אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן קכב

סימן קכא

לאהובי תלמידי הב' החו"ב וכו' כ' לייביל נ"י שיידוואסער מחעלים.

ע"ד השאלה שאיש כפרי בא לעיר עיו"ט הסמוך לחשיכה ושכח לעשות ערובי תבשילין ואינו יכול לחזור לבית כדת מה לעשות להציל אנשי ביתו מאיסור בישול בלא עירוב תבשילין ואם הי' עומד לבא לביתו ביו"ט הי' עצה כמ"ש התפא"י להתנות שמה שיניח אח"כ ביו"ט יהי' למפרע הע"ת. משא"כ בזה שאין סופו לבא לביתו. דהרי הרש"ל כ' הטעם דאי"צ להקנות העירוב תבשילין עבור ב"ב משום דכלם בטלים לגדול הבית וכ"ז כשמועיל הע"ת עבור עצמו משא"כ בזה דאין מועיל עבור עצמו. וכיון שאין לו עתה פה הע"ת א"א להקנות. וע"ז יעצת לעשות שט"מ על דירתו ולזכות לביתו ע"י אחר השט"מ ואגבה להקנות לה הע"ת עכת"ד. ולענ"ד להוסיף ע"ז [כי לעשות שט"מ הוא דבר קשה, גם לפעמים אין הזמ"ג לזה] להקנות הבית פה לא' ע"י קגא"ס שזה דבר קל. ועי"ז להקנות לאשתו הע"ת כי כקדושין כ"ז. קרקע לא' ומטלטלין לא' איבעיא דלא איפשטא וכ' הר"ן דמועיל תפיסה. וא"כ הוי סד"ר. ובשעה"ד גדול כנ"ד יש להקל לעשות סד"ר לכתחלה. אמנם לכאו' אם בבואו לביתו אחר יו"ט לא ימצא מאומה ל"ש זה. וי"ל שיאמר בפי' שכל התבשילין שישארו ממאכלו אחר יו"ט עד אחר שיבשל לצורך לשבת כלם יהיו ערובי תבשילין ובודאי ישאר קצת פת ותבשיל אז. ממילא אפי' אם כשיבא לביתו לא ימצא מאומה שפיר דמי. [ונלע"ד דיכולין להקנות גם הע"ת עצמו לב"ב ע"י שיקבל סודר מאחר כמבואר בתוס' קדושין כז. ולכאו' יש לדון בזה לפי המבואר חולין פג. דמכר ל"ח זכיי' רק חוב. וא"כ בנ"ד דהוי ההקנאה ע"י ק"ס דינו כמכר כמבואר ב"מ י"ב ע"א דק"ס דרך מו"מ הוא ול"ח נתינה. וכל שאינו במתנה רק במקח אין חבין לאדם אלא בפניו. אך ב' תשובות בדבר חדא דכל הטעם דמכר חשוב חוב משום דנתחייב ליתן מעות כמ"ש רש"י חולין פגי וכאן לא נתחייבו בביתו ליתן דמים. שנית דמבואר שם בחולין דבד' פרקים בשנה גם מכר חשוב זכות דמסתמא ניחא לי'. וגם נ"ד להא דמיא דודאי ניחא להו כדי שיהא מותר להם לבשל על שבת:

האמנם יש לדון דהרי ל"מ ע"ת לזכות לאחרים רק כשהם בתוך התחום לעיר של המערב. י"ל דהיי"ד כשמערב בעירוב תבשילין שהתבשילין הם כאן במקום במקום העירוב דאז בעי' שיהי' בתוך התחום כדי שיוכלו לאכול מהע"ת בשבת ויחשב התחלת הכנה מערב יו"ט. משא"כ בנ"ד שמערב בתבשילין שהם בבית אשתו אפשר דשפיר דמי. אך יש לדון דכיון דע"ת ל"ה זכיי' כמ"ש בשטמ"ק ביצה ט"ז: ד"ה דעת. ומה"ט ס"ד דעת מי שהניחו לו בעינן ואף דלמסקנא לא בעינן. מ"מ י"ל דקולא הוא דאקולי רבנן בע"ת] וראי' לזה דהרי בהאי סמיא אמר לי' פושע את. ואם הי' זה היתר גמור מה פשיעות הוא שסמך על הזכיי' וע"כ דאינו ע"פ דין רק הקילו בזה וא"כ היכא דהוי פושע לא אקילו] וא"כ י"ל דלא אקילו רק במי שמערב גם לעצמו אבל לא בנ"ד שאינו מערב לעצמו כלל רק לב"ב אפשר דלא הקילו. א"כ לכתחילה ודאי אין לסמוך על זה. אך כשהוא במקום שא"א לו לחזור לביתו יעשה כנ"ל בלא ברכה דהצלה פורתא מיהא איכא להציל את ב"ב ממכשול:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה