אור ברסלב
ארצות החיים חלק ב › הלכות תפילין, סי׳ כ"ה.

ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק ב · הלכות תפילין, סי׳ כ"ה.

מודעה

סימן כה

סעיף א

אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין כי ציצית הם תדירים יותר מתפילין שנוהגים בין בחול בין בשבת ויו"ט אבל תפילין אין נוהגים אלא בחול ועוד דתפילין אין מניחים בלילה (כמו שיתבאר בסי׳ ל') אבל מצות ציצית נוהג מספק גם בלילה כשלובש כסות יום (כנ״ל ס׳ י"ח) ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וגם מצד המצוה ציצית שקולה כנגד כל המצות וראוי להקדימה למצות תפילין ואע״ג דהתפילין בעצמם יש בהם קדושה והציצית אין בהם קדושה אין זה ענין לקיום המצוה דמ״מ קיום מצות ציצית שקול יותר ומקודש יותר והוה מצות ציצית תדיר ומקודש נגד מצות תפילין וגם למ״ש המקובלים יש להקדים ג״כ ציצית לתפילין שמעלין בקדש פי׳ שהאדם מתכסה תחלה בכיסוי של מצוה ואח״כ מתקשר בקשר היחוד והקדושה ואפי' אם לובש טלית של משי שי״א לעיל (סי׳ ט׳ סעי׳ א׳) שאינו חייב בציצית אלא מדרבנן, או הלובש טלית שאולה שג״כ אינו חייב אלא מדרבנן (כנ"ל סי׳ י"ד) מ״מ יש להקדימו לתפילין, והמניחים כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחת צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה כדי שלא יפגע בהם תחילה ויצטרך להניחם קוד׳ הטלית כדי שלא יעבור על המצוה מיהו אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית א״צ להמתין על הציצית אלא מניח תפילין וכשמביאים לו טלית מעטפו (דברי עצמו) דחביבה מצוה בשעתה ושיהוי מצוה לא משהינן אף שיעשה אח״כ המצוה ביותר שלימות:

סעיף ב

מי שהוא זהיר בט״ק ילבשנו ויניח תפילין בביתו וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בט"ג. ואף שבא הטלית לידו א"צ להתעטף בו כיון שאין דעתו להתעטף בו עתה עדיין וכן מי שיש לו טלית מיוחד לשבת והגיע במקרה לידו בימות החול א״צ להתעטף בו ומי שמשכים ללכת לביהכ״נ קודם אור היום כדי שיהי׳ מעשרה ראשונים בביהכ"נ (כמ"ש לקמן סי' צ') אזי בהגיע זמן הנחת תפילין יצא לחצר בי״הכנ. ואם א"א להניח תפילין בחצר בי"הכנ מ״מ לא יבטל מפני זה מנהגו להשכים לביהכ"נ שכיון שעדין לא הגיע זמן הנחת תפילין אין קפידא ליכנס לבי״הכנ בלא תפילין והעולם נהגו להתעטף אף בט"ג קודם ולברך עליו ואח״כ מניח תפילין והולך לב"יהכנ: ומי שדר בין העכו״ם ילבש טלית ותפילין בחצר בי״הכנ וכן יעשה מי שבינו לבין ביהכ״נ מבואות המטונפות, ואם א״א להניחם בחצר ביהכ"נ מניח ידו עליהם או יכסם בכובע:

סעיף ג

הרא"ש היה מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה ואז הי׳ מניח תפילין ומברך עוטר ישראל בתפארה: לפי שהתפילין נקראים פאר שנאמר פארך חבוש עליך ולמה שיבואר [בסי׳ מ״ו סע"ד] דנוהגים לסדר ברכת השחר בבי״הכנ א״א לעשות כן דהא צריך ללבוש תפילין בביתו וגם כשמתפלל בביתו לא ראיתי שנוהגי' כן רק מניחים תפילין קודם ברכת השחר או אח״כ כ"א לפי מנהגו. רק ראיתי מדקדקים למשמש בתש"י וש"ר בשעה שמברך עוטר ישראל בתפארה:

סעיף ד

ואפי׳ אם מתפלל בביתו צריך שיהיו תפילין עליו לכל הפחו' בשעת ק"ש ותפלה:

סעיף ה

יכוין בהנחתם שצונו השם להניח ד׳ פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויצ״מ על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה לעשות בהם כרצונו וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהיא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו ויש נוהגים לקרות ד' פרשיית אלו והמניחים תפילין דר״ת נוהגים לקרותם כשמניחים תפילין דר"ת ויניח של יד תחלה דכתיכ וקשרתם לאות והדר והיו לטוטפות ויברך להניח תפילין ואחר כך יניח של ראש ולא יברך כ״א ברכה אחת לשתיהם: וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין אפי' לא הפסיק בינתים וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין ב׳ ברכות וטוב לומר תמיד אחר ברכה שניה בשכמל״ו ולצאת ידי שני הדעו' יברך על ש״י להניח ויכוין שלא לצאת בברכ' זו רק על תפילין של יד בלבד וכשמניח תפילין של ראש עם הש"ץ ביחד יכוין לצאת ברכת על מצות בברכת הש"ץ ויענה אמן. ואם טעה וברך של יד על מצות תפילין יצא ואם הוא מבני אשכנז שמברכין ב' ברכות ונז׳ קודם ההידוק יברך גם להניח ויוצא גם אש"ר ואם נז׳ אחר ההידוק יברך אש״ר להניח:

סעיף ו

אם פגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אותו מצוה ויניח של יד תחלה ואחר כך של ראש ועי' לקמן (סי׳ כ"ו) ואם אירע לו שלבש של ראש יסלקו וילבש של יד ואח״כ של ראש:

סעיף ז

יברך להניח בקמץ תחת הה"א ולא בפת״ח ובדגש ותפילין הלמ"ד דגושה שהיא משורש פלל ובא הדגש להשלים הכפל ויברך על מצות הוי"ו בפתח.

סעיף ח

כל המצות יברך עליהם עובר לעשייתן לפיכך צריך לברך על התפילין של יד אחר הנחה על הקיבורות לפני קשירתן שקשירתן זו היא עשייתן אבל קודם הנחה לא יברך דהוה קודם דקודם וכן בשל ראש יברך קודם שמהדקן בראשו היינו אחר שמונחים על הראש לא כאותן שמברכים בעודם בידם:

סעיף ט

אסור להפסיק בדבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש ואפי' להשיב שלום לרבו אסור ויש ליזהר לכתחלה אפי׳ מלקרוץ בעיני׳ לא מבעיא בעת שמברך עליהם שגורם ברכה שא״צ אלא אף אם מניחם בלא ברכה כמו בחש״מ או המניח תפילין של ר״ת אחר שסלק תפילין דרש"י או שחלצם ע״מ להחזירם להרמ״א (סעיף י״ב) דא״צ לברך כשמניחם מ״מ אסור להפסיק דהא צריך שיהי׳ הוי' אחת לשניהם כנ"ל (סעיף ד) ואם הפסיק מברך על של ראש על מצות תפילין ולדידן שנוהגים לברך ב׳ ברכות אף אם לא הפסיק צריך לחזור ולברך על של ראש להניח וגם על מצות דברי עצמו: וימשמש בשל יד להזיזו ממקומו ויחזק הקשר ובזה חוזרת ברכת להניח גם אשל יד ודומה כאלו הניח של יד וש״ר תכופים זל"ז: ואם ברך בלא משמוש ימשמש אחר הברכה והשומע ברכת תפילין מחברו כדי לצאת ומפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש אע״פ שחברו כבר הניח תפש"ר צריך לברך שנית וגם עשה עבירה במה שהפסיק ואם הניח תפילין של יד בבית אחד ותפילין של ראש בבית אחר דינו כמו שנתבאר לענין טלית לעיל (סי׳ ח' סעיף טז) ואם כרך הג׳ כריכות של יד ועדיין לא ברך על של יד וסח ביניהם אין צריך לברך רק ברכה אחת וחוזרת גם אש"י להש״ע כדאית ליה ולהרמ״א כדאית ליה:

סעיף י

אם סח לצורך תפילין אינו חוזר ומברך אפי' סח בין הברכה ובין תש"י אבל לכתחלה אסור לו להסיח אפי׳ לצורך תפילין אם לא היכא שא"א לו בענין אחר ואם שמע קדיש או קדושה בין תפלה של יד לתפלה של ראש לא יפסיק לענות עמהם אלא שומע ושותק ויכוין למה שאומרים: ואם עבר וענה נראה דבמקומות שנוהגים כדברי השו״ע שלא לברך על התפילין אלא ברכה אחת יחזור ויברך ואם הוא במקומות שנוהגים כהרמ״א לברך שתי ברכות לא יברך שנית אבל אם שמע ברכה מחברו יכול לענות אמן ואינו הפסק ואם הוא בחש״מ או שמניח תפילין דר"ת וכיוצא שמניח בלא ברכה יפסיק לכתחלה לענות קדיש וקדושה ויזיז של יד ממקומו קודם שיניח ש״ר כדי שיהיה הוי׳ אחת לשניהם:

סעיף יא

אחר שקשר של יד על הזרוע יניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע והאריז״ל כרך הד' כריכות תחלה וקודם שכרך הג׳ כריכות על האצבע הניח של ראש. ואם שמע קדיש וקדושה אחר שכרך ואם יכרוך לא יוכל לענות יניח של ראש קודם אם אפשר שלא ימישו התש״י ממקומם ויש מי שאומר שאסור להוציא תפילין של ראש מהתיק עד שתהיה תפילין של יד מונחת: היינו אע״פ שרוצה להוציא תש״י וש"ר בפעם אחת דבזה אין מעביר על המצוה. מ״מ יש ליזהר כי יש בזה טעם ע"פ הקבלה אבל קודם שעושה הז' כריכות מותר להוציא של ראש ואף אם שניהם לפניו חוץ לתיק לא יתקן לפתוח של ראש עד אחר הנחה של יד משום דמעביר על המצוה גם יש בו טעם ע״פ הסוד ואחר יכול להוציא ולתקן של ראש בעוד שחברו מניח של יד וכן אם אינו רוצה להניחם עתה מותר יש מי שכתב להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד ובמדינות אלו לא נהגו כן אלא שתיהן מעומד והנוהגי' ע״פ הקבלה מניחים של יד מיושב אבל הברכה צריכה להיות בעמידה וכן הג' כריכות שעל האצבע יהי' מעומד:

סעיף יב

אם מניח תפילין כמה פעמים ביום צריך לברך עליהם בכל פעם נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירן למקומם צל״ב ואם מחזיר א' מהם מברך כמו שהניח תפלה אחת כדלקמן סי' כ״ז דברי עצמו: והאידנא לא נהגו לברך כשנשמטו ממקומם דדוקא לדידהו שהיו זהירים מהסח הדעת הוה הפסק לא לדידן שאין אנו זהירים כ״כ ועוד כיון שאין אנו מניחים תפילין אלא בשעת התפלה אין מסיח דעתו והוה כחולצם ע״מ להחזירם הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד צריך לברך וי״א שלא לברך והכי נהוג וכבר נתבאר בסי׳ ח' ואפי' הסירם לגמרי אבל אם חלצם כדי ליכנס לביהכ"ס צל״ב אפי׳ אם הביהכ״ס במקום קרוב ואם חלצם בסתם אם חלץ של יד ושל ראש צריך לברך ואם נטלה עליו תש״י או תש"ר אצל״ב אבל אם היה בדעתו שלא להחזירו מיד אף שנשאר עליו תפלה אחת צריך לברך מי שמניח תפילין של יד וברך ובתחלת ההידוק נפסק הקשר של יד והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו אין צריך לחזור ולברך דכיון שלא הניחם עדיין נמצא דלא חלה הברכה על שום מצוה ועשיית הקשר אינו מפסיק דהא אם מברך ואח״כ עשה הקשר אינו הפסק אע״ג דאין לעשות כן לכתחלה ואפי' אם הותר של יד וה"ה אם נפסק הקשר קודם הנחת תפילין ש"ר מהדקן וא״צ לחזור ולברך: דכיון דברכת להניח חוזרת גם אתפילין ש"ר עדיין לא נגמר מצותה אבל הניח של ראש ואחר כך הותר של יד וכ"ש אם נפסק הקשר מהדק ומברך כמו בנשמטו ממקומם ולדידן שאין אנו מברכי' אפי' בנשמטו ממקומם שלא בכוונה גם בכה״ג אצל"ב אפי' נפסק הקשר ואם אין שם מי שיודע לתקן הקשר והוצרך לקחת תפילין אחרים צריך לחזור ולברך מותר לברך על תפילין שאולים אבל לא על גזולים דהו"ל מצוה הבאה בעבירה, ואף שהי' יאוש ושינוי רשות מ״מ צ״ע אם יברך עליהם. ובשואל שלא מדעת מותר רק שיקפלם כבראשונה:

סעיף יג

נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד לאחר קדושת ובא לציון ויש מי שכתב עפ״י הקבלה שלא לחלוץ עד שאמר בהם שלש קדושות וארבע קדישים דהיינו לאחר קדיש יתום וה״נ המדקדקים צ"ל ארבע קדושות דגם ברכו נחשב לקדושה ושלש קדישים דהיינו לאחר קדיש תתקבל והכי נוהגים והאריז״ל לא חלץ עד שאמר על כן נקוה לך וביום שיש בו מילה לא יחלוץ עד לאחר המילה וביום שיש בו ס״ת נוהגים שלא לחלוץ עד שיחזירו הספר תורה ויכנסוהו בהיכל והחולצים קודם לכן לא יחלצו של ראש בפני ס"ת אלא יסתלקו לצדדים שלא יגלה ראשו בפני ס״ת והיינו במקום שמכניסין הס״ת לאחר ובא לציון גואל. אבל לפי מנהג מדינות אלו שמכניסים הס"ת מיד לאחר הקריאה אין לחלצם רק כמו בשאר ימים, ד״ע. וביום ר״ח חולצים אותם קודם תפלת מוסף אחר ששמעו ד' קדישים ואחר שהכניסו הס״ת בהיכל דכיון שאומרים כתר בקדושה אין נכון להיות עליו כתר של תפילין ואחר ששמע קדושת כתר יכול להניחם שנית ואם שומע שנית קדושת כתר צריך לחלצם או להזיזם ממקומם. וגם האשכנזים שא״א קדושת כתר נוהגים לחלצם וה"ה בחוה״מ ועי׳ לקמן סי' ל"א ונוהגים לחלצם בחוה״מ קודם הלל והש״ץ שאין לו פנאי חולצם אחר הלל ובחוה"מ של סוכות גם הש"ץ חולצם קודם הלל בעת שמוכרים האתרוג ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר, מיהו נוהגים לחלצם קודם מוסף בכ"מ. ובחוה"מ כיון שחלצם לא יניחם עוד אפי׳ בתפלת מנחה:

תוכן העניינים

ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה