אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן קיד

סימן קיג

לכבוד ידידי הרבני החו"ב מ' יצחק מאיר וויינטרוב

אשר נסתפק ביין צמוקים שהחמיץ עד שאינו ראוי לשתות מחמת חמיצתו ואח"כ מתקינין אותו ע"י שמשימין בו סאדע שמחליש חמיצותו ואז ראוי לשתות וטעמו יין וריחו יין אם מותר לברך עליו בפה"ג. דלכאורה י"ל דכיון דבשעה שהחמיץ ולא הי' ראוי לשתות מחמת חמיצותו נתבטל טעם יין ומהות יין ממנו. ונתהוה משקה אחרת ואיך יחזור לברכת בפה"ג ע"י תיקון עכת"ד:

נראה דיש לפשוט זה מזנגביל יבש דמבואר בגמ' ובשו"ע ק או"ח סי' ר"ב סעי' ט"ז דאין מברכין עליו ומ"מ פ' בשו"ע סי' ר"ג סעיף ו' דאם מרקחים אותו ועי"ז נעשה ראוי' לאכילה מברכין עליו בפה"א. וכזה כ' שם הטו"ז סק"ב דאינגבער שאין ראי' לאכילה ומערבין בו דבש וצוקער ועי"ז ראוי' לאכילה חשיב האינגבער עיקר ומברכין עליו בפה"א וכ"פ הרב הק' מלאדי ז"ל בסדר ברה"נ פ"ו דין כ"א ושם יותר חדוש דהרי הרוב הוא צוקר ודבש וגם דדבש וצוקער הי' ראוי' לאכילה גם לפני התערובות והי' מקום לומר דאזלינן בתר רוב ויברך שהכל מ"מ כיון שהם באו לתקן הזנגביל ולא הזנעביל בא לתקן אותם חשיב הזעביל עיקר ומברך בפה"א וכש"כ בנ"ד דהסאדע אינו בר אכילה כלל ואין שם מקום ס' שיברך עליו ברכת הסאדע לא כש"כ שצריך לברך עליו בפה"ג אחר שנתקן ע"י סאדע. ואין לחלק דדוקא זנגביל דלא נתקלקל ממה שהי' דבתחלת בריאתו הי' אינו ראוי' לאכילה ע"כ מועיל בו תיקון משא"כ יין זה שהי' מעיקרא יין טוב ונפגם אח"כ ל"מ בי' תיקון ז"א ואיפכא שמעינן בע"ז דף ס"ח דאפי' לר"מ דס"ל דאפי' נבילה שאינה ראוי' לגר נמי קרוי' נבילה מ"מ מודה בסרוחה מעיקרא דמותרת כיון דלעולם לא חל שם אוכל עלה. ולר"ש נמי אמרי' דסרוחה מעיקרא לא צריכה קרא דעפרא בעלמא הוא וכי איצטריך קרא לנסרחה אחר שנתנבלה. הנה דמה דלא חזי' מתחלת בריאתו גריעותא הוא וכיון דבזה מהני תיקון כש"כ בנתקלקל אח"כ:

ולכאו' יש לחלק דשאני זנגביל דנטעי אינשי אדעתא דהכי שיאכל ע"י טגון בדבש כמ"ש בסידור הרב בבה"נ פ"ו סכ"ב משא"כ יין זה אין נטיעתו ע"ד לשתותו אחר שיתחמץ ויתקנו אותו רק לשתותו בעוד לא נתקלקל כ' הרז"ל שם דמיני תבלין שאין דרך לאכלן אלא כשמבשלין בהם התבשיל ואז התבשיל הוא עיקר ואין האכילה נקראת על שם התבלין כלל וכאלו אין עומדין לאכילה אפי' כשמתקנין אותו אין מברכין אלא שהכל כיון שאין נוטעין אותו ע"ד לאוכלו כלל אלא ע"ד ליתנו בתבשיל עיי"ש. אמנם בקל יש לחלק דהתם לא הי' עליו שם אוכל כלל משא"כ בזה שכבר הי' יין אלא שנתקלקל ועתה חזר ונתתקן חוזר וניעור שם יין שהי' עליו תחלה [וכעי"ז מבואר בתוס' נדה כ"ב. לענין מה שהי' לח ואפשר לחזור ולשרותו וישוב להיות לח] ותו כיון דדרך יין צמוקים להחמיץ ואז הדרך לתקן אותו מסתמא נוטעין אותו גם ע"ד כן שאם יתקלקל יחזרו ויתקנו אותו:

[ובהאי ענינא הנה בחוו"ד סי' ק"ג כתב לחדש דאכילה שאינה ראוי' לגר אפי' תיבלה בתבלין וחזרה להיות ראוי' לגר מ"מ פטור עלי' כיון דכבר נפקע שם נבילה ממנה פ"א. וא"כ יש לכאו' לה"ר לנ"ד דל"מ תיקון. אמנם ז"א דשם כ' שהוי גזה"כ לגר אשר בשעריך תאכלנה דעכצ"ל דמיירי בתיבלה בתבלין דאל"כ תיפ"ל דהוי שלכד"א עיי"ש וא"כ אין ראי' לנ"ד דליכא גזה"כ. ובעיקר דינו של החוו"ד מבואר באבני נזר או"ח סי' שמ"ט סק"כ להיפך כי לפמ"ש שם לק"מ קו' החוו"ד דכיון דאין לך דרך אכילה אחר טוב מזה חשיב זה כד"א עיי"ש ובהתבטל הסיבה בטל המסובב דתו אין לט הכרח לומר דקרא קאי בתיבלה בתבלין וק"ל]:

ועדיין יש מקום לבע"ד לחלק ולומר דדוקא דבר שהקלקול אינו דרך תולדתו כי כל מינו אין לו קלקול זה כמו נבילה סרוחה מעיקרא דאין זה טבע כל המין שיהי' לו קלקול זה אז אין עליו שם אוכל משא"כ זגגביל יבש שכך הוא דרך תולדתו ואין זה קלקול יוצא מן הכלל במין זה ע"כ חשיב יותר אוכל ומש"ה מהני לי' תיקון וא"כ אין מזה ראי' ליין שהתחמץ שהוא קלקול והפסד במין זה. אמנם אחר העיון נראה דגם חלוק זה ליתא וראי' לזה מהא דפליגי הרשב"א בתוה"ב במשמרת הבית] עם הרא"ה בבה"ב בית ד' שער א' דף י"ט: דדעת הרא"ה דכל שרצים שפגומים מעיקרא בטבעם מותרים כמו נבילה סרוחה ולא אסרה תורה רק שרצים שטעמן מושבח והרשב"א כ' דכיון דאסרה תורה שרצים סתם חשיב כאלו מפורש דכל השרצים אסורים אפי' אותן שאין טעמם מושבח עיי"ש ואי נימא כחילוק הנ"ל למה לי קרא ע"ז תיפ"ל כיון דטבע כל המין להיות טעמם פגום אין ללומדם מנבילה שאין ראי' לגר דהתם חשיב קלקול והפסד מחמת שאין כל המין כן ומה דמות יערוך לזה שרצים שבטבעם הם כן וע"כ דליתא לחלוק זה:

ויעוי' תוס' עירובין כ"ח: בד"ה הואיל וחזי למתקן ע"י האור וקור אע"ג דחזי ע"י שליקה וטגון לא מטמא טו"א משום דהוי כעץ בעלמא אלא דחזי ע"י שליקה כמו עור דבסמוך אבל הכא דבקל יוכל למתקן חשיב אוכל וכו' עיי"ש הנה דמה דיכול למתקן בקל מילתא הוא ולפ"ז איכא עוד קו"ח בנ"ד מזעביל דשימת הסאדע ביין קל יותר מלרקח זנגביל ואם התם חוזר להיות אוכל כש"כ בנ"ד:

עוד יש לה"ר מתוספתא הובא בר"ש פ"ג דטהרות מ"ב מים טמאים שהגלידו טהורים חזרו ונימוחו חזרו לטומאתן הישנה. ויעוי' אג"ט דש ל"ז סק"ב מ"ש בזה. הנה דאע"ג דפקע שם אוכל מ"מ כשחוזר ונעשה ראוי חוזר למעיקרו ול"ח שנעשה עכשיו אוכל מחדש דא"כ לא הי' חוזר לטומאתו ישנה דפנים חדשות בא לכאן, וה"נ יין שהחמיץ ונתתקן ל"א שנעשה עתה משקה מחדש [ואם הי' כן לא הי' עליו שם יין דמשקה דעכשיו לא בא מענבים] רק דחוזר למהותו הקדום וממילא חוזר עליו שם יין:

ועדיין יש לדון דכמו דמצינו דפרי שנתקלקל אף שעדיין ראוי לאכילה מברכין עליו שהכל הנה דאף דנשאר עליו שם אוכל כלל, מ"מ שם פרטי פרי הארץ נפקע ממנו. וכן מצינו דגרעיני הפרי י"א דמברך עליו בפה"א ולא פה"ע כיון דאינו עיקר חשיבות הפרי נשאר עליו שם פה"א עכ"פ מ"מ אין עליו שם הפרטי פרי העץ. ואף אנו נאמר דפרי שנתקלקל ומתקנין אותו אף דחוזר לשם אוכל בכלל או אפי' לשם פרי בכללות מ"מ שם יין בפרט אין עליו דשם יין הוא יותר פרטי [ומחמת דאישתני לעלויא יוצא מכלל ברכת בופה"ע וקבעו עליו ברכה בפ"ע בפה"ג כדאי' בגמ'.] ומצאתי דוגמא לסברא זו מלשון הראב"ד ז"ל שהעתיק בס' תוה"ב ה' יי"נ דף ס"א. מדה"ס לענין תערובת מים ביין דבעי שלא יהי' במים יותר משיעור מזיגה ע"כ וז"ל כדי שיהי' המים ראוים לשתות על ידו "בתורת יין" עכ"ל משמע דבאמת יש בו עדיין טעם טוב ומושבח אפי' כשהוא יתר על שיעור מזיגה והוי משקה טובה אבל מ"מ אין ראוי לשתותו בתורת יין. וכזה י"ל בנ"ד אע"ג דחוזר לשם משקה מ"מ תורת יין אין עליו. מ"מ הוא סברא בעלמא בלא ראי' ברורה ואין לבנות דינים חדשים על סברא כזו. ותו דכיון דהמנהג להקל בזה יש לצרף לזה דברי הירושלמי במקום שהלכה רופפת הלך אחר המנהג:

עוד יש סניף דהרי דעת רבינו יונה דאפי' על חומץ חזק שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ מברכין שהכל. וא"כ אפי' לפני התקון לא הי' נפסל לגמרי ולדעתו ז"ל מסתברא טובא לומר דמועיל תקון לענין לברך עליו בפה"ג כיון דלא נתקלקל לגמרי ולא פקע לגמרי שם משקה ממנו. ורבינו יונה מייתי הגמ' יומא פ"א: אימור דאמרי אנא פורתא טובא מי אמר דבטובא גם ביוה"כ חייב וע"כ צריך לברך אפי' אפורתא. והנה עיקר מקור דחומץ חי אין מברכין עליו הוא מהרא"ש ברכות דף מ': ורא"ש למד זה מיוה"כ. והרא"ש עצמו גורם ג"כ ביומא פ"א: אימור דאמרי אנא פורתא טובא מי אמר ואף דבב"י או"ח סי' תרי"ב כ' דרמב"ם לא גריס לה] וא"כ משמע לפ"ז דגם להרא"ש אטובא צריך לברך שהנ"ב ואף דהרא"ש לא פירש כן היינו משום דלא ידעינן כמה הוא טובא [כעין שכ' הב"י סי' תרי"ב אליבא דהטור שם] ואם כנים דברינו א"כ גם לדידן שם משקה עליו לענין טובא אך דלא פירשו כן הפוסקים משום דלא ידעינן כמה טובא וס' ברכות להקל וסו"ס כיון דמעיקר הדין עדיין שם משקה עליו לענין טובא ולא פקע מינה לגמרי שם משקה מסתבר דמועיל תקון וכמ"ש אליבא דרבינו יונה:

מלבד זה הרמב"ם פ' בפי' מ"ה תרומות דמגמע חומץ משלם קרן וחומש הנה דחשיב שתי' וכבר הק' בס' תוס' יוה"כ סתירת דבריו דלענין יוה"כ פ' דפטור על חומץ חי ולענין תרומה פ' דמשלם קרן וחומש ומביא בשם מהר"ש סרלני"ו דיש חלוק בין מגמע לשותה. ובאג"ט מ' טוחן ס"ק ס"ב תי' באופן אחר וסו"ס כיון דלענין תרומה שם שתי' עלה ולא פקע מינה שם משקה לגמרי להחשב כעפרא מסתברא דמועיל תקון כאמור:

מלבד זה כתבתי בחידושי דאפי' היינות שיש בהם מים יותר מכדי מזיגה בדיעבד יוצאין בברכת בפה"ג וג"כ מטעם הנ"ל דאע"ג דאין שם יין עליהם מ"מ שם משקה עלי' ודומה לסחיטת שאר פירות שדרכן לסחטן דלדעת הרשב"א מברך עלי' ברכת הפרי וממילא לפ"מ דאי' בשו"ע סי' ר"ח סט"ו דאם בירך על ענבים בפה"ג יצא ה"ה ביין זה דטכ"ע דאוריתא ואמרי' נתהפך לדעת ר"ת וחשיב כאלו כלו מיץ הפרי ויוצא בדיעבד בברכת בפה"ג ואפי' לענין ברכת על הגפן לאחרי' נטיתי קו להקל וכש"כ בנ"ד ע"כ לע"ד הנח להם לישראל אם אין נביאים בני נביאים הם. נלע"ד יש לסמוך ע"ז להלכה:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה