אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) במה מדליקין - פרק שני › דף לה:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

במה מדליקין - פרק שני · דף לה:

דף לה.

בתוס' ד"ה אלא לענין דכהרף עין דר' יוסי אינו מיד אחר בה"ש דר' יהודה. וכתב המהרש"א לפ"ז ליתא הך גירסא שכתב רש"י לעיל דמאי פריך והא בעי הערב שמש הא א"ל דבה"ש דר' יהודה מתאחר אחר בה"ש דר"י. ולע"ד א"ז אלא לרב יוסף לעיל דבה"ש דר' יהודה הוא אחר שהכסיף התחתון אבל לרבה דבה"ש דר' יהודה הוא תיכף אחר השקיעה ליכא למימר דבה"ש דר' יוסי קדים דקודם השקיעה ודאי יממא הוא לכ"ע:

בא"ד המתחיל והקשה תרומה דרבנן מחמיר ר"י דלא אכלי עד דשלים בה"ש. ובחולין (דף ק"ד) ובכורות (דף כ"ז) כתבו בעצמם דתרומת ח"ל דרבנן א"צ הערב שמש ע"ש. וצ"ל דהכא כוונתם בתרומה בזמן הזה כמ"ש הטור י"ד (סי' שכ"ב) בשם הרמב"ם דתרומה בזה"ז אף שהיא דרבנן הואיל דעיקרה דאורייתא חמיר ע"ש. ובחיבורי שם ישראל בדיני כלאים בח"ל הארכתי בזה ע"ש:

ברש"י ד"ה בשני בין השמשות. בהעלם אחד אין כאן עוד אשם תלוי. לכאורה נראה דרש"י מוכרח לפרש כן לשיטתו דפירש בסמוך דעשה כל הבה"ש וא"כ משכחת לה דעשה כמה גרוגרות ואיכא למיחש שמא עשה כגרוגרות בסוף הראשון בלילה וכגרוגרות בתחילת השני ביום ואיכא נמי אשם תלוי ועי' בדו"ח. והא לא ניחא לרש"י לפרש בשני העלמות ועשה שני גרוגרות מצומצמים וממנ"פ ליכא אשם תלוי דאחד מהם היה ודאי בחול. דא"כ ליכא חיוב חטאת דשמא בשניהם מקצת מלאכה עשה היום ומקצתה למחר כדאמרינן כריתות (ד' י"ט) גבי שבת ויו"כ ועשה מלאכה בה"ש ע"ש. ולפמ"ש המ"מ בהל' שבת (פ"ה) דאף שלא עשה כל הבה"ש רק בזמן אחד בכניסה ויציאה חייב ע"ש מ"מ צ"ל דמיירי דעשה שני גרוגרות בכניסה ושני ביציאה דממנ"פ נעשה גרוגרות שלם בשבת ובספר ערוך לנר על כריתות נדחק חנם על זה ע"ש. ובלא"ה אין קושיא כ"כ די"ל כדאהדרו רבנן לר"י שם בכריתות (דף י"ט) הגביה בה"ש מאי איכא למימר ע"ש. אולם הכא דוחק לומר כן דבהרף עין כזה אי אפשר לצמצם בשני ימים בעת א' ממש:

בגמ' ת"ר שש תקיעות תוקעין תקיעה ראשונה וכו'. וכתבו הרמב"ם (פ"ה) והטור (סי' רנ"ו) דהתקיעה ראשונה היתה במנחה. והמ"א (סי' רנ"א) נסתפק אם במנחה גדולה או קטנה ע"ש. ולכאורה אם במ"ק סימנא למה במקדש כדמשמע בסוכה (דף נ"ג) דבמקדש היו תוקעין. הא בלא"ה היו תוקעין בזמן מ"ק דהא תקיעה היתה בשעת השיר כדתנן תמיד (פ"ז) והשיר היתה בזמן מ"ק כדמשמע ברה"ש (ד' ל') גבי נתקלקלו הלוי' בשיר התקינו שלא יהיו מקבלין אלא עד המנחה ובגמרא שם עד שיהא שהות להקריב תמידין ומוספין והוא מ"ק כמש"ש הט"א. ובירושלמי (פ"א) דפסחים גבי שתי חלות מונחות על גבי האיצטבא פריך ויתקנו לה תקיעות ומשני נמצאת אומר שלתמיד של שחר הן תוקעין ויתקלקלו א"ל והא תנינן שלש להבטיל העם ממלאכה וכו' ע"ש. ולכאורה מאי קילקול יש כאן כיון שבזמן אחד הם כנ"ל וי"ל:

ועי' מ"ש לקמן (דף קי"ד) ובגליון על הש"ע (סי' רנ"ו) כתבתי על לשון הש"ע כשהיו ישראל בישובן היו תוקעין וכו'. דמשמע בזמן הבית ולא משמע כן בגמרא ע"ג (דף ע') גבי ישראל דשמע קל שיפורי בי שימשי ואמר רבא חמרא שרי הרי דאף בזמן רבא היו תוקעין:

שם ר"י הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין. וק"ל לרבר"ה במנחות (דף ל"ו) ספק חשיכה אינו חולץ ומסיק דבע"ש איתמר ע"ש והא הכא אפי' מבעוד יום חולץ. ולכאורה י"ל לשיטת בה"ג הביאו הרא"ש דהדלקת נר הוי כקבלת שבת ע"ש א"כ מוכרח ע"כ לחלוץ קודם הדלקתם כמו בהטמנה דתניא בסמוך הטמין המטמין וכו'. אף דתנן במתני' דס"ח טומנין. משום דלאחר קבלת שבת אין מערבין וטומנין כמבואר בש"ע (סי' רס"א) וה"ה לאחר הדלקת נר לבה"ג ועי' בביאורי הגר"א (סי' רס"ג). אבל קשה לפ"ז מאי פריך לעיל (דף ל"ד) גבי עירוב עם חשיכה אין ס"ח לא והדר תני ס"ח מערבין הא צריך להזהיר קודם הדלקת נר כמו הכא גבי תקיעות. ובאמת מה שהוכיחו לבה"ג מהא דהדלקת נר ברביעית ולע"ד קצת הוכחה לזה מההיא דסוכה (דף נ"ג) דמשמע דג' תקיעות אחרונות הוא להבדיל בין קודש לחול ולא משום ביטול מלאכה אולם זה נסתר מהירושלמי דפירקין דפריך הא דעשרתם וערבתם קודם הדלקת נר ומשני מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה אף הוא מחמיר עלי' בחמורה ע"ש ולבה"ג הא בלא"ה מוכרח להקדים אף דרבנן קודם הדלקה כנ"ל וחידוש בעיני על הפוסקים שהשיגו על בה"ג מדוע לא זכרו הירושלמי:

ואשר אני אחזה ליישב קושיתי מתפילין מההיא דמנחות (דף ל"ו) דע"כ התם מיירי באינו מכוין לשם תפילין דאינו אלא דרבנן כמבואר בעירובין (דף צ"ה) דאל"כ הא כיון דאסור מה"ת להניחם ה"ל ספק דאורייתא ועי' בש"א (סי' מ"ב) וא"כ שפיר הוצרכו להזכירו בתקיעות לחלצן ואם לא ירצה לחלצן מאיזה טעם יכול להניחם על ראשו עד חשיכה רק שלא יכוין לתפילין שלא יבא לידי איסורא דאורייתא. ובזה י"ל קושית התוס' מההיא דסנהדרין (דף ס"ח) גבי ר"א דהדלקת נר קודם לחליצת תפילין. ולפמ"ש י"ל דהא הכא בשמעתין דחליצת תפילין קודם הוא להזכירו שלא יבא לאיסורא דאורייתא במכוין אבל ר"א ידע בעצמו שאינו מכוין לתפילין וא"כ אפי' בס"ח מותר כרבר"ה וא"כ הדלקת נר קודם. ועוד י"ל דהכא חליצת תפילין קודם דהכא הא התקיעות לכל קהל עדת ישראל היוצאין בר"ה דאיכא למיחש שלא יבואו לידי חטאת כדפירש"י עירובין (דף צ"ה) דאתי בל תוסיף ומשווי עליו כמשוי ואינו נוגע לענין תפילין מדכר דכיר דלעיל (דף י"ב) דהא הכוונה להזכירו ענין שבת ולא תפילין אבל התם בר"א שהי' שוכב על מטתו דליכא למיחש לזה הדלקת נר קודם ותן לחכם ויחכם עוד:

בגמרא לפי שאין מטלטלין לא את השופר. ומזה הקשה המ"א (בסי' רס"ו) אהא דפסק שם הרמ"א במוקצה שכבר בידו יכול לילך ולהצניעו ע"ש. ולע"ד י"ל דעיקר ההיתר הוא באיסור שכבר בידו דמה לי אם אוחז מוקצה שעה אחת או שתים אבל הכא דנעשה איסור בידו בהכנסת שבת אסור ועי' מ"ש לעיל (דף כ"ח):

בתוס' ד"ה והתניא דהא דשרי לטלטל ע"כ היינו לצורך גופו ומקומו. וכן פירשו כל הסוגיא בד"ה הא רבי יהודה והא ר"ש דדבר שמלאכתו להיתר מותר אפי' מחמה לצל ומלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו. וק"ל הא סוגיא אתי לאביי דהא איהו קא פריך וביחיד למאי חזי וכו' עד דמסיק הא ר"י וכו' והא אביי לשיטתו לקמן (ד' קכ"ג) דמלאכתו להיתר אסור מחמה לצל ומלאכתו לאיסור אסור אפי' לצורך מקומו ע"ש. ולדידיה ליכא למימר דהא דאין מטלטלין לא שופר ולא חצוצרות הוא מחמה לצל דא"כ מאי איריא שופר אפי' כל מילי נמי לא:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה