אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) אמר ר"ע - פרק תשיעי › דף פב:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

אמר ר"ע - פרק תשיעי · דף פב:

אמר ר"ע - פרק תשיעי

אבניו ועציו ועפרו מטמאין. וק"ל למה נקיט דוקא בנפל כדמשמע לישנא דאבניו וכו' הא אפי' במחובר נמי דקיי"ל ע"ג (דף מ"ז) דתלוש ולבסוף חיברו לענין ע"ג הוי תלוש ע"ש אולם בזה י"ל דבמחובר לא שייך טומאת משא. אבל קשה מדוע איכפל תנא לאשמעינן דינא דטומאה בבית שנפל ולא קתני בפשוטו בעבדו בתלוש ממש. והנה בחולין (דף ט"ז) הקשו מדוע לא הוכיח שם ממתניתין דתלוש ולבסוף חיברו לענין ע"ג הוי תלוש ע"ש. ולולא דמסתפינא הייתי אומר בזה דבר חדש דבאמת לא מצאנו דבית הוי כתלוש רק לענין איסור אבל לא לענין טומאה לכן אני אומר דאיסור וטומאה שני ענינים נינהו דלענין איסור אמרינן בע"ג (דף מ"ו) דאפי' במחובר מעיקרו רק שיש בו תפיסת יד אדם אסור ע"ש. אבל לענין טומאה לא עדיף טומאה זו דרבנן מכל הטומאות דבמחובר אינו מקבל טומאה ואדרבה מסקינן סוף הסוגיא דגמרינן בה הקולות מכל הטומאות. מכ"ש דאין להחמיר בה במחובר שאינו נוהג בכל הטומאות [כמו בפחות מכזית דמסקינן דאסור ואין בה טומאה] ולפ"ז י"ל דבעוד הבית קיימת טהורה רק לאחר נפילה דנעשית ע"ג תלושה ולהכי נחית לאשמעינן דבמה שנעשית ע"ג מכבר נעשית טומאה בשעת הכושר לטומאה אולם בירושלמי דע"ג (פ"ג) בעי בנכנס לבית עו"ג אי טמא אפי' בהכניס אצבעו כמו באהל המת או בעינן ראשו ורובו דגמרינן נתיצה נתיצה מבית המנוגע ע"ש והרמב"ם הל' אבות הטומאות (פ"ו) הוסיף עוד דהנכנס בו טמא כנוגע בו. ודוחק לחלק דהיינו דוקא בית הראוי לקבל טומאת מת ונגעים לאפוקי אהל מחובר שאינו של פשתן דאינו מקבל טומאת אוהלים כמבואר לעיל (דף כ"ו) ובית עגול שאינו מטמא בנגעים כדתנן בנגעים (פי"ב) אינו מטמא ג"כ טומאת ע"ג (ומה שיש עוד לעורר בזה מההיא דסנהדרין (דף מ"ז) דאיתקש לקבר לענין שלא לאסור במחובר ע"ש ולענין טומאה הא טמא בקבר אף במחובר יבואר אי"ה בחידושי לע"ג]

שם ולקשיה רחמנא לנבלה. וק"ל הא לכאורה לרבנן דמקשו לנדה אף מגעו מטמא אדם לטמא בגדים בשעת מגעו כדתנן זבים (פ"ה) הנוגע בזב ובנדה מטמא שנים ופוסל אחד ע"ש. ואע"ג שהוא טומאה דרבנן הא כתב הרמב"ם כל אב הטומאה בין של תורה בין של דבריהם הנוגע בו מטמא בגדים וא"כ מאי פריך ולקשיה לנבלה הא נבלה אין מגעה מטמא אדם לטמא בגדים כדתנן זבים (פ"ה) וכלים (פ"א) וא"כ מקשה לנבילה ה"א דאינה מטמאה בגדים כנבלה. ואף אם נדחוק ונימא דאינה מטמאה בגדים דאקשי נמי לשרץ ולקולא מקשינן מ"מ קשה הא דפירש"י דתו לא צריך לאקשי לשרץ דלמא להכי אקשי לשרץ לבגדים להורות דאפי' משאו אינה מטמאה בגדים דבנבלה ובמת תנן זבים (פ"ה) דמשאן מטמאה בגדים משא"כ בשרץ:

שם אלא מה נדה אינה לאברין. והקשה המהרש"א בד"ה ולר"ע לפמ"ש התוס' לקמן אהא דפריך לקשיה לנבלה דה"ל טפי לאקשויי לנבלה דדמיא ממש לנבלה אכתי תקשי דמכל מקום לא לקשיה לשרץ אלא לנבלה והנה לכאורה אי הוי אקשיה לנבלה א"כ לא היינו למדין מנדה שום חומרא דמשא הוי ידעינן מנבלה ומנדה הוי ילפינן קולא דאינה לאברין ואינה מטמאה באהל וא"כ הוי קשה לן לפמ"ש התוס' דמנדה ידעינן רק חומרא ולא קולא ולפ"ז חומרא דנדה למאי אתי וע"כ היינו מוכרחין כר"ע דמטמא באבן מסמא שלא כדין אולם לפ"ז באמת הכל קשה לקשיה לנבלה ולא לכתוב חומרא בנדה אולם בלא"ה התוס' לשיטתם ד"ה למשמשיה דגם רבנן ס"ל היקש דשרץ למשמשיה ולק"מ:

בתוס' ד"ה ורבנן סברי כשרץ וא"ת אמאי איצטריך שרץ למעוטי אבן מסמא ת"ל מדאיתקש למת. לכאורה לשיטת רש"י דקושית הגמרא לקשיה לנבלה הוא דתו לא צריך לאקשיה לשרץ ומזה ילפינן דהיקישא דנדה דאינה לאברין וא"כ אי לא הוי איתקש לשרץ ולא הוי קשה לקשיה לנבלה ולא הוי דרשי דאינה לאברין דלחומרא איתקש ולא לקולא:

בתוס' ד"ה ולרבי עקיבא הא איצטריך לאפוקי שלא יטמא באהל. מ"ש המהרש"א דא"כ לקשיה לנבלה דדמיא לנבלה בטומאת משא. לע"ד י"ל דהתוס' לא כתבו אלא לר"א דדמי ממש לנבלה דאינה באבן מסמא אבל רבה דגם לנבלה לא דמי באבן מסמא לא קשה כלל לקשיה לנבלה ועוד דהיקישא דנדה הוא לחומרא ולענין מסמא לא ילפינן מנדה לחומרא קשה טפי לקשיה לנבלה משא"כ בשרץ דלקולא איתקש: ]

בתוס' ד"ה למשמשיה. ורבנן דמטמאו למשמשיה מדכתיב שרץ וכו'. ורש"י לשיטתו לא מצי לפרש הכי דפירש דקושית הגמרא ולקשיה לנבלה דתו לא צריך לאקשויי לשרץ ואם גם רבנן ס"ל דהיקישא דשרץ למשמשיה לא הוי מקשה מידי:

בד"ה ולקשיה. דהכי פריך ולקשיה לנבלה דאז לא הוי צריך לאקשויי לשרץ. עי' במהרש"א שהקשה תקשי ליה בפשיטות דלא לכתוב היקישא דנדה ולכתוב דרשא דתזרם במת דהוה מקשינן לשרץ שלא יטמא באהל והוי מקשינן למת לחומרא שיטמא במשא. ולע"ד י"ל דא"כ לא הוי ילפינן ממת רק חומרא ולא קולא וא"כ מהיכן הוי ידעינן דבעינן כזית דאדרבה הוי גמרינן משרץ דמטמא בכעדשה אע"ג דא"כ הוי ילפינן משרץ לחומרא הא כיון דליכא קרא אחרינא הסותר אותו בודאי ילפינן גם חומרא כמ"ש המהר"ם במשמשיה. דממת לא הוי יכלינן למילף קולא:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה