אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
הבונה - פרק יב · דף קד:
בתו' ד"ה נתכוין. מאי איריא נתכוין לכתוב ח' וכו' אפילו נתכוין כו'. עי' במהרש"א שמגמגם בזה דאדרבה בנתכוין לכתוב ח' וכתב שני זיינין ונתקיימה מחשבתו טפי שהרי ב' זיינין הם בכלל ח' משא"כ נתכוין לכתוב ז' אחת שלא נתכוין כלל על ב' זיינין. ולפי דבריו יקשה טפי לפ"מ דמסיק דעיקר טעמא דפטור הוא לאו משום חסרון כוונה אלא משום דלא זיין והא דקתני נתכוין וכו' הוא לדיוק דלולא החסרון זיון חייב אפילו בנתכוין לכתוב ח' ולהמהרש"א ה"ל לאשמעינן טפי דאפילו נתכוין לז' אחת ועלו שתים חייב בלא חסרון זיון. ואם נאמר דלהכי לא קתני נתכוין לז' אחת וכו' דא"כ לא הוי שמעינן דטעמא דפטור משום זיון כמ"ש התו' לקמן. א"כ בלא"ה אין מקום לקושיתם וי"ל בדוחק:
בתוס' ד"ה אמר רב חסדא לא קאמרי וכו' אבל גבי גט וכו'. וכתב המהרש"א ולא ניחא להו לאוקמי מתניתין דהכא בס"ת דמטעמא דמשום זה אלי ואנוהו ל מסתבר שיהיה פסול מדאורייתא וא"כ לענין חיוב שבת הוי כתב מה"ת. ולכאורה הוא נגד סוגיא ערוכה לקמן פ' ר"א דמילה (דף קל"ג) גבי פירש אינו חוזר דנתנה שבת לדחות משום זה אלי וכו' במלאכה דאורייתא ע"ש ועי' פרק כל כתבי (דף קט"ז) ובעיקר קושיתו דלמא מיירי הכא בס"ת הא לכאורה בס"ת אינו פסול אלא כשכתב הראשון היה שלא לשמה דלא מהני העברת קולמוס אבל כשגם הכתב הראשון היה לשמה כשרה והא מתניתין לא מיירי כלל מענין לשמה והוכחת הגמרא אינה אלא כיון דלר"י מתכשר בכתב השני אלמא דנקרא כתב וממילא מיחייב בשבת אף בשניהם לשמה וע"ז הקשו שפיר הא גבי גט נקרא כתב לכ"ע וה"ה בס"ת היכא דליכא חסרון דשלא לשמה וא"כ מתניתין דלא כמאן:
בא"ד ומשמע ליה דמתניתין בכל ענין אפילו כשמתקן. עי' במהרש"א. ולע"ד אין כוונתם במתקן באמת דבזה ודאי חייב לכ"ע אלא ר"ל דר"ח לא בעי לאוקמי כר"י דלר"י משכחת מתקן בעולם ובודאי חייב ולא ניחא ליה לאוקמי דמיירי באינו מתקן דמיירי בכל גווני ואוקי כרבנן דליכא מתקן בעולם:.
בגמרא רב אשי אמר אפילו תימא רבנן להשלים שאני. וק"ל דבכריתות (דף י"ט) גבי שבת ויוה"כ ועשה מלאכה בין השמשות אמר רבי יוסי לא נחלקו ר"א ור"י על העושה בה"ש שהוא פטור שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצתה למחר ופריך הא ר"א ס"ל דגמר מלאכה חייב ומשני ר"י מתני לר"א שלשה בתחלה ושנים על האריג ע"ש. וקשה הא להשלים חייב לכ"ע וא"כ משכחת דהעושה בה"ש חייב ממנ"פ. ועיינתי בערוך לנר שם וראיתי שהרגיש בזה והניח בצ"ע ועוד הקשה דמשמע דלרבנן חייב משום אריג ליחייב נמי משום מכה בפטיש ע"ש. ולע"ד י"ל דלכאורה צריך להבין מדוע חייב באמת לרבנן להשלים בשלמא לר"א אין צריך שיהא בהשני שיעור שלם כיון שמצטרף עם שלפניו אבל לרבנן דאין מצטרפין עד שיעשה בעצמו מלאכה שלמה במה יתחייב וצ"ל דחוט האחרון באמת משום מכה בפטיש נגע בה: