אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
הבונה - פרק יב · דף קג.
בגמרא. לאתויי דחק קפיזא בקבא. ק"ק הא שמעינן לה מדתנן בסמוך שם משמעון והיינו הך. וי"ל לפמ"ש רש"י לעיל (דף מ"ז) גבי מטה של טרסיים אף דאין בנין בכלים חייב משום מכה בפטיש. ולפ"ז טובא קמ"ל הכא בחק קפיזא בקבא דלא משום בנין הוא אלא משום מכה בפטיש דלא שייך רק במלאכה אחרונה והא הכא עדיין עומד לגמור עוד אפ"ה חייב. ומצינו כי"ב לקמן (ע"ב) במחלוקת ר"ש ורבנן גבי הקודח כל שהוא שעומד לגמור דחייב לת"ק אף לשמואל דהקודח חייב משום מכה בפטיש וכן בצר צורה בכלי דהוא ג"כ משום מב"פ לעיל (דף ע"ה) וחייב בכ"ש לת"ק. וע"כ משום דאיכא דמקיימי כך ולכן מרבה לה בזה הכלל דמלאכתו מתקיימת:
ברש"י ד"ה לביזרא. ואע"ג דשנינו לענין הוצאת זרע וכו' עי' בתו' לעיל (דף ק"ב) ד"ה כל שהוא וצע"ק:
בתוס' ד"ה אם לבהמה. דאל"ה מיחייב אשיעורא זוטא וכתב המהרש"א מהא דפריך אטו כולהו לאו ליפות נינהו אין ראיה דמיחייב אשיעורא זוטא וכו'. ול"י מה ענין זל"ז הא התו' רצו להוכיח דהחשיבות דשיעור קטן אינו נבטל במה דחשוב לגדול ממנו וזה לא שייך אלא במלאכה אחת ובגוף אחד אבל הכא דהחשיבות תליא בהזרע למלאכת קוצר והיפוי קרקע הוא בגוף אחר דהיינו הקרקע לענין חורש דאף דהזרע אינו חשוב מ"מ הקרקע מתיפה:
בגמרא אטו כולהו לאו ליפות הקרקע נינהו. והכא לא שייך לומר הלב יודע כדקאמר בסנהדרין (דף כ"ו) גבי ריש לקיש אשכחיה דקא זמיר כרמא בשביעית ואמר לעקל בית הבד אני צריך ואמר הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות ע"ש. והא בחטאת נאמן לומר האיך היתה כוונתו וי"ל דהא כתבו התוס' שם דמיירי דקשו לארעא אבל הכא בתולש עולשין ומזרד זרדין ודאי מעלו ואסור ובלא"ה מחלקו שם בין שבת לשביעית ועי' במהרש"א ועי' מ"ש לעיל (ד' ע"ג):
שם בגמרא. לא צריכא דעביד בארעא דחבריה. לכאורה דבנו כגופיה דמי ואסור פ"ר דודאי ניחא ליה מדאיצטריך לקמן (דף קל"ב) בשר להתיר מילה בצרעת ואיכא למ"ד דמיירי מילה בזמנו וא"כ ע"כ ה"ל ע"י אחר ומבואר שם (דף קל"ג) דה"ל פ"ר וע"כ באינו אומר כלום דאביי קאמר שם באומר אבי הבן לקוץ בהרתו הוא קמכוין אבל למאן דאסר שם פ"ר לא צריך לזה דודאי ניחא ליה ועי' בק"נ:
בתוס' ד"ה לא צריכא. פי' בערוך דפ"ר דלא ניחא ליה וקוצץ בהרת שאין לו הנאה וכו'. פי' באחר שאינו אבי הבן כדלקמן (דף קל"ג) לכאורה משמע כיון דלא ניחא ליה לא מקרי פ"ר וכן פירש בקרבן נתנאל. אבל ק"ל לפ"ז מסוגיא דפסחים (דף ע"ג) גבי השוחט חטאת בשבר בחוץ וכו' דפריך מה תיקן ומשני תיקן להוציא מידי אבר מן החי ופירש"י לבן נח ע"ש. והא התם כיון דהוי איסור הנאה לא נהנה כלום בשחיטתו ומה שמתקן לב"נ הא לא עדיף מישראל אחר דמותר, ואפילו לשיטת התו' בסמוך דבארעא דחבריה הוי מלאכה שא"צ לגופה. מ"מ קשה הא כתבו בתוס' דסוגיא דהתם קאי לר"ש ע"ש והא לר"ש מלאכה שאצ"ל פטור. והתו' הקשו שם לפי הס"ד דהוא מקלקל גמור. ולפי הנ"ל תקשה אף לפי המסקנא. אולם הכרתי ופלתי (סי' ס"ב) פירש בע"א דהתיקון הוא אפילו לישראל שא"י חייב בפחות משיעור ע"ש: