ארצות השלום· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
אפסי ארץ
דרוש א
קונה רב אוהב נפשו, שומר תבונה למצוא טוב (משלי י"ט ח')
בהיות התכלית המושג מן איזה פעולה שתהיה, מראות הצובאות בכחות נפש הפועלים, לעשות פעולתם בזריזות או בעצלתים; ועת תראה להם המראה הלטושה ההיא, פנים מצהיבים ועוז והדר ישוה עליהם, בהנשא התכלית המושג מן הפעולה כן ינשאו הפועלים לעומתו, גם בעד השלח יפולו, לבצע פעולתם, לא יבצעו, ובצע כסף לא יקחו - ואיך יצויר עתה, להמשתדל באושר הנפש, שהוא קנין החכמה, היקר מאור נעלה מכל פעולות האדם באשר הוא אדם, שיעלה על לבו לבקש עמה עוד עושר או כבוד ויתר קנינים המרומים, עת תביט נפשו במראה הלטושה הנותנת אור לו בנפשו, וקרנים מידה לו בכל כוחותי', בתכלית הנשגב המתראה בו, ועוז פניו ישונא.
הן ידענו זה, והנסיון ספר לנו, איך נקל מאד לאיש אשר רוח בו, לעשות נוראות; עת יקרה לקראתו, מעשה טובה ומאושרה, או פעולה ראויה להתהלל; להשליך נפשו מנגד, לבצע הפעולה ההיא גם אם ימצא עמה אבדן גופו או ממונו; מטבע הנפש המרגשת לשפוך את נפשה בחיק הפעולה הטובה, בעבור היותה טובה ומאושרה; וכ"ש שלא יעלה על לב הפועל המאושר ההוא, תקות קבלת שכר, או גמול אחר, חלף הפעולה היקרה ההוא אשר עשה, כי גדול בעיניו יקר המעשה הגדולה בעצמה, מכל יקר תבל; עד שאם יבטיח לו אדם אלף אלפים כסף וזהב חלף פעולתו, יהיה בעיניו כמתעתע, וכנותן לו שכר, בעד דבר שכבר קבל גמולו משלם -.
וכבר התוכח על הרעיון הזה, אדונינו המלך דע"ה, עת נדבה רוחו, עת התפעלה נפשו המרגשת, לערוך מלחמה נגד הפלשתי, אשר חרף מערכות אלהים חיים; (שמואל א' י"ז) ויאמר איש ישראל, הראיתם האיש העולה הזה, כי לחרף מערכות ישראל עולה, והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עושר גדול, ואת בתו יתן לו, ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל; ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו, לאמר, מה יֵעָשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז, והסיר חרפה מעל ישראל, כי מי הפלשתי הערל הזה, כי חרף מערכות אלהים חיים; ויאמרו לו העם כדבר הזה לאמר, כה יעשה לאיש אשר יכנו: ומאוד יפלא שאלת דוד מה יעשה לאיש, אך למותר היא, ודבר ריק, אחר שכבר שמע מהאיש ישראל, מספר את השכר שיקבל מנצח את הפלשתי, בכל פרטיו? - אמנם דוד חשף בזה גודל מעלות נפשו, אשר המעשה הגדול ההוא, מצד עצמה, לעשות כדבר הזה הגדול להנקם ממחרף אלהים חיים, הכה בלבבו, ורשם בנפשו, יותר מחמדת כל הון ובת המלך; עד שעמד משתאה ומתפלא על האיש ישראל ההמוני, אשר מקוצר הרגשתו להתעורר אל הפעולה היקרה בעבור עצמה, יען היותה פעולה יקרה ומהוללת; לא צייר בדמיונו, שימצא איש יחרף נפשו, להלחם עם הפלשתי בעבור הנקמה והנצחון בלבד; אם לא יתנוסס בקרבו, תשוקת העושר הגדול ובת המלך, המיועד להמנצח בשם המלך; וע"כ כשופר הרים קולו, להודיע במחנה העברים, השכר המובטח מן המלך, לעוררם אל קשר המלחמה, וזה אך שחוק בעיני איש מאושר כדוד ע"ה, אשר מרגשת נפשו אל הפעולה הנשגבה מצד עצמה, מהראוי לפי דעתו בהיפוך, שהמנצח את הפלשתי, עוד את כל הון ביתו יתן, עבור שסבבו לידו פעולה יקרה ומאושרה כזאת - וז"ש אל האנשים העומדים עמו, כמתמיה: מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז? כאומר, היעלה על הדעת, שיש במציאות איזה שכר, לפני איש שיחרץ להצליח בנצחון הזה הנורא, שיסובב ממנו הסרת חרפה מעל ישראל שיגדל השכר מן הפעולה, עד שבעבורו, לא בעבור יקר הפעולה בעצמה. יסכן נפשו להלחם, הלא הפעולה בעצמה, איה השכר ישוה לה? -
ראה נא, כי שלש דבריו, להגדיל מעלת הפעולה מצד עצמה, שימצאו בה, שלשה ענינים, אשר עבורם ישא הגבור נפשו למות בשדה המערכה; (א) נצחון הכבוד, הגבור בגבורתו, חרבו ילטוש, לקראת גבור עריץ אשר משאתו יגורו עמים, יען כי בעשותו נוראות לנצחהו, יעש שם עולם למזכרת: (ב) נצחון הנקמה, לתפארת ארץ מולדתו: אשר כן יתאספו המונים המונים, אל אבחת חרב, עת יצר להם אויב בשעריהם, לבל יהיו חרפה בעמים, וקלס בלאומים; (ג) נצחון קנאת הדת: הוא העולה על כולנה; מה נקל לו לאיש למסור למות נפשו, וחייתו למומתים, עת ישמע מחרף דתו ומגדף אלהיו; - שלשה אלה נקבצו באו, בנצחון הנוכחי: אם (הא'), נצחון הכבוד; אמר, אשר יכה את הפלשתי הלז, המצוין בגבורתו, בשער בת רבים, - אם הענין (הב') נצחון הנקמה, לחרפת ארץ מולדתו: אמר, והסיר חרפה מעל ישראל, ועל(הג'), נצחון הקנאה לכבוד ה': אמר, כי חרף מערכות אלהים חיים; כי בהיותו מחרף ומשים כבודם לכלימה, מצד שהם מערכת אלהים חיים, ומבלי יכולת ה' להושיעם, את ה' הוא מחרף: - ע"ד ששלח חזקיה לישעיה, (מלכים ב', י"ט ד'.) אולי ישמע ה' אלהיך את דברי רבשקה, אשר שלחו מלך אשור אדוניו, לחרף אלהים חי, והוכיח בדברים אשר שמע ה' אלהיך; וראשית דבריו, אולי ישמע, בלשון ספק, (אם יבואר כפשוטו לשון שמיעה) עם סוף דבריו אשר שמע, לא יצדקו בנושא אחד?;
והכוונה בזה לדעתי, כי המחרף הזה, שם את החירוף בעצמו, סבת החירוף; רצוני, שאחר שחרף אויב שם ה', בפני העם העומדים על החומה, הציג את החירוף למטרה, אשר אליו כנן חיצי הויכוח; כאומר, אחר שחרף ה', וה' שמע והחריש, והשיב אחור ימינו, זה לכם האות כי אין בידו להושיע; ז"ש והוכיח בדברים, שהוכיח את חרופו בדברים וטענות; ומה הם הדברים? אשר שמע ה' אלהיך, אחר ששמע ה' ושתק, אין לאל ידו להציל, כאומר, אם אלהים הוא ירב לו כי חלל אויב שם קדשו; ע"ז הדרך נהג הפלשתי ג"כ בגדופיו, כענין שאמר, ואני באתי אליך בשם ה' צבאות אשר חרפת וגדפת; - ועל היות הנצחון מצד הענין השלישי, כרשפי אש שלהבת בלב דוד, למסור נפשו בעבור כבוד ה' המחולל, בא להגדיל החירוף הזה האחרון, מצד שני הקצות, מצד שפלות המחרף, וגדולת המתחרף; כי מצד שני אלה תגדל החרפה למעלה ראש; כמ"ש (תהלים ע"ד) זכור זאת אויב חרף ה' ועם נבל, שפלת המחרף נאצו שמך, גדולת המתחרף; וכן (בשמואל ב', ט"ז, ט'.) למה יקלל הכלב המת הזה, שפלת המחרף, את אדוני המלך, גדולת המתחרף; ובין שני המרחקים האלה, הגביה הנצחון הנוכחי ג"כ, באמרו בשפלת המחרף, כי מי הפלשתי הערל הזה, ר"ל השפל מאוד, אם מצד אומתו. שהוא פלשתי, שכולם היו ממזרים ממקור מחצבתם, כמ"ש (דברים ב' כ"ג) ועם מצד עצמו, כמ"ש (בראשית ל"ד, י"ד.) לא נוכל וכו' כי חרפה הוא לנו; והמתחרף ממנו, הם מערכת אלהים חיים, ומלך עולם; - ובאלה הדברים, כבר כלל מה שיש בו די, מיקר הפעולה והנצחון הלז, אשר יתעורר אליו איש איש מבני ישראל, מצד הפעולה בעצמה, עד שהבינו כולם, כי הכרוז הזה, אשר קרא אל הנצחון בעבור המוהר ובת המלך, נגד הפעולה בעצמה, מאפס ותהו נחשב;
וישיבוהו העם כדבר הזה לאמר, כה יעשה לאיש אשר יכנו; הנה השיבו לו תשובה נכונה נצחת לעומת תלונתו; כאשר סופר, ממלך אחד אשר שמע כי נמצאו קשר שודדים ורוצחים במדינתו ויעבר קול בכל מלכותו, כי כל איש אשר יביא בידו ראש אחד מהרוצחים, שכרו ינתן לו חמשים כסף; ויהי היום, והמלך יצא עם עבדו ביער לצוד ציד, ויפגשוהו שני רוצחים ויבקשו להמיתו, וישם העבד את נפשו בכפו, ויך את הרוצחים, ויכרות את ראשם, ויתן לו המלך את שכרו, מאה כסף; וימאן העבד לקחת, באמרו, הלא בלחמי עם הרוצחים להציל את נפשך לא עשיתי בזה מאומה, כי כן הוא חובתי למסור את נפשי להציל נפשך באשר אני עבדך; ואם אקח מידך מאומה למשכורת, כאילו עשיתי מה שלא הי' מוטל עלי לעשותו, הנני מורד במלכות? וישיבהו המלך לאמור, הנה לא צדקת בהיקש הזה; הלא לך להבין, כי המאה כסף אשר אני נותן לך, אינם בעבור מה שנמשך מפעולתך זאת, שהצלת נפשי ממות; כי מחיר הצלת נפש מלך ממות, לא ישולם במאה כסף; רק עד חצי המלכות ינתן בעדה; אבל המאה כסף שנתתי לך, הוא בעבור הפעולה בעצמה, שכרת ראש שני הרוצחים, אשר כן קבעתי משכורת לכל איש העושה זאת בעד כל ראש חמשים כסף - וזאת התשובה בעצמה השיבו האנשים אל דוד, לאמור, כי הן הנצחון הזה של הריגת הפלשתי, ימצאו בו שני ענינים. (א') הנצחון בעצמו שכבר יראה בה האיש אותות גבורתו ואומץ לבבו כי הכה ברבבותיו; (ב') הנמשך ממנו, - שהוא הסרת חרפה ובוז מן האומה הישראלית בכללה; ולקדש שם ה' המנואץ; ועתה גם אם כדברך כן הוא; כי כאשר נביא במשפט הפעולה הזאת מצד הנמשך ממנו, לא יערך מחירו כל הון וסגולת תבל, וכל הכרוז הזה תהו הוא בערכו; עדיין לא ימלט שינתן לו השכר הזה, בעבור הפעולה בלבד, שגם אם לא היה מגיע מנצחון הזה תועלת האומה בכללה, ג"כ ראוי האיש המראה גבורה כזאת, לקחת את בת המלך; ולתת לו מתנות כיד המלך בעבור הגבורה - בעצמה; וז"ש, כה יעשה לאיש, רק בעבור, אשר יכנו בלבד, מבלי השקף כלל אל תועלת הכללי הנמשך ממנו, אשר לא ישקל כל סגולה מחירו; ועז"א אח"כ, ויגידו הדברים אשר דבר דוד לפני שאול ויקחהו; שלפי פשוטו, לא נודע מה הם הדברים, אשר הגידו בשם דוד, אשר עבורם יקחהו והוא לא היה אך מסתפק ושואל? אבל למ"ש כבר נראה מדבריו, אותות הגבורה, וחוזק הנפש, נס להתנוסס כי הוא יעש חיל -
וכבר שאב את המים הקדושים האלה ממקור מים חיים, היוצאים מצור חוצבנו ממנו, אבינו הראשון ע"ה, בשובו מהכות את כדרלעומר וחבריו, (בראשית י"ד) ויאמר מלך סדום אל אברם, תן לי הנפש והרכוש קח לך, ויאמר אברם, הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך; אשר כבר גלו חז"ל בזה ערות מלך סדום ורעתו, באשר העז לשאול דבר שאינו מגיע לו מן הדין במ"ש (באבות פ"ה) האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית, וי"א זו מדת סדום, ומלבד מה שהעיר על זה בעקדת יצחק (שער כ') כמה הערות עי' עליו; יפלא שיתרחקו שני הדעות בין שני הקצות, מדת סדום ומדה בינונית הרחק רב? אולם לפי דעתי שני הדעות יצדקו בנושא אחד, באם ילכו שנים יחדיו, ותפול שבא ותקח כל רכושם, והאחד אזר חיל והציל חלקו גם חלק חברו, אשר מן הדין יוכל להחזיק גם חלק חברו, אשר כבר נתיאש הימנו, ויוכל לאמור לעצמי הצלתי, ואם אחז במדת חסד, ויאמר לחבירו שלי שלי ושלך שלך, זה יהולל בשערים, למדה טובה; אבל אם השני קם עליו בכפיה, ויקח את חלקו מידו בחזקה באמרו שלך שלך ושלי שלי יאמרו אליו כי נהג כמנהג מלך סדום, אשר מן הדין היה כל המלקוח מגיע לאברהם, והוא טען עליו תן לי הנפש שלא כדין; - אבל לעומת זה, תמצא אבן חן בתשובת אאע"ה, אשר הוא לא לבו הלך לקראת הגדוד למען שלול שלל ולבוז בז; אך כי בצאתו הוא לבדו עם בן משק ביתו, ונלחם בהמון עמים רבים, הכה מלך עילם באלפיו, ומלך גוים ברבבותיו, והכירו כולם כי לה' המלחמה, והורה בזה יכולת הבורא, והשגחתו הפרטית, אשר זה כל מגמתו לקרוא בשם ה' אל עולם; כבר היה לו בזה די שכר טרחו והותר; וחשב כי אם יקח מן הרכוש מאומה, הוא גזל בידו, אחר שכבר לקח ממנו כל משכיות לבבו, לקדש שם ה' הגדול; זהו שאמר אחר, שהרימותי ידי, וכח גבורתי, זאת הנוצחת, אל ה' אל עליון; כי הוא הלוחם והוא המנצח בידו החזקה, ונודע בזה כי הוא, אל עליון, דורך על הטבע כחפצו, (שהוא [בעל] היכולת), ושהוא, קונה שמים וארץ, ומשגיח במו כבעל הקנין על קנינו; ואחר שהשגתי מן המלחמה הזאת הרכוש הזה היקר, אם מחוט ועד שרוך נעל, כל אשר אקח, יחשב כאילו, אקח מכל אשר לך, כי הכל שלך הוא ומידך נתנו לך -ובעקבות הזה יצא רועה צאן עמו המלך דוד, ולא הסב לבו מהנחתו הראשונה, לקחת מאומה עבור נצחון הפלשתי, כאשר תמצא (שמואל א', י"ח, כ"ד.) עת רצו לתת לו בת שאול השיב, הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנכי איש רש ונקלה -ועד התרצה במאה ערלות פלשתים, בת המלך לא ניתן לו, על ההנחה אשר הניח לאבן פנה, כי לא יתכן השכר עבור פעולה כזאת; ואחריו יצאו השלמים בעקבותיו, כמו אלישע ברפאו צרעת נעמן, שגם הוא שם מרכז כוונתו לקדש שם השם כמ"ש (מלכים ב', ה'.) וידע כי יש נביא בישראל, השיב לעומת מה שרצה לכבדו במנחה, חי ה' אשר עמדתי לפניו, אם אקח מידך מאומה; וכן יבוקש וימצא עוד שלמים וכן רבים. -
וכאשר נחפש באמתתת מעשי בני אדם, הפעולה היותר יקרה, והעסק היותר נכבד מכל עסקי גבר, אשר יהיו כולם במדרגה למטה ממנו; נמצא כי השקידה בחכמה והעסק בה, הוא העולה על כולנה; אחר שהדבר אשר הוא משתדל בו, שהוא קנין החכמה! מן השלשה מעלות המאושרים בתבל, שהם חכמה גבורה עושר, לה שם בשלשה, ומן השלשה הכי נכבדת היא, בשלשה דברים, כללם המלך החכם בפסוק א' (משלי כ"ד.) כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת; ויש אחרית; ותקותך לא תכרת; (א) כי החכמה היא הפועלת בנפש האדם היוהילאנית, להוציאה מכח אל הפועל, עד שתהיה עצם רוחני נבדל, ע"י התורה והיראה, ותשאר נצחית בל תעדר עם הגוף כאשר באר זה באורך בעקדה (שער ו') ודעת הקבלה עמו בזה, לא יתר המעלות, שכולם הם חוץ לנפש, ועז"א, כן דעה חכמה לנפשך: (ב) החכמה היא קנין נצחי עם נצחית הנפש, כי יתעצם השכל הנקנה עם השכל אשר בכח; כמבואר (בע"י שער ל"ג), לא כן יתר המעלות אשר עם הגויה נעימים בחייהם ובמותם נפרדו, ועז"א, ויש אחרית: (ג) החכמה! לא ימנע שלא ימצא השוקד בה את שקידתו, יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, אם אך כמטמונים יחפשנה; לא כן יתר הקנינים, לא כל מבקש עושר, ימצא עושר; לא כל חוגר מפתח; לא כל עוסק בסחורה מתעשר, ולא כל לוחם מנצח: ועז"א, ותקותך לא תכרת.
ומי כסיל לא יבין את זאת, כי המשתדל בקטן השלם הנעלה מאד מצד עצמו, שהיא קנין החכמה, ולא בעבור טוב עצמותה, רק עבור תקות עושר או כבוד, אשר יקוה, פרי שקידתו ושכר יגיעתו, הלא די בזיון וקצף, ומעיד על עצמו כי הכבד לבו להבין מעלת החכמה מצד עצמה, עד שיבקש לה יתרון מצד המעלות הטפלים אליה, העומדים להשתחוות לה ולשרתה; עליו תמה המלך החכם (משלי י"ז ט"ז), למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין, הכסיל הזה, הבא לקנות חכמה ולהשתדל בה, מאשר טחו עיניו מראות מראות החכמה מצד עצמה, קונה אותה עבור מחיר עושר או כבוד, שמקוה שיתנו לו עבורה, אחר שיגמר את למודו ויחכם באחריתו, ואם היה לו לב להבין, למה לו המחיר הזה? היערך יקר העושר או הכבוד, אל יקר החכמה מצד עצמה? דומה הוא, כנוטע גן חמד, מלא חן והדר, כליל יופי ותענוג, על הכוונה שיהללוהו הנערים ויכבדוהו בעבור שיש לו גן נאה, או שישיג איזה ריוח מעט בעד פירותיו, וישכח יקר הגן ומעלתו כי רבה היא מצד עצמו, מצד העונג הנפלא הרצוף בציציו ופרחיו, מצד פרחים סגוליים, ועלים לתרופה לרפאות ולהשכיל הספונים בקרבו.
הלא חכמה תקרא, (משלי ח' י"ט) עושר וכבוד אתי, הון עתק וצדקה, טוב פריי מחרוץ ומפז, ותבואתי מכסף נבחר, אמריה תאמר! עם כי לא נכחד, כי עם קטן החכמה כרוך ג"כ קנין העושר והכבוד, אשר יושג עפ"י הרוב לחכמים עבור חכמתם, מ"מ צריך קונה החכמה להבחין, כי טוב פריי מחרוץ ומפז, ולא יחשב את החכמה, למסחר לסחור בעדה העושר והכבוד, דאז עושה העיקר טפל אל טפל; כקונה שולחן זהב טהור, מתבוסס על גלילי נחושת ועמודי שיש, עבור הגלילים והעמודים הקטעים בו, אשר כאין נחשבו לפני ערך השולחן הטהור בעצמו -
והמשתדל בחכמה, לבעבור תקות כבוד, או עושר, או זולתם מן הדברים המדומים, וגם, אם נניח כי לא תעצרהו כוונה זו - עם היותה רעה בעצם - למצוא חכמה ודעת, ולבא עד תכונתה, - קורא אני באזניו את דברי החכם בספר המדות, כי הנואף בשביל ממון יקרא נבל בעצם, ונואף במקרה, וההיפוך בהיפוך; כי כל פועל יקרא ע"ש סבתו התכליתיית, שהוא סבתו העצמיית, והנואף בשביל ממון, שתכלית כוונתו הוא האתנן, לא יקרא בעצם בשם נואף, רק בשם נבל חומד ממון; והרב עקדת יצחק פי' בזה (יחזקאל ט"ז), בתתך אתנן, ואתנן לא נתנו לך ותהי להיפך, לכן זונה, שמעי דבר ה'; ר"ל כי כל זונה, אשר כוונת זנותה הוא בשביל האתנן, לא תקרא בעצם בשם זונה, רק בשם נבלה חומדת ממון; אבל את שעוד את נותנת אתנן לאחרים, ואתנן לא יתנו לך, א"כ תכלית מגמתך הוא הניאוף בעצמו, לכן את היא שיצדק עליך שם זונה בעצם וראשונה עכ"ד - וכן השוקד על החכמה, ותכלית שקידתו, היא בעבור אהבת החכחה בעצמה, ההוא יקרא בשם אוהב חכמה או מבקש חכמה, אבל השוקד על החכמה, וכוונתו על עושר וכבוד, ההוא לא מבקש חכמה, אך מבקש עושר, או רודף אחר הכבוד, בהיות אלה קצות למודו, ותכלית כוונתו.
והיה כי ישאלך לבבך לאמור, מה אכפת לי בזה, אם יקרא בשם מבקש חכמה, או בשם מבקש עושר וכבוד, הלא בין כך ובין כך, שקד על החכמה ותבוא כמים בקרבו? תשאלני לאמור! מה הבדל יש, בין מי שנאבד לו מרגליות, ובקשה בין החול ומצאה, ובין מי שמבקש בין שפוני טמוני חול את חלקי הנחל, ומוצא מרגלית, הלא מ"מ המרגלית בידו? הט אזניך ושמע, דברי החוקר. הקנין העצמי לא, יתפעל ממקרה, והמקרי תְפָעַלו מקרה הדומה לו, ביאור דבריו, האש אשר החום עצמי לו, לא יתקרר מני קרח, ולא ישלג מן כפור ושלג, ותהי להיפוך, כי הם יזורבו נצמתו בחומו, אבל המים החמים, שהחום מקרה להם, המה יתפעלו מן הקרח להקרר, וישליכו קרחם כפתים; וכן שמן המור האפרסמון, אשר ריחו עצמי לו, לא יבאש מן זבובי מות ושום דבר סרוח, אבל הוא יהפוך אותם לריח טוב וקיום נצחי, כנודע מענין החניטה, אשר הנהיגו בו בימים הקדמונים; אבל שמן רוקח, שהוא שמן המרוקח וממולח בבשמים, אשר קיבל ריחו במקרה, מבואר (קהלת י') זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח! וכן הוא בקנין החכמה, מי שלימוד החכמה עצמי לו, הבלתי פונה אל תכלית חצוני, אל רהבי וחמדת הזמן; ההוא יעמוד טעמו בו וריחו לא יומר, מן שום מקרה מהמון המקריים, העומדים צפופים להשיב חכמים אחור ולסכל עצת נבונים; אבל מי שקנין החכמה בא אליו במקרה, ע"י אהבת הכבוד או חמדת העושר אשר הביאוהו אל בית הספר, ובין פניני החכמה יבקש חרסי הבלי הזמן, אזי כאשר ימצאוהו המון המקרים המורים בקשת ויציגהו למטרה, להתעולל בו כמשפטם, יתקצף לגרש את החכמה מגבולו, ויהפוך הקערה על פיה; וז"ש החכם (שם) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט, אומר כמו שזבזבי מות, יבאישו ויביעו, את השמן המרוקח וממולח בבשמים, יען שהריח שבו הוא מקרה קלוט אותו מן הבשמים, מה שלא יהיה כן בשמן המור אשר הריח עצמי לו, כי לא יתפעל מן הזבובים המתים, כן יקר וכָבֵד, מחכמה מכבוד, היינו מחכמה הנסבבת מכבוד, ר"ל החכמה אשר שקד בה בעבור השגת הכבוד, שאז השיג את החכמ' במקרה, ע"י אהבת הכבוד שהוא אצלו בעצם, החכמה המקרית הזאת! תכבידה סכלות מעט, שאם תלָוה אליה מקרה הסכלות, תכביד כף המשקל, ותכריעהו לרוע, וכעוף תתעופף חכמתו -.
ובבחינה הזאת, נאמר לפעמים בצדק, כי נראה שני אנשים, יפרדו איש מעל אחיו, אחד הלך ליום השוק בעבור המסחר, ואחד הלך לבית המדרש, לעסוק בחכמה; שהראשון הלך על יום השוק לעסוק בחכמה, והשני הלך לבית המדרש לעסוק במסחר; אם יושקף מטרת פעולותיהן ותכלית כוונתן; אם ילך הראשון לעסוק במסחר להביא טרף לביתו למען יוכל לעסוק בתורה, אז יהיה עסק המסחר הוא בעצמו עסק התורה; כי האמצעים המובילים אל מטרת הדבר, כבר יחשבו גם הם אל הדבר אשר יעזרו אליו, כמו שיחשב הרומס בטיט, והדש מתבן במו מדמנה, לצורך הבנין, שעוסק בבנין; הגם שזה רק הכנה אל הבנין; ונוכל להמליץ זה במ"ש (באבות פ"ב) טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון, שהערו המפר' על לשון עם דרך ארץ, שמורה היות התורה טפלה? ולמ"ש יורה כי גם בעסקו במלאכתו יהי' כוונתו כדי שיוכל לעסוק בחכמה, ובאופן זה גם בעסקו בדרך ארץ, יחשב אף הוא כעוסק בתורה, ויגין ויציל אותו מעון, כמו בעת עסקו בתורה; ורעהו, אשר ילך לבית המדרש, וכוונתו להתחכם בתורה, למען ירויח ממון בחכמתו להתעשר, נאמר באמת, שעוסק במסחר, כי חכמתו מסחרתו, ותבונתו מרכולתו להתעשר בה, ובאופן זה נאמר על הראשון, בעת עסק במסחר ומצא עושר רב, שהעושר בא אליו במקרה, מן אהבת החכמה אשר הוא אצלו בעצם, ועל רעהו נאמר, בעת מצא חכמה, שמצא חכמה במקרה, ע"י בקשת העושר שהוא אצלו בעצם, אמנם בהבדל, אשר הזכרנו למעלה בין קנין העצמי והמקרי, שהראשון לא יתפעל ממקרה, והשני יקבל שינוי ותמורה; יתהפך הדבר בקנין העושר, ויהי' להיפוך; יען הבדל רב בין שני הקנינים האלה, רצוני, קנין החכמה וקנין העושר, כי קנין החכמה, נשוא בעצם, ומתעצם בנפש, להיות שכל נקנה בפעל, ובעבור זה נדון בו דין העצם והמקרה, כשיהיה קנינו מקרי, לא יתעצם בנפש, ולא יתחקה על לוח כוחותיו, בכתב אמת בחרט שדי, ע"כ תפוג תורה, ולא יצא לנצח משפט; לא כן אם יהיה קנינו עצמי, כי אז ישוב השכל והמשכיל והמושכל, אסורים בעבותות ולא יתפרדו; ונהפוך הוא בקנין העושר, אשר הוא בכללו נשוא במקרה, ואין לו שורש בנפש, רק הנהו כגלגל על רוח כח המדמה, ואם יתעצם בדמיונו להיותו עצמי בו; הלא גם הוא, גם נושאהו, מקרים המה, הבל אין בה ממש, וה"ז מקרה הנדרשת בעבור מקרה, פרי ההבל, על עץ התהו, אשר בהבל ילך, ושם שמו יכוסה, אבל אם ידרוש את העושר במקרה, לצורך החכמה, אשר הוא קנין עצמי, כבר יש לו למקרה העושר שורש בדבר עצם, מוסד מוסד, ובית אבנים יחזה בנפש ובשכל, ולא יתמוטט לעולם. - וכמ"ש חז"ל (בברכות ל"ה) בוא וראה שלא כדורות הראשונים, דורות האחרונים, דורות הראשונים תורתם קבע, ומלאכתן עראי, זה יזה נתקיים בידם; דורות האחרוני' שעשו מלאכתם קבע ותורתם עראי, זו"ז לא נתקיי' בידם; ורצונם, במלת קבע ועראי בכאן, עיקר וטפל, עצם ומקרה, ע"פי הדברים אשר כתבתי.
וכבר הזהיר השם, אל אופן זה ליהושע, אשר היה הראשון מעת צאת ב"י ממצרים; שהתעסק בדרך ארץ, להנחיל ארצות גוים והמון לאומים; באמרו, (יהושע א') חזק ואמץ מאד כי אתה תנחיל את העם הזה, את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם; רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאל, למען תשכיל בכל אשר תלך, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, אז תצליח את דרכך ואז תשכיל. הזהירו תחלה, על החיזוק בדרך ארץ, בכיבוש הארץ אשר תהיה על ידו, וכמ"ש ע"ז (בברכות ל"ב ב') ארבעה צריכין חיזוק וכו', דרך ארץ, כמ"ש חזק ואמץ מאד כי אתה תנחיל וכו'. אמנם אמר, בל תשום העסק בדרך ארץ, דבר נדרש לצורך עצמו, לרשת משכנות, ולנחול ארצות, לצורך החיים הערבים, וריבוי הקנינים והמותרות; אך יהיה העסק בדרך ארץ, הכנה לבד, אל שמירת התורה והמצות, כי בבואך אל ארץ חמדה, שם תוכל לקיים את כל התורה, בכל פרטי'; וכמ“ש לא ניתן להם א"י אלא ע"מ שישמרו התורה, שנאמר ויתן להם ארצות וכו' בעבור ישמרו חוקיו, ר"ל שע"י א"י יוכלו לקיים מצות התלויות בה; וז"ש, רק חזק ואמץ מאד, שיהיה ירושת הארץ על הכוונה כדי, לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, ועתה הזהירו על ההפוך, בל ימצא בלבך שום מחשבת פיגול בעת עסקך בתורה, שאתה עוסק בתורה, כדי שתצליח בדרכך, שבזה אתה עושה תורתך מקרה, ומלאכתך עצם, כנ"ל, וזה וזה לא יתקיים בידך, ז"ש, אל תסור ממנו, היינו מן מטרת הכוונה הנכונה בשמירת התורה, ימין ושמאל, אל מחשבת פיגול שתחשוב שתעסוק בתורה, למען תשכיל בכל אשר תלך, כענין שאמרו כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים לו, רק עשה בהפוך, ללמוד התורה, ע"מ לעשות ולקיים מצותיו, ואז תצליח דרכך ממילא, וז"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו', על הכוונה, למען תשמור לעשות את כל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכך ממילא; ואז תשכיל, ר"ל אז יקרא באמת שאתה משכיל בתורת ה', כי על אופן הראשון, עוסק הוא בדרך ארץ לא במושכלות כנ"ל.
כצרוף את הכסף, צרף היודע תעלומות, לב מלך ביד ה', הנראה אליו בחלום חזיון לילה, (מלכים ג' ה') בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר שאל מה אתן לך, ויאמר שלמה וכולי, ונתת לעבדך לב מבין, לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע וכולי, וייטב הדבר בעיני ה', כי שאל שלמה את הדבר הזה; ויאמר אלהים אליו, יען אשר שאלת את הדבר הזה, ולא שאלת לך ימים רבים, ולא שאלת לך עושר ונפש אויביך ושאלת לך הבין לשמוע משפט; הנה עשיתי כדברך וכולי, וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד וכו'. והנה מה שמצא שלמה על תשובתו זאת חן בעיני ה', יפלא מאד, שאם אמר יאמר מלך לשר צבאו, בחר לך אחד משני דברים אתן לך, או מרגלית יקרה, אשר ערכה סך אלף דינרי זהב, או ספר תורה שוה שלשים דינרי זהב; ובעמוד העץ שלה קבועה מרגלית שוה ג"כ אלף דינרי זהב, ויבחר לקחת הס"ת, היתכן שימצא חן במה שבחר הס"ת ולא את המרגלית, הא במה שבחר בס"ת, גם כן לוקח את המרגלית, ושניהם בידו? וא"כ אחר אשר עם קנין החכמה, ימצא ג"כ העושר והכבוד והאורך ימים, כמ"ש ארך ימים בימינה וכו'; ונצחון האויבים (קהלת ט' י"ח.) טובה חכמה מכלי קרב, ושלמה ידע מכל זה בעת ההוא, כמ"ש במדרש שאמר הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל, ובחר בחכמה, אשר בה ימצא ג"כ יתר החמודות, גם עושר גם כבוד, מדוע מצא חן בעיני ה'? אמנם יבואר, כי שלמה מטוב לקחו ורב חשק! אל החכמה בעצמה, הגם שידע שרצופים עמה גם טובות זמניים, לא פעלו אלה בלבו שום ההפעלות מאומה, זלא בקש החכמה, רק בעבור החכמה בעצמה, אפי' יצויר בלבו שימשך לו ממנה עוני וקוצר ימים, כמ"ש בבקשתו ונתת לעבדך לב מבין; ולא עבור איזה תכלית חצוני אני מבקש זה, רק על תכלית לשמוע משפט להבין בן טוב לרע, לא זולת; ובזה נבדל שלמה, מן המבקש חכמה וימהל ברוחו גם הצלחות הזמניות, כי זה לא מבקש חכמה לבדה, רק מבקש חכמה והצלחה ג"כ, אבל על שלמה יצדק שלא בקש רק החכמה לבדה, וה' שידע זוך רעיוניו, אמר, ויטב הדבר בעיני ה' כי שאל שלמה את הדבר הזה, שלא שאל רק את הדבר הזה שהיא החכמה לבד, בלי עלה על לבו שום כוונה נלוה אליה מיתר הצלחות, וז"ש אלהים אליו, יען אשר שאלת את הדבר הזה, הייני החכמה לבדה; ולא שאלת לך, עם בקשת החכמה, ימים רבים ועושר וכבוד, ולא שאלת את החכמה רק על התכלית, הבין לשמוע משפט, הנה עשיתי כדברך וכו' -.
ולחז"ל בזה כוונה אחרת במ"ש ע"ז במדרש (שה"ש) משל למלך שאמר לאוהבו שאל מה אתן לך, אמר בלבו, אם אני שואל כסף וזהב הוא נותן לי, אבנים טובות ומרגליות הוא נותן לי, הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל, כך אמר שלמה הריני שואל את החכמה והכל בכלל, שהנראה מזה, שגם שלמה שם מטרת שאלתו העושר והכבוד ג"כ בכלל עם החכמה; אולם יש בדבריהם הכוונה פנימית, בשידוקדק מ"ש הוא נותן לי - והוא כי אוהבו של מלך מבלי רצה לבקש דבר לצרכו, בקש בתו של מלך, והגם כי עם בתו של מלך מוכרח הוא לבקש עושר וכבוד, בל תשב בת המלך שוממה אצלו, אסורה בחבלי עוני, מ"מ אחר שישא בתו של מלך, יבקש את העושר והכבוד לצרכה, לא לצורך עצמו, ובזה האופן לא ישא הוא משאת מאומה, וז"ש אם אני שואל כסף וזהב הוא נותן לי דייקא, אני שואל בתו של מלך, וכל מה שיתן אח"כ מכסף וזהב, יהי' בכלל לצרכה ולא לצרכי, וכן שלמה הגם שעלה ברוחו גם העושר והכבוד, היה באופן זה, כי בעת שאל מתנת החכמה, שאל לצרכה הקנינים הזמניים, למען ירחב דעתו לעסוק בחכמה ולהתבונן בה; ונמצא שאלתו את העושר והארך ימים, לא היה לצרכו, רק לצורך בתו של מלך שהיא החכמה, ובזה יצדק שלא שאל אך הדבר הזה החכמה לבדה, כי שאלת העושר היה אך בעבורה. וז"ש, יען אשר לא שאלת לך ימים רבים, ר"ל הגם שעלה על לבך בשאלתך גם ימים רבים ועושר וכבוד, לא שאלת אותם, לך, לצורך עצמך, רק לצורך החכמה, ושאלת לך, לצורך עצמך שאלת אך, הבין לשמוע, הנה עשיתי כדברך, ומלבד שאתן לך עושר הנצרך לבקשת החכמה, להרחיב הדעת, ולהשקיט על מי מנוחות, אתן לך עוד עושר ביתר שאת, אשר לא היה כן לכל מלך, דבר אשר לא שאלת עליו כלל.
כל אלה הדברים, עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, במקרא אשר הצגתי בפתח עינים, באמרו, קונה לב אוהב נפשו שומר תבונה למצוא טוב, יאמר, הקונה לב, שהוא המשתדל בחכמה, שבזה הוא מוציא את נפשו היוהילנית אל הפועל, להיות שכל נקנה נבדל קיים נצחי, שמצד זה קראו קונה לב, ע"ש השכל הנקנה אצלו, הוא אוהב נפשו באמת, לבל תשאר בהיוהילאניתה, ותאבד עם הגוף לצמיתות, אמנם זה יהיה בתנאי, אם שומר את התבונה, שהוא הענין השלישי הבא אליו באחרונה, ע"י השכל הנקנה, שיערה עליו ממרום שכל נאצל כאשר באר זה העקדה בארך; צריך לשמור אותו על אופן למצוא, לא למצוא ערב או מועיל עם החכמה, כאשר יבואר עוד בדרוש הבא בעזה"י, ועז"א למצוא טוב, גם ה' יתן הטוב, וארצנו תתן יבולה, והיה שלום בארץ.