אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) אמר ר"ע - פרק תשיעי › דף פד:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

אמר ר"ע - פרק תשיעי · דף פד:

דף פד.

מה פכין קטנים שטהורין בזב טמא במת מפץ שטמא בזב א"ד שטמא במת. לשיטת התוס' דמיירי במפץ של גמי דאין שום טומאה ק"ק דאיכא למדחי מה לפכין קטנים שהוא מין המקבל טומאה בכלי קיבול אף באינו מיוחד למדרס תאמר במין של שיפה וגמי דהוא מין הטהור במת באינו מיוחד לישיבה ולזאת אף במיוחד לישיבה טהור במת ולשיטת רש"י דמיירי במפץ של עץ א"ש טפי:

בתו' ד"ה מה פכין. משא"כ במפץ דכיון שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה. לכאורה אין כוונתם דאין נעשין אב הטומאה כלל דהא טעמא דכלי חרס דא"ל טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה פירש"י בעירובין (דף ק"ד) משום דאינו מטמא מדרס ע"ש. וא"כ מפץ דמטמא מדרס נעשה אב הטומאה אף שא"ל טהרה במקוה אלא כוונתם מה להנך שכן נעשין אב הטומאה אף במת משא"כ במפץ דאינו נעשה אה"ט במת אולם קשה לפ"ז דזה גופא נעביד ק"ו שיהא נעשה אה"ט מה סאה ותרקב דאינו טמא מדרס נעשה אה"ט במת מפץ דנעשה אה"ט במדרס אינו דין דנעשה אה"ט במת. ואולי גזירת הכתוב הוא אף במדרס כיון דאין לו טהרה אינו נעשה אה"ט כדפירש"י שם בעירובין מוחטרו ביום השביעי ע"ש וא"ש:

בתוס' ד"ה והא לית ליה וכו'. אהני נמי לפשוטי כלי עץ. הקשה המהרש"א הא משאר כלים לחוד איכא למילף ק"ו מסאה ותרקב ע"ש. ולע"ד ליישב קצת דלולא הק"ו למפץ של שיפה וגמי לא ניחא ליה למעבד ק"ו לשל פשוטי כ"ע לחוד דלכאורה איכא למדחי מפץ של שיפה וגמי יוכיח דטמא מדרס וטהור במת. אף דאיכא למדחי מה לשל שיפה וגמי דאינו נעשה אה"ט מ"מ ניחא טפי לילף האמת אף לשל שיפה וגמי וממילא של פשוטי כ"ע בכלל:

בגמרא רבא אמר מדרס כ"ח טהור מהכא וכו' מי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה. וק"ל דבחולין (דף כ"ה) יליף דכל הכלים מטמאין מגבן דכתיב וכל כלי פתוח וכו' האי הוא דכי יש עליו צמיד פתיל טהור וכו' הא כל הכלים בין יש עליו צ"פ בין אין עליו טמא אלמא דמטמאין מגבן ע"ש וקשה לרבא מנ"ל דכל הכלים מטמאין מגבן דלמא להכי פרט צ"פ בכ"ח משום דבשאר הכלים זימנין דלא מהני צ"פ כגון דיחדינהו לאשתו נדה וטמאין מדרס ואינן חוצצין כדקאמר הכא:

שם מי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה. והקשה בהגהת הרש"ש מאי איריא לאשתו נדה הל"ל סתמא דיחדינהו לישיבה ואז ראוי לטמא מדרס וממילא גם במת מק"ו דפכין קטנים ואיך יציל וכן במש"כ התוס' וכו' ע"ש [וקושיתו אינו אלא להטעם דפכין טהורין בזב דאינו מיוחד למדרס אבל להטעם דחרס טהור במדרס לק"מ דהא לפי הס"ד דחרס טמא מדרס ליכא ק"ו במת] ולע"ד י"ל דהכלל דכל המטמא מדרס מטמא במת אינו אלא לענין עיקר הטומאה שהוא כלי המקבל טומאה אבל לא לענין זה שיהא מטמא מגבו דהא גם במדרס גופא אינו מגבו דהא מטמא אף בלא נגיעה כלל רק שכרעו הזב בכף מאזנים כדתנן בזבים (פ' ד') ומק"ו דפכין קטנים דטמאין במת נמי אינו אלא לטומאת תוכו אבל לא לגבו והא המוקף צ"פ נמי כלי המקבל טומאה ד"מ אם היה מונח בתוכו טומאה מכבר עד שלא נצרף בכבשן היה מתטמא לאחר צירוף רק באהל המת אין לו מקום ליכנס הטומאה ומזה תמיה לי מ"ש ר"ת דמדרס נקרא מגבו והוא תמוה דהא אפילו בלא נגיעה טמא כנ"ל אולם אף לר"ת אין ללמוד במוקף צ"פ המיוחד לישיבה שיטמא במת דהא גם פכין קטנים גופא אינו טמא מגבו רק מדרך תוכו וממילא בצ"פ טהור:

בתוס' ד"ה מי לא. ומסופק ר"י בכך. לכאורה מלשון המשנה דאהלות (פי"ג) ושתי וערב המנוגעים ע"ש משמע דוקא במנוגעים אבל באינו מנוגע אע"פ שמקבל טומאת נגעים חוצץ. ועי' במ"ל הל' טומאת מת (פ"ה) שלא זכר סוגיא זו:

במשנה מנין לערוגה של ששה טפחים וכו'. מה שיש לדבר בזה כתבתי כלאים פ"ג:

בתוס' ד"ה מנין לערוגה י"א דערוגה ששה נפקא לן מדכתיב לחייו. והקשה המהר"ם א"כ למה ליה להגמרא למימר קים להו לרבנן דחמשה בשיתא לא ינקי מהדדי הא נפקא מקרא ולק"מ דמקרא לחוד ה"א דזורע הד' גרעינים בד' קרנות דעם האלכסון הוא יותר מג' כמ"ש התוס' בסמוך ולזה מהני דקים להו לרבנן דסגי בג"ט. ועי' במהרש"א שהקשה ל"ל להקרא כיון דקים להו לרבנן וכו' ולא ידעתי מאי קשה ליה אתו' יותר מאקרא דמייתי במתניתין וכתבו התוס' בסמוך דאי לאו קרא ה"א אע"ג דלא ינקי איכא עירוב וזה יספיק נמי דצרי' קרא דסתם ערוג' ו':

בתוס' ד"ה ארבע. ומה שפירש הקונטרס דכלאי זרעים דרבנן אין נראה לר"י. ולע"ד אין כוונת רש"י דעיקר כ"ז דרבנן אלא לענין הרחקה דהוא דרבנן כמ"ש הכ"מ הל' כלאים (פ"ד) דלא אסרה תורה אלא בזורע שני מינים במפולת יד ע"ש ובזה מיושב קושית התוס' לקמן ד"ה לא תסיג א"כ הזורע כלאים ליחייב שתים משום לא תזרע ולא תסיג. ונראה דרש"י לשיטתו נזהר מזה דהרחקה הוא דרבנן והקרא דלא תסיג הא פירש"י בסמוך דהוא לענין גזל שלא יכחיש שדה חבירו רק ממילא ידעינן מינה גם לענין כלאים דחכמים יוכלו לשער שיעור יניקה:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה