אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) במה אשה - פרק שישי › דף סא:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

במה אשה - פרק שישי · דף סא:

דף סא.

בגמרא או דלמא מזלא דהאי גברא דקא מקבל כתבא. ופסקו הפוסקים לחומרא ולכאורה דלכה"פ אתמחי גברא לחולי זה דהא ממנ"פ תלינן או בחולי או ברופא ובזה י"ל קושית התוס' ד"ה תלת קמיע תפשוט מדלא קתני כל שריפא אדם א' בג' קמיעין ולפמ"ש י"ל דאי הוי תני הכי יש לטעות דהא דאתמחי היינו לחולי זה ולהכי קתני שריפא ג' בני אדם לאורויי דנעשה מומחה לכל אדם ואולי קתני גם בההיא ברייתא דלאמחויי גברא לא שנכפה אלא שלא יכפה וא"א לטעות דקאי אחולי זה:

ברש"י ד"ה מזליה דהאי גברא. וא"ת ממתניתין דלעיל שמעינן וכו' ואוקימנא דאתמחי קמיע. תמיהני לפמ"ש רש"י לעיל דנעשה הקמיע מומחה ע"י אדם זה וא"כ הא אתמחי גם גברא וקמיע כמ"ש רש"י בעצמו לעיל ללשון ראשון ועדיפא מהכא דאתמחי הגברא לחוד. ובזה י"ל גם מ"ש התוס' לעיל ד"ה אע"ג דהמחאת קמיע עדיף מהמחאת גברא מהך דהכא ולפמ"ש אין ראיה כנ"ל וצ"ע:

בתוס' ד"ה תלתא קמיעין לג' גברי. קשה לרשב"א קמיע ג' האיך אתמחי וכו'. לכאורה לשיטת התוס' והרא"ש בשמעתין דבג' מיני לחשים אינו נעשה מומחה לכל שאר הלחשים א"כ משכחת שפיר בג' לחשים דלא אתמחי גברא עדיין בלחש שלישית עד הקמיע ג' והא דקאמר אתמחי גברא וקמיע היינו לאלו ג' לחשים כמ"ש כה"ג בתוס' לקמן ללשון ראשון שברש"י והנפ"מ בהמחאת הקמיע אף דכבר אתמחי גברא לענין אם נאבד המחאתו דמ"מ נשאר המחאת הקמיע לשיטתם בסמוך דנעשה הקמיע מומחה מיד כל אדם ולא גרע זה משאר אדם אולם התו' לא ניחא להו לפרש כן דא"כ לא הוי דומיא לאתמחי גברא דסמוך דהיינו לשאר קמיעין ועי' במהרש"א מה שהקשה לתירוץ התוס' לפי הצד דתלתא קמיעי לחד גברא אתמחי גברא והד"ק התוס' לדוכתין ולפמ"ש מיושב קצת דמשכחת שפיר כנ"ל:

בתוס' ד"ה הא לאמחויי. דאי מיד רופא זה הא בלא"ה הוא מומחה בכל. והקשה המהרש"א אמאי לא תירצו דנפ"מ לענין אם אבד מחאתו ותירץ דלשיטת רש"י א"א לתרץ הכי דא"כ אבד גם המחאתו של הלחש. וא"ז מספיק דהא התוס' הוכיחו מזה להלכה דנעשה מומחה לכל אדם ולשיטתם אין ראיה ולע"ד ליכא לתרץ דאבד מחאתו אלא לפי הצד דבאתמחי קמיע הוא מומחה מיד כל אדם א"כ אף אם אבד מחאתו מ"מ לא גרע מכל אדם דמהני המחאת קמיע. אבל להצד דלא מהני אלא לרופא זה יהיה איך שיהיה אם אלחש או איגרת כיון דלכל אדם לא מהני וכיון דאבד מחאתו ה"ה ככל אדם דלא מהני גם המחאת קמיע והוכיחו שפיר:

בגמרא ואי ס"ד דקמיעין יש בהן משום קדושה זימנין דמצטריך לבה"כ ואתי לאתויי ד"א ברה"ר. וק"ל דאפילו אם מותר לבה"כ מ"מ ניחוש לטבילה של מצוה כבריש פירקין בחוטי צמר וקיי"ל לקמן (דף ק"כ) דאסור להכניס השם במים דה"ל מוחק השם וא"כ אתי לאתויי ד"א ואי משום דיש לזה תקנה לכרוך עליו גמי כמבואר שם הא זו התקנה מועיל ג"כ לבה"כ כדמסיק בסמוך במחופה עור:

שם והתניא אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה. לכאורה קשה הא אינו אלא גזירה דרבנן ודלמא התירו אף בחולה שאין בו סכנה כבכתובות (דף ס"א) גבי גונח יונק חלב בשבת ולקמן (דף צ"ד) בציצין שפרשו אולם מצינו דגזרו במקום שיכול לבא לאיסורא דאורייתא אף בחולה שא"ב סכנה כמו ברפואה משום שחיקת סממנים וכי"ב:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה