ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק ב
שער א
חלק ב
ספר
ארצות החיים
על שו"ע או״ח.
חלק שני
מכבוד הגאון האמתי פאר הזמן חכם הכולל עטרת תפארת ישראל, כקש"ת מו"ה מאיר ליבוש מלבים נ״י,
בעל המחבר ס׳ ארצות השלום, וביאור מגלת אסתר, וביאור ישעי', וס' שירי הנפש, וחיבור גדול על ס' תורת כהנים.
שהיה רב בכמה קהלות גדולות,
וכעת מכון שבתו נכון בק״ק בוקארעשט והמדינה.
בהשגחת ובהשתדלות,
הרבני הנגיד וכו' מוה׳ יהושע גרשון בהרבני המופלג המפורסם מהו׳ ישכר בער מונק נ״י מחזיק םקלאד של כל מיני ספרים, בווארשא, ברחוב פראנצישקאנער בחצר גאלדמאנס נומר 2258
וע״י הנגיד וכו׳ מהו׳ נפתלי בורשטין, הבא בכח הרב וכו׳ מהו׳ יהודא ווערניק, מעיר סלאנים.
ו ו א ר ש א
בדפוס של ר׳ אברהם באמבערג נ״י,
שנת תרכ״א לפ"ק
ARCOS HACHAJM Tom II.
Warszawa w Drukarni A, Bomberg.
1861
צנזורה
Wolno drukowac zwarunkiem złożeinia w Komitecie Cenzury po wydrukowaniu prawem przepisanej liczby exemplarzy
Warszawa d. 16 (28) Lisfopada 1860.
Cenzor J. Tugendhold.
שער ב
ספר
ארצות החיים
על שו"ע או"ח.
חלק שני
בו שלשה ספרים נפתחים, שלש ארצות מרווחים,
א לב הארץ, לשון השו"ע והרמ״א מועתקים כצורתם באותיות לבית אבותם, ונוסף עליהם כל אשר חדשו נושאי כליהם, גם ביאור דבריהם, ואוצר גדול של דינים מחודשים, מפי ספרי הקדמונים או שו״ת אחרונים, או אשר הוספתי מדעתי, ניכרים באותיות קטנות לבדנה.
ב המאיר לארץ, מראה מקום כל דין ושורשו, וזולת זה מלא כל משכיות לאלפים ורבואות ציונים ועיונים, אל כל אפיקי הש״ס, וכל נכאת אוצרות הספרים, גם סגורים בתוכו פלפולים ארוכים בלשון קצר, או בתיבת עיין לבד, והחורש בעגלתו ימצא חדתו.
ג ארץ יהודה, ביאור על השו"ע בדרך פלפול ברחבה, בחקירות שונות ומסולאות, יתענגו בו אוהבי הפלפול ויתעלסו בארצו באהבים.
החוט המשולש לא במהרה ינתק, כי כאשר יחסיר האחד רעהו יחקרנו, ואשר יקצר זה אחיו ישלימנו, כל הלכה פרושה, וכל דבר הקשה, בין בש״ס ובפוסקים, בין היוצא מסוד האלהיים המקובלים, כולם נקבצו באו, איש לא נעדר.
שלש ארצות האל כבשתי, המלאה קדשתי, באתי ובמחרשתי, וסודם פרשתי, בעטי ובקסתי. ואל ה' אתפלל בל אכשל בדבר הלכה.
הק׳ מאיר ליבוש מלבים.
וברכות לראש צדיק על אשר הרשה לנו להדפיס שנית ספריו כמבואר מעל״ד למען יפוצו מעיינותי' חוצה להשקות כל צמא לרויה,
לפרט באחרית טוב, לפ"ק.
מודעה
מצודה פרוסה על כל המדפיסים מאת הרב הגאון המחבר,
שלא יערוב שום מדפיס להדפיס לא את החיבור הנוכחי ולא את ס' ארצות החיים חלק ראשון וספר ארצות השלום, והעובר על זה יהיה ממשיגי גבול וענוש יענש ע״פ דתי המדינה והשומע תבא עלי' ברכת טוב.
ואלה דברי קדשו של הגאון המחבר, אשר שלח לנו זכותו בחתימת ידו ממש להיות אתנו למשמרת נגד כל הרוצה לשלוח ידו במלאכת רעהו, לעכבו ולמנעו ע״פ דתי המדינה.
"מכתבי יהיה לעד כי נתתי רשות להרב המופלג וכו' מהו' יודל נ״י, מעיר סלאנים, ולהרבני המופלג מהו' יהושע גרשון מונק מווארשא להדפיס ס׳ ארצות השלום, וס' ארצות החיים שלי, ואני בטוח ומזהיר שלא ישיג איש את גבולם עד משך ששה שנים מיום כלות הדפוס ואחר עבור הזמן ישוב הזכות לידי וליד ב"כ ולא יורשה להדפיס בלתי ידיעתי
"יו״ד תמוז תרי״ט בוקארעשט.
מאיר ליבוש מלבים
ואחר גמר הדפסת חלק ראשון מאה״ח שלח לנו הרב הגאון עוד פעם כתיבת ידו הקדושה.
״ב״ה זה יותר מעשרים שנה גזו חשו עפו כקצף על שבולת הזמן, חלפו מעת אביב חיי הוציא פרח ויצץ ציץ, בארצות החיים והשלום, ויגמול שקדים, ויעש פרי מגדים כפרים עם נרדים, גם לבי שמח מכל עמלי, כי בעזר נורא תהלות נפוצו דברי במקהלות, ויעמדו בסוד ישרים ועדה לתורה ולתעודה בימים האלה, ואני עושה מלאכה על אבני הדפוס וחקותי בעט ברזל ועופרת, וכתבתי על האבנים את דברי התורה והמצוה, הוא חיבורי הגדול התורה והמצוה פי׳ הספרא שהדפסתי כעת, וידי המדפיסים חלו ועסקו בו משך ארבעה עשר ירחים בתמידות, וצפו על ראשי המון טרדות, עוררוני הנכבדים המופלגים ונגידים מהו' יודל, מסלאנים. ומוה' יהושע גרשון מונק, מווארשא נ״י. ושאלו ממני רשיון להדפיס ספר ארצות החיים וארצות השלום שנית בק״ק ווארשא.
"והנה מלאתי בקשתם ומלאתי את ידם להדפיס שנית חלק ארצות החיים הנדפס כבר עם הוספות והגהות רבות שהוספתי בו ובאו על מקומם בגוף הספר, וגם מסרתי לידם חידושי מן סימן כ״ה עד סימן ל״ב אשר לא נדפס עד כה כי מסבות טרדותי לא יכולתי כעת לסדר יותר, ודעתי אי״ה לעשות מדיני כתיבת סתו״מ חבור מיוחד בפ״ע בהניח ה׳ לי מטרדותי העצומות, ואזהיר ואודיע כי אין רשות לשום אדם להדפיס את החיבור הלז ולהשיג גבולם עד משך ששה שנים מיום כלות הדפוס, ואז ישיב הזכות לידי וליד ב״כ ואין רשות לשום אדם להדפיס בלתי ידיעתי
״כ״ד החותם ח׳ אייר התר״ך בוקארעשט.
מאיר ליבוש מלבי"ם
באור כל הציונים.
הסימן של המאיר לארץ, רשום באותיות א' ב׳, המצוינות בלב הארץ בכתב אשורית, והאותיות מסוגרים בין שני חצאי מרובע מקוצעות כזה [א] זה האות בעצמו מצוין גם בהמאיר לארץ אשר יוסב עליה.
הסימן של ארץ יהודה, הוא ג״כ באותיות א׳ ב׳, המצוינות בלב הארץ, אולם האות הוא מוסגר בין שני חצאי עגולה כזה (א) וזה האות בעצמו מוסגר בין שני חצאי עגולה בהארץ יהודה, אשר יוסב עליה.
הלכות תפילין, סי׳ כ"ה.
סימן כה
סעיף א
אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין כי ציצית הם תדירים יותר מתפילין שנוהגים בין בחול בין בשבת ויו"ט אבל תפילין אין נוהגים אלא בחול ועוד דתפילין אין מניחים בלילה (כמו שיתבאר בסי׳ ל') אבל מצות ציצית נוהג מספק גם בלילה כשלובש כסות יום (כנ״ל ס׳ י"ח) ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וגם מצד המצוה ציצית שקולה כנגד כל המצות וראוי להקדימה למצות תפילין ואע״ג דהתפילין בעצמם יש בהם קדושה והציצית אין בהם קדושה אין זה ענין לקיום המצוה דמ״מ קיום מצות ציצית שקול יותר ומקודש יותר והוה מצות ציצית תדיר ומקודש נגד מצות תפילין וגם למ״ש המקובלים יש להקדים ג״כ ציצית לתפילין שמעלין בקדש פי׳ שהאדם מתכסה תחלה בכיסוי של מצוה ואח״כ מתקשר בקשר היחוד והקדושה ואפי' אם לובש טלית של משי שי״א לעיל (סי׳ ט׳ סעי׳ א׳) שאינו חייב בציצית אלא מדרבנן, או הלובש טלית שאולה שג״כ אינו חייב אלא מדרבנן (כנ"ל סי׳ י"ד) מ״מ יש להקדימו לתפילין, והמניחים כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחת צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה כדי שלא יפגע בהם תחילה ויצטרך להניחם קוד׳ הטלית כדי שלא יעבור על המצוה מיהו אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית א״צ להמתין על הציצית אלא מניח תפילין וכשמביאים לו טלית מעטפו (דברי עצמו) דחביבה מצוה בשעתה ושיהוי מצוה לא משהינן אף שיעשה אח״כ המצוה ביותר שלימות:
סעיף ב
מי שהוא זהיר בט״ק ילבשנו ויניח תפילין בביתו וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בט"ג. ואף שבא הטלית לידו א"צ להתעטף בו כיון שאין דעתו להתעטף בו עתה עדיין וכן מי שיש לו טלית מיוחד לשבת והגיע במקרה לידו בימות החול א״צ להתעטף בו ומי שמשכים ללכת לביהכ״נ קודם אור היום כדי שיהי׳ מעשרה ראשונים בביהכ"נ (כמ"ש לקמן סי' צ') אזי בהגיע זמן הנחת תפילין יצא לחצר בי״הכנ. ואם א"א להניח תפילין בחצר בי"הכנ מ״מ לא יבטל מפני זה מנהגו להשכים לביהכ"נ שכיון שעדין לא הגיע זמן הנחת תפילין אין קפידא ליכנס לבי״הכנ בלא תפילין והעולם נהגו להתעטף אף בט"ג קודם ולברך עליו ואח״כ מניח תפילין והולך לב"יהכנ: ומי שדר בין העכו״ם ילבש טלית ותפילין בחצר בי״הכנ וכן יעשה מי שבינו לבין ביהכ״נ מבואות המטונפות, ואם א״א להניחם בחצר ביהכ"נ מניח ידו עליהם או יכסם בכובע:
סעיף ג
הרא"ש היה מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה ואז הי׳ מניח תפילין ומברך עוטר ישראל בתפארה: לפי שהתפילין נקראים פאר שנאמר פארך חבוש עליך ולמה שיבואר [בסי׳ מ״ו סע"ד] דנוהגים לסדר ברכת השחר בבי״הכנ א״א לעשות כן דהא צריך ללבוש תפילין בביתו וגם כשמתפלל בביתו לא ראיתי שנוהגי' כן רק מניחים תפילין קודם ברכת השחר או אח״כ כ"א לפי מנהגו. רק ראיתי מדקדקים למשמש בתש"י וש"ר בשעה שמברך עוטר ישראל בתפארה:
סעיף ד
ואפי׳ אם מתפלל בביתו צריך שיהיו תפילין עליו לכל הפחו' בשעת ק"ש ותפלה:
סעיף ה
יכוין בהנחתם שצונו השם להניח ד׳ פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויצ״מ על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה לעשות בהם כרצונו וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהיא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו ויש נוהגים לקרות ד' פרשיית אלו והמניחים תפילין דר״ת נוהגים לקרותם כשמניחים תפילין דר"ת ויניח של יד תחלה דכתיכ וקשרתם לאות והדר והיו לטוטפות ויברך להניח תפילין ואחר כך יניח של ראש ולא יברך כ״א ברכה אחת לשתיהם: וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין אפי' לא הפסיק בינתים וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין ב׳ ברכות וטוב לומר תמיד אחר ברכה שניה בשכמל״ו ולצאת ידי שני הדעו' יברך על ש״י להניח ויכוין שלא לצאת בברכ' זו רק על תפילין של יד בלבד וכשמניח תפילין של ראש עם הש"ץ ביחד יכוין לצאת ברכת על מצות בברכת הש"ץ ויענה אמן. ואם טעה וברך של יד על מצות תפילין יצא ואם הוא מבני אשכנז שמברכין ב' ברכות ונז׳ קודם ההידוק יברך גם להניח ויוצא גם אש"ר ואם נז׳ אחר ההידוק יברך אש״ר להניח:
סעיף ו
אם פגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אותו מצוה ויניח של יד תחלה ואחר כך של ראש ועי' לקמן (סי׳ כ"ו) ואם אירע לו שלבש של ראש יסלקו וילבש של יד ואח״כ של ראש:
סעיף ז
יברך להניח בקמץ תחת הה"א ולא בפת״ח ובדגש ותפילין הלמ"ד דגושה שהיא משורש פלל ובא הדגש להשלים הכפל ויברך על מצות הוי"ו בפתח.
סעיף ח
כל המצות יברך עליהם עובר לעשייתן לפיכך צריך לברך על התפילין של יד אחר הנחה על הקיבורות לפני קשירתן שקשירתן זו היא עשייתן אבל קודם הנחה לא יברך דהוה קודם דקודם וכן בשל ראש יברך קודם שמהדקן בראשו היינו אחר שמונחים על הראש לא כאותן שמברכים בעודם בידם:
סעיף ט
אסור להפסיק בדבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש ואפי' להשיב שלום לרבו אסור ויש ליזהר לכתחלה אפי׳ מלקרוץ בעיני׳ לא מבעיא בעת שמברך עליהם שגורם ברכה שא״צ אלא אף אם מניחם בלא ברכה כמו בחש״מ או המניח תפילין של ר״ת אחר שסלק תפילין דרש"י או שחלצם ע״מ להחזירם להרמ״א (סעיף י״ב) דא״צ לברך כשמניחם מ״מ אסור להפסיק דהא צריך שיהי׳ הוי' אחת לשניהם כנ"ל (סעיף ד) ואם הפסיק מברך על של ראש על מצות תפילין ולדידן שנוהגים לברך ב׳ ברכות אף אם לא הפסיק צריך לחזור ולברך על של ראש להניח וגם על מצות דברי עצמו: וימשמש בשל יד להזיזו ממקומו ויחזק הקשר ובזה חוזרת ברכת להניח גם אשל יד ודומה כאלו הניח של יד וש״ר תכופים זל"ז: ואם ברך בלא משמוש ימשמש אחר הברכה והשומע ברכת תפילין מחברו כדי לצאת ומפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש אע״פ שחברו כבר הניח תפש"ר צריך לברך שנית וגם עשה עבירה במה שהפסיק ואם הניח תפילין של יד בבית אחד ותפילין של ראש בבית אחר דינו כמו שנתבאר לענין טלית לעיל (סי׳ ח' סעיף טז) ואם כרך הג׳ כריכות של יד ועדיין לא ברך על של יד וסח ביניהם אין צריך לברך רק ברכה אחת וחוזרת גם אש"י להש״ע כדאית ליה ולהרמ״א כדאית ליה:
סעיף י
אם סח לצורך תפילין אינו חוזר ומברך אפי' סח בין הברכה ובין תש"י אבל לכתחלה אסור לו להסיח אפי׳ לצורך תפילין אם לא היכא שא"א לו בענין אחר ואם שמע קדיש או קדושה בין תפלה של יד לתפלה של ראש לא יפסיק לענות עמהם אלא שומע ושותק ויכוין למה שאומרים: ואם עבר וענה נראה דבמקומות שנוהגים כדברי השו״ע שלא לברך על התפילין אלא ברכה אחת יחזור ויברך ואם הוא במקומות שנוהגים כהרמ״א לברך שתי ברכות לא יברך שנית אבל אם שמע ברכה מחברו יכול לענות אמן ואינו הפסק ואם הוא בחש״מ או שמניח תפילין דר"ת וכיוצא שמניח בלא ברכה יפסיק לכתחלה לענות קדיש וקדושה ויזיז של יד ממקומו קודם שיניח ש״ר כדי שיהיה הוי׳ אחת לשניהם:
סעיף יא
אחר שקשר של יד על הזרוע יניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע והאריז״ל כרך הד' כריכות תחלה וקודם שכרך הג׳ כריכות על האצבע הניח של ראש. ואם שמע קדיש וקדושה אחר שכרך ואם יכרוך לא יוכל לענות יניח של ראש קודם אם אפשר שלא ימישו התש״י ממקומם ויש מי שאומר שאסור להוציא תפילין של ראש מהתיק עד שתהיה תפילין של יד מונחת: היינו אע״פ שרוצה להוציא תש״י וש"ר בפעם אחת דבזה אין מעביר על המצוה. מ״מ יש ליזהר כי יש בזה טעם ע"פ הקבלה אבל קודם שעושה הז' כריכות מותר להוציא של ראש ואף אם שניהם לפניו חוץ לתיק לא יתקן לפתוח של ראש עד אחר הנחה של יד משום דמעביר על המצוה גם יש בו טעם ע״פ הסוד ואחר יכול להוציא ולתקן של ראש בעוד שחברו מניח של יד וכן אם אינו רוצה להניחם עתה מותר יש מי שכתב להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד ובמדינות אלו לא נהגו כן אלא שתיהן מעומד והנוהגי' ע״פ הקבלה מניחים של יד מיושב אבל הברכה צריכה להיות בעמידה וכן הג' כריכות שעל האצבע יהי' מעומד:
סעיף יב
אם מניח תפילין כמה פעמים ביום צריך לברך עליהם בכל פעם נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירן למקומם צל״ב ואם מחזיר א' מהם מברך כמו שהניח תפלה אחת כדלקמן סי' כ״ז דברי עצמו: והאידנא לא נהגו לברך כשנשמטו ממקומם דדוקא לדידהו שהיו זהירים מהסח הדעת הוה הפסק לא לדידן שאין אנו זהירים כ״כ ועוד כיון שאין אנו מניחים תפילין אלא בשעת התפלה אין מסיח דעתו והוה כחולצם ע״מ להחזירם הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד צריך לברך וי״א שלא לברך והכי נהוג וכבר נתבאר בסי׳ ח' ואפי' הסירם לגמרי אבל אם חלצם כדי ליכנס לביהכ"ס צל״ב אפי׳ אם הביהכ״ס במקום קרוב ואם חלצם בסתם אם חלץ של יד ושל ראש צריך לברך ואם נטלה עליו תש״י או תש"ר אצל״ב אבל אם היה בדעתו שלא להחזירו מיד אף שנשאר עליו תפלה אחת צריך לברך מי שמניח תפילין של יד וברך ובתחלת ההידוק נפסק הקשר של יד והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו אין צריך לחזור ולברך דכיון שלא הניחם עדיין נמצא דלא חלה הברכה על שום מצוה ועשיית הקשר אינו מפסיק דהא אם מברך ואח״כ עשה הקשר אינו הפסק אע״ג דאין לעשות כן לכתחלה ואפי' אם הותר של יד וה"ה אם נפסק הקשר קודם הנחת תפילין ש"ר מהדקן וא״צ לחזור ולברך: דכיון דברכת להניח חוזרת גם אתפילין ש"ר עדיין לא נגמר מצותה אבל הניח של ראש ואחר כך הותר של יד וכ"ש אם נפסק הקשר מהדק ומברך כמו בנשמטו ממקומם ולדידן שאין אנו מברכי' אפי' בנשמטו ממקומם שלא בכוונה גם בכה״ג אצל"ב אפי' נפסק הקשר ואם אין שם מי שיודע לתקן הקשר והוצרך לקחת תפילין אחרים צריך לחזור ולברך מותר לברך על תפילין שאולים אבל לא על גזולים דהו"ל מצוה הבאה בעבירה, ואף שהי' יאוש ושינוי רשות מ״מ צ״ע אם יברך עליהם. ובשואל שלא מדעת מותר רק שיקפלם כבראשונה:
סעיף יג
נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד לאחר קדושת ובא לציון ויש מי שכתב עפ״י הקבלה שלא לחלוץ עד שאמר בהם שלש קדושות וארבע קדישים דהיינו לאחר קדיש יתום וה״נ המדקדקים צ"ל ארבע קדושות דגם ברכו נחשב לקדושה ושלש קדישים דהיינו לאחר קדיש תתקבל והכי נוהגים והאריז״ל לא חלץ עד שאמר על כן נקוה לך וביום שיש בו מילה לא יחלוץ עד לאחר המילה וביום שיש בו ס״ת נוהגים שלא לחלוץ עד שיחזירו הספר תורה ויכנסוהו בהיכל והחולצים קודם לכן לא יחלצו של ראש בפני ס"ת אלא יסתלקו לצדדים שלא יגלה ראשו בפני ס״ת והיינו במקום שמכניסין הס״ת לאחר ובא לציון גואל. אבל לפי מנהג מדינות אלו שמכניסים הס"ת מיד לאחר הקריאה אין לחלצם רק כמו בשאר ימים, ד״ע. וביום ר״ח חולצים אותם קודם תפלת מוסף אחר ששמעו ד' קדישים ואחר שהכניסו הס״ת בהיכל דכיון שאומרים כתר בקדושה אין נכון להיות עליו כתר של תפילין ואחר ששמע קדושת כתר יכול להניחם שנית ואם שומע שנית קדושת כתר צריך לחלצם או להזיזם ממקומם. וגם האשכנזים שא״א קדושת כתר נוהגים לחלצם וה"ה בחוה״מ ועי׳ לקמן סי' ל"א ונוהגים לחלצם בחוה״מ קודם הלל והש״ץ שאין לו פנאי חולצם אחר הלל ובחוה"מ של סוכות גם הש"ץ חולצם קודם הלל בעת שמוכרים האתרוג ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר, מיהו נוהגים לחלצם קודם מוסף בכ"מ. ובחוה"מ כיון שחלצם לא יניחם עוד אפי׳ בתפלת מנחה:
הלכות תפילין, סי׳ כ"ו.
סימן כו
סעיף א
אם אין לו אלא תפלה אחת מניח אותה שיש לו ויברך עליה שכל אחת מצוה בפני עצמה וה״ה אם יש לו שתיהם ויש לו אונס שאינו יכול להניח אלא אחת כגון שיש לו מכה בזרוע או בראשו או שהולך בשיירה במדבר ואין ממתינים לו עד שיניח שתיהם מניח אותה שיכול. ונראה דאם יכול להניח תחילה האחרת בדרך יניח עתה של יד ואח״כ בדרך יניח של ראש ואם לא יוכל להניח תפילה האחרת כלל יניח של ראש דקדיש טפי:
סעיף ב
אם אינו מניח אלא של ראש לבד מברך עליו על מצות תפילין לבד ולדידן דנוהגים לברך בכל יום ב' ברכות מברך אש"ר לבד ב׳ ברכות ואם מניח של יד לבד מברך להניח לבד.
הלכות תפילין, סי׳ כ״ז.
סימן כז
סעיף א
מקום הנחתם של יד בזרוע שמאל בבשר התופח שבעצם שבין הקובד״ו. (הנקרא עלין בויגין) ובין השחי ויטה התפילה מעט לצד הגוף בענין כשיכוף זרועו למטה תהי' כנגד לבו ונמצא מקיים והי׳ הדברים האלה על לבבך. וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובדו"י ר״ל על בשר התופח אשר שם ולא סמוך לקובד"ו ממש ששם אין הבשר תופח אבל לא בחצי העצם הסמוך לשחי אף שיש גם שם בשר תופח, גדם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה, תוס׳ פ׳ הקומץ כתבו דגדם חייב ובא״ז פסק דפטור ולדינא אם נשאר בקבורת שביד שמאל מקום להניח בו תפילין יניח על שמאל ואם נקטעה כל יד שמאלו יניח בימין ובכל אופן לא יברך על ש"י רק יברך על ש״ר להניח לדעת השו״ע או להניח ועל מצות לדעת הרמ״א ויכוין לפטור גם של יד וכן אף שנקטעו ידיו חייב בתפילין של ראש.
סעיף ב
המנהג הנכון שיהי׳ היו״ד של קשר של תפילין של יד לצד הלב והתפלה עליו לצד חוץ, יש ליזהר שלא תזוז יו״ד של קשר מהתפלה וגם בתוך כיסן יש קפידא בזה:
סעיף ג
המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהיה מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד, ובכל זה מי שהוא אטר ואין לו רק תפילין של אינו אטר יוכל להפך ולהניח הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד:
סעיף ד
לא יהיה דבר חוצץ בין תפילין לבשרו לא שנא של יד ולא שנא של ראש, ודוקא בתפילין אבל ברצועות אין להקפיד והעיקר דיש להחמיר אף ברצועות במקום שמחזיקים הקשר וצריך להזהר מכל חציצה במקום תפילין כגון כינה מתה ועפר. וע"כ יש נוהגים לרחוץ מקום הנחת תפילין:
סעיף ה
אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח של ראש על בשרו לא יניחם כלל יש להתיר לו להניח תפילין של ראש על כובע הדק הסמוך לבשרו. אבל על כובע עב לא דלא ידע לכוין המקום שמוחו של תינוק רופס ויכסם מפני הרואים שלא ידעו שהוא עלול לנזילות ויאמרו שמותר להניח תפילין באופן זה אבל אם יש לו מכה בידו לא יניחם ע״ג הכתונת אף על פי שמכסם בבגד אבל יכול להניחם ע״ג סמרטוט. והמניח של ראש בדרך זה לא יברך על של ראש רק יברך על של יד להניח: ויכוין להוציא של ראש ובמניח של יד ע״ג סמרטוט יברך כדינו ועכ״פ טוב שבשעת ק״ש ותפלה לא יניחם על הכובע כלל:
סעיף ו
ואטר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל של כל אדם ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין י״א שיניח תפילין ביד שתש כח דבעינן יד כהה וי״א שהיד שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה. והכי נהוג. ונראה שזה אם כותב בימינו ושאר מעשיו עושה בשמאלו שבזה נחשב כשולט בשתי ידיו. אבל אם כותב בשמאלו ושאר מלאכתו עושה בימינו יניח בשמאל של כל אדם.
סעיף ז
אעפ״י שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח בו שני תפילין כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקוב"ד הוא מקום הנחת תפילין אבל אם המכה גדולה ומצטער בהנחתה פטו׳ מהנחת תפילין:
סעיף ח
אורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח על אצבעו אמצעית ויכרוך ממנה על אצבע ג׳ כריכות שנים בפרק התחתון ואחד בפרק האמצעי ויקשור ונוהגים העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות ואנן נוהגי׳ שבעה וי״א בשם האר"י ז"ל שהי' כורך על הקבורת שלש כריכות כמין שין וז׳ כריכות בזרוע ואין לכרוך הרצועה על התתורא כדי לחזקה על היד שכבר נתקיים וקשרתם ברצועה שעל המעברתא וכמו תפילין ש״ר שתלוי ברצועה שבתוך המעברתא וכיון שאין זה מן המצוה אין להניח הרצועה על הקציצה שהוא קדש והנוהגים להניח ש״ר קודם שכורכים על הזרוע יכול לכרוך הרצועה על הקציצה שלא תמוש תפילין של יד ממקומה עד שיניח של ראש ואח״כ יסירנה ויכרוך הז' כריכות ומי שבתי ידיו צרות והתפילין נודדים ממקומם יכול לכרוך סביב התתורא כדי לחזקם:
סעיף ט
מקום הנחת תפילין ש״ר הוא שיהי׳ הקצ' התחתון של התפילין והתתורא מהתחלת עקר השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס והוא עד חצי שפוע הראש והמניחה למטה מן השער על המצח ה"ז דרך הקראים וברכתו ברכה לבטלה:
סעיף י
צריך שיהי' הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף שהוא סוף הגלגולת והוא נגד הפנים וצריך שיהיה קצה התחתון של הקשר במקום זה והמניחה למטה ממקום זה ה"ז ברכה לבטלה צריך לכוין הקציצה שתהי' באמצע כדי שתהי׳ בין העינים וגם הקשר יהיה באמצע העורף ולא יטה לא לכאן ולא לכאן וע"כ צריך לזהר שהרצועות הסובבות הראש יהיו מהודקים היטב דאל״כ בקל יתהפך הקשר לא' מן הצדדים גם פן יתהפכו הרצועות לאחד מן הצדדים כמשי״ת בסעיף שאח״ז ופן תרד הקציצה בין העינים. גם שההידוק עצמו הוא מן המצוה. וצריך שיהיה המקום שבקשר שנראה כעין ד' לצד חוץ כי שתי הרצועות היוצאות מתוך הקשר למטה אותה היוצאות מצד שמאל המניח נמשכת לרחבו וכמו גג הדל״ת ואותה היוצאות לצד ימין נמשכת באורך למטה וכמו רגל הדל״ת וע"כ צריך לזהר בין בעשית הקשר שיהי׳ הרגל לצד ימין מהעומד אחוריו כמו שהראהו ה׳ למשה קשר ש״ת שמסתמא הראהו לקרות ככתיבתה ולא שישים הרגל לצד שמאל וכן שלא יתהפך אח״ז ותהי' הד' מהופכת. ובכתבי האריז״ל כתב לעשות הקשר כשני דלתין ראשו של זה בצד רגלו של זה. וה״ה קשר ש״י צריך לזהר שלא יתהפכו:
סעיף יא
צריך שיהי' השחור שברצועו׳ לצד חוץ ולא יתהפכו בין בש״י בין בשל ראש ואם יתהפכו אחר הברכה שנמצא שברך לבטלה. או גם אחר הנחתם אם הפכם בכוונה או שהיו הפוכים ולא תקנם יתענה או יתן לצדקה ואין להקפיד אלא ע״מ שמקיף הראש והקשר ה״א שבזרוע אבל מה שמפשיל אח״כ לפניו ולאחריו בש״ר ויתר הכריכות שבזרוע לית לן בה וטוב שגם ה״ז כריכות שבזרוע לא יתהפכו: ישלשל הרצועות שיהיו תלוים לפניו ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט והעיקר ששל ימין יהי' יותר ארוך משל צד שמאל. דהיינו רצועה של ימין יהי' עד הטבור ושל שמאל עד הלב רוחב הרצועות של יד ושל ראש כאורך שעורה לפחות היינו בלא העוקץ שלה ובקליפתה משערינן ובדיעבד די אם הוא יותר מחטה ופחות משעורה אם פחת משיעור אורך הרצועות ורחבן אם אינו מוצא אחרות מניחם כמות שהם עד שימצא אחרות כשיעור ונראה דאם אין מניח אלא תפש"י לבד או ש״ר לבד. לא יברך על ש"י עד שתהי׳ הרצועה ארוכה כדי שתקיף את הזרוע ויקשר ממנה הקשר ותמתח על אצבע אמצעית ויכרוך עליו ג׳ כריכות. ועל ש״ר לא יברך עד שיהי׳ אורך הרצועה שני טפחים. ואם מניח שניהם יברך על אותה שיש בה כשיעור ויכוין להוציא האחרת וברוחב הרצועה די ביותר מחטה ופחות משעורה ופחות מזה פסול ולא יברך וע״כ צריך לזהר מאוד בכפל ההידוק שרגיל שהרצועה נפסקת שמה עד שלא נשאר כשיעור תפלין ש״ר טוב להיות גלוים ונראים דכתיב וראו כל עמי הארץ. וטוב שגם הקשר יהיה מגולה והאריז"ל כתב לכסות מעט בטליתו למעלה אבל תלמיד בפני רבו אין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו: שהתפלין דרך כבוד: ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים (מרדכי שם) פי׳ שאם נקרעו בגדיו לית לן בה אבל אסור להניחם על הבגד כנ"ל סעיף ה׳ ומ"מ טוב לכסותם: ונראה לי דעכשיו שאין מניחים אלא בזמן ק"ש ותפלה אפילו תלמיד לפני רבו יכול לגלות אף בשל ראש וכן המנהג שלא לזהר (ד״ע):
סימן כח דיני חליצת התפילין
סימן כח
סעיף א
חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה שלא יסיח דעתו מהם אפי׳ רגע אחד שקדושתן גדולה מקדושת הציץ. שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם כ״א שמות של הוי' בשל ראש וכן בש״י וימשמש בשל יד תחלה משום דפגע בי׳ בריש' ואין מעבירין על המצות וכשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בשל יד וכשיאמר והיה לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש:
סעיף ב
תפילין של ראש חולץ תחלה אחר שיסיר הרצועה מן האצבע משום דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד וה״ה הכריכות של אצבע וש״י מיושב משום דכהנחתן כך חליצתן והמניחים ש״י מעומד יחלוץ ג״כ מעומד וחולץ תפש"ר ביד שמאל ויניח בתיק של ראש ועליו של יד כדי כשיבא להניחם יפגע בשל יד תחילה והיינו שיניחם בכיס רחב זה אצל זה זה בצד ימין וזה בצד שמאל או יעשה כיס צר ויניחם זה ע"ג זה: ויש נוהגים לעשות שני כיסין ולסמן איזה כיס שייך לש״י ואיזה לש"ר דכיון דש"ר קדושתו חמורה אסור לשנות הכיס אח״כ לש״י אא"כ התנה מתחלה נהגו לכרכם ככנפים ע״ש כנפי יונה: לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין וכן כשפותח התפילין לא יאחוז ברצועות ויגלול הבתים פן יתהפכו הבתים ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתם ובשעת חליצתם:
סימן כט
סימן כט
סעיף א
אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות:
סימן ל
סימן ל
סעיף א
זמן הנחתן בבקר משיראה את חברו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו:
סעיף ב
אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם ויישן בהם אם הניחם קודם שתשקע החמה דהיינו צאת הככבים וחשכה עליו אפי' הם עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן וא״כ ברבים צריך לחלצם דזה הוה כהוראה ועל כן אין להתפלל בהם תפילת ערבית בת״צ ברבים: אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשומרן ונמצאו עליו כדי לשומרן מותר ומורין כן אבל לכתחילה אין מורין להניחם בשביל השמירה אם לא כשמצאם בשדה כמו שית׳ (בס' ש״א) וצריך שיאמר שעושה כדי לשמרן:
סעיף ג
היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם: וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך דליכא למיחש שמא יישן בהם כיון שהשכים ויצא לדרך ודוקא אם הולך ברגליו או רוכב לא אם יושב בעגלה ואם קדם וברך בלילה אצ״לב שנית בבקר:
סעיף ד
היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום יניח ידו עליהם עד שיגיע לבית ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרים שם חולצן ומניחם שם:
סעיף ה
ויש מי שאומר שאם התפלל תפלת ערבית מבעוד יום עד שלא הניח תפילין אין לו להניחם אח״כ אבל אם הוא לא התפלל אע"פ שהצבור התפללו יניחם:
סי' לא
סימן לא
סעיף א
בשבת ויו״ט אסור להניח תפילין מפני שהם עצמם אות. שאסורים בעשיית מלאכה ואם מניחים בהם אות אחר דהיינו תפילין דכתיב והיה לאות הוה זלזול לאות שלהם: וי"א שאין איסור בהנחתם רק אם מניחם לשם מצוה שאז עובר על ב״ת ואפי׳ יום טוב אחרון לאו זמן תפילין ופורים חייב בתפילין: ואם מתפלל מנחה בע״ש ויו״ט קרוב לבה"ש יש להסיר התפילין:
סעיף ב
בחש"מ ג"כ אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חוה״מ גם כן אות: וי"א שחה״מ חייב בתפילין [ב״י בשם הרא״ש): כי האות של שבת ויו״ט הוא משום דאסורים במלאכה אבל חש"מ מותר במלאכה מדאו': וכן נוהגים בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם: אלא שאין מברכין עליהם בקול רם בבהכנ"ס כמו בשאר ימות השנה: פי׳ משום דיש מניחים ויש שאין מניחים או אין מברכים יש לברך בחשאי שלא יבא לידי מחלוקת: וכן לא ילך בהם בר"ה לבהכנ"ס: והעיקר להניחם בלא ברכה: ואין להניח תפילין של ר"ת בח"ה: ואין נכון שבהכנ״ס אחת יניחו מקצתם תפילין ומקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו: ומי שאינו מניח תפילין בחו"ה שמתפלל בבהכנ״ס שמניחים תפילין יניח עמהם בלא ברכה: וצבור שנהגו להניח תפילין אין להם לשנות מנהגם:
תיקונים סוף סימן לא
*דף* *עמוד* *מקום* *שורה* *שגיאות* *תיקון*
ג ע"א באר"י ך והקשו צ"ל והקשה
ע"ב כ"ב י"א צ"ל ז"א
ע"ג מ"ח היום צ"ל היין
היין צ"ל היום
ד ע"ב למד ורשב"ל צ"ל ריב"ל
ע"ג י כההיא צ"ל כהא"א
ה ע"ב במ"ל ס"ק כ"ה בכה"ג צ"ל בבה"ג
ו ע"א באר"י ו מן ד"ה אמנם לפי צ"ל לפרש
ז ע"א מ"ט דס"ל צ"ל דז"ל
ח ע"ב אר"י סק"ג אינם במקומם ושייך לסעיף י"ב על דף י"א
לוח התיקון
*דף* *עמוד* *מקום* *שורה* *טעות* *תיקון*
ט א מ"ל ו והב"מ והב"ח
י ב מ"ל ל"ג גם דהע"ת דגם הע"ת
י ב מ"ל מ"ג ס"ק נ"ג ס"ק נ"ד
י ג מ"ל כ"ב ענה. וגם ענה יצא. וגם
י ד מ"ל מב שאין מובן שאין מוכן
יא ב מ"ל טז יז כאזיל כשטה זו אין לשיעור אזיל כשטה זו אין שיעור
יא ב מ"ל מ"ם כתבו צ"ל כתבו כל