אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
מי שהחשיך - פרק כד · דף קנד:
והא קא מבטל כלי מהיכנו. וק"ל לפמ"ש בש"ע (סי' ש"ח) דכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל ע"י ככר ותינוק אפילו מחמה לצל והא קרני דאומנא בחול חזי רק בשבת מלאכתו לאיסור א"כ לא יהא גרוע הכרים והכסתות שתחתיו מכו"ת ויהא מותר לטלטל ע"י ואין כאן מבטל כלי מהיכנו כלל. ואין לומר דהכא גרוע דהכרים והכסתות גופייהו נעשו איסור שהם בסיס לדבר האסור. ז"א דא"כ מאי משני בשליפי זוטרי דיכול לנערם כיון דהכלי גופא נעשה איסור ועי' מ"ש בסמוך וי"ל דס"ל כשיטת בטל המאור הא דאין נוטלין לצורך הכרים אף שהוא לצורך מקומו כיון דלא חזי לצורך גופו לשום דבר דמוקצין מחמת מיאוס אף לצורך מקומן אינן ראויין לטלטל ע"ש וא"כ כיון דאסור אף לצורך מקומן לא מהני נמי ככר ותינוק (ולפ"ז צ"ל דס"ל דמדוכה דלעיל (דף כ"ד) דמותר לטלטל אגב השום שממנו הוציא הרא"ש דין זה דמהני כו"ת שמותר לטלטל לצורך מקומן ודלא כרש"י דמייחד להו מקום ואסור לגמרי) אבל להח"ר דקרני דאומנא מותרין לצורך מקומן רק כיון דמעיקרא אסור לטלטל אין לסבב ולגרום שיהא מותר לטלטל דמחזי כחוכא ואטלולא עיין שם. קשה דהא למאן דמתיר על ידי ככר ותינוק על כרחך דמותר לסבב ולגרום היתר כמו במת:
שם בשליפי זוטרי. עי' בתוס' רע"ק שהקשה דהכלי גופא נעשה בסיס לדבר האסור ולפמ"ש בח"ר דהכא לא התירו אלא משום הפסד לק"מ ולכאורה מוכרח כן דהא כתבו התוס' לעיל (דף מ"ג) לענין אין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל דקאמר מ"ד להפסד מרובה חששו ומה חששו אם לא זה האיסור ע"ש וא"כ לדידן דכלי ניטל לצורך דבר שא"נ ע"כ דהתירו אף דנעשה בסיס לדבר האסור:
שם חמורו של ר"ג וכו' ולא רצה לפורקה עד מוצאי שבת למוצ"ש מתה. וק"ל להנך אמוראי לעיל פ' נוטל בשכח ארנקי בחצר מניח עליה ככר ותינוק ומטלטלו משום הפסד ממון. א"כ מי גרע הכא צער בעלי חיים וגם הפסד ממונו משכח ארנקי וה"ל להניח ככר ותינוק ולפורקה:
שם מאי לאו בחבר גוולקי דה"ל צדדין לא בחבר אגוולקי. לכאורה לפ"ז הוי מצי לשנויי לעיל בחמורו של ר"ג שלא רצה לפורקה דהיה חבר גוולקי ואנן קיי"ל דצדדין אסורין. רק דנא ניחא ליה לתרץ הכי דלא תיקשי למ"ד צדדין מותרין.