אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) כירה - פרק שלישי › דף לז.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

כירה - פרק שלישי · דף לז.

כירה - פרק שלישי

חסורי מחסרא וכו' אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף וקטום ומה הן משהין בש"א חמין אבל לא תבשיל צל"ע שאינו מבואר להצד דלהחזיר תנן ובאינו גרוף משהין לב"ש חמין ולא תבשיל מה דינו לב"ש בגרוף אי מודו דמשהין אף תבשיל או לא. ולכאורה מיושב קצת בזה הא דקאמר והך חזרה דאמרי לך וכו' הא היא פירושא דרישא דקתני לא יתן עד שיגרוף והתם לא נזכר כלל חמין רק תבשיל והא דקאמרי ב"ש נוטלין לא מצי קאי רק אחמין דבתבשיל לא שייך לומר נוטלין דהא אסור לשהות ולפמ"ש מצי קאי גם אתבשיל בגרוף וקטום דמודו ב"ש וצ"ע בזה:

ברש"י ד"ה היינו דשני דכי משהי לתוכה באינה גרופה מטמין ממש ברמץ ק"ק לפ"ז מאי פריך להך לישנא דלשהות תנן דלמא קאי ארישא בקש וגבבא באינה גרופה דהוא ג"כ מטמין ברמץ ולכאורה מדוייק ג"כ לישנא דמתניתין דלקמן (דף ל"ח) תנור שהסיקוהו בקש וגבבא לא יתן בין מתוכו בין מע"ג. משמע דאף דבכירה חלוק בקש וגבבא בין ע"ג לתוכו משא"כ בתנור. ובתשובת פנים מאירות (סי' ק"י) הקשה לשיטת רש"י למה ליה למימר להחזיר תנן וחסורי מחסרא לוקמי מתניתין כחנניא א"כ אף בלשהות נמי אתי כחנניא דר' חלבו אסיפא קאי להחזיר ובלשהות נידק הכי אי בגרוף אין שרי בין תוכו ובין ע"ג ואי לא גרוף לא אסור בתוכו ושרי ע"ג ע"כ. וא"ז קושיא דהקשו בתוס' הא רב בלא"ה ס"ל לקמן מצטמק ויפה אסור וכן הקשה בח"ר אי מהימן ליה רב לידק מאידך דרב דאמר בהדיא מצטמק ויפה אסור. אולם י"ל דרב גופיה לאו מסברא דנפשיה קאמר אלא מלישנא דמתניתין קדייק דתנן נותנין עליה משמע אבל לתוכה אסור. וכן כתב בפ"י לשיטת רש"י ע"ש. וא"כ אפי' בלא רב קשיא מדיוקא דמתניתין. ולפ"ז אין מקום לקושית הפ"מ דלמא מיירי דוקא בתוכה דע"כ מתניתין מיירי גם ע"ג מלשון עליה. והוא דלא כחנניא אף דבאמת מיירי גם בתוכה דהא מסקנא דרב אסיפא דלהחזיר קאי מ"מ י"ל דנקט לישנא עליה משום סיפא דלהחזיר:

בתוס' ד"ה אא"ב וקשה להר"ח דלחנניא אפי' תוכה משהין דהא תנן ולא חררה ע"ג גחלים עד שיקרמו וכו'. ולע"ד י"ל פירש"י דמחלק בין בישול לאפיה להני תרי טעמי דפי' רש"י במתניתין אבל לא תבשיל דלטעם הב' דמחזי כמבשל ודאי לק"מ דרש"י לשיטתו לעיל (דף י"ח) גבי דלמא מגיס דחייב משום מבשל וכן פירש לעיל (דף ל"ד) בשמא ירתיח ונמצא מבשל בשבת אלמא דיש בישול אחר בישול אבל באפיה אין בו אפיה אחר אפיה כמ"ש הרא"ש בפירקין (סי' י"א) מתרנגולתא דר"א לקמן (דף קמ"ה) דדבר שאין בו מרק מותר לשרותו בחמין והובא ב"י (סי' שי"ח) ועי' מ"ש לקמן ע"ב. ולטעם הא' דשמא יחתה נמי י"ל כמ"ש בירושלמי (פ"א) הנשים זריזות בפת יותר מן התבשיל שהפת נאכל צונן ותבשיל חמה ע"ש. ועוד כתב הר"ן לשיטת הרי"ף דלא חיישינן שמא יחתה אלא בקדירה שמפסיק בין האש לתבשיל אבל בצלי לא חיישינן דחייש לחרוכי:

ברש"י ד"ה ולב"ה בתרתי והכא קתני דבגרוף חמין וכשאינו גרוף כו'. וכתב המהרש"א הני תרתי כחדא חשיב להו משום דבמתניתין לא שני ליה בין גרוף לשאינו גרוף ושרו ב"ה להשהות. אבל אינו דומה לחדא דב"ש לר"מ דהתם גרוף וא"ג שוין לגמרי בין בלשהות ובין להחזיר אבל לב"ה דמתניתין בגרוף מותר להחזיר וא"ג אסור וא"כ אינו שייך כ"כ לחשבינהו לחדא:

בתוס' ד"ה מהו לסמוך ולהחזיר ולשהות היכא שאינו כמאכל בן דרוסאי. ונראה דדבריהם לצדדין להחזיר כמב"ד ולשהות באינו כמב"ד אבל להחזיר באינו כמב"ד ודאי אסור לסמוך דה"ל מבשל ממש כמו ביצה בצד המיחם לקמן (דף ל"ח) דחייב ואולי כוונתם להחזיר ביום כמ"ש לעיל דאף מבעוד יום אסור להחזיר. גם מ"ש לשהות באינו כמב"ד נראה לכאורה דהתוס' לשיטתם לעיל (דף י"ח) דילמא מגיס והוי צבוע ודלא כפרש"י שם דכל שאינו מבושל, כמאכל ב"ד חייב במגיס משום מבשל. ולפרש"י צ"ל דמיירי בטוחה דלא חיישינן למגיס ואף דצריך לה לשבת יכול לסותרו בשבת כדאמרינן לקמן (דף מ"ח) במגופת חבית דאינה חיבור ע"ש. ועי' בביאורי הגר"א (סי' רנ"ט) ועי' בתוס' רע"ק:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה