אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) כירה - פרק שלישי › דף מב:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

כירה - פרק שלישי · דף מב:

דף מב.

סבר ר"י למימר מלח כתבלין דבכלי שני לא בשלה א"ל אביי מלח אינה כתבלין. לכאורה יש לעיין דא"כ נפל כל הכללא המורגל בש"ס ופוסקים דכלי ראשון מבשל וכ"ש אינו מבשל בבירא דהעיקר תליא בדברים המתבשלים דבשר אינו מתבשל אפילו בכ"ר וקיי"ל מנחות (דף נ"ז) דאינו חייב עד שיתבשל כמאכל בן דרוסאי משני הצדדין ע"ש. ותבלין מתבשלין בכ"ר ומלח וכל הדברים הקלים מבואר בש"ע ע (סי' שי"ח) דמתבשלין אפילו בכ"ש ומליח ישן אמרינן לעיל (דף ל"ט) דחייב אפילו אהדחתן מכ"ש כמש"ש התוס'. ויותר מזה קשה לכאורה בדין בשר בחלב דחילוקם ודינם תליא בשבת לענין חיוב ואיסור הנאה דבחיוב קיי"ל חולין (דף ק"ת) איזהו בישול אמרו כל שאחרים אוכלין אותו ע"ש. והוא כמאכל בן דרוסאי כבשבת כנ"ל וכל הפטור בשבת ובו"ח כגון חמי טבריא וכי"ב מותר בהנאה כמבואר ביו"ד (סי' פ"ז) ומה נשתנה כ"ר שלא הגיע למאכל ב"ד דאין חייבין כנ"ל ומבואר בי"ד (סי' צ"א) דאסור בהנאה:

ולולא דמסתפינא הייתי אומר בזה דבר חדש דהא דמלח ובישרא דתורא אפילו בכ"ר לא בשלה אינו לענין היתר לכתחילה רק לענין חיוב דהא בבשר קיי"ל מנחות (דף נ"ז) דאפילו ע"ג האש ממש אינו חייב עד שיתבשל כמאכל ב"ד ובאמת תיכף כיון שהניחו ע"ג גחלים מתחיל להתבשל ואם סלקו קודם שהגיע לשיעור בישול ה"ל כמו חצי שיעור בישול דאסור רק שאינו חייב עליו. וע"ד זה י"ל דה"ה בכ"ר מתחיל התבשיל אפילו מלח ובישרא דתורא וזהו החילוק בין כ"ר לכ"ש דבכ"ש דברים שאינם מתבשלין בתוכו לא נכנס בגדר בישול כלל אבל כ"ר אפילו דברים שאינם מתבשלין היינו שאין חייבין אבל אסור כחצי שיעור. ובזה יש ליתן טעם לשבח הא דקאמר בירושלמי מותר להפשיר במקום שהיד שולטת בו ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת בו ומזה כתבו הפוסקים דבמקום הראוי לבישול אסור אפי' להפשיר. ולכאורה אין טעם לזה לחלק בהפשר בין מקום הראוי לבישול א"ל. ולפמ"ש הוא נכון מאוד דבמקום שבזמן רב יכול לבא לידי בישול א"כ אפילו בזמן מועט אף שעדיין לא הגיע לבישול מ"מ כיון שהתחיל להפשיר ה"ל חצי מלאכה אבל במקום שאינו ראוי לבישול לא נכנס הפשרו בגדר בישול כלל:

והשתא מיושב מאוד בבשר וחלב דאסור בהנאה אף שאין חייבין על בישולו מ"מ אסור מה"ת כח"ש. אבל א"ז שיטת רש"י והפוסקים. ובאמת גם פשטות הסוגיא משמע דמלח מותר לכתחילה. ויותר נראה דמה שהתחיל להתבשל ולא נגזר אינו נקרא ח"ש אלא חצי מלאכה כמו עקירה בלא הנחה דאין בו איסור כלל. כמ"ש רש"י ריש מכילתין ועי' מש"ש וא"כ סוגיא דשבת מיושב שפיר אף דכלי ראשון מבשל כל דבר. אפ"ה מלח ובשר מותר להתחיל כנ"ל אבל ההיא דבשר וחלב דאסור בהנאה קשה לפ"ז שוב ראיתי בכרתי ופלתי (סי' צ"א) שכתב דכ"ר אסור ע"פ מה שכתב הרא"ש אף שאין הבשר מתבשל מ"מ לחלוחית שבו מתבשלין וה"ל חצי שיעור שאסור מה"ת ע"ש ונראין דבריו מדברי דהלחלוחית שנגמר בישולו נקרא חצי שיעור דהמלאכה שלימה אבל הרא"ש מסתפק בזה ומשמע דחש לה לחומרא בעלמא ובבו"ח הוא פשוט ומוסכם לכל הפוסקים גם כללא דכ"ר מבשל וכ"ש אינו מבשל אינו מיושב עדיין לפ"ז כנ"ל:

בתוס' ד"ה אבל מאי איריא דבלע ניצוצות אפילו בלע בליעה גמורה. והקשה בגהש"ס דלטעמיך אף אם עירוי לא הוי ככ"ר היינו בעירוי על צונן אבל הכא דהעירוי על גובה הכלי שהוא חם. אף אם העירוי מצונן על חם היה חם דתתאי גבר מכ"ש בעירוי מכ"ר על כ"ר עכ"ל. ותמיהני מה ענין איסור מבליע ומבשל להיתר הגעלה ואם יערה צונן על כלי ריקן חם היעלה על הדעת שיכשיר להגעלה אם לא נדע בבירור שהורתח המים ולא אמרינן בכ"ר תתאה גבר אלא לחומרא כיון שיש בכוחו לבשל חיישינן ואף אם רואין שהוצן חיישינן שמא מקצתו נתבשל עד שלא נצטנן אבל לסמוך ע"ז בהגעלה בודאי צריכין לידע שנרתח כדינא ועוד מי עדיף גובה הכלי שריקן לגמרי ממיחם שיש בו מים מועטין שיכול לבטלן בצונן והתוס' לא הוכיחו אלא בעירוי רותח דאם עירוי ככ"ר מהני הגעלה והחוש מעיד ע"ז דבעירוי צונן על כלי חם מצנן הכלי וברותח על כלי צונן מחמם הכלי ועי' מ"ש בסוגיא:

בתוס' ד"ה הצלה דבפרק כל כתבי משמע דלא גרסינן בברייתא דהכא טבל. לכאורה א"ז קושיא כ"כ די"ל דברייתא דהכא היא ברייתא אחרת. ומדוע לא הקשו טפי דהא אסור להציל יותר מג' סעודות כדתנן לקמן (דף קמ"ג) וע"כ משום כבוד שבת וזה לא שייך בטבל:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה