אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
במה אשה - פרק שישי · דף סד:
בתוס' ד"ה ובלבד שלא תתן. ולפ"ז כל הנך דלעיל מוך שבאזנה ושבסנדלה אסורין לתת לכתחילה. ואין לחלק דהתם במוך שבאזנה וסנדלה הא אף במתכוין להוציא לאו דרך הוצאה הוא וה"ל הערמה בדרבנן ושרי לקמן (דף קל"ט) משא"כ בפלפל ומלח בתוך פיה דמחשבתה משוי לה מקום לקמן (דף ק"ב) והוי דרך הוצאה. ז"א דכיון דאמרינן מחזי כמתכוין להוציא ובמתכוין להוציא הא לא שייך מחשבתה משוי לה מקום כמו בשאר מילי ותו לא הוי דרך הוצאה:
בגמרא א"ר כל שאסרו חכמים לצאת לר"ה אסור לחצר ופירש"י דמרגלא ונפקא ביה לר"ה. וא"כ אסור אפילו בחצר המעורב. וכן כתבו הר"ן דה"ה בבית אבל הרמב"ם הל' שבת (פי"ט) פירש דהיינו דוקא לשאינה מעורבת. ולע"ד דרש"י לשיטתו לקמן (דף ק"ל) בחצר שלא עירבו מותר לטלטלו בכולה. בגדיו שהוציאן מן הבית לתוכן דרך מלבוש פושטן ומטלטל בכולה ע"ש. וא"כ לא שייך הכא גזירה שמא אתי לאתויי ד"א ועכצ"ל משום חששא דר"ה וא"כ אין נפ"מ בין מעורב לאינו מעורב אבל הרמב"ם י"ל דקאי כשיטת הריטב"א עירובין (דף ע"ו) דכלי בית אסור לטלטל בחצר שאינו מעורב וחיישינן דלמא אתי לאתויי ד"א ועי' במ"מ שנדחק בזה:
ובפשוט י"ל להרמב"ם כיון דרבנן גזרו שלא לצאת בו יהיה מאיזה טעם שיהיה הרי הוא כמשא שלא דרך מלבוש מדרבנן וממילא אסור לצאת בו מדרבנן מבית לחצר שאינו מעורב כמו שאסור להוציא דרך משא:
והנה בש"א (סי' מ"ב) הקשה על הרמב"ם דבבית לא גזרו מסנהדרין (דף ס"ח) גבי כשחלה ר"א נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו גער בו וכו' ועוסקין באיסור שבות ופירש"י דאסור להניחן שמא יצא לרה"ר ע"ש. והא ר"א לא זז ממקומו בביתו ע"ש והש"א לשיטתו (סי' מ"א) דתפילין בשבת אפי' מדרבנן שרי להרמב"ם והוכיח לזה מביצה (דף ט"ו) מדשרי לשדורי תפילין בי"ט דכל שנאותין בחול משלחין בי"ט וסנדל המסומר אסור דשמא אתי לנעולי ובתפילין לא חיישינן ש"מ דמותר ע"ש. ולע"ד י"ל דהרמב"ם מפרש כמ"ש התוס' לעיל (דף ס') דבסנדל החמירו לפי שבאה תקלה על ידו ע"ש. ואפילו לפמ"ש רש"י ותוס' ביצה (דף ט"ו) דלכך אסור בסנדל דשמא אתי לנעולי י"ל דלא גזרינן רק במנעל דיש לו הנאה בלבישתו ושייך למגזר אבל בתפילין למה ילבוש בחנם. ועוד הא יראה כמה אנשים בשוק בלא תפילין. וא"כ י"ל דגם תפילין אסור בשבת מצד עצמן. וכן משמע במנחות (דף ל"ו) גבי ר"ח ורבה בר"ה מצלי בהו באורתא ופריך והא אמר ספק חשיכה לא חולץ הא ודאי חשיכה חולץ ומשני ההיא בע"ש ומסיק דסבר שבת לאו ז"ת ע"ש. והא התם הוא ג"כ בבית דומיא דההיא דר"ח ורבה בר"ה דמצלי באורתא דהוא בבית וא"כ קשה להרמב"ם הא בבית לא גזרו אלא עכצ"ל דאסורין מצד עצמן. ועוד י"ל דר"א ס"ל כרבי יוסי הגלילי במנחות (דף ל"ו) דממעט מימימה פרט לשבתות וי"ט ולדידיה ודאי אסור להניחן בשבת מצד עצמן כמו בלילה דקאמר שם המניח תפילין בלילה עובר בעשה והא דקרי ליה שובת היינו כיון דלא מכוין עוד לשם מצוה אין בו איסור דאורייתא כדפריך בר"ה (דף כ"ח) אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ע"ש ויש לחלק ואין להאריך עוד:
שם ומטייל עמה בחצר. עי' מ"ש לעיל (דף נ"ג):
בתוס' ד"ה ר' ענני דבחצר המעורב ליכא שום חידוש וכו' עי' מהרש"א שהקשה אי רב מודה דבחצר המעורב שרי א"כ למה ליה לפרש לעיל פ' כירה דמותר לטלטל הואיל דאיכא תורת כלי עליהן. ולק"מ דהתם מיירי בחצר שאינו מעורב כמ"ש הר"ן ואף דבחצר המעורב חזי. מ"מ הא איכא למ"ד לקמן (דף קכ"ד) גבי חרס דבחצר הוי כלי ובכרמלית וברה"ר אסור ולמאן דשרי היינו משום דתורת כלי עליו כעולא ועמ"ש לעיל פ' כירה. אולם תמיהני שדבריהם סותרין מ"ש בפ' במה בהמה (דף נ"ג) בד"ה מהו ליתן מרדעת שכתבו ואין לפרש דבעי למיסר בחצר אטו רה"ר כדקאמר גבי אשה וכו':