אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
ואלו קשרים - פרק טו · דף קכב.
בד"א שאינו מכירו אבל מכירו אסור. ופירש"י דעביד נמי אדעתיה דידיה. וק"ל א"כ בדאיכא מכירו ליתסר אף שאינו מכירו כמ"ש בתוס' דאם עבד בשביל ישראל אחד אסור לכל ישראל. ואפילו לשיטת התוס' מנחות (דף ס"ד) דריבוי בשיעורין הוא דרבנן אפילו בישראל ובאיסור דרבנן הא כתבו התוס' בשמעתין דמותר לישראל אחר. היינו דוקא בטרחא אחת כההיא דעירובין (דף ס"ח) אבל הכא הא מותר בכל גווני אפילו בשתי טרחות. ובפרט לשיטת הר"ן ביצה (פ"ב) דריבוי בשיעורין אסור מה"ת ע"ש א"כ אסור לכל ולפ"מ דגרס בתוספתא (פ' י"ד) דלמכירו אסור מפני שמרגילו ועושה עמו לשבת אחרת א"ש:
שם מעמיד אדם את בהמתו ע"ג עשבים וכו'. עי' מ"ש לעיל (דף מ"ה):
בתוס' ד"ה משתמש דסחיטה ותלישה הם קלים לעשות ואדם להוט אחריהם. ובתוס' ביצה (דף ג') הוא שני תירוצים. א' משום שקל הוא ובשני מחלקים בין פירות וענבים לד"א ע"ש. וק"ל דבחולין (דף י"ד) מדמי לה לשחיטת בהמה שאינו קל כ"כ כמו סחיטה כמש"ש התו' ע"ש ועי' בח"ר:
בתוס' ד"ה ואם בשביל. דדוקא בחוץ לתחום דרבנן הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. פשיטא להו דהכא מותר לישראל אחר אף שהי' גם מחוץ לתחום שלו דהיינו שלא עירב לשם. דבל"ז הוי מצי לפלוגי דהתם טעמא דיכול לילך ולאכול שם כמ"ש ה"ר אליהו בסמוך:
בד"ה משקה אחריו. אומר ר"ת מדנקט בהמתו ולא נקט מילא מים לעצמו וכו'. וק"ל דלמא נקט בהמתו לרבותא אף שאין גופו נהנה במעשה של עו"ג אסור כמ"ש התוס' לעיל לחלק בין הכא לכיבוי שאין ישראל נהנה וכו' ולכאורה נראה דעיקר החילוק דהתם בכיבוי אין הגוף נהנה דהיינו שאינו אלא הנאת ממון וא"כ אדרבה יקשה לפי האמת למה אסור בבהמה הא אינו אלא הנאת ממון וצ"ל דאינו מותר בהנאת ממון אלא כשהישראל בעצמו אינו עושה מעשה ומשתמש בו אבל כשהישראל בעצמו משקה נקרא הגוף נהנה ואסור. אבל מ"מ דקדוקם למה נקט בהמתו הוי מצי לשנויי דאתי לאשמעינן דאף בבהמתו אסור כנ"ל:
בא"ד וה"ר אליהו הביא ראיה להתיר מפירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו שלא הפסידו היתרן וכו'. והקשה המהרש"א לפר"י שכתב לקמן דהכא גבי מים בכרמלית דלא הוי איסורו נמי רק מדרבנן דשרי לישראל אחר ולא לאותו ישראל וגבי פירות שיצאו וחזרו כו' אמרינן דמותרין לכל ישראל. (ותירוצו אינו מובן אצלי) ואנכי תמה טפי על ראיית הר"א היכן מצא שם הטעם דהיה יכול לבוא לשם הא התם מותר אפילו כשיצא חוץ לתחום הישראל שלא היה יכול לילך לשם ובאמת עיקר הנפ"מ בין באו מחוץ לתחום לשיצאו וחזרו כתבו התוס' עירובין (דף מ"א) משום שהם במקומן הראשון שהיו תחלה ע"ש וזה הטעם מספיק נמי במים דאסור לאותו ישראל אפילו בכרמלית דרבנן. ולפ"ז במים שהביאו דרך כרמלית וחזרו למקומם הראשון אפשר מותר אפילו לאותו ישראל:
בתוס' ד"ה איני דאסור פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש ולא משום מוקצה. והנה לכאורה י"ל דזהו גופא טעם מוקצתו דכיון דאסרו משום שמא יתלוש תו לא חזי ומוקצה הוא וכן עשבים דשמעתין הוא בכלל פירות הנושרין דלא גרע מביצה דאמרינן ביצה (דף ג') דהוא בכלל פה"נ. ועי' בח"ר: