ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · דין ברכת א״י ואלהי נשמה ופרושיו, סימן ו׳.
סימן ו
סעיף א
כשיצא מביהכ"ס יברך א״י את האדם בחכמ' שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה וי״מ על שהגוף כנאד מלא רוח והוא מלא נקבים כדלקמן בסמוך וי״מ בחכמה שהתקין מזונותיו של אה״ר ואח״כ בראו. וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים פי׳ נקבים רבים כגון פה וחוטם ופי טבעת וגם ברא בו איברים רבים חלולים כגון לב וכרס ומעים שאם יסתם אחד מהם כלומר שבנקבים יש נקב אחד שהוא הפה שכשהוא במעי אמו הוא סתום וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום א"א להתקיים אפילו שעה אחת והאיברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם א״א להתקיים אפילו שעה אחת ולפי פי׳ זה צ"ל (יפתח) [ארצות החיים זולצבאך: יסתם] אַחַד מהם בפת״ח שהיא אחד המיוחד שבהם ואם (יסתם) [ארצות החיים זולצבאך: יפתח] אֶחָד היינו כל אחד שיהיה, וי״ג יפתח קודם ליסתם וכן יש שאין גורסים אפי' שעה א', וכל א' יחזיק במנהגו עוד יל"פ שגבול יש באדם שיכולים נקביו לסתום ולא ימות וכיון שעבר אותו הגבול לא היה אפשר להתקיים אפי׳ שעה אחת וכיון שבכלל הנקבים הוא פי הטבעת ופי האמה ובכלל האיברים החלולים שאם יפתח א׳ מהם א״א להתקיים הם כרס ומעים שפיר הוה שבח זה מעין עשיית צרכיו ולפ״ז צ״ל יסתם אֶחָד מהם בסגו״ל ואפשר עוד מאחר שאם יוצא לנקביו ביותר עד שאם יעבור הגבול ימות בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא והוה שאם יפתח אחד מהם נמי מענין עשיית צרכיו ממש רופא חולי כל בשר וי״ג רופא כל בשר ע״ש הנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו כי אם יתעפש בבטן ימות והוצאתו הוא רפואה ומפליא לעשות מפני שהאדם דומה לנאד מלא רוח ואם יעשה אדם נקב בנוד אפי׳ כחודו של מחט הרוח יוצא והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בקרבו ה״ז פלא.
סעיף ב
יש נוהגין להמתין לברך על נטילת ידים עד בואם לביהכ״נ ומסדרין אותם עם שאר הברכות ובני ספרד לא נהגו כן ועכ״פ לא יברך ב״פ ומי שמברכה בביתו לא יברך בביהכ"נ וכן מי שמברך בביהכ״נ לא יברך בביתו ומי שלומר קודם שנכנס לביהכ״נ או מתפלל קודם יברכה בביתו ולא יברך בביהכ"נ וכ"ש אם מפסיק בשיחה בטלה ואפי' בכה״ג יש נוהגים לברכה עם שאר ברכות בביהכ״נ ואין מברכים בביתם וי"א דמי שמברכה בביתו צריך להסמיך לה כל ברכת השחר עם היה״ר שאחריהם ואפי' הש״ץ שמברכה בביתו לא יברך שנית בביהכ״נ.
סעיף ג
ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת הודאה וברכות ההודאות אין פותחות בברוך כמו שמצינו בברכת הגשמים לקמן (סי׳ ק״י) ומ״מ יש לעשות על צד היותר טוב להסמיך אלהי נשמה לברכת א״י.
סעיף ד
יש נוהגים שאחר שברך אחד ברכת השחר וענו אחריו אמן חוזר אחד מהעונים אמן ומברך ועונין אמן וכסדר הזה עושין כל אותם שענו אמן תחלה ואין לערער עליהם ולומר שכבר יצאו באמן שענו תחלה מפני שהמברך אינו מכוין להוציא אחרים ואפילו אם היה המברך מכוין להוציא אחרים הם מכוונים שלא לצאת בברכתו
ויש חולקים ע"ז וע״כ כ״א יחזיק במנהגו: