אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן קכט

סימן קכח

להגאון המובהק פאה"ד ר' מאיר אריה שליט"א [זצ"ל] הגאבד"ק טארנא

בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קפ"ג בתשובה אלי דבר שרציתי לחדש בנשפך חלב תחת קדרת בשר או להיפך יוכל להגעיל ע"י עירוי על מקצת כלי לבד במקום שנשפך עליו החלב משום דבהיתרא בלע מועיל הגעלה במקצת כלי כטו"ז יו"ד קכ"א סק"ז. ובב"ח שנבלע בזאח"ז חשיב היתרא בלע כמ"ש בשו"ע הרב ז"ל תנ"א סכ"ה. וע"ז דחה כג"ה דהא הבלוע הי' בכולו דהקדרה היתה חמה בכ"ר וכו' ועירוי אינו מפשיט רק כדי קליפה והיאך יפליט ע"י עירוי מה שבלע בפנימית הכלי עכת"ד. מ"מ יש נפ"מ במה שחידשתי אם יבשל בתוך הקדרה מים עד שירתיחו ואח"כ יסירנו מעל האור וישפוך עליו מים רותחין מכלי אחר על מקום הבלע לבד שפיר דמי דבהיתרא בלע אף שנבלע בהיותו כ"ר שעומד על האש יוכל להגעילו בכ"ר שהוסר מעל האש כמ"ש בשו"ע הרז"ל תנ"א סכ"ה. [ואולי י"ל דאפי' באיסורא בלע מועיל כה"ג דדוקא במקום הבלע ממש בעי' שיהי' ההגעלה ממש באותו צד שנבלע האיסור דכבולעו כך פולטו אבל בשאר חלקי הכלי שנתפשט הבלע אין נפ"מ בין מבחוץ בין מבפנים כיון דסו"ס לא בא הבלע לאותו מקום בעצמו רק דרך התפשטות. וכעי"ז ממש ראיתי לאותו גאון בס' מנחת פתים ליו"ד בשירי מנחה סי' קכ"א עיי"ש והוא סברא נכונה גם יש לצרף לסניף מה שהביאו שם באמרי יושר סי' קפ"ג הנ"ל מאו"ה דאם נשפך חלב תחת קדרה כשר או שאר איסור מבחוץ יכול להגעילו מבפנים עיי"ש והוא חידוש גדול. ולכאו' ק' ע"ז מש"ס ערוך פסחים ל'. זה היסקו מבחוץ וזה היסקו מבפנים עיי"ש דמפורש דבעינן שיהי' הפליטה דוקא במקום הבלועה והרב ר' ישראל אברהם פראווירטה שיחי' מפרימישלאן הערני דבמגן האלף סתנ"ב כ' דהא דפסחים ל': הוא דוקא בכל"ח ולא בכלי מתכות. והגז"ל עצמו מביאו באמ"י סי' קמ"ד וגם במנפ"י על או"ח] וצ"ל דהאו"ה ס"ל לחלק בזה בין ליבון להגעלה דדוקא ליבון שאינו מפליט האיסור רק שורף במקומו בעי' שיהי' באותו מקום משא"כ בהגעלה שמפליט האיסור לחוץ. וכעי"ז דעת הרא"ה הובא בטו"ז יו"ד קכ"א סק"ז לחלק בין הגעלה לליבון לענין הגעלה במקצת כלי]:

עוד יש נפ"מ בדברי בנשפך חלב רותח על קדרה של בשר צונן. דאז לא נבלע רק כ"ק יוכל להגעילו ג"כ במקצת כלי. ואע"ג דבלא"ה עירו אינו מבליע רק כ"ק. וכמו שאינו מבליע בעובי הדופן של הקדרה בעומק רק כ"ק ה"ה שאינו מבליע בצדדין של מקום השפיכה רק כ"ק. וא"כ פשיטא דמועיל הגעלה ע"י עירו שמפליט כל מקום הבלוע [וא"א לצמצם לשפוך דוקא במקום שבלע לבד זולת כ"ק שבצדדין סמוכין וע"כ צריך לשפוך קצת יותר ממקום שבלע ממילא נכשר כ"ק בצדדי מקום שבלע] מ"מ נפ"מ לדעת תרה"ד הובא בפמ"ג סוסי' צ"ב דאם חם ע"י האור ממש גם עירו מבליע בכלו:

עוד נלע"ד בנשפך קצת חלב על טשייניק שהוא פארווא אפי' כשעומד על האש. יש להתיר הגעלה ע"י עירוי על מקצת כלי שישאר פארווא דבלא"ה יש כמה סניפי היתר המנ"י הובא בחכ"א כלל מ"ד ס"ג מתיר לעולם בכלי דתשמישו בשפע שנשפך נגד הרוטב דסומכין בזה על השו"ע ססי' צ"ט דתשמישו בשפע אי"צ הגעלה. וכאן יש עוד ספק דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ובזה מתיר החכ"א שם בבינת אדם אפי' באין ס' עיי"ש. וגם יש ס' אם הבלע מתפשט ועד היכן מתפשט כמבואר בטור סי' צ"ב בענין ס' פעמים ס' דאמרי' שמא נתפשט עד פחות מס' הנה דאין ברור עד כמה מתפשט. ממילא כשמגעיל מקום הבלע וא"א לצמצם וצריך להגעיל קצת יותר כנ"ל] יש עוד] ס' אולי לא נתפשט מעיקרא הלאה ממקום ההגעלה ע"כ נלע"ד בטשיינעק להורות כן. להגעילו כשאב"י במקצת כלי (ויש עוד סניף דבאב"י רק סד"ר ע"י גלגול דמבואר בש"ך סי' ס"ו דהיכא שיש דיעה להתיר אף שאין מורין כן מ"מ סומכין ע"ז להתיר סד"ר ע"י גלגול וכאן הרי לפנינו דעת המנ"י. עוד נלע"ד די"ל דבהיתרא בלע אין להחמיר בסד"ר ע"י גלגול דעיקר הטעם משום דכבר חל עליו שם איסור לגבי דאורייתא נעשה חתיכה דאיסורא ובהיתרא בלע הרי עדיין היתר הוא ולא חל עליו שם איסור. וחילי ממש"כ הנקה"כ יו"ד סי' צ"ג על מ"ש תוס' ורא"ש פ' כה"ב דלענין קדשים אוקמו' אדאוריי' דמב"מ בטל ברוב וכ' הש"ך דהיי"ד כ"ז שהוא היתר עיי"ש ולכאו' אין מובן החילוק אמנם נ' סברת החילוק דלעולם בקדשים עצמן ל"ה גוזרין דמב"מ ליבעי ס' אך כיון שגזרו לגבי חולין דהוי כאיסור אינו מינו גם בקדשים הוי כן וכ"ז באיסורא בלע אבל כשעדיין היתר ל"ש לומר שכבר חל עליו שם איסור לגבי חולין דהרי עדיין לא חל עליו שם איסור כלל וחשיב כאלו הדבר נוגע לקדשים לבד כיון שאירע הבלוע בקדשים ובקדשים הרי לא רצו לגזור. וה"נ בנ"ד באיסורא בלע אמרי' כיון דכבר עליו שם איסור ודאי לגבי דאורייתא אסור גם בדרבנן משא"כ כ"ז שהוא היתר עדיין אין שם איסור עליו כלל חשיב כאלו הס' בדרבנן לבד כיון דעתה באב"י א"א עוד שיהי' דאורייתא וחשיב כאלו אירע הס' לגבי דרבנן לבד וסד"ר לקולא גם יש לצרף לסניף דעת הרא"ה דבכל היתרא בלע לא גזור רבנן כלל באב"י הובא בפמ"ג צ"ג בשפ"ד סק"ג] כנלע"ד נכון. וגם בנשפך מקצת חלב תחת כלי של בשר, דהמנ"י מתיר בכלי שתשמישו בשפע כשיש בו ס' והחכ"א מתיר אפי' בס' אם יש בו ס' בזה נלע"ד ג"כ להגעילו במקצת כלי ע"י עירוי אחר מעל"ע דזה דבר קל לעשות ומהיות טוב וגו':

והכלי שמערה באמצעותו המים על הכלי שצריך הגעלה נראה דאי"צ הגעלה אף שכ' הרא"ש פ"ז דחולין והובא ברז"ל תנ"ב סכ"ב דהכלי שמגעיל בו צריך הגעלה י"ל דהיי"ד כשמגעיל בתוכו ולא כששופך בו. אך בשו"ע הרז"ל תנ"א סנ"ט כ' דהמנהג שלא להשתמש בכלי שעירו ממנו רותחין תחת האבן עיי"ש. מ"מ י"ל דהיי"ד כששופך על אבן מלובן ומטעם שכ' הרז"ל שההבל עולה מתחתון לעליון. אבל במערה על כלי צונן דתתאי גבר והכלי שעומד במקומו חשיב תתאה כש"ך סי' צ"ב ס"ק ל"ו י"ל דאין בזה חשש הבל וכיון דהטו"ז סוסי' תנ"ב כ' על מנהג זה שאין בו טעם ולא ריח. אף דהח"י תנ"א סוס"ק נ"ה מיישב המנהג אין לך בו אלא חידושו והבו דלא לוסיף עלה. ותו דבנ"ד דיש הרבה מתירין בלא הגעלה כלל וההגעלה היא חומרא אין להחמיר לאסור הכלי שמגעיל בו:

שוב בא לידי ס' או"ה סי' נ"ח דין הגעלת כלים. וראיתי שלשון או"ה שם סעי' ס"א אטעי' להגאון בעל אמרי יושר שכ' בתו"ד ואפי' יורה שנאסרה רק מבחוץ מטפת חלב נגעלת שפיר בכה"ג כשמרתיח בתוכה ואי"צ לתוחבה ביורה אחרת וכו' ומלשון זה משמע לכאו' דסגי בהגעלה בפנים אע"ג שנבלע מבחוץ. אבל המעיין שם לפני זה יראה לעינים דבכל הדיבור מבואר להיפך דבעינן דוקא הגעלה באותו מקום בחוץ ואשר צריך ליתן לתוכו אבן מלובן כדי שישפך מי הגעלה גם לחוץ או לצרף עליו מי היורה עש"ה. ואח"כ כ' לשון הנ"ל ואפי' יורה שנאסרה מבחוץ נגעלת שפיר "בכה"ג" וכו' ותיבת בכה"ג מיישר כל קשה דכוונתו בגווני דלעיל דהיינו ע"י נתינת אבן מלובן לתוכה ועי"ז ישפכו הרותחין לחוץ למקום הבלע ועיקר הקולא שאי"צ דוקא לתוחבה ביורה אחרת באופן שהמים יהיו נחים גם מבחוץ דזה ודאי עדיף קמ"ל דלא צריך וסגי בנתינת אבן מלובן כנלע"ד ברור שאין האו"ה חולק על מש"כ כל הפוסקים בסי' תנ"א דבעינן שיהי' ההגעלה במקום בליעת האיסור:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה