אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) במה טומנין - פרק רביעי › דף נא.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

במה טומנין - פרק רביעי · דף נא.

דף נ:

בגמרא מותר להטמין את הצונן. ופירש"י שלא יוחמו אבל הרמב"ם (פ"ד) פירש כדי שלא יצטננו ביותר או שתפוג צינתן. ולע"ד דרש"י לשיטתו והרמב"ם לשיטתו דלעיל (דף ל"ד) גבי אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה לשיטת רש"י דשמא יצטנן וירתיח ובין השמשות לא גזרו דרותחות הן. וא"כ לא מצי לפר דמותר להטמין צונן שיוחמו דאדרבה עיקר גזירה דשמא ירתיח הוא בצונן והרמב"ם לשיטתו דיש לו גרסא אחרת בגמרא שם בהל' שבת (פ"ד) אולם הר"ן ובח"ר תפסו שם עיקר כגרסת רש"י ע"ש והכא פסקו כהרמב"ם דמותר להטמין צונן שיוחמו. וצ"ל דהתם אינו מצונן לגמרי וחיישינן שירתיח אבל הכא בצונן לגמרי לא חיישינן. וכה"ג מחלק הרא"ש פ' כירה (סי' ב') לענין חזרה דבלא נתבשל כל צרכו לא גזרינן מבעוד יום אטו משחשיכה דפשיטא דמזדהר כמ"ש הב"י (סי' רנ"ג) אולם המ"א (סי' רנ"ז) כתב דאפילו נצטנן קצת מותר להטמין ע"ש. וצ"ע מסוגיא דלעיל דמשמע דעיקר גזירה דשמא ירתיח הוא כשמצטנן:

ולע"ד יש להוכיח כשיטת הרמב"ם מלקמן פ' חבית (דף קמ"ו) גבי נותנים מים יפים ברעים בשביל שיצטננו ופריך פשיטא ע"ש. ולשיטת רש"י דלמ"ד אסור להטמין הצונן היינו שלא יוחמו א"כ טובא איצטריך לאשמעינן דשרי להטמין שיצטננו ולשיטת הרמ"א (סי' רנ"ג) דכל שאינו מכוסה לא נקרא דרך הטמנה. י"ל קצת דמשמע לתלמודא התם שהמים היפים אינם מכוסים ולא הוי הטמנה וליכא מאן דאסר. אבל להב"י שם דלא מחלק בזה קשה. ובפרט רש"י לשיטתו ריש כירה דלא מחלק כלל בין שיהוי להטמנה ע"ש:

שם מאי קמ"ל תנינא ממלא אדם את הקיתון וכו'. ולא ניחא ליה לשנויי דאתי לאפוקי מת"ק דרבי דאין טומנין הצונן. דא"כ ה"ל למימר הלכה כרבי. וכן בסמוך דפריך אר"ה משמיה דרבי דאסור להטמין הצונן מהא דרבי התיר להטמין. הוי מצי לשנויי דהא דאסר הוא בדבר שדרכו להטמין והא דהתיר הוא בדבר שאין דרכו להטמין:

רש"י ד"ה ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה. ובחול לכאורה אינו מוכרח כדמשמע דחדא עובדא הוי עם הך דאטמין לו צונן דהוי בשבת דבאמת אף בשבת מותר כיון שהא"י החם לעצמו. ועי' בב"י י"ד (סי' קי"ג) בשם הרא"ה בא"י המבשל בשבת לחולה מותר לבריא ואין בו משום בשולי א"י דאיכא היכירא. ומסתפקינא במבשל בשבת לעצמו אם יש בו משום בשולי א"י אי מקרי ג"כ היכר או לא ואם נימא דחדא עובדא הוי בשבת מוכח דאיכא משום בשא"י מדאיצטרי' דכל הנאכל כמו שהוא חי וכן מסתבר ועי' שם בט"ז:

בגמרא אם בא להוסיף מוסיף. וכתב המ"מ לשיטת הרמב"ם (פ"ד) דלהוסיף חמור מלהחליף וא"ז שיטת הפוסקים. ולע"ד אע"פ שאין ראיה זכר לדבר דלהחליף דמי טפי להתחלה מההוספה מההיא דסוכה (דף מ"ב) גבי להחזיר הלולב למים בי"ט מוסיפין ובמועד מחליפין בתוס' ד"ה או שטמן והכא מיירי בכיסוי כעין כלי חרס ואי אפשר לנער. והקשה המהרש"א אכתי אמאי לא יגביה את הכיסוי מצדדיה מלמטה ואח"כ ינער כי הך דאבן שעל החבית. ולע"ד לא דמי לחבית דיש בה יין משא"כ הכא בכיסוי ריקנית בטיל לגמרי להצמר שע"ג ודמי ממש לכלכלה ואבן בתוכה דפירש"י לעיל (דף מ"ז) דליכא תורת כלי עליה. והא דקאמר אם מגולה מקצתה נוטל ומחזיר היינו שהקדרה מגולה מהכיסוי שעליה שיכול ליגע בהקדרה דהקדרה עם האוכלין שבה אינם בטלין להצמר כמו החבית של יין. גם תירוצו של המהרש"א דהכיסוי לאו כלי והוי דבר שאינו ניטל. צל"ע עדיין לר"י לקמן (דף קכ"ה) אפילו באבן שעל החבית במניח נעשה כיסוי להחבית. א"כ לא גרע הך כלי חרס מאבן דנעשה כלי וע"ש בתו' ד"ה ואזדו ועי' במהר"ם: ]

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה