אור ברסלב
ארצות החיים חלק א › מכתב

ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א · מכתב

סי׳ כ"ד.

כי שלחתי ראשית בכורי ארצי קונטרסים ראשונים אשר זרחו על אופק הדפוס, שי לעיר מולדתי הגיעני מכתב הנוכחי. מידיד נפשי מנוער הרב המאה״ג חריף ובקי המפורסם, שמן תורק שמו מוה' אפרים הלוי הורוויץ נ״י, הרב דשם, וכי מעודי נפשי קשורה בעבותות אהבתו אהבת איתן, הרימותיו מצבה נס להתנוסס, פה, והיה לעד האהבה ביני ובינו נצח:

ב"ה יום ו׳ עש״ק תצוה י"ב אדר א' תקצ״ז לפ״ק וואלאטשיסק

שלום לידידי מאז ומה גם עתה ה״ה הרב המאו״הג הגדול המופלג בתורה, וכליל הוא בהדרה, המפורסם לשבח לתהלה ותפארת, כש״ת מו"ה מאיר ליבוש מלבים נ״י.

אנכי.בדרך נחני ה׳, ובשובי אל נוי אשר פה ק״ק וואלאטשיסק והנה לקראתי מגילה עפה מכופלי׳ כמה קונטרסים המאיר לארץ, ארץ יהודה, יהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן רוח מכסה טפח ומגלה מצפוני דברי חז״ל בדברים יקרים דברי תורתו שמחים ומשמחים את הבריות, מה מאוד מתקו לי רגבי נחל נובע מקור חכמתו עוד היותי על אדמתי בק״ק טשארטקוב, אמנם עתה ראיתי כי כפלים לתושי׳ לרוב הודע בארצות החיים, יפוצו מעיינותיו חוצה ברחובות פלגי מים, מה יפו פעמיו בלב הארץ ומה נעמו אמרותיו באגודתו על ארץ יסדה.

ידיד נפשי אודיעה נא דברי אותו ראיתי בארץ יהודא (סי' א׳ סק״ג) מדבר מענין המשמורות וקימת חצות דברים נכוחים למבין ויש לי בהם הרהורי דברים ותני׳ דמסייע לי׳. אכן מ״ש שם בהג״ה לתרץ דברי ר״א ור״י בענין מהלך החמה ופלוגתתן בצד צפון אם מסובבת או לא, בזה לא ישרו דבריו בעיני, ואמרתי לפרש את שיחי ואת והב בסופה. תמה אני היאך יעלה על לב אדם לומר שדעת חז"ל שאין ישוב בעולם כ״א בחצי כדור וחציו השני כולו ים כאשר חשבו כל חכמי קדם אשר לא מבני ישראל המה, ח"ו לומר כן, אם חכמי העמים טעו, האם גם בית ישראל. הס2 כי לא להזכיר, הלא דברי חז"ל ברו"הק נאמרו דבריהם דברי אלהים חיים הם ולא יפול דבר ארצה. והנה זה לי שלשה שנים אשר בעזה״י חברתי ספר אחד קראתיו הר אפרים, שמה יצאתי ללחום מלחמת ה׳ ומלחמת תורתו, שמה שפכתי סוללה, להכין דרך סלולה בניתי דיק בדבריהם ז״ל ביררתי במראה ולא בחדות שכל דברי חז״ל קולעים אל השערה ושבתי המלחמה שערה, שמה הבאתי כל דברי חז"ל מכל מקומות פזוריהם. המדברים מתכונת השמים והארץ בש״ס ומדרשים ופדר״א, גליתי מצפוני דבריהם, ביררתי אשר חכמה זו היתה במחנה העבריים מתגברת, ועתה הנה שבה ליושנה העטרת. שמה חברתי כל חכמת התכונה אחת מהנה לא נעדרת. וממקור חכמה חז״ל הוצאתי בהדרת, ועל אדני השכל הטבעו והי' למאורות שכל דברי חז״ל באמת נאמרות.

עתה אמרתי להעתיק לפניו אפס קצהו ממה שפירשתי שם דברי ר״א ור"י הנ״ל.

גרסינן בפ' לא יחפור תני׳ ר׳ אליעזר אומר עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת וכשהחמה מגעת לקרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע. ר״י אומר עולם לקובה (פירש"י אוהל) הוא דומה ורוח צפונית מסובבת וכשהחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי הכיפה שנא׳ הולך אל דרום וכו'. והנה מלבד שר״א ור"י לכאורה חולקים במציאות וחובה עלינו לפרש דבריהם באופן שיהי׳ אלו ואלו דברי אלהים חיים. עוד יש להפליא על דברי ר"י שסותרים כמה מאמרי חז״ל המפורסמים באין חולק עליהם שמורגל בדבריהם שרוח צפונית אינה מסובבת. ובילקוט ריש ירמי׳ איתא רוח פנת צפון בנה ולא גמרו שאמר כל שיאמר שהו' אלוה יבא ויגמור הפנה הזאת שהנחתי הה״ד נוטה צפון על תהו. ומדאמרו שהניח צד צפון פתוח כדי להוכיח ללא אלוה על פניו מומו, משמע שזה מורגש בחוש במופת חותך אשר אין להכחישו (ולדעתי פתיחת צד צפון נראה מהתמוטטת ציר הצפוני לצפון ופעמים לדרום למזרח ומערב כאשר מבואר בספרי) וא״כ איך יחלוק ע״ז ר״י. ועוד הא מקרא ילפינן לה. ועוד מה שאמרו בפ' הקומץ מפני מה נברא העו״הז בה״א מפני שדומה לאכסדרה וכו'. ופירש"י שדומה לאכסדרה שפתוח מתחתיו, משמע שפתוח מתחתיו כמו הה"א. וזה שלא כדברי ר"א ולא כדברי ר״י. גם מ"ש ר״א כשהחמה מגעת לקרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע, אין לפרש שדעתו הוא שהחמה עוברת את עובי הרקיע ועולה בלילה למעלה מהרקיע. כי מלבד שהוא נגד החוש כפי מה שנתברר שאין החמה עוברת לעבר הרקיע מעולם רק תמיד היא זורחת אל עבר פני הארץ כאשר היא נגדו. עוד זאת קשה וכי תמיד היא שקיעת החמה בקרן מערבית צפונית הלא בתקופת ניסן ותשרי החמה שוקעת באמצע המערב ובתקופת טבת שוקעת בקרן מערבית דרומית והוא דבר הנראה לעינים ומבואר כן בעירובין דף נ״ו. וא״כ היאך קאמר הכא וכשהחמה מגעת לקרן מערבית צפונית כו׳ דמשמע ששקיעת החמה הוא תמיד בקרן מערבית צפונית הלא אין זאת אלא בתקופת תמוז.

ולבור את כל זה נקדים הקדמה א׳ מחכמת התכונה שמדור החמה בעובי הרקיע איננו בגובה א' תמיד, רק נגד מזלות הצפונים יגביה החמה מדורו בגובה הרקיע ומדי יום ביום תרום מעל הארץ עד הגיעה לראש סרטן ואז היא בתכלית הגובה וזה הוא ביום תקופת תמוז. משם תהפך פני' מול הדרום ותחל לירד מטה מטה עד הגיעה בתקופ׳ תשרי מול מאזנים ואז היא בגובה הממוצע, ומשם תרד מיום ליום לשיפולי הרקיע עד הגיעה לראש גדי ביום תקופת טבת ואז היא בתכלית שיפולה. משם תהפך פני׳ מול צפון ותעלה ותבא ביום תקופת ניסן לראש טלה ואז היא בגובה הממוצע כיום היותה מול מאזנים. והיינו דגרסינן במס' פסחים דף צ"ד בימות החמה חמה מהלכת בגובה הרקיע לפיכך כל העולם כולו רותח ומעיינות צונני׳. בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי הרקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעיינות רותחין (ובהקדמת ספרי הנ״ל ביארנו בטוב טעם שבהיות החמה בגובה הרקיע פועלת חום בעולם ולא במעיינות אשר במעבה האדמה, ובהיותה בשיפולי הרקיע פועלת חום במעבה האדמה אשר ע״י המעיינות מתחממי׳ ואויר העולם נשאר צונן) ובזה נתבאר לנו דברי המדרש בבראשית רבה פ״ו וז״ל ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, כיצד חמה ולבנה שוקעין ברקיע רבנן אמרי מאחורי הכיפה ולמטה. ור״י ב"ר אלעאי אמר מאחורי הכיפה ולמעלה, א"ר יוחנן נראין דברי ריב״א דהוא אמר מאחורי כיפה ולמעלה בימות החמה וכו׳ (עיין ביפ״ת שהאריך למאוד ופירושו דחוק ורחוק מאד מן הסברא הנכונה) והאמת עד לעצמו דה"פ כתיב במאורות ויתן אותם אלהים ברקיע השמים שמעינן מינה שהמאורות נתונים המה בתוך עובי הרקיע (כאשר ביארנו בארוכה בנתיב ב׳ מספרי הנ"ל) לכן שואל כיצד היא שקיעתם וקביעתם בתוך עובי הרקיע אם לצד קערוריתו או לצד גבנוניתו של הרקיע, וקאמרי רבנן מאחורי הכיפה ולמטה, ר"ל לצד קערורית הרקיע שהוא למטה סמוך לארץ, וריב״א אומר מאחורי הכיפה ולמעלה, ר״ל לצד גבנונית הרקיע. וע"ז קאמר ר״י שנראים דברי ריב״א בימות החמה שאז החמה מהלכת בגובה הרקיע ודברי רבנן בימות הגשמים שאז חמה מהלכת בשיפולי הרקיע, ופירוש זה ברור בס״ד.

ולפי שמהלך חמה ולבנה וכל הכוכבים בגובה הרקיע הוא בהיותם בצד צפון, ומהלכם בשיפולי הרקיע הוא בהיותם בצר דרום לכן נקרא (בפי רוב החכמים) כל צד צפון מכדור השמים והארץ בשם מעלה, וכל צד דרום בשם מטה (אכן קצתם יאמרו בהפך כי צד דרום נקרא בשם מעלה מטעם שבארנו בחלק ראשון מחבורי הנ״ל, ויש אשר אמרו שנגד אזור המזלות נקרא בשם מעלה וצפון ודרום בשם צדדים יכונו כאשר ביארנום שם בטוב טעם ודעת כל הסברות) והיינו כפירש״י על פסוק ונפן ונעל דרך הבשן (דברים ג׳) וז״ל כל צד צפון הוא עליי׳. והראב״ע פ׳ וישב על פסוק וירד יהודה כתב וז"ל כי הבא מפאת צפון לדרומו הוא יורד. ואנשי המחקר יבינו כי זה אמת עכ"ל, וכוונתו למ״ש. ועפ"ז נתבאר לנו הא דת"ר (פסחים שם) חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אוה״ע אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי ונראין דבריהם מדברינו שביום מעיינות צוננין ובלילה רותחין ע"כ. והפי׳ הברור הוא כן. כל אדם יראה לעינים שרוב מהלך החמה ביום היא בצר דרום אשר צד זה נקרא בשם מטה של הרקיע, ומהלכה בלילה בצד צפון אשר צד זה נקרא בשם מעלה מן הרקיע, וזהו שרמזו לנו חז"ל בדברי חדותם ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ר"ל בצד דרום, ובלילה למעלה מן הרקיע, ר״ל בצד צפון שהוא עליי׳ כנ"ל. (וחמי) [ארצות החיים זולצבאך: וחכמי] אוה״ע הם המה חכמי קדם שחשבו שאין ישוב בעולם כ״א בחצי הכדור (והחליטו הדבר כן עד שמצאו בדורות האחרונים את מדינות אמעריק״א ופער״ו והר אופיר באי זאמאטרא אשר בין איי הודו ונתגלה להם טעותם) לכן אמרו על זמן התכסות אור החמה מאתנו מסבת צל הארץ שהיא אז למטה מן הארץ. כי הצד המיושב ראוי להקרא בשם מעלה והבלתי מיושב בשם מטה. אבל לחז״ל שהי׳ גלוי וידוע להם מדינות הנ״ל (שהרי שלח שלמה הע״ה לאי זאמאטרא לקחת זהב אופר והאי הזה מתפשט להלאה מקו המשוה וגם ממדינות אמעריק״ע ופער"ו ידעו כאשר הוכחתי בהקדמתי לספרי הנ״ל) ידעו שכל כדור הארץ הוא מיושב ואין בו מקום שנופל עליו שם מטה כי כל אדם באשר הוא שם מקום שבתו בכדור הארץ יאמר כי הוא ממעל לה ע"כ לא אמרו כמותם. ומ״ש רבי ונראין דבריהם מדברינו, אין כוונתו שהטיבו כל אשר דברו, רק ר"ל לפי הנראה לעיני המון העם אשר לא נגה אור השכל האמיתי עליהם נראה כדבריהם לאשר המעיינות רותחין בלילה ידמו שהוא מסיבת מהלך החמה נגד הים שממנו המעיינות נובעים וזה להם לאות שמקום כדור הארץ אשר נגד מהלך החמה בלילה הוא כולו ים. אבל עכ״ז ח״י יודעים באמת אשר גם מעבר לים יש מדינות גדולות ומיושבות מבני אדם ובהמה רבה, לכן אין טעם לקרא צד ההוא בשם מטה. ואדרבה מצעדי הכוכבים בצד זה כגובה הרקיע. ראוי להקרא בשם מעלה כנ"ל, וכן הוא הנכון בס״ד:

ובזה יתבאר לנו דברי ר״א ור״י הנ״ל, שכוונת ר״א באומרו עולם לאכסדרה הוא דומה, שמקום המכונה בכדור העולם בשם מעלה הוא לצר חגורת המזלות (כנ״ל בהסגר) וצפון ודרום בשם צדדים יקראו, ושם בצפון הוא המקום הבלתי מסובב. נמצא העולם דומה לאכסדרה הפתוחה מן הצד, וחגורת המזלות חציו למעלה מכדור הארץ וחציו למטה. לכן קאמר כשהחמה מגעת לקרן מערבית צפונית (אין כוונתו על שקיעתה היומית רק כוונתו על מהלכה הרצונית ממערב למזרח) היא נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע, ר״ל כאשר מגעת אל ראש טלה שהוא שוקע ביום תקופת ניסן עם שקיעתה של חמה במערב והוא ראש מזלות הצפוניים (לכן קורא נקודה זו בשם מערבית צפונית) אז החמה עולה למקום המעלה והרום שברקיע, ר״ל לגובה הרקיע. ור״י סובר שצד דרום העולם בשם מעלה יכונה (כאשר הזכרנו למעלה) וקוטב הצפוני מקום האיננו מסובב יקרא בשם מטה (וההוא דפ' הקומץ הנ״ל אתיין כדבריו) וחגורת המזלות הוא באמצע העולם מן הצד, כאשר ידבק האיזור על מתני האיש, ע״כ הוא אומר עולם לקובה הוא דומה, וצד צפון מסובבת כי מקום הבלתי מסובב הוא למטה, והצדדים מסובבים. וכשהחמה מגעת לקרן מערבית צפונית ר״ל לראש מזל טלה כנ״ל ונכנסת למזלות הצפונים שהמה נוטים לצד מטה של העולם (ע״פ סברתו הנ״ל) ואז מקפת וחוזרת אחורי הכיפה, והדברי׳ ברורים למבין ודו״ק.

אמנם מה שהסכים בלב הארץ וארץ יהודה להלכה ולמעשה שזמן קימת חצות היא באמצע הלילה ממש הן בקיץ והן בחורף, הוא ברור ויציב. ובס' יד אפרים הסכים ג״כ כן והביא בשם הרב הקדוש האלוף מו"ה שלום מזרחי שרעבי זצ״ל שזמן חצות הלילה היא אחר י״ב שעות מחצות היום, וששה שעות אחר שנטו צללי ערב בשם לילה יקרא. (אכן לא נאמר דבר זה לכל דיני התורה, כאשר יתבאר לקמן בדברינו בעה"י) אע״פ שבקיץ מכי נטו צללי ערב עד שקיעת החמה יש יותר מו' שעות הזמן העודף היא מתחלת הלילה הבאה. וכן בחורף להיפך באופן שאחר ו׳ שעות זמניות משעות הלילה אז היא חצות לילה, וכן הוא בזוהר ויקהל וכו', ע״כ. והנה אני בעניי הכינותי בנתיב ל״א מספרי הנ״ל טעם נכון לזה בס"ד, והוא:

הדבר ידוע ומפורסם שהכ"ד שעות של יום ולילה הם על שני פנים, הא' הוא על שעות זמניות אשר הן ביום הארוך וכן ביום הקצר אנו מחלקים את היום לי״ב שעות ואת הלילה לי"ב שעות. ולפ״ז יהי' ביום הארוך שעות היום ארוכים משעות הלילה. וביום הקצר יהיו שעות היום קצרים משעות הלילה, ועל שם זה נקראו שעות זמניות כי משך השעה הוא לפי הזמן. והשני הוא בשעות שוות, ולפ״ז יתרבו שעות יום הארוך ויתמעטו שעות יום הקצר. ועתה דע כי שני מיני שעות הללו יש להם יסוד נכון ע"פ דרכי החכמה שעות הזמניות מיוסדים ע״פ מהלך הי״ב מזלות שכל מזל שוהה הן בעלייתו והן בשקיעתו שני שעות (ר״ל שוות נגד קו המשווה וזמניות במדינות הנוטים לצפון או לדרום) כמבואר ברש״י (ר״ה יא) ובכל יום תמיד עולים ששה מזלות וששה שוקעים יהי' היום ארוך או קצר. וכן בלילה ששה עולים וששה שוקעים הן בלילה ארוכה והן בקצרה, ודבר זה נראה בעליל למראה עינינו וגם השכל והסברא מודה שכן הוא, ממה שביארנו (לעיל נתיב י״ד מספרי הנ״ל) במהלך החמה שבהיותה נגד מזלות הצפונים תקדים להראות לנו יושבי צפון ותתאחר להראות לנו בהיותה נגד מזלות הדרומים, מזה נבין שהמזלות הצפונים נראים אלינו בכל יום משך זמן יותר מאשר נראים אלינו מזלות הדרומים, לכן בקיץ שמזלות הצפונים עולים ביום אף שהיום ארוך לא יעלו וישקעו בו יותר מששה מזלות בכל היום כולו, ובלילה שעולים בה מזלות הדרומים אף שהלילה קצרה עכ"ז יעלו וישקעו בה ששה מזלות, ונהפוך הוא בחורף, לזאת נגד עליית ששה מזלות בלילה, אנו מחלקים הלילה לי״ב שעות יהי' הלילה ארוכה או קצרה, ונגד עליית ששה ביום אנו מחלקים היום לי"ב שעות יהי' יום ארוך או קצר. והשעות השוות נתיסדו לפי התחלפות משמרות השבעה כוכבי לכת (אשר ביארנו מלפנים בנתיב ל׳ מספרי הנ"ל) שכל אחד מושל שעה א' שוה ויתחלפו כ״ד במע"ל, ונמצא ביום הארוך יתחלפו (בירושלים שנוטה מאמצע חגורת המזלות לצד צפון לב׳ מעלות כמבואר ברמב״ם פי״א מה' ק"ה) ט״ו פעמים ביום וט״פ בלילה, וביום הקצר ט"פ ביום וט״ו פעמים בלילה, והכל לפי מעמד המדינה ברוחב העולם, כי ככל אשר נתרחקה המדינה מחגורת המזלות לצד צפון ככה יתארך יומו בקיץ ויתקצר בחורף, ובמדינות הדרומים תהי להיפך. אבל במדינות שעומדים נגד חגורת המזלות שמה תמיד יום ולילה שוה וכמו כן נשתוו שמה שעות הזמניות והשוות:

והנה לענין זמן ק״ש ותפלה וכל שאר מצוות שבתורה אנו משערים ע״פ שעות הזמניות כמבואר בפוסקים וכן צוותה לנו התורה מערב עד ערב תשבתו שבתכם. וטעם הדבר נראה לפע״ד לפי שהשפע הנשפע מהש״ית עלינו כדכתיב ואתה מחיה את כולם. וכן מה שישראל מוסיפים כח בפמלי' של מעלה ע״י מעשי המצוות עולים ויורדים באמצעות הכוכבים והמזלות כנודע וי״ב מזלות המה לי״ב חדשי השנה וכל מזל משמש בחדשו, טלה בניסן, שור באייר, וכן כולם. כ״א בחדשו הוא המשביר לכל עם הארץ השפעת האלהי הנשפע על ידו, וע״י עולים מעשי ידינו לרצון לפני ה' וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם מלאכים ושרים, לכן בכל מקום מושבותינו אין לנו להשגיח אלא על ערב שמש שבמקום ההוא בכל זמן מזמני השנה, לאשר אז נשקע המזל המשמש ביומו במקום הזה. נמצא כשיערב לנו יושבי צד צפון השמש בערב שבת ביום תקופת טבת אף שכנגד חגורת המזלות עדיין הוא יום, עכ"ז חל עלינו מצוות שמירת שבת, לפי שנשפע עלינו קדושת השבת ע"י מזל גדי שנשקע אז באופקינו. ובתקופת תמוז אף ששקעה חחמה נגד חגורת המזלות, עכ״ז לא חל עלינו שמירת שבת עד שישקע החמה באופקינו ויגיע אלינו קדושת שבת ע״י מזל סרטן בשקיעתו. וכן הוא דבר יום ביומו בשקיעת כל חלק וחלק מחלקי המזל המשמש בחדשו בכל מקום ומקום בארך או ברוחב העולם היא העת והעונה לקרות את שמע ולהתפלל תפלת הערב, ובהגיע המזל ההוא לעבר השני מכדור הארץ נוכח כפות רגלינו, נשפע אלינו העת רצון המתעורר בחצות הלילה בג״ע (כדעת המאיר לארץ ס״א ס״ק כ"ח דלא כמו"ק) וכ"ה לענין ק"ש של שחרית ושאר מצוות שבתורה שהזמן גורם.

אכן כאשר אנו באים לחשוב זמני תקופות ומולדות אשר כל מעשיהם נעשים במקום חגורת המזלו׳ יש לנו לחשוב ע"פ מהלכם שמה, כי שם ביתם, נמצא כאשר יעלה בחשבונינו שמולד תמוז בשנה זו יהי' בתחלת ליל א׳, כוונתינו על אחר שקיעתה של חמה במקום חגורת המזלות ובאותו הזמן עדיין לנו יושבי צפון יום השבת ואם יעלה בחשבונינו שמולד טבת יהי' בסוף יום השבת, כוונתינו לפני שקיעתה של חמה נגד חגורת המזלות. באותו הזמן כבר שקעה לנו החמה והוא אצלינו התחלת יום אחד בשבת וכן עפ״ז כל חשבוני המולדות והתקופות ועבורי השנים, וכל השעות שאנו מחשבין בחשבונם אנו משערים בשעות שוות, וכ״ה בלבוש סוף הלכות ר"ח בד״ה עוד יש לי להודיעך סוד ועיין בשו״ת צמח צדק סי׳ י״ד, ועפ״ז פירשתי (בנתיב הל״ב מספרי הנ״ל) דברי המדרש שוחר טוב מזמור י״ט ד״ה ד״א יום ליום יביע אומר וכו׳, אר״י בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנים נוטלין מן היום ונותנין ללילה וכו', ואין עת האסף פה.

וכן הוא לענין לימוד התורה שהקב״ה מונה שעות ההוגה בתורה, ובודאי הכוונה על שעות השוות (דאם תאמר שעות הזמניות הוא מונה א״כ היושב ועוסק בתורה כל היום כולו ביום תקופת תמוז והיושב ועוסק בה כל ליל תקופת תמוז ישתוה שכרם ופעולתם לפניו ית', לאשר כל היום ההוא וכן הלילה בכל אחד מהם ישנם י"ב שעות משעות הזמניות. והא אנן לא תנן הכי, אדרבה לא איברי לילי תקופת תמוז אלא לשינתא, כאשר יבא בדברינו לקמן בס״ד) וזה הוא לדעתי כוונת הזוהר פ׳ ויקהל הנ״ל וז"ל ואי אתוספאן שעתי בלילא אינון שעתי דמתוספאן דיממא אינון כו'. וא״א לומר דאין כוונתו רק על קימת חצות שמדבר שם בענין, כי מה נפקא לן מני׳ אם השעות הנוספים שייכים ללילה או ליום, הלא חצות הלילה תמיד באמצע חשכת הלילה תהי' ארוכה או קצרה. א"ו כוונתו לומר שלימוד התורה בשעות הללו מחודדין לפי דיממא נינהו (עיין עירובין ס״ה) ולזה מורה שם הלשון, ועפ״ז פירשתי בספרי יבקש רצון דברי המדרש שו״ט מזמור א׳ על פ׳ כי אם בתורת ה' חפצו וכו'. וז״ל אמר ר״א וכו' אמר ר״ב וכו' עיי"ש. והיינו דגרסינן בעירובין (שם) אמר ר״י לא איברי לילי' אלא לשינתא אמר רשב״ל לא איברי סיהרא אלא לגירסא. וכתבו התוס' לא איברי לילא אלא לשינתא כמו לילי תקופת תמוז עכ״ל, כוונתם דר״י ורשב״ל ל״פ, והוכיחו כן מדאמר אמר רשב״ל ולא אמר ורשב״ל אמר משמע דלא פליג עלי׳, ולכאורה משמע דה״ק התוס׳ בלילי תקופת תמוז לא איברי לילי׳ אלא לשינתא ובלילי תקופת טבת לגירסא (עיין פ״מ (ס"ט) [סימ'] רל״ח). וקשה הי׳ להם לפרש ועוד הי׳ להם לומר היינו בלילי תקופת תמוז ומהו כמו דקאמרי. אלא ע״כ ה״פ בכל לילות ימות השנה כשיעור לילי תקופת תמוז לא איברי אלא לשינתא והמותר דיממא אינון ולא איברי סיהרא בשעות הללו אלא לגירסא, וזה ברור בס״ד. ובזה הי׳ נראה לי לפרש מה דגרסינן תו התם, אר"נ בר יצחק אנן פועלי דיממא אנן, ר״א בר יעקב יזיף ופרע, דה״פ אנן פועלי דיממי אנן, דעיקר עסק התורה הוא ביום דמחדד. וראב״י רצה לצאת כל הדעות לזאת התחכם ויזיף ופרע, ר״ל הי' עוסק בתורה בימים הקצרים בשעה שהלילה לוה מן היום ובימים הארוכים בשעה שהלילה פורע ליום, אבל מה אעשה שרש״י ז״ל והטור (סי׳ רל"ח) לא פי׳ כן. היוצא מדברינו שאין כאן מחלוקת בין הזוהר ובין גמרא דברכות (דף ג') להזוהר מיירי מעסק התורה התלוי בשעות השוות, והגמרא מיירי לענין ק״ש התלוי בשעות הזמניות, וכל דברי רז"ל צדקו יחדיו והכל ברור ונכון בעזה״י.

עתה ידידי קח נא את ברכתי ומנחתי ההולכת לפני כי חנני ה' ועד כה ברכני, אפרים הלוי הורוויץ מטשארטקוב ולע"ע רב דפה ק״ק וואלאטשיסק.

תוכן העניינים

ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה