ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק ב · סימן ל
סימן ל
סעיף א
זמן הנחתן בבקר משיראה את חברו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו:
סעיף ב
אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם ויישן בהם אם הניחם קודם שתשקע החמה דהיינו צאת הככבים וחשכה עליו אפי' הם עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן וא״כ ברבים צריך לחלצם דזה הוה כהוראה ועל כן אין להתפלל בהם תפילת ערבית בת״צ ברבים: אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשומרן ונמצאו עליו כדי לשומרן מותר ומורין כן אבל לכתחילה אין מורין להניחם בשביל השמירה אם לא כשמצאם בשדה כמו שית׳ (בס' ש״א) וצריך שיאמר שעושה כדי לשמרן:
סעיף ג
היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם: וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך דליכא למיחש שמא יישן בהם כיון שהשכים ויצא לדרך ודוקא אם הולך ברגליו או רוכב לא אם יושב בעגלה ואם קדם וברך בלילה אצ״לב שנית בבקר:
סעיף ד
היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום יניח ידו עליהם עד שיגיע לבית ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרים שם חולצן ומניחם שם:
סעיף ה
ויש מי שאומר שאם התפלל תפלת ערבית מבעוד יום עד שלא הניח תפילין אין לו להניחם אח״כ אבל אם הוא לא התפלל אע"פ שהצבור התפללו יניחם: