ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן קכ
לכבוד ידידי היקר החריף ובקי מאוד נעלה שה"י מ' אברהם ראטענבערג נ"י נכד כ"ק אדמו"ר בעל שם משמואל זצוקלה"ה
מה שהקשית על קו' הש"ס ר"ה לד. אלא ר"א מאי אתקין וכו' מספקא לי' דילמא גנוחי גנח ויילולי ייליל. משמע דהמקשן לא ס"ל כן וא"כ הו"ל למחזי כמה שיעור תקיעה דתקנת ר' אבהו ואם תיקן י"ח טרומייטין ממילא ש"מ דמספק"ל דילמא גנוחי ויילולי. הנה פשוט דר"א תיקן כסדר חשר"ת ח"י טרומייטין כשיעור תרועה מסדר זה שהיא שברים תרועה ובגוף הדין אין כל ס' אפי' להמקשן דהרי שפתיו ברור מללו לתקוע תקיעה שברים תרועה ותקיעה הנה דכך שיעור תרועה דסדר זה וא"א לומר אחרת וכיון דשיעור תקיעה כתרועה ממילא תקיעה דסדר זה ח"י טרומיטין. אך המקשן הוא גופי' קשי' לי' למה לי לעשות תרועה כפולה וארוכה כ"כ אף שידע וראה בעליל דעת ר"א בסדר זה מ"מ פריך להבין טעמא של דבר כי לא ידע מאי היא. וקו' זו תסוב בין אגוף התרועה בין אתקיעה שתלוי' בתרועה כי הכל א'. וע"ז משני דמספק"ל דילמא גנח ויליל יחד:
ובגוף דברי תוס' ר"ה ל"ג: דצריך להאריך בשל תשר"ק יותר משל קש"ק וכו' והמהרש"א והג"א הקשו סתירה דבריהם כי לפני זה כ' להיפוך שאין להאריך בשבר רק כג' טרומיטין אף דבאותו סדר עומדין בתש"ת דשיעור תקיעה דידי' ארוך יותר, לעד"נ בזה דהנה ידוע דעת רב האי גאון ז"ל דאין בזה ספק כלל דכלם יוצאין לכו"ע בין מאן דגנח בין מאן דיילול בין מאן דעביד גנוחי ויילול יחד משום דהכל בכלל תרועה שיש עושין כן ויש עושין כן [וע' ריטב"א דתרועה תלי' לפי מנהג אנשים כד איתרע מילתא באיזה ענין הם עושין כך הוא התרועה של תורה ע"ש. ואולי יש לתלות זה באיבעי' דחולין צ': באית לי' ולא עגיל אי אזלינן בתר דידי' או בתר מיני']. אך המלחמות ה' חולק עליו דאינו יוצא רק בכלם יחד וכ"א ספק הוא. מ"מ נלענ"ד אליבא דר"א דאין ס' זה דומה לכל ס' דדינא דשייך בי' קמא שמיא גליא שהוא ס' אולי יוצא בו לגמרי אולי אין יוצא ז"א רק היא כעין ס' דביהשמ"ש שכ' המהר"ל בגו"א שהוא ספק בעצם וא"א לפשוט ס' זה וכעין זה בריטב"א יומא מז: ואביא קצת דוגמא לזה המקדש א' משתי אחיות למ"ד קידושין שאמס"ל הוו קידושין דחלין הקידושין. מ"מ ל"ש בס' זה לומר קמי שמיא גליא לומר שזו מקודשת ולא זו רק בשניהם הם שוין ושקולין וכמו שאפשר שזו המקודשת כן אפשר בהיפוך ומאי חזית ומ"מ הבא על אחת מהן א"א לחייבו כבא על א"א דסו"ס ס' הוא רק כשבא על שתיהן חייב למ"ד התראת ס' שמה התראה ה"נ בנ"ד מי שתקע תש"ת לבד ל"ש קמי שמיא גליא שיצא או שלא יצא כי באמת הכל שוה בין גנוחי בין ילולי בין שניהם כי כ"א מהן יש עלי' קצת מצוה מפאת אותן בנ"א שנוהגין כד איתרע בהו מילתא שעושין כן. והוא כעין ח"ש מצוה באיכות ומ"מ שלימות המצוה הוא רק כשעושה השבר בכל האופנים מתאים לפי כל המנהגים נמצא גם לדברי רמב"ן אין אלו מטעים את אלו אך זה החילוק דלרה"ג בין מי שעושה גנוחי בין מי שעושה ילולי וכו' יי"ח בודאי ולרמב"ן בין מי שעושה כן בין מי שעושה כן בודאי איי"ח בשלימות עד שיעשה כדברי כולן. ודבר שאינו בשלימות נקרא ג"כ ס' כמו דמצינו במשנה יבמות דף ל': דגירושין שיש להם קצת פסול נקרא במשנה ס' גירושין עיי"ש ע"כ אמרי' בגמ' ע"ז לשון מספקא לי'. ואולי הרמב"ן לא ס"ל כן מ"מ י"ל דהתוס' ס"ל כן וע"כ ס"ל ואפי' בשעת תקיעות דתש"ת צריך לדקדק שלא יהא עלי' שם תקיעה כלל דכיון דשיעור תקיעה כתרועה וכיון דגם על ילולי לבד יש קצת שם תרועה מ"מ בתקיעה דשיעור זה יש עלי' שם תקיעה בצד מה אצל כל הסדרים. ואולי יל"פ דברי התוס' בסוף דבור הנ"ל שאם אינו בקי רק בגנוחי גנח לא יתקע כלל וק' למה לא יתקע כלל מס' כמו שהבאת בשם כ"ק מרן בעל שמ"ש זצוקללה"ה ולהנ"ל י"ל דכאן לא דמי לס' דבס' בעלמא נ"ל דקמי שמי' גליא שיצא ע"כ צריך לקיים המצוה מס' משא"כ בנ"ד דבודאי אין בו שלימות המצוה. וי"ל דס"ל להתוס' דבחצי שיעור מצוה אין בו מצוה כלל וה"ה בחצי שיעור באיכות אי"ב מצוה כלל. ועי' חי' הר"ן סו"פ המפקיד לענין ש"י צריכה חסרון דאיכות דומה לכמות וכעי"ז מבואר ביבמות נ"ב: דאי מאמר ע"ג זיקה רמי חשוב כמגרש חצי אשה. וע' ר"ח פסחים ל'. גם כי קניס ר"ש בחמץ אבל ע"י תערובת לא קניס:
ובעיקר קו' השמ"ש זצ"ל הנה בפמ"ג בפ"כ נסתפק לומר דהא דסד"א לחומרא וס' קרא ק"ש חוזר וקורא היי"ד במקום שאם עשה בודאי יקיים מצו' אבל אם אחר שיעשה עדיין נשאר בס' כגון שאין יודע רק ברכה א' מבהמ"ז דאפשר שיניחה כלל אי"צ לעשות מספק. וי"ל דתוס' ס"ל כפן השני של הפמ"ג וע"כ אי"צ לעשות. וידעתי דהר"ן סוכה מ"ז: כ' להיפוך גבי אי מתרמי לולב בהש"מ. מ"מ התוס' אפשר דס"ל כפן השני של הפמ"ג. ואולי י"ל דבפלוגתא תלי דלמ"ד מצאצ"כ צריך לקיים גם בכה"ג אך למ"ד מצ"כ ובבב"ת קמ"ב. דהיכא דרפויי מרפי' בידי' ל"ח כוונה ע"כ במקום שישאר ס' אי"צ לעשות כיון דגם אם יעשה מאומה לא ישא בעמלו:
ומה שתירצת קו' השמ"ש ז"ל הנ"ל בהקדם דברי אבני נזר סי' ת"מ דאם עושה מצו' שיש עלי' ס"ס אם שם מצו' עלי' אי"צ לעשות כלל וע"ז הק' מתשר"ת תש"ת תר"ת דעל כל סדר יש ס"ס שאין בה מצו', ותירצת דדנין על כל הסדרים יחד. וא"כ היי"ד כשיודע כל הסדרים הא אינו יודע רק א' שוב אי"צ לעשות כלל משום דעל מעשה זו יש ס"ס אולי אינו יוצא בה לכאו' הוא עצה מושכלת. אמנם לדין יש תשובה דפשטות הסברא הוא להיפך דדנין על כל מעשה בפ"ע ואם על כל מעשה בפ"ע יש ס"ס אין תקיעה שני' מצלת אותה מידי מתעסק, אך דכירנא כי בחדושיי כ' על פסחים ס"ה. דפליגי ר"א ורבנן במכבד דפלוגתתם הוא אם דנין על כל כיבוד וכיבוד בפ"ע דאז הוי דשא"מ ולא הוי פ"ר. אמנם מאן דאוסר ס"ל דדנין על כל הכיבוד של כל הבית יחד ואז יש פ"ר ולפ"ז סברתך תלוי בפלוגתא דר"א ורבנן. דמתעסק ודשא"מ בני רקתא חדא אינון כמ"ש רמב"ן ע"ז ס"ו. ור"ן פ' גה"נ. וכמו דדנין על כל הכיבודים להוציא מידי דשא"מ כמ"כ י"ל דדנין על כל התקיעות יחד להוציא מידי מתעסק:
אמנם בעיקר קו' הנ"ל על תוס' ל"ג: יש ליישב בפשיטות [ואי"צ לבא להקדם דברי אבני נזר סי' ת"מ דהתם מיירי בטמטום דחייב מס' לשמוע מזכר ודאי. והק' הטו"א דגם טמטום יוכל להוציאו מצד ס"ס א' שמא הוא נקבה ואת"ל זכר שמא גם המוציא זכר וע"ז חידש באבני נזר דאע"ג דאחר שישמע מטמטום יהי' פטור מס"ס מ"מ כיון דיש ס' על המעשה אם הוא מצו' פטור לגמרי] אבל בנ"ד הדבר פשוט מאד כיון דאין בקי רק שהחי וא"כ הוי ס"ס אם יקיים בזה מצו' ואף אחר שיתקעססוה ישאר חיוב גמור מצד ס"ס בזה י"ל בפשיטות דפטור מס"ס כמו בכה"ת דס"ס לקולא וזה תירוץ פשוט ונכון: