אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כירה - פרק שלישי · דף מא:
והלא מצרף ר"ש היא וכתבו התוס' וצ"ל דלא הוי פסיק רישא דבפ"ר מודה ר"ש. וה"ה אפילו בפ"ר כגון במיחם שאינו שלו והוי פ"ר דלא ניחא ליה כמו לקמן פ' הבונה (דף ק"ג) לשיטת הערוך גבי דעביד בארעא דחבריה דמותר אפילו בפ"ר ע"ש. ובסוגיא דפריך והלא מצרף לא מצי לשנויי במיחם דחבריה. דהא פריך לר"י דאסור אפילו דחבריה כדמשמע סוכה (דף ל"ג) גבי דאית ליה הושענא אחריתא ולא צריך ליה אינו מותר לתקן אלא לר"ש ולא לר"י ע"ש. וכן ההיא דזבחים (דף צ"א) גבי מזלפים ע"ג האישים לשיטת הערוך הוי פ"ר דלא ניחא ליה כמו שכתבו התוס' כתובות (דף ז') ומוקי לה שם כר"ש. ומשמע דלר"י אסור ומה דקשה לפ"ז לקמן (דף ע"ה) גבי פציעת חלזון יבואר שם אי"ה:
שם הכי קאמר שפינוה ויש בה מים חמין. אבל נותן לתוכה מים מרובים. והרמב"ם הנ' שבת (פכ"ב) לא העתיק אלא דרב אדא דהמיחם שפינהו ממנו ולא כאביי וע"ש בכ"מ. ובאמת מעולם תמיהני דלא משתמיט חד מהפוסקים דלידכר הנפקא מינה בין צוננין מעוטין למרובין בבשר וחלב לענין איסור הנאה כגון חלב צונן לשומן רותח דמבואר יו"ד הל' (בב"ח) דכן שאינו דרך בישול מותר בהנאה וכל דיני בו"ח גמרינן משבת כמ"ש הרמב"ם הל' מאכלות אסורות (פ"ט) דהמבשל בו"ח בחמי טבריא פטור וכתב הכ"מ כמו בשבת. ועיין בחידושים וביאורים יו"ד (סי' צ"א) ומ"ש בסמוך (דף מ"ב):
בתוס' ד"ה מיחס. ובפ' אמר להם הממונה כו' אבל צירוף דרבנן לא ובלא"ה קשה לפרושי. והנני מוסיף עוד להקשות לשיטת רש"י לקמן (דף קי"א) דאמר רב מסוכרא דנזייתא אסור להדוקי ביו"ט. ובעי למימר דרב ס"ל כר"י דדבר שאינו מתכוין אסור ע"ש. וקשה הא רב לשיטתו לקמן (דף קמ"ה) דבר תורה אינו חייב רק על דריכת זיתים וענבים ורש"י גופא פירש שם גבי כבשים שסחטן פטור משום דאתי מעלמא ע"ש. וא"כ ה"ל דבר שאינו מתכוין בדרבנן דמודה ר"י. אולם לע"ד י"ל לשיטת רש"י לפמ"ש התוס' בעצמם בכורות (דף כ"ד) לחלק בדבר שאינו מתכוין בדרבנן בין דבר מצוה לרשות ע"ש. אם כן אין מקום לקושיתם דהא התם ביומא (ודף ל"ד) לענין טבילת כהן גדול ביוה"כ הוא לדבר מצוה. ובלא"ה לפמ"ש רש"י בעצמו לקמן (דף קכ"א) דדבר שאינו מתכוין לר"י הוא מדרבנן ע"ש:
א"כ ה"ל שבות דשבות דמותר למצוה אפי' להדיוט כמבואר עירובין (דף ס"ח) ובפרט במקדש דאין שבות במקדש אפילו בחד דרבנן כמ"ש התוס' ונהי דרש"י לא ס"ל כהתוס' להתיר בחד דרבנן משום דאין שבות במקדש די"ל דס"ל כמ"ש הכ"מ סוף הל' בית הבחירה (פ"ח) דבמקום דאפשר למיעבד מאתמול יש שבות במקדש ע"ש. וה"נ היה יכול להחם בערב יוה"כ כמש"ש המ"ל. ועי' בשער המלך הל' שבת (פי"ב) מ"מ בשבות דשבות מותר אפילו בכה"ג כדמוכח ההיא דעירובין (דף ס"ח) גבי ינוקא דאשתפך חמימי ע"ש. ולקמן (דף נ"ד) הוכחתי עוד לזה בראיה ברורה דזהו שיטת רש"י ע"ש. ועי' עוד לעיל (דף מ') בזה:
אולם עדיין קשה לפ"ז בכתובות (דף ו') דפריך גבי לבעול תחילה בשבת רב שרי כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר והא אמר רב מסוכרא דנזייתא אסור להדוקי ע"ש. מאי פריך דלמא שאני נשואין שהוא מצוה כמבואר יבמות (דף ל"ד) וה"ל דבר שא"מ בדרבנן כמש"ש התוס' (דף ה') ד"ה אם דמקלקל בחבורה הוא וגם אינו מכוין ע"ש ומותר במצוה משא"כ ההיא דמסוכרא שהיא רשות:
ואל יקשה בעיניך לשיטת התוס' לר"י דבר שאינו מתכוין בכל התורה דאורייתא בשבת מדרבנן דמלאכת מחשבת חסרה תורה. הא מלאכת מחשבת במשכן הוא דכתיב ור"י הא לית ליה סמוכין יבמות (דף ד') וא"כ היכי יליף שבת ממשכן וגם אל תטעה להוכיח עוד לזה מדלר"י בדבר שא"צ נ גופה חייב והיינו ע"כ דר"י לשיטתו ד צ"ל סמוכין ז"א דהא בחגיגה (דף י"א) גבי החופר גומא וא"צ אלא לעפרה משמע להדיא דגם ר"י א"ל בשבת מלאכת מ מחשבת א"ת ע"ש. וכן המקלקלין דפטורין ע"כ משום דמלאכת מחשבת א"ת ועי' תשובת שמן רוקח (סי' י"ז) ובהפתיחה בארתי זה באריכות ע"ש:
בא"ד בכל התורה חוץ משבת אסור שאינו מתכוין מה"ת והקשה בהגהת הרש"ש א"כ מאי פריך בסנהדרין (דף פ"ד) אהא דרב לא שבק לבריה למשקל סילויא מהא דמחט של יד ליטול את הקוץ ע"ש הא בשבת הוא דרבנן משא"כ בבנו הוא מה"ת כדמחלק שם בין בנו לאחר דהוא איסור לאו אולם לפמש"ש התוס' דחיישינן שמא יתהפך ויבא לידי פסיק רישא ע"ש א"ש. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהתם דהוא לענין חבורה שאני דגם בשבת הוא מה"ת כדאשכחן בכריתות (דף י"ט) גבי מתעסק הואיל דמקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב ע"ש. ואף שכתבו התוס' לקמן (דף ע"ה) דלר"ש מותר דבר שא"מ אפילו בחבורה ע"ש. ז"א אלא לר"ש כמ"ש התו' שם ובכתובות (דף ו') דהא ר"ש מתיר גם בשאר איסורים דלא בעינן כלל מלאכת מחשבת ע"ש אבל לר"י דמחייב בשאר איסורים רק בשבת הוא דרבנן משום מלאכת מחשבת וא"כ בחבורה דלא בעינן מלאכת מחשבת חייב כמו בכל התורה ולא דמי לענין מלאכה שא"צ לגופה דבשאר איסורים מה"ת אף לר"ש דאמרינן שם בסנהדרין (דף פ"ד) דאף דמקלקל בחבורה חייב מ"מ מלאכה שאצ"ל פטור דמשאצ"ל שאני דבעינן כמו שהיתה במשכן כמ"ש התו' לקמן (דף צ"ד) וזה לא שייך לענין דבר שא"מ. והא דהקשו התוס' הכא לר"י דמחייב בהבערה בא"מ. הא הבערה הוא ג"כ דינו כמו בחבורה לענין מקלקל וא"כ גם א"מ חייב. וי"ל דהתוס' הקשו לר"י דפוטר מקלקל בחבורה והבערה לקמן (דף ק"ו) אבל ההיא דסנהדרין הא קאי למ"ד מקלקל בחבורה חייב דלמ"ד פטור בלא"ה לק"מ כדמסיק. וגם קאי אליבא דרב דא"ל כר"י בגרירה א"כ גם בשבת הוא מה"ת בחבורה ופריך שפיר ועי' בגליון הש"ס פסחים (דף י"א) שהקשה אר"י כה"ג בסוגיא דשם גבי קידור ושם אי אפשר לתרץ בזה דהא התם קאי אליבא דר"י דמקלקל בחבורה פטור ויבואר אי"ה בחידושי לפסחים:
בתוס' ד"ה לא שנו וכיון דמפרש כאביי א"כ נידק דוקא פינוהו הא פינו ממנו אסור. לכאורה מה זה קושיא דלמא איצטריך לגופיה דאפילו פינוהו ויש בו מים מותר ליתן מים מועטין ואדרבה לאביי קשה מנ"ל: