמסיק דקאי אכדין ומפנה הט"ו כדין בחמש קופות א"ש טפי ובזה י"ל קושית התו' ד"ה דכ"ע דהוי מצי למימר דכ"ע למעוטי במשא עדיף ולפמ"ש א"ש דא"כ הוי קאי הט"ו אקופות ויקשה לר"ח דה"ל למיתני י"ד וט"ו:
בתוס' ד"ה דכ"ע. לא מצי למימר דכ"ע למעוטי במשא עדיף דההיא דקתני דו"ה לא מצי סבר הכי. פי' דבמתניתין תבואה ולא מצינו בהם גדולים וקטנים אבל בברייתא כדי יין ושמן דמצינו באידך ברייתא דעשר וחמש עשרה דאיכא קטנים א"כ הוי מצי למיתני עשר וחמש עשרה והמהרש"א כתב בד"א:
בגמרא או דלמא כל חד מפנה לנפשיה. וה"ה שאחרים יכולין לפנות לצרכן רק שלא יהא אחד מפנה יותר מה' סאין. הב"י (סי' של"ג). וק"ל דבמנחות (דף ס"ג) משמע דאדרבה למעוטי בגברי עדיף דתנן ר"ח אומר בשבת היה נקצר ביחיד ובחול בשלשה ומפרש בגמרא כיון דאפשר ע"י אחד לא טרחינן ע"י ג' ע"ש. ועי' בש"א (סי' נ"ט) שהביא תשובת הרמ"א דרצה להוכיח דריבוי מלאכה וריבוי גברי דין אחד להם דאמרינן התם ר"ח ורבי ישמעאל דבר אחד אמרו דתנן רי"א בשבת היה בא מג' סאין ובחול מחמש ע"ש וא"כ ה"ה הכא כמו שאסור לפנות בריבוי מלאכה כן ליתסר בריבוי גברי ועי' בספר תורה אור ודרך החיים למורי זקני הגאון ר' חיים ברודא ז"ל שנתוכח עם הש"א אם מותר למול ע"י ב' מוהלין הואיל שאפשר ע"י מוהל א'. ואף דהתם הוא דאורייתא והכא דרבנן מ"מ הא כל דתיקן רבנן כעין דאוריית' תיקנו והכא הדרבנן עם הדאורייתא מהיפוך להיפוך דבדאורייתא מוטב למעט בגברי ובדרבנן מוטב להרבות. וכן בביצה (דף ל') גבי איתקן רב דדרו בדגלא לדרו באגר ופירש"י בשנים ע"ש. והא מרבי בגברי ואף דעביד דרך שינוי מ"מ משמע שיטת רש"י שם היכא דמרבה בטורח לא עבדינן שינוי וא"כ ה"ה בריבוי גברי וצ"ע:
שם אמר ר"ח פעם אחת הלך ר' וכו' ומצא שדה מלאה עומרים ועימר רבי כל השדה. צל"ע הא לקמן (דף קמ"ב) מחלוקת דאמוראי אי עומרים חזי למזגא עלייהו ולעיל (דף מ"ה) נסתפק אי ס"ל לרבי מוקצה ולשיטת תוס' ביצה (דף י"ב) דתבואה אסור למלול כלל בשבת (ודלא כהרי"ף בפירקין) א"כ ה"ל מוקצה דלא חזי ליה:
שם ועימר רבי כל השדה. לאו דוקא כל השדה דהא אסור לגמור דדלמא אתי לאשוויי גומות:
בתוס' ד"ה אע"ג. ועוד מדלא מספקא ליה וכו' ואי אמרינן דד' וה' לפי האורחין אכתי איכא לספוקי. והקשה המהרש"א אין זו הראיה מכרעת דאימא דודאי כן הוא לפום אותה סברא דבאורחין טובא נמי לא הוי רק ד' וה' איכא למימר דבאדם א' נמי ד' וה' דאין חילוק בין מועטים למרובין אבל לפום הסברא דקיימינא דבטובא הוי לפי האורחין ה"נ אית לן למימר באדם אחד הוי לפי האורחין. ולא ק"מ דא"כ גם לתלמודא גופה לא פשיטא ליה וא"כ למה ליה ליבעי אי הכל לפי האורחין ביותר מד' וה' הא הוי מצי למבעי בדו"ה אי לפי האורחין או אפילו באדם אחד ובלא"ה הוכיחו שפיר בראיתם הראשונה: