אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן קכא

סימן קכ

להרבני החו"ב ר' שלמה נ"י מזאוויערצא

אשר התפלא כל מה שאני נוהג להדליק נ"ח במוקדם נגד הכתוב בשו"ע ס' תרע"ב דצריך להדליק עם סוף שקיעתה דהיא צה"כ כמ"ש המג"א שם הנני לבאר טעמי ונמוקי הנה אף לדעת השו"ע וכהבנת המג"א דזמן הדלקה הוא אחר צה"כ מ"מ לאחר שעברו ח"י מינוטין לכל היותר אחר תחלת השקיעה חשיב צה"כ לדעת הגאונים שהביא בשו"ת ר"מ אלשקר דהא דאמרי' שבת לד. דמשקיעת החמה עד צה"כ איכא ג' רבעי מיל הוא מתחלת השקיעה, דהנה בתוס' שם לה. הקשו סתירת הסוגיות דבשבת שם אמרי' דמשקעה"ח עד צה"כ איכא ג' רבעי מיל ואלו בפסחים צד. דמשקה"ח עד צה"כ איכא ד' מילין. ותי' ר"ת דבפסחים מיירי בתחלת שקיעה וכאן מיירי בסוף שקיעה שכבר נכנסה חמה בעובי הרקיע אמנם הר"ם אלשקר הביא בשם הגאונים ר' שרירא ורב האי. ורבנו חננאל. והרי"ף. והרמב"ם. וראב"ן וכו' דלעולם מתחלת שקיעה מתחיל ביהש"מ וג' רבע מיל אחר תחלת שקיעה היא צה"כ והוא לילה ודאי לכ"ד [והא דפסחים צ"ד. דמשקיעת החמה עד צה"כ ד' מילין היינו יציאת כל הכוכבים אבל כאן בשבת מיירי בצה"כ ע"פ תורה דלזה סגי בג' כוכבים בינונים להחשב לילה ע"פ תורה וזה אינו משתהה רק ג' רבעי מיל] והנה יש פלוגתא בין הפוסקים אם שיעור מיל הוא כ"ד מינוט או ח"י מינוט כמו שהאריך בזה הח"י באו"ח סי' תנ"ה ולדיעה דמיל הוא כ"ד מינוט שיעור ג' רבעי מיל ח"י מינוט ולדעה השני' שיעור ג' רבעי מיל י"ג מינוט וחצי. ואחר שעבר שיעור זה מתחלת השקיעה הוי לילה גמור לדעת הגאונים ז"ל וזה חשוב צה"כ נמצא דאם מדליקין ח"י מינוט אחר תחלת שקיעה מקיימין המצוה לדעת הרמב"ם והשו"ע:

הן אמת דלדעת ר"ת ז"ל הנ"ל ל"ח צה"כ רק ד' מילין אחר תחלת שקיעה והרב בשו"ע פי' כר"ת. אמנם הרב ז"ל בעצמו בסידור שלו כ' דהעיקר כדעת הגאונים וכ' דשיטת ר"ת ז"ל הוא נגד החוש ופליאה נשגבה. וכ' עוד דר"ת ז"ל וסייעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים ז"ל רב האי ור' שרירא ור"ח והרי"ף והרמב"ם והראב"ן ור"י בעל התוס' ובעל העיטור ואינהו בתראי נינהו נגד הר"ת. גם הגר"א ז"ל באו"ח סי' רס"א האריך מאוד לברר הלכה כהגאונים ז"ל ותמה מאוד על שיטת ר"ת ז"ל שהוא נגד החוש. שכ' דהחמה אחר השקיעה הולכת למעלה לצד כיפת הרקיע יע"ש וכן בעל השו"ע אף דבאו"ח פי' כר"ת מ"מ ביו"ד חזר בו ופ' כהגאונים כמ"ש הרב ז"ל בסידור והגר"א ז"ל. והש"ך ביו"ד בה' מילה גם באבני נזר או"ח סו' תצ"ו סק"ד כ' וז"ל וכבר הכריע כן הרב מלאדי ז"ל בראיות ברורות ומוכרחות כשיטת הגאונים וכפסק השו"ע ביו"ד שחזר בו ממה שכ' באו"ח כשיטת ר"ת וכן הגר"א ז"ל מווילנא וכן דעת מהר"ל ז"ל בגור ארי' למס' שבת עכ"ל נמצא לפי פסק הרב ז"ל בסידור והגר"א ז"ל ומרן זצ"ל באבני נזר כרוב הגאונים וכמו שהעיר הרב ז"ל דר"ת וסייעתו יחידאי נינהו נגדם הדין ברור להדליק נ"ח ג' רבעי מיל אחר תחלת שקיעה דהיא או י"ג מינוט וחצי אחר שקיעה או ח"י מינוט אחר שקיעה כנ"ל:

ואף דלכאורה ק' על שיטה זו דהרי עינים הרואות דח"י מינוט אחר שקיעה עדיין ליכא ג' כוכבים בינונים [דאלו כוכבים גדולים ל"מ] כבר תירץ הרב ז"ל בסידור וז"ל שאז הוא זמן צאת ג' כוכבים בינונים וכו' דהיינו שאז "כשהרקיע בטהרתו" "והאויר זך" נראים אז ג' כוכבים בינונים "וזכי הראות" מאצטגנינין הבקיאים בגודל גוף הכוכבים "ברקיע" "ובגודל אורם" ויודעים שאלו ג' הנראים הם בינונים בגודל גופן ברקיע וגם באורם וכו' עי"ש. הנה כ' כמה תנאים א' שיהי' הרקיע בטהרתו והאויר זך והרואה יהי' מזכי הראות גם שיעור בינונים אינו לפי מראיהן למטה רק להיודעים באצטגנינות גודל גופן ברקיע גם בינונים באורה. ואין אתנו בקיאים כאלה והנה לשון השו"ע סי' תרע"ב הנ"ל הוא מועתק מלשון הרמב"ם והרמב"ם הרי ס"ל כהגאונים כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רס"ו והרב ז"ל מלאדי בסידור הנ"ל וא"כ הדבר ברור שכונת הרמב"ם והש"ך היינו ג' רבעי מיל אחר תחלת שקיעה [או י"ג מינוט וחצי למאן דאית לי'] מקיים המצוה ממש כמ"ש הרמב"ם והשו"ע. והמאחר מזמן הזה עובר על דברי הרמב"ם והשו"ע שכתבו אחר שכתבו שיעור הנ"ל לא מאחרים ולא מקדימים עיי"ש ואח"ז כ' השו"ע ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה למעלה ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק עכ"ל. נמצא דהמקדים על זמן הנ"ל אינו עובר על דברי השו"ע עכ"פ להיש מי שאומר [ואף דיש מי שאומר כתב דוקא בשעה"ד מ"מ המקדים כדי לחוש לדעת ר"ן ובה"ג דס"ל דזמן הדלקת נ"ח מתחילת שקיעה או שמקדים מזמן ר"ת מחמת שחושש לשיטת הגאונים חשוב ג"כ כשעה"ד כמ"ש הרמ"א ז"ל בכ"מ ביו"ד ובאו"ח דלכבוד שבת דמי כשעה"ד וכעי"ז בתוס' פסחים י"א. דצורך מצוה חשוב כמו פסידא ע"ש] משא"כ מי שמאחר מזמן הנ"ל ודאי עובר על דברי השו"ע ואין לו פתחון פה. ואם עובר מועד הנ"ל חצי שעה מכניס עצמו בס' ברכה לבטלה כי לדעת הר' פורת דאחר שעבר זה הזמן גם בזה"ז אין עוד זמן הדלקה ואין מקיים המצוה אז ואף דהר"י ז"ל כתב דבזה"ז אין להקפיד מ"מ כ' הב"י דהוי ס' דדינא והמג"א סק"ו כ' דלפ"ז אין לברך אך מהשו"ע משמע דעתו שיברך. אמנם המהר"ל ז"ל בס' נר מצוה האריך לברר דגם בזה"ז זמן הדלקה דוקא משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק ולא יותר. נמצא דלדעת הר' פורת ומהר"ל אם עבר חצי שעה ממועד הנ"ל אינו מקיים מצוה לדעת הגאונים ז"ל שדעתם עקרית להלכה כמ"ש הרב ז"ל והגר"א ז"ל ואבני מר ז"ל כנ"ל:

והנני מוסיף לבאר דלו יהיבנא דאין ההלכה מוכרעת כדברי הגאונים ז"ל אך שהיא ס' השקול אי הלכה כהגאונים או כר"ת וסייעתו [ומה שתמהו הרב ז"ל והגר"א ז"ל על שיטת ר"ת ז"ל דהחמה מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע שהוא נגד החוש לענ"ד אין בזה תימה כ"כ על ר"ת ז"ל דהנה בפסחים צ"ד: חכמי ישראל אומרים חמה מהלכת וכו' בלילה למעלה מהרקיע וחכמי או"ה אומרים חמה מהלכת בלילה למטה מן הקרקע אמר רבי ונראין דבריהם מדברינו וכ' השט"מ כתובות י"ג: בשם ר"ח (והובא בגליון הש"ס שם] דאע"ג דנצחו חכמי או"ה לחכמי ישראל היינו נצחון בטענות אבל האמת הוא כחכמי ישראל עי"ש הנה אנו רואין כי גם ר"ת ז"ל ידע דיותר נראין דברי חכמי או"ה בראיות וטענות דהחמה מהלכת בלילה למטה מהקרקע ומ"מ האמת כחכמי ישראל וא"כ אין מקום להק' על ר"ת ז"ל מן החוש כי ר"ת ז"ל בעצמו ידע מזה כי לפי מראות עינים נראה כן מחמת ראיות וטענות וגם זה הוא בכלל הראיות מה שנראה כן לכאו' בחוש אבל האמת אינו כן הא חדא. ותו אף אם ניהב דהאמת כחכמי או"ה דחמה מהלכת בלילה למטה מקרקע. מ"מ י"ל דביהש"מ מתחיל ג' מיל ורבע אחר תחלת שקיעה שאז נתרחקה החמה הרבה מאופק שלנו אבל קודם לכן עדיין קוי האור מגיע לכאן מן החמה ע"כ חשוב יום כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום ומה דנקט ר"ת ז"ל דהחמה מהלכת למעלה מהרקיע משום דלשיטתי' אזיל בשטמ"ק כתובות הנ"ל וכיון דלר"ח ז"ל קושטא דמלתא כן הוא נקיט הכי אבל עיקר שיטתו אינו תלוי בזה ואפי' נימא דהחמה מהלכת בלילה למטה מקרקע אפשר לומר כר"ת ז"ל בענין שיעור ביהש"מ [שוב הראני בתוס' רי"ד שבת ל"ה: כ' כן דאף אם נימא דבלילה החמה מהלכת למטה מן הקרקע ג"כ י"ל כר"ת וברוך שכוונתי לדעת קדושים]. מ"מ נכון יותר להדליק בזמן הגאונים ז"ל דהוא ג' רבעי מיל אחר תחלת, שקיעה מתרי טעמי א' דכ' הר"ן פ"ק דמגלה בעיירות המסופקות אם הם מוק"ח מימות יב"נ או לא א"א לפוטרן לגמרי מקריאת מגלה משום ס' דרבנן לקולא דא"כ בודאי לא יקיימו המצוה והיכא דהוי תרתי דסתרי ל"א סד"ר לקולא ומש"ה קורא בראשון ופטור משני ע"ש וה"נ כיון דלהר' פורת ומהר"ל ז"ל אינו יוצא יד"ח רק בזמן המפורש בגמ' משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק נמצא דלר"ת ז"ל אין זמן מצוה רק ד' מילין אחר שקיעה. ולגאונים ז"ל אין זמן המצו' רק חצי שעה הראשונה המתחלת ג' רבעי מיל אחר תחלת שקיעה ולא יותר. וכיון דלפוטרו בב' הזמנים מהדלקת נ"ח מצד סד"ר לקולא א"א דא"כ בודאי לא יקיים המצו' ע"כ יקיים המצוה בזמן הבא ראשון ופטור בזמן השני כמו התם דקורא בראשון ופטור בשני. טעם שני דבשלמא אם מדליק בזמן הראשון שהוא זמן הדלקה להגאונים ז"ל אע"ג דלר"ת ז"ל אין זמנה אז [אף שאי"ז אמת דהרי בשעה"ד יוצא מפלג המנחה כנ"ל. מ"מ לו יהיבנא גם זה דגם לר"ת אינו ייד"ח בזמן הגאונים] מ"מ כיון דס' השקול הוא אם כר"ת ז"ל אם כהגאונים ז"ל דאין לומר דהלכה ברורה כר"ת ז"ל דפוק חזי מה עמא דבר לענין הדלקת נרות בעש"ק שממהרין להדליק קודם שקה"ח ואם מי מישראל ידליק נר חצ"ש אחר שקה"ח בעש"ק ודאי נחשב למחלל ש"ק אם הוא במזיד וגם הבא לשאול אחר שקה"ח אם מותר להדליק את הנר בודאי כל רב ומורה יורה לו שאסור להדליק בעצמו רק ע"י נכרי כידוע ואם הי' הלכה כר"ת הרי עדיין יום גמור ג' מילין ורביע אחר שקה"ח שהוא זמן רב אח"כ ולדיעה א' הוא תשעים מינוט שהוא שעה ומחצה ולדיעה א' הוא שעה א' חסר מינוט ומחצה דוק ותשכח. והאמור יאמר שום בר ישראל בזמננו שמותר להדליק נר בעש"ק שעה ומחצה אחר שקיעה או שעה חסר מינוט ומחצה אחר שקיעה. ודאי לא. א"כ לפנינו דעכ"פ אין ברור דהלכה כר"ת ז"ל רק דאפשר לומר שהוא ס' השקול אם כהגאונים ז"ל אם כר"ת ז"ל וכיון דהוא ס' א"כ יוצא אז ידי מצות הדלקת נ"ח מצד ס' דרבנן להקל. ומותר לברך עלי' ג"כ כמבואר במג"א סי' קנ"ט סקט"ו דהעושה מצוה מצד סד"ר לקולא ג"כ יכול לברך. וכן מבואר להדיא בתוס' מנחות סו. דמותר לספור ספירת העומר ביהש"מ ולברך משום דספירה בזה"ז דרבנן הו"ל סד"ר ולקולא. הנה דמצד סד"ר לקולא מותר לברך ג"כ וה"נ דכוותה. אמנם אם נעשה המצו' בזמן דר"ת ז"ל נלע"ד הקלושה דל"ש לברך אז מצד סד"ר לקולא דאדרבא כיון דסד"ר לקולא א"כ פטור אז לגמרי ממצות הדלקה מצד סד"ר לקולא דאולי כבר עבר הזמן. בשלמא אם מדליק בזמן הראשון ל"ש לפוטרו מצד סד"ר לקולא דאכתי חייב ממנ"פ רק דס' אם צריך להמתין עד אח"כ או לא ע"ז שפיר הוי קולא דאי"צ להמתין ויוצא גם עתה וזה דומה ממש להא דתוס' מנחות סו הנ"ל דמותר לספור ביהש"מ מצד ס' דרבנן לקולא ואי"צ להמתין עד שיהי' ודאי לילה. משא"כ אם עבר זמן א'. עתה יש לפוטרו לגמרי ממצו' מצד סד"ר לקולא וא"כ אין רשאי לברך ומה"ט פקפק המג"א סי' תער"ב סק"ו איך מותר לברך אחר שעברה חצי שעה הראשונה מצד שסומכין ע"ד הר"י דבזמנינו זמנה כל הלילה. והא מצד ס' אינו רשאי לברך. ונלע"ד ראי' ברורה לדבריו ממש"כ הר"ן סוכה מזי דמי שלא נטל את הלולב ביום ז' דסוכות כל היום והובא לפניו לולב ביהש"מ פטור לגמרי משום דנטילת לולב בשאר ימים דרבנן וסד"ר לקולא הנה דבעבר הזמן מצוה אזלינין לקולא וה"נ דכוותה וכיון דע"פ דין פטור לגמרי אז אפי' ירצה להחמיר על עצמו ולהדליק מ"מ איך יכול לברך מספק

ובחידושי ישבתי מנהג העולם שמדליקין אחר הזמן ומברכין מס' שמא הלכה כר"י וכתבתי דגם בזה שייך לברך מצד סד"ר לקולא שהרי הרב אומר כן. הרב ז"ל בסידור דמתפללין מנחה בהש"מ מצד ס' דרבנן לקולא. וק' אדרבה כיון דבהש"מ הוא וס' שמא כבר עבר הזמן א"כ יהי' פטור לגמרי מצד ס'. וע"כ דגם בכה"ג אמרי' סד"ר לקולא ומותר לברך מס' שהרי מתפלל שמונה עשר ברכות בבהש"מ שהוא ספק וראי' לדברי הרב ז"ל מהא דר"פ תפלת השחר דאמרי' לענין תפלת מנחה עד פלג המנחה או עד הערב דפליגי ר"י ורבנן ואמרי' דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד והטעם משום דסד"ר לקולא וק' דאחר שעבר פלג המנחה לר' יהודה פטור מתפלה לגמרי וא"כ איכה מותר לו להתפלל מצד ס' אדרבא כיון דסד"ר להקל פטור בודאי לגמרי כנ"ל וע"כ דאפי' בס' אם עבר הזמן מצוה מ"מ מותר לעשות המצו' ולברך מצד סד"ר לקולא. וצ"ל דלא דמי לדברי הר"ן סוכה מז. דהתם מעיקרא לא הי' לו לולב ולא נתכוין להמתין עד שיעבור הזמן ע"כ פטור אח"כ מצד סד"ר לקולא משא"כ כאן במנחה שהוא מעביר הזמן במזיד ואם בא לשאול אם מותר לו להמתין עד בהש"מ מורין לו דמותר משום סד"ר לקולא וכיון דמעיקרא המתין במזיד עד ביהש"מ על סמך ס' דרבנן לקולא ממילא א"א לפוטרו אח"כ מתפלה מצד ס' דרבנן להקל דא"כ הוי תרתי דסתרי דמעיקרא התרת לו להמתין עד ביהש"מ מצד סד"ר לקולא והיינו ס' שמא גם ביהש"מ זמן מנחה. ועתה תפטרנו ג"כ מצד סד"ר ולהיפך ס' שמא כבר עבר זמנה. והיכא דתרתי סתרי אהדדי ל"א סד"ר לקולא כמ"ש הר"ן פסחים קח. וכן פ"ק דמגילה, ותוס' ביצה יד. ע"כ שפיר מותר לו להתפלל גם ביהש"מ מצד סד"ר לקולא דכיון דמעיקרא הי' מותר לו להמתין מצד ס' דרבנן לקולא ממילא א"א לפוטרו אח"כ לגמרי מצד סד"ר לקולא ושפיר מדליק ומברך:

אמנם לענ"ד י"ל דשאני תפלת מנחה דשם ל"ש לפטרו לגמרי ביהש"מ מצד סד"ר לקולא דאכתי יש לו תשלומין בלילה להתפלל ב' תפלות דטעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' כדאיתא בגמ' ובש"ע סי' ק"ח [ואע"ג דבמזיד ופושע אין לו תשלומין כאן ל"ח מזיד כיון דמעיקרא התרת לו להמתין מצד סד"ר לקולא ואח"כ אתה פוטרו משום סד"ר לקולא, וא"כ מה שלא התפלל ביהש"מ הי' ברשות ב"ד] וכיון דבע"כ אין בידינו לפוטרו לגמרי שוב יכול להתפלל עתה משום סד"ר לקולא כעין דעת תוס' מנחות סו. דיכול לספור ביהש"מ מצד סד"ר לקולא דכל שעדיין נשאר החיוב עליו שפיר יכול לקיים המצוה מצד סד"ר לקולא. אבל בהא דר"ן סוכה דאין לו תשלומין שפיר פטור ביהש"מ מצד סד"ר לקולא (ואם כנים דברינו יצמח חידוש דבר"ח במנחה אין להתפלל ביהש"מ דא"כ לא יוכל להזכיר של ר"ח מצד סד"ר לקולא דלענין יעלה ויבא בתפלת מנחה ל"ש תשלומין בלילה עי' תוס' ברכות כו: עוד יצמח דאשה שמתפללת תפלת מנחה כפשטא דמתני' ברכות כ': דחייבות בתפלה אין לה להתפלל ביהש"מ משום סד"ר לקולא ולגבה ל"ש תשלומין כיון דמתפלת ערבית ודאי פטורה דתפ"ע רשות ונשים לא קבלינהו חובה וכיון שאין אצלה זמן תפלה בערבית ל"ש תשלומין וכיון דל"ש תשלומין בלילה שוב פטורה ביהש"מ מצד סד"ר לקולא. ויש לדחות דכמו דשייך תשלומין באנשים בערבית אע"ג דתפ"ע רשות וצ"ל משום שכ' התוס' בר"פ תפה"ש על הא דטעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' והק' הא תפ"ע רשות וכן בהא דטעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית דאין מחזירין אותו משום דאין מקדשין החודש בלילה תיפ"ל דתפ"ע רשות ותי' דמ"מ מצו' להתפלל ערבית שהרי יעקב תקנה וגם הוא כנגד איברין ופדרין שאין מעכבין ומ"מ מצו' איכא ה"נ בתפ"ע מצו' ואין לבטלה בחנם וא"כ ה"ה בנשים אין להם לבטל תפ"ע בחנם לאותן שרוצין לקיים דברי המשנה כפשטה [ואין רוצות לסמוך על הקולא שכ' המג"א סי' ק"ו דנשים חייבות בתפלה סגי בתפלה כ"ד ולא קאי על שמנה עשרה] אך רבינו יונה ר"פ תפה"ש בשם בה"ג כ' תי' אחר דהא דטעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים משום דקבלוהו חובה עיי"ש וא"כ נשים דלא קבלו חובה פטורין לגמרי ואה"נ דאפשר דאם לא התפללו מנחה ל"מ תשלומין בערבית ולענין הלכה אם נשים חייבות בתפלת ערבית [לאותן שרוצות לקיים המשנה דברכות כ' כפשטה וכפסק השו"ע סי' ק"ו] תלי בב' תירוצים הנ"ל. לתי' התוס' ר"פ תפה"ש ברכות כ"ו. ושבת ט': דמצו' איכא ואין לבטלה בחנם גם בנשים מצו' ואין לבטל בחנם. ולתי' רבינו יונה בשם בה"ג ר"פ תפה"ש דקבלוהו חובה א"כ נשים דלא קבלוהו חובה דרובא דרובא אין מתפללות כלל אפי בשחרית וסומכות על המג"א סי' ק"ו. ממי' מתפ"ע פטורות לגמרי וי"ל דגם להתוס' תלי בב' טעמים שכתב תוס' שבת ט': וכ' משום דיעקב תקנו ע"כ איכא מצו' י"ל גם בנשים כן. טעם שני דכנגד אימורין ופדרין תקנו' דאין מעכבים כפרה ומ"מ מצו' ה"נ תפ"ע. ונשים ל"ה להם חלק בק"צ ואין מצוות בזה כמבואר סנהדרין נא. א"כ אין לחייבן מחמת טעם זה. ולפ"ז גם בנ"ח דאין לו תשלומין שפיר י"ל דמשעבר חצי שעה ראשונה פטור לגמרי מצד סד"ר לקולא. וממילא אפי' רוצה להחמיר אינו רשאי לברך כיון דאינו מדינא רק חומרא בעלמא, ולפ"ז מי שרוצה להדליק ולברך בלי שום פקפוק אין לו עצה רק להדליק ג' רבעי מיל אחר תחלת שקיעה. וכ"ז אפי' אם ניהב דאין הלכה כהגאונים ז"ל אבל כבר הבאנו דהרב ז"ל מלאדי והגאון ז"ל האריכו בראיות ברורות ומוכרחות לברר הלכה כהגאונים ז"ל ואחריהם מרן שר התורה מסאכטשאב זצוקללה"ה שהסכים לזה שהעיקר הלכה כהגאונים ז"ל רב האי ור' שרירא. ור"ח ז"ל. והראב"ן. והרי"ף. והרמב"ם. והר"י. ובעל העיטור. ומהר"ל מפראג ז"ל וא"כ ברור דצריך להדליק במוקדם דהיינו לכל היותר ח"י מינוט אחר תחלת השקיעה [ולדיעה א' היינו י"ג מינוט וחצי אחר תחלת שקיעה]:

אמנם כ"ז כשנותן בנר שמן בצמצום על חצי שעה לא יותר. אמנם אני מורה לכל שואל להדליק נ"ח ח"י מינוט אחר תחלת שקיעה וליתן עכ"פ בנר א' מהשמנה נרות שמן הרבה שיהי' דולק חצי שעה אחר צה"כ ואז יוצא ידי חובת המצו' ברווחא דאז יי"ח אף לדעת הר"ת ז"ל כמו שנתבאר לעיל מהשו"ע סי' תרע"ב דבשה"ד מותר להקדים מפלג המנחה ואין לך שעת הדחק גדול מזה שרוצה לצי"ח לדעת הגאונים שהם הרוב. ולענין שאר נרות שאינם חיוב רק למהדרין מן המהדרין הדבר ברור שיש לסמוך על דעת הגאונים ז"ל. והרי לעיל ביררתי דאפי' לא הי' הלכה מוכרעת כדברי הגאונים מ"מ הוי נכון לעשות המצו' בזמן הגאונים ז"ל ולסמוך ע"ז אפי' לענין עיקר המצו' וכש"כ כאן שאין דנין רק לענין הידור מצו' דמהדרין מן המהדרין וכש"כ קו"ח בן קו"ח שעיקר הלכה כהגאונים ז"ל נמצא דמי שעושה כן מקיים המצו' ברווחא בלי שום פקפוק:

ולענ"ד אם נותן בנר כשיעור שידליק ערך בד מינוט הוא דולק חצי שעה אחר צה"כ כי בצירוף ח"י מינוט אחר שקיעה הוא יותר משעה ומחצה ואע"ג דלדעת ר"ת ז"ל צה"כ הוא ד' מילין אחר שקה"ח הוא דוקא בימים השוין דהיינו לילי ניסן ותשרי משא"כ באמצע החורף הזמן פחות הרבה מזה לפי חשבון. ושעה א' אחר שקה"ח הוי צה"כ בימים האלו כאשר עינינו רואות וא"כ אם דולק שעה ומחצה הרי דולק חצי שעה אחר צה"כ הא חדא. ותו דאפשר דר"ת ס"ל כבה"ג וכן ר"פ במה מדליקין דזמן הדלקה בתחילת ביהש"מ לא בסופו נמצא דזמן הדלקה הוא ג' רבעי מיל קודם צה"כ וכיון דמה שנותן שמן יותר יי"ח גם לדעת ר"ת ז"ל אינו אלא חומרא בעלמא ודאי אין לגבב בזה חומרא על חומרא. ולומר דגם ר"ת ס"ל כהשו"ע ומרדכי דזמן הדלקה בסוף שקיעה דהוא צה"כ. ותו דאין סברא להפליג מחלוקתן כ"כ בדבר שתלוי במציאות כי במס' סופרים פ"כ איתא אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו הובא במג"א סי' תער"ב. ולגאונים ז"ל צ"ל דתיכף ג' רבעי מיל אחר שקיעה נאותין לאורו. ואם נימא דלר"ת ז"ל ג"כ אין זמנה רק בצה"כ דהיינו ד' מילין נמצא שיש חילוק גדול בין השיטות בטבע ובמציאות דלהגאונים ז"ל נאותין לאורו ג' רבעי מיל אחר תחלת שקיעה. ולר"ת ז"ל אין נאותין לאורו עד ד' מילין אחר סוף שקיעה והוא דחוק ורחוק לומר כן. ע"כ יותר נכון לקרב השיטות בכל האפשרי ולדעת ר"ת ז"ל זמן הדלקה נ"ח בתחלת שקיעה האחרונה כדעת ר"ן ובה"ג דמשתשקע החמה השנוי' בשבת כא: לגבי נ"ח פירושו מתחלת שקיעה והיינו למר כדאיתא ולמר כדאית לי' להגאונים ז"ל אליבא דר"ן ובה"ג פירושו תחלת שקיעה ראשונה. ולר"ת ז"ל פירושו תחלת שקיעה האחרונה דהיינו ג' מילין ורביע אחר תחלת שקיעה הראשונה] ע"כ נלע"ד דכשעושה כדברינו מקיים המצוה ברווחא:

ע"כ אני נהגתי שכל הנרות יהיו דולקין חצי שעה אחר צה"כ ברווחא. ולא מחמת שאני חושש לזה לדינא כי לדינא אין מקום לגבב כל החומרות במידי דרבנן בפרט בדבר שאינו אלא למהדרין מן המהדרין כאמור] אך באשר שאיני רוצה לפרוש ממנהג רוב ישראל שרובן אין מדליקין רק אחר צה"כ. וזאת למודעי כי הרב ז"ל בסידור כ' כי תחלת שקיעה האמתית הוא ד' מינוט אחר שקיעה הנראית עיי"ש נמצא דכל מה שכתבנו בסימן הזה ח"י מינוט אחר שקיעה האמיתית:

והנה לכאו' הי' מקום להדליק תיכף בתחלת שקיעה כדי לקיים המצוה גם לדעת הבה"ג שכל דבריו דברי קבלה שמבואר מדבריו שזמן הדלקה דוקא בתחלת שקיעה וכ"מ בר"ן ריש פ' במה מדליקין שהביא דבריו ופלפל עליהם ע"ש ואף דהרמב"ם והשו"ע פסקו דזמן הדלקה סוף שקיעה דהיינו צה"כ מ"מ אם יתן שמן כשיעור בנר א' עכ"פ] שידלק חצ"ש אחר ח"י מינוט מתחלת שקיעה יוצא עכ"פ לכו"ע דלהשו"ע יוצא עכ"פ בדיעבד. ולר"ן ובה"ג מקיים המצו' לכתחלה משא"כ אם מדליק אחר שעברו ח"י מינוט מן השקיעה אינו מקיים המצו' לר"ן ובה"ג אפי' בדיעבד וא"כ נכון יותר לעשות המצוה ולקיימה אליבא דכו"ע. והרי כ' הר"ן ז"ל הובא דבריו בשו"ת הריב"ש סי' ש"צ דאף דאם יש להקל ע"פ דין במגלה הכתובה בלשון לעז מ"מ מאחר שיש בידינו להוציאם בלשון הקודש איך נכניס עצמנו במשעל הכרמים שאפי' בעניני העולם כל משכיל בורר לנפשו הדרך היותר בטוח ומשומר כש"כ בעניני המצות שהן כבשונו של עולם עכ"ל היקר וכן בנ"ד אף דנימא דהלכה כשו"ע מ"מ מאחר שבידינו לקיים המצוה ברווחא גם להר"ן ובה"ג בפרט שהפוסקים כתבו על בה"ג שכל דבריו דברי קבלה למה לא נעשה כן:

אמנם אחר העיון נלע"ד ברור שאין שום מקום להחמיר בזה וכל שמדליק תוך חצי שעה מתחלת שקיעה ייד"ח גם לדעת ר"ן ובה"ג בלי שום פקפוק כלל וכלל. ואקדים לשון הר"ן שבת כא: בד"ה מצותה משתשקע החמה לאו למימרא שלא יהי' רשאי להדליק קודם זמן זה. דשבת יוכיח דצריך להדליק קודם שקיעת החמה לרבה דאמר בשלהי פרקין משתשקע החמה הוי ביהש"מ אלא עיקר מצותה קאמר ואי רוצה להקדים מקדים. אבל דברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקיט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכר' יוסף דאמר משתשקע החמה עד שהכסיף התחתון והשו' לעליון יום עכ"ל הנה שני נביאים מתנבאים בסגנון א' דזמן הדלקת נ"ח הוא בתחלת ביהש"מ ולא בסופו כמבואר להדיא בדבריהם. אך לכאורה ק' על שיטתם דאיך יפרנסו הדלקת נ"ח במוש"ק דא"כ א"א להדליק בתחלת שקיעה דהיא ביהש"מ וס' כרת ואין לומר דשאני מוש"ק דלא אפשר יש לו זמן מאוחר דא"כ מה קשי' להו מערב שבת. וע"כ ס"ל דכיון דחכמז"ל קבעו זמן לח' ימי חנוכה מסתמא ראוי לקיים המצוה בכל השמונת ימים באותו זמן וא"כ ק' איך מצאנו ידינו ורגלינו בהדלקה במוש"ק:

ונראה דהנה תוס' שבת כא: ד"ה דאם לא אדליק מדליק אבל מכאן ואילך עבר הזמן ואומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי ומ"מ אם איחר ידליק מס' דהא משני שנויא אחריתא. ומזה נראה דס"ל לר' פורת דהני תרי שינויי דאם לא ידליק מדליק א"נ לשיעורא פליגי אהדדי דאי נימא דס"ל כדעת הרמב"ם דלשני התרוצים בעינן חצי שעה וגם דוקא אותה החצי שעה א"כ מה כתבו שלא יאחר יותר מדי אפי' מאחר מעט מתחלת הזמן הרי חסר לו מקצת מן השיעור חצי שעה, ע"כ נראה דהני לישנא פליגי וללישנא קמא דאי לא אדליק מדליק. ל"ב כלל חצי שעה רק בהדלקה סגי רק דזמן הדלקה הוא באותה חצי שעה. ולתי' ב' בעי חצי שעה אבל לאו דוקא באותה חצ"ש רק שיעורא קמ"ל דמשך הדלקה יהי' כשיעור הזה אפי' בסוף הלילה סגי וזה דומה אהא דאמרי' בעלמא כמה שיעורו מיל כמחמתן לטבריא. ה"נ שיעור הדלקה כשיעור שיש משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק אבל זמנו כל הלילה. וכמו בזה"ז דלר"י זמנו כל הלילה. ומ"מ שיעור ג"כ חצי שעה אע"ג דל"ש השתא טעם שכ' רש"י ז"ל דעד דכליא רגלא דתרמודאי יוצאים אנשים לקנות עצים וכבר העיר המהר"ל ז"ל כן בנר מצו' [ומצד א' זמן זה מדוקדק ג"כ דכיון דהתחלת זמן נ"ח משתשקע החמה וזמנו חצ"ש. וזריזין מקדימין למצות ממילא אצל כל מי שהוא זריז ומקיים המצו' מן המובחר זמנה דוקא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק אמנם זה למצו' ולא לעכב ולענין לעכב פירושו שיהי' שיעורו כ"כ כהשיעור שיש משתשקע החמה עד שתכלה וכו' יוכללו בזה ב' פירושים אשר חז"ל כוונו לשניהם א' בדקדוק לזריזין וא' רק לשער בכמו זה הזמן כהא דלעיל כמחמתן לטברי' מיל] ע"כ ס"ל להר"י פורת דגם בימי הגמרא שיעור חצ"ש אינו מחמת טעם זה וע"כ סגי בשיעור זה בכל שעה מן הלילה. ולפי"ז אם אינו מאחר יותר מדאי דהיינו כל שנשאר עדיין קצת מן החצי שעה ומדליק אז ונותן בה שמן כשיעור חצ"ש יוצא לב' התירוצים דלתי' קמאי סגי במקצת זמן הזה והא איכא ולתי' הב' לא בעי אפי' מקצת מאותו זמן כנלע"ד ביאור דעת הר"י פורת. ולפי"ז י"ל דגם בעל הלכות גדולות והר"ן ז"ל ס"ל כשיטת הר"י פורת דכל שמדליק בתוך חצ"ש אפי' בסופה יוצא לב' התרוצים אפי' לכתחלה וא"כ גם במוש"ק יש עצה להדליק בצה"כ שהוא אחר התחלת ביהש"מ ג' רבעי מיל (דהיינו י"ג מינוט וחצי או י"ח מינוט. ותלי בב' הדיעות שבחק יעקב סי' תנ"ה כמה שיעור מיל] ועדיין נשאר לו לכה"פ י"ב מינוט להדלקת נר חנוכה:

ונלע"ד עוד ראי' לזה דאל"כ ק' לבה"ג איך תוכל לקיים מצות הדלקת נ"ח כיון דלרמב"ם בעי' דוקא אותה חצ"ש ולבה"ג אינו יכול להקדים מאומה וגם לאחר אין רשאי דא"כ יחסר מקצת מן השיעור ואיך אפשר לבשר ודם לצמצם כ"כ להדליק ברגע ראשונה של שקה"ח והרי לא ניתנה תורה למה"ש ע"כ נראה מוכרח דבה"ג ס"ל כר"י פורת:

עוד נראה לע"ד דגם הר"י פורת ס"ל כבה"ג ור"ן ז"ל דזמן הדלקת נ"ח בתחלת שקיעה דלכאו' ק' טובא בלשון הר"י פורת שכ' דיש ליזהר ולהדליק "מיד" שלא יאחר "יותר מדאי" דלכאורה הוא תרתי דסתרי דמעיקרא אמר שידליק מיד ואח"כ כ' דוקא יותר מדאי לא יאחר אבל מיד ג"כ אי"צ להדליק. עכ"נ דהר"י פורת ס"ל כהר"ן וכה"ג דזמן הדלקה מתחלת שקיעה והר"י פורת כ' להדליק מיד בלילה דהיינו צאת הכוכבים דהיינו ח"י מינוט אחר שקה"ח דאו ב"א מצוין בבתיהם כדאיתא פסחים ד'. אך ע"כ דיבר הר"פ כפי דרך העולם שמדליקין אחר צה"כ שאז כבר עברו יותר מח"י מינוט מתחלת שקיעה ע"כ הזהיר להדליק מיד כי בעוד זמן מעט יעבור כל החצי שעה כיון שלא נשאר לו רק שלישית השיעור או פחות מזה וכיון שזמן ביאת אדם לביתו הוא ח"י מינוט אחר שקה"ח ואם לא ימהר להדליק מיד. עד שיסדר הנרות ויעשה הפתילות וישפוך השמן ויעבור הזמן אבל מה שכ' שלא יאחר יותר מדאי לא קאי על צה"כ רק על שיעור הנאמר בש"ס דהיינו משתשקע החמה שפירושו להר"ן ולבה"ג תחלת שקיעה ועל שיעור זה שפיר כ' שלא יאחר יותר מדאי מהשיעור הנאמר בגמ' אבל מעט יכול לאחר כיון שיש לפניו חצי שעה שלימה שיש בו די והותר להמתין ושישאר לו עדיין עת לעשות לד' מצות הדלקת נ"ח בזמנה דלהר"י פורת כל שמדליק תוך חצי שעה שפיר דמי כאמור כן נלע"ד נכון בביאור דברי הר"י פורת ודקדוק לשונו ז"ל:

פירות הנושרין מדברינו דלבה"ג ור"ן ז"ל דזמן הדלקת נ"ח מתחלת שקיעה ע"כ צ"ל כהר"י פורת דתרי שינוי דגמ' פליגי אהדדי וללישנא קמא ל"ב שיעורא כלל וכ"כ הגה"מ וסמ"ג בשם ר"מ דללישנא קמא ל"ב שיעורא כלל והובא בב"ח סי' תער"ב. וללישנא בתרא ל"ב דוקא חצי שעה זו נמצא דמי שמדליק נ"ח בתוך חצ"ש לתחלת שקיעה ראשונה יוצא יד"ח לב' התרוצים נמצא דאין מקום כלל להחמיר לבה"ג ולר"ן להדליק דוקא בתחלת שקיעה מחמת צירוף דעת הרמב"ם דס"ל. שנינין חצי שעה ודוקא אותה חצי שעה. כיון דהני חומרא סתרי אהדדי. ודומה להא דאמרי' בש"ס בשדרה וגלגולת דמאן דנקיט חומרי ב"ש וב"ה הוי כסיל בחושך הולך. ונלע"ד של דמי שמדליק נ"ח י"ח מינוט אחר שקיעה לכה"פ יראה שידליק ערך ג' רבעי שעה דהיינו מ"ה מינוט דהנה הרב ז"ל בסידור כ' דהא דלילה מתחיל ג' רבעי מיל אחר שקיעה היי"ד בא"י אבל במדינתו הוא חצי שעה אחר שקה"ח ובלילי טבת מעט יותר מזה ע"ש וכ"כ בס' משנה ברורה סי' רס"א דבמדינתו שנוטה יותר לצפון הוא מתארך יותר. והנה מדינתו סי' רוסיא רחוק מאתנו מ"מ כיון דודאי כללא הוא א"כ אפשר דגם במדינתינו זמן צה"כ מבואר מהנ"ל, ומ"מ כיון דאפשר דזמנו כמו בא"י נכון להדליק בזמנה [מתרי טעמא חדא דשמא אז לילה גמור ואסור לו לאחר דכל רגע פסידא דלא הדר לדיעות דתרי שינוי דגמ' לא פליגי. ותו כיון דלכה"פ הוא ביהש"מ לדעת הגאונים והוא ס' לילה א"כ יוצא יד"ח במצות נ"ח דרבנן דס' דרבנן לקולא כמ"ש תוס' מנחות סו. לענין ספירה ביהש"מ] אך יתן בה שמן כשעור שיהי' דולק חצי שעה אחר כלות חצי שעה מתחלת שקיעה. ויהי' דולק עד סוף שעה מתחלת שקיעה. וכשנותן בה שמן כשיעור מ"ה מינוט בצירוף הי"ח מינוט שקודם הדלקה נמצא שמסיים הזמן אחר שעה מתחלת שקיעה. ויותר נכון שידליק חצ"ש אחר יציאת ג' כוכבים קטנים כי אולי י"ל דכיון דלדעת הגאונים לאו כללא הוא בכ"מ בשוה כמ"ש הרב ז"ל לענין מדינתו וא"כ אפשר דבמדינתינו מתאחר יותר:

קיצור לדינא דהדרך היותר בטוח ויותר נכון הוא להדליק נ"ח י"ח מינוט אחר שקיעה ראשונה האמתית דהיינו כ"ב מינוט אחר שקיעה הנראית ויתן שמן כשיעור מ"ה מינוט [או שידליק ח"ש אחר יציאת ג' כוכבים קטנים וזה הנכון] ואז יי"ח לדעת הרמב"ם והשו"ע והמרדכי וגם לבה"ג ור"ן דזמן בתחלת שקה"ח. מ"מ כל שמדליק בטרם יעבור חצי שלימה מתחלת שקיעה מקיים המצו' אליבייהו. ואפי' מי שאינו יכול לצמצם להדליק י"ח מינוט אחר שקיעה מ"מ יזהר שלא יאחר יותר מי"ב מינוט מזמן הנ"ל הוא שידליק נ"ח בתוך י"ב מינוט שהם מח"י מינוט אחר שקיעה עד חצי שעה אחר שקיעה. ולרווחא דמלתא יתן בנר א' כשיעור שידליק בבירור חצ"ש גם אחר צה"כ לר"ת ז"ל והמהדרין מן המהדרין יתן בנר א' שמן שידליק ערך צ"ב מינוט דהיינו חצי שלימה אחר שיעור ד' מילין. ובזה מקיים המצו' ברווחא בלי שום פקפוק ובמוצש"ק יזדרז שיהי' ההדלקה עכ"פ תוך חצי שעה אחר צה"כ ממש לא יאוחר. ומי שאינו יכול להקדים כ"כ עכ"פ יראה להדליק תיכף בצה"כ דהוי עכ"פ תחלת זמן הדלקה לר"ת ולכה"פ לא יאחר מחצי שעה אחר צה"כ דאז יי"ח לר"י פורת ובצירוף שיטת ר"ת ז"ל. אבל המדליק אחר חצ"ש מצה"כ מכניס עצמו בפרצה דחוקה לענין ברכה דלדעת המהר"ל בנר מצוה אינו יוצא ידי חובתו אז וגם המג"א פקפק דהוי ס' ברכות ולהקל ואף שכ' דמשמעות השו"ע לברך מ"מ לא כ' טעם ע"ז ודוחה דבריו כנ"ל ע"כ כ"א יראה ויתאמץ שיהי' הדלקה לכה"פ תוך ח"ש אחר צה"כ לא יאוחר כנלע"ד הקלושה בדינים אלו והש"י יאיר עיני בתוה"ק ויהי' רצון שלא אכשל בדבר הלכה. ובעיני ראיתי אצל כ"ק מרנא ורבנא שר התורה מסאכאטשאוו זצ"ל בעל אגלי טל שלפעמים הדליק עוד לפני זמן הנ"ל:

לעיל הבאתי דברי הר"ן רפ"ק דמגילה בעיירות המוקפות אם הם מוק"ח ל"ש סד"ר לקולא דהרי תרתי דסתרי ע"כ קורא בי"ד ופטור בט"ו. עפ"ז אמרתי ליישב בהא דשבת כ"ג. דדמאי מפרישין אותו ערום דס' דדבריהם לא בעי ברוכי ופריך הא יו"ט שני דס' דדבריהם ובעי ברוכי ומשני רבא רוב ע"ה מעשרין הן. ומשמע מזה דהא יו"ט שני ליכא נגדו רוב [וברש"י ר"ה י"ח. דבר"ה איכא רוב דיום א' יו"ט דרוב פעמים אין אלול מעובר. צ"ל דוקא ר"ה ולא שאר ימים טובים וכ"כ בטו"א ר"ה שם איזה פעמים] וק' דא"כ אמאי מקילין ביו"ט שני של גליות לענין מת ולענין מיכחל עינא וכיון דהוי ס' השקול מה קולא בשני מראשון. וראיתי בטו"א סופ"ק דר"ה דף י"ח ד"ה על ניסן ודף כ"א ד"ה כל היכא ושם עמוד ב' ד"ה על ניסן דמה שמקילין ביו"ט שני היי"ד לדידן דבקיאין בקביעא דירחא ואין עושין יו"ט שני רק משום גזרה שמא יחזור דבר לקלקולא. משא"כ כשקדשו ע"פ הראי', הי' שני שו' לראשון. וק' לי ע"ז מביצה ו. דרבא הוא דקאמר לה במת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ובית רבא עדיין קדשו ע"פ הראי' כמבואר בר"ה כ"א הנה דאפי' אז הקילו ביו"ט שני. ואף דבימי רבא בטלה הסמיכה דוחק לומר דמימרא דרבא בביצה ו קאי דוקא לאחר שבטלה הסמיכה בימיו, ע"כ נראה בהקדם שיטת הרמב"ם דספד"א מה"ת לקולא ומדרבנן לחומרא וחידש הפר"ח ביו"ד סי' ק"י דהיכא דסתרי אהדדי גם לרמב"ם סד"א מה"ת לחומרא ואם נצרף דברי הר"ן הנ"ל לדברי הפר"ח יעלה דבס' יו"ט אם הוא בראשון או בשני בראשון הוא מה"ת לחומרא דומי' דהתם דקורא בראשון ופטור בשני. ומסד"ר לקולא אפי' מדרבנן נשמע לסד"א שהוא מה"ת לקולא שדינו ג"כ כך דבראשון צריך להחמיר מה"ת ולא בשני. ומ"מ בשני אסור מדרבנן דהרי אפי' בלא תרתי דסתרי סד"א מדרבנן לחומרא ע"כ א"ש דמקילין ביו"ט שני לגבי ראשון אפי' בס' השקול דביו"ט ראשון ספקו מה"ת לחומרא ובשני רק מדרבנן וא"ש בעזהי"ת:

ויען דברנו מזמן מצו' שדרך העולם לאחר הרבה. אציע מענין לענין ע"ד מנהג רוב ההמון ששולחין משלוח מנות אחר צה"כ שאין לו שום מקום ע"פ ההלכה דכבר עבר זמן המצו'. אמנם יען כמה אלפים מישראל נוהגין כן הנני לכתוב קצת לימוד זכות ונלע"ד דלדיעה א' יוצאין בזה ודרך אגב יתיישב בזה עוד מנהג שהביא הרמ"א שמתחילין סעודת פורים סמוך לחשיכה ורוב הסעודה אוכלין בליל ט"ו:

ואמנם שיש מקום למנהג הזה ע"פ שהגיד היהודי הק' מפשיסחא ז"ל למוד זכות על המתחיל להתפלל בזמן תפלה אף שנמשך אחר הזמן חשוב כאלו התפלל כל התפלה בזמנה מדברי התוס' ברכות ז. ד"ה שאלמלי דאם התחיל לקלל באותו רגע אף שגמר אח"כ מזיק וכש"כ במדה טובה מרובה דאם התחיל להתפלל בזמן תפלה וגמר אח"כ דחשיב כאלו התפלל כל השמו"ע בזמנה עכדה"ק וככה הוא בנ"ד. מ"מ ק' למה לנו להכניס עצמנו בפרצה דחוקה כזה הלא טוב יותר לקיים כל המצו' בזמנה. ונלע"ד דחדא באידך תלי' דמחמת שהי' המנהג לשלוח משלוח מנות באיחור ע"כ הנהיגו כן. דהנה יש פלוגתא בין בעל מנות הלוי ותרה"ד בטעם משלוח מנות בעל מנות הלוי כ' הטעם כדי להרבות אחו' וריעות ובתה"ד כ' כדי שיהי' לו בריוח לסעודת פורים. והנה הרא"ש כ' דהיום שאין לומדים מתוך ס"ת אין מצו' בכתיבת ס"ת רק בכתיבת ספרים שלומדים מתוכם וכן דעת הש"ך. דאין היום מצו' בכתיבת ס"ת רק בקניית ספרים. הנה דעיקר הוא שיהי' מתקיים תכלית המצו' ואף שגוף המעשה אינה כ"כ בטוב שפיר דמי. וכיון שמנהג העולם שממשיכין סעודת פורים זמן הרבה בלילה נמצא דהמקבל אז משלוח מנות עדיין יוכל לקיים בו סעודת פורים שהרי נמשך אחר התחלת הסעודה כנ"ל וכל שמתקיים תכלית המצוה שפיר דמי. אף שהמעשה אינה בזמנה, ומצינו כזה ביבמות ס"ב. הי' לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר קיים פו"ר אף דהמעשה הי' בפטור דמ"מ נתקיים התכלית של המצו' דשבת בעינן והאיכא:

אך זה שייך לדעת תה"ד. אבל לפי טעם בעל מנות הלוי ל"ש זה גם בדין הש"ך יו"ד הנ"ל, הטו"ז וב"י וב"ח חולקין ע"ז [ובמק"א כתבתי דזה תלי' בפלוגתא דאביי ורבא בפ"ק דתמורה אביי אית לי' כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני דאי לא אמאי לקי הנה דבמעשה עבירה לבד בלא התכלית ליכא עבירה ה"נ במעשה מצו' בלא תכלית ל"ח מצוה וזה כדעת הש"ך ופרישה. ולרבא דס"ל דל"מ ומ"מ לקי הואיל ועבר אמימרא דרחמנא ה"נ במצוה בלא תכלית נמי איכא מצוה דקיים מימרא דרחמנא] ע"כ נכון לכל רב להזהיר בעירו לפני פורים לקיים מצות משלוח מנות בעוד יום בעיקר זמן המצו'. גם להזהיר ולהודיע שזה חיוב גמור על כל א' מישראל ומצ"ע מדבר קבלה לא כמו שעושין היום בכמה מקומות שאין מקיימין מצו' זו רק מתי מספר ומצו' גדולה להחרדים על דבר ד' להזהיר ע"ז:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה