אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן קכח

סימן קכז

לכבוד ידידי וידיד ישראל הרהגה"צ שה"י וכו' כש"ת ר' צבי חנוך הכהן שליט"א [זצ"ל] הגאבד"ק בענדין

יקרתו ע"י ידידנו ר' איטשע נ"י ערליך הגיעני. אשר נסתפק כת"ה בהקדש שוה מנה שחלל' על שו"פ מחולל אם צריך להשלים עי' תוס' בב"מ נ"ז. ד"ה ומר סבר וכו' דיש פלוגתא בזה וחד מ"ד ס"ל דהכא שנתכוון לחללו פחות מדמיו א"צ להשלים מדאורייתא. ומ"ס דאפי' סבר שמותר לחללו לא ישלים אלא מדרבנן יעו"ש. וסברת מ"ד קמא יל"פ בב' אופנים א' דכיון שלא ידע שאסור לחללו בפחות משוי'. ואי הוי ידע ל"ה מחללו באיסור הוי חילול בטעות ול"מ ועי' רמב"ם וראב"ד רפ"א מה' איסור המזבח ועי' קדושין נ"ג: עוד י"ל דבר חדש דכל דיעבד ל"מ רק בשנתכוון להפקיע לכתחלה וכעי"ז כ' בר"ן חולין קל"א: לענין מזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור דהיי"ד כשנתכוון להפקיע המצו' אז נפטר מהחיוב אבל אם לא נתכוון להפקיע המצו' נתינה גם בדיעבד צריך לשלם יעי"ש לענין אנס המלך גרנו דצריך לעשר משום דאשתרשי לי' והק' התוס' א"כ גם באכלן למת"כ אשתרשי לי' ותי' דהי' בידו להתענות, והר"ן כ' דאכלן רצה להפקיע המצו' משא"כ באנס המלך גרנו:

וזה כביר חידשתי כן ואמרתי מקור לזה מסנהדרין דף ה'. דאע"ג דשנים שדנו דיניהם דין מ"מ היכא דיתבו מעיקרא אדעתא דתלתא אף בדיעבד אין דיניהם דין בשנים יעו"ש ומזה למדתי לכל דיעבד דל"מ רק כשנתכוון להפקיע הלכתחלה ובזה יתיישב קו' הר"ן פ"ג דר"ה שנהגו להבדיל בבית אף ששמעו הבדלה בבהכ"נ ומצאצ"כ יעו"ש ולהנ"ל י"ל עפימ"ש רבינו יונה ריש ברכות דלכתחלה לכו"ע מצ"כ ולפ"ז י"ל דגם בדיעבד אינו יוצא רק כשנתכוון להפקיע הלכתחלה, משא"כ בזה שלא רצה לצי"ח ולהפקיע הלכתחלה אף שלא נתכוון גם שלא לצאת א"י אך שם אאל"כ דהא עובר אחורי בהכ"נ ושמע קול שופר או קול מגילה דיצא וכן התוקע לשיר וכדומה כלם לא נתכוונו להפקיע הלכתחלה דהרי לא נתכוונו כלל למצו'. מ"מ אין זה סתירה לדברנו די"ל דהטעם דלכתחלה מצ"כ הוא כמ"ש החרדים מלעבדו בכל לבבכם. וא"כ אין זה חלק ממצו' זו ע"כ יצא יד"ח במצו' אף בלא כוונה אף שלא נתכוון להפקיע החיוב כוונה דחיוב זה חיוב בפ"ע הוא, אח"כ ראיתי בחי' הר"ן ובחי' הרמ"ה שכתבו בהא דסנהדרין ה': הנ"ל פירוש אחר ולפ"ז אין ראי' לנ"ד. ויעיין עוד בנדון הנ"ל בתוס' בב"מ נ"ה. בד"ה טלית זו ובשיטה מקובצת שם:

אשר הוסיף להסתפק בנדר ולפ"ז לדעת כת"ה הא דש"מ שחללו על שו"פ מחולל היי"ד בנדבה אבל בנדר חוזר חיוב מצד נדרו הקדום לשלם הכל. והנה בתוס' חולין כ"ב: ד"ה והביא דכשהביאן ליד הכהן יצא והק' המל"מ מרפ"ק דזבחים כל הזבחים שנזבחו שלל"ש כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. וק' הא הביאן ליד כהן ובעניי תירצתי דזה דומה לנ"ח דכבתה אין זקוק לה כיון שהדליק פ"א ועשה את שלו יצא אף שנתקלקל. מ"מ מבואר ברשב"א הובא בר"ן שם דאם כיבה במזיד זקוק לה וכעי"ז כ' בס' הקנה לענין הי' לו בנים ומתו דלא קיים פו"ר משום דהאדם עצמו יושב בזה. ה"נ בזה אף דבמסר ליד כהן יצא היינו כשנתקלקל מעצמו. אבל אם שחט שלל"ש דבשחיטה כהנים שלוחי דידן נינהו כרשב"א קדושין כ"ג: ותוס' כ' דאפי' בזריקה הם גם שלוחי דידן וגם שלדר"ח כתוס' שם. וחשיב כאלו הבעלים קלקלו בידים ע"כ זקוק לה לחזור ולתקנו. ואם כנים דבריי א"כ גם בנדבה אף דאי"ח באחריות. מ"מ אם חילל על שו"פ וקלקל בידים המותר הי' ראוי' שישלים. וע"כ צ"ל דכבר קיים נדבתו. והא מלתא אחריתי היא ותו דכל הקדושה נתחללה על פרוטה זו וחשיב כאלו כל ההקדש איתא בעין עדיין וא"כ גם בנדר כן הוא:

בענין הפלוגתא דכל העומד זה כביר ביארתי דמ"ד דל"א כה"ע היינו משום דיותר ראוי' למיזל בתר המהות שהוא כבר בפועל מלמיזל בתר המהות שעדיין איננו בעולם רק עתיד להיות. ומ"ד כה"ע ס"ל דהמהות העכשיו הרי עומד להתבטל ואיני רק לשעתו. משא"כ המהות העומד ישאר כך לעולם כגון עומד לזרוק. מהות הבלתי זרוק הוא רק עכשיו. ומהות זרוק ישאר עליו לעולם ע"כ ס"ל כל העומד. דיותר ראוי למיזל בתר המהות שישאר קיים לנצח מלמיזל בתר מהות העכשיו ודו"ק:

והנני ידידו הדושת"ה באה"ד מברכו בכ"ט ורוב נחת והרחבה כנפשו ונפש תדרשנו לטובה.

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה