אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן קיג

סימן קיב

להרב החריף ובקי היקר ורב פעלים וכו' ר' יו"ט נעטל נ"י בלאדז

דשאילנא קדמיכון שהדפיס לוח לשנת תרצ"ט ואח"כ ראה שזמני ההדלקה בערש"ק הם איזהו מינוט לפני פלג המנחה דהיינו שעה ורביע קודם צאת הכוכבים [זה דוקא בימים שהיום והלילה שוים אבל בימי החורף הקצרים הוא פחות מזה לפי ערך כמובן] ובסידור יעב"ץ ובסי' דה"ח ובמ"ב סי' רס"ג ס"ד בבה"ל ד"ה מבעוד בשם ס' עולת שבת דאם הדליק קודם פלג המנחה צריך לכבות ולהחזיר ולהדליק בברכה א"כ היא מכשול גדול של ברל"ב ונסתפק אם צריך לחזור ולהדפיס הלוחות כדי לתקן הטעות הנ"ל עכ"ד:

לענ"ד אין בזה מכשול של ברכה לבטלה מכמה טעמים הנה ברמ"א סי' רס"ג ס"ד ואם היה הנר דולק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו משמע בהדיא דדוקא אם הי' דלוק שלא לשם מצות הדלקת נר שבת אבל אם הדליקו לשם ש"ק אי"צ לכבותו וכ"כ שם רעק"א ומשמע דאפילו הי' עוד היום גדול הדין כן והיינו אפי' קודם פלג המנחה וכן מוכח בהדיא מלשון רעק"א ז"ל ומה שסיים לבסוף דתיבת "גדול" לאו דוקא היינו דהיכי דהדליק שלא לשם שבת אפי' הי' סמוך לחשיכה צריך לכבות ולחזור ולהדליק אבל אם הי' לשם שבת כ' בהדיא בתחילת דבריו דאפי' הדליק בעוד יום גדול שפיר דמי דלא כמו שנדחק בס' מ"ב להסב דברי רעק"א דקאי דוקא על אחר פלג המנחה. ולענ"ד דברי רעק"א ברורים ודברי המחמירים אין להם על מה שיסמוכו ואין בזה רק מצוה לכתחילה ובלבד שלא יקדים כמש"כ שם בשו"ע בס"ד דלכתחלה אין להדליק קודם פלג המנחה וכן במקור הדברים בתוס' ברכות כ"ז. ורא"ש שם הכל הוא רק לענין ובלבד שלא יקדים. אבל לענין דיעבד שיהא צריך לחזור ולכבות אין לנו. ומש"כ בסי' דה"ח ראי' לזה מהתו' שבת כ"ה: ותוס' ברכות כ"ז. סתירת ראייתו מבואר ברעק"א שם עיין עליו:

וכד נעיין בה פורתא נראה שאין שום מקור לדברי אחרונים ז"ל המחמירים בזה גם בדיעבד דלכאורה קשה על הפוסקים שאסרו להדליק נר שבת קודם פלג המנחה ולמדו זה מתפילת ערבית ולכאורה לא דמי כי אוכלא לדנא דהתם עיקר זמן תפילת ערבית הוא בלילה אחר צה"כ ע"כ אין שייך ללילה רק מפלג המנחה ואילך כן מש"כ הפוסקים לענין נ"ח דבשעהד"ח מותר להדליק מפלג המנחה ולא קודם לכן גם כן א"ש לדעת השו"ע סי' תרע"ג ורמב"ם דזמן הדלקת נ"ח הוא מצה"כ וכשרוצין לעשות מיום לילה צריך שיהי' עכ"פ מפלג המנחה ואינך משא"כ הדלקת נר שבת עיקר המצוה שיהא ביום דבלילה א"א ואפי' ביהש"מ א"א משום איסור שבת וכיון שמצותה ביום מאין הרגלים שיהי' אסור להדליק קודם פלג המנחה אך הדבר נכון מאוד דכיון דאמרינן ובלבד שלא יקדים ואין מותר להדליק רק באופן שתיכף אחר הדלקה יקבל שבת כמש"כ תוס' ורא"ש ברכות כ"ז. וכיון דלא חל קבלת תו"ש רק מפלג המנחה ואילך כמש"כ תוס' ורא"ש ומרדכי שם וזה שפיר דומה לתפ"ע דעיקר זמנה בלילה ה"נ עיקר שבת הוא בלילה אחר צה"כ ולפני' הוא רק בגדר תוס' שבת ולא עיקר ע"כ שפיר כתבו דל"ש להוסיף מהיום על הלילה רק מפלג המנחה ואילך לא לפני זה וממילא גם ההדלקה אסור לפני זה משום ובלבד שלא יקדים ולפי האמור נלע"ד דאם הי' אפשר לצמצם להדליק רגע לפני פלג המנחה באופן שתיכף אחר ההדלקה בשעת ברכת להדליק נר של שבת שאז זמן קבלת שבת יהי' פלג המנחה מותר גם לכתחילה להדליק אז אף דהדלקה עצמה היא לפני פלג המנחה כך נראה לענ"ד ברור:

ולפ"ז לפמש"כ הפוסקים דלצורך מותר להדליק ולברך אפי' כשאינו מקבל שבת בשעת הדלקה כמ"ש רמ"א סי' רס"ג ס"י ומג"א סק"כ והיינו דבשעה"ד לא חיישינן להא דבלבד שלא יקדים א"כ גם קודם פלג המנחה מותר להדליק ולברך ומש"כ האחרונים לחלק דדוקא אחר פלג המנחה מותר להדליק אפי' כשאינו מקבל שבת עכשיו משא"כ קודם פלג המנחה זה פשרה ואין לו שום בית אב בראשונים ז"ל:

וגדולה מזו נראה דאפי' כשמקבל ש"ק בהדלקה ג"כ ל"ח הברכה עובר לעשייתן להמצוה מתרי טעמי חדא דאפי' לאחר פלג אין נאותין לאורו דשרגא בטיהרא למאי אהני ובמס' סופרים פ"כ הובא במג"א סי' תער"ב לענין נר חנוכה אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. וא"כ מה מועיל מה שמקבל שבת. שנית. דמצות הדלקת נר שבת הוא מצד עונג שבת ובתוס' כתובות מ"ז דבתוס' יו"ט ליכא חיוב שמחה ומסתמא ה"ה דבתוס' שבת ליכא חיוב עונג וא"כ אכתי לא חל המצו' עד שיגיע שבת. שלישית דהרב ז"ל כ' סי' רס"ג בקו"א סק"ב דאף דצריך לקבל שבת מיד אחר הדלקה משום ובלבד שלא יקדים מ"מ אי"צ שיהי' מיד ממש ויכול לשהות כדי צליית דג קטן וכה"ג ודאי ל"ח עובר לעשייתן דאיכא הפסק טובא וצ"ל דכאן תקנו הברכה על פעולת המצו' לבד אף דתכלית המצוה אין עדיין עד ש"ק [והא דבלבד שלא יקדים כ' המפרשים הטעם כדי שיהא ניכר שהוא לשם שבת] וא"כ גם קודם פלג המנחה שייך שפיר לברך על מעשה המצו' [ועי' תרה"ד סי' רס"ט מבואר שם בפודה בע"ש שיחול בשבת הי' ג"כ שייך לברך בע"ש [אף דהמצו' אינה מתקיימת רק בשבת שהוא יום השלשים] אלא דחיישינן שמא יתאכלו המעות עי"ש הנה דשייך לברך על המעשה מצוה לבד אע"ג דקיום המצוה לא יהי' עד למחר וזה סעד וסמך גדול לדברינו:

ועי' בשל"ה מס' שבת בד"ה ולענין זמן הדלקה מבואר דאחר שהתפללו מנחה מותר להדליק לכתחילה אפי' קודם פלג המנחה דאז ל"ש לומר שאינו ניכר שהוא לשם שבת דאז כבר הכינו הכל לצורך שבת. דוק ותשכח. הנה דאפי' קודם פלג המנחה אין אסור רק משום ובלבד שלא יקדים כדי שיהי' ניכר שהוא לכבוד השבת וזה סמך גדול לדברינו

**(והנה בש"ע הרב ז"ל סי' רס"ג ס"ה ואם הדליק הנר בעוד היום גדול ולא קיבל שבת מיד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לצורך שבת כדי שתהי' הדלקה ניכרת שהיא לצורך שבת עכ"ל. וזה לכאו' היפך דברינו. אמנם אחר נשיקת עפרו של הגה"ק ז"ל הנני דן בקרקע בד"ק. דמדקאמר בעוד היום גדול ולא קיבל שבת ע"כ מיירי אחר פלג המנחה דאי קודם פלג המנחה אפי' קיבל שבת ל"מ ולא מידי כמ"ש שם ב"י רס"א ס"ה באם קיבל שבת קודם פלג המנחה אין בקבלתו כלום, וא"כ קשה כיון דלצורך מותר להדליק בברכה אחר פלג המנחה אפי' אינו מקבל שבת כיון שכבר בירכה על הנרות ואם תכבה ותחזור ותדליק תהי' ברכתה הראשונה לבטלה ואין לך צורך גדול מזה להציל מהיות ברכתה לבטלה. שוב מצאתי דהרב ז"ל עצמו שיכל את ידיו ליישב זה שכ' בסי' רס"ג סו"א במוקף דבמקום שמתירין שתתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה בעינן עכ"פ שהבעל שקבל שבת אחר הדלקתה ואז חשיב עובר לעשייתן מצד הבעל. ע"ש. ודייק כן ממג"א סקי"א מדלא כ' מזה זו שתתנה וכו' אבל אכתי קשה למה לא כתב המג"א עצה זו באופן זה שהאשה תתנה והבעל יקבל שבת וכ"ת דהמג"א לית לי' כלל עצה זו אפי' כשהבעל ירצה לקבל שבת זו"א דהרי המג"א סק"כ כ' דבשעת הצורך יש עצה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה ותו דהרמ"א והמג"א סק"ה כ' דבמקום צורך יכולה להתנות ולא אשתמיטו לפרש דבאופן זה בעינן שהבעל יקבל שבת, ותו דהיכא דהבעל מקבל שבת צריך להתפלל מנחה תחילה כדאי' בשו"ע סי' רס"ג סט"ו וכל כי האי מילתא הוה להו לפרושי דהרי מנהג כל ישראל שמתפללין מנחה אחר הדלקת נרות כידוע וכיון דבנדון הנ"ל צריך הבעל להתפלל מנחה קודם הדלקת הנרות היפך הנהוג הוי להו להפוסקים לפרש כן ולא למיסתמא כולי האי. מ"מ לענין דינא יש קולא בדברי הרב ז"ל בשו"ע שהרי כ' בסי' רס"ג בקו"א סק"ב דאי"צ לקבל שבת מיד אחר הדלקה. ויש שעות להפסיק כדי לצלות דג קטן בין הדלקה לקבלת תוס' שבת וכ' דשיעור זה פחות הרבה מרבע שעה משמע דעכ"פ הוא שמינית שעה או יותר [דאל"כ לא הוה שייך לשון הנ"ל פחות הרבה מרבע שעה) וא"כ אין קפידא אם מדלקת קודם פלג המנחה כשיעור צליית דג קטן כשאינה מקדמת יותר משיעור זה אך בזה אפשר דצריך לקבל שבת בפי' בהגיע פלג המנחה:

אמנם כל דברינו הם לפי דברי הרב ז"ל בשו"ע. אמנם לפמ"ש הרב ז"ל בסידור אדרבא יוצא הדין מפורש כדברינו דהרי כ' שם דבגמ' אמרו אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא בריש דיקלא אדליקו שרגא וכ' בעוה"ר אין אתנו יודע עד מה לומר קים לי בשיעורא דרבנן וע"כ צריכין אנו להדליק אדשימשא בריש דיקלי. ושיעור זה הוא הרבה לפני פלג המנחה היינו לפני שעה ורביע קודם צה"כ כמ"ש המ"כ וא"כ מפורש דלדידן לאו דוקא מותר אלא חיוב להדליק לפני פלג המנחה ועי' לקמן.])** אך אפי' ניהוב להגאונים ז"ל הנ"ל דאפי' בדיעבד יש להחמיר כשהדליק קודם פלג המנחה הדבר תלוי בפלוגתא דתה"ד ולבוש מתי נחשב פלג מנחה התה"ד ס"ל שהוא שעה ורבע לפני צה"כ ולבוש ס"ל שהוא שעה ורבע קודם שקעה"ח והגר"א ז"ל סי' תנ"ט הכריע הלכה כהלבוש וכן בס' מנחת כהן כ' דעיקר הלכה כלבוש. אך דראוי להחמיר גם כהתה"ד לחומרא בעלמא עיי"ש וא"כ לדעת הלבוש שעיקר הלכה כמותו מותר להדליק לכתחילה תוך שעה ורביע לפני שקה"ח. (כבר כתבנו בראש התשובה דזה דוקא בימים הבינונים אבל בימות החורף הקצרים הוא פחות מזה וכש"כ להלבוש שחושבין היום מנה"ח עד שקה"ח נמצא היום מתקצר הרבה ממילא פלג המנחה הוא פחות הרבה משיעור הנ"ל כמובן]

והנה המנחת כהן מאמר שני פ"א] הקשה קושי' עצומה לדעת תה"ד דפלג המנחה הוא שעה ורבע קודם צה"כ א"כ לדעת הגאונים ז"ל דמשקה"ח ואילך והוא ביהשמ"ש איך מצאנו ידינו ורגלינו בהדלקת נר בע"ש בתחילת שקיעה הוא ע"ב מינוט לפני צה"כ, ופלג המנחה הוא ג' מינוט לפני זה ואיך אפשר לכל העולם לצמצם ולהדליק בג' מינוטין אילו לא קודם ולא אח"כ, עוד הקשה אפי' לשי' ר"ת דזמן הדלקה ג' מילין ורבע אחר שקיעה מ"מ הרי אמרינן בגמ' אתון דלא קים לכו בשעורא דרבנן אדשימשא בריש דיקלא אדליקו שרגא וזה הרבה לפני ג' מינוטין שיש בין פלג המנחה לשקיעה. וקו' הראשונה לא, תירץ כלל רק קו' השני' תי' בדוחק דכיון דמחמת דלא בקיאי עבדי כן התירו להדליק לפני פלג המנחה עיי"ש והנה מתירוצו זה נראה בעליל דמה דאסור להדליק קודם פלג המנחה הוא רק לכתחלה משום ובלבד שלא יקדים כדי שיהא ניכר שהוא לכבוד שבת דאם הי' בזה איסור מן הדין איך התירו ברכה לבטלה בשביל דלא בקיאי והי' ראוי שידליקו בלא ברכה דברכות אין מעכבות וס' ברכות להקל וע"כ כמו שכתבנו. שנית נשמע מזה דלדעת הגאונים ז"ל דזמן ביהש"מ מתחיל עם שקיעת החמה א"א לומר כלל דפלג המנחה הוא שעה ורביע לפני צה"כ דא"כ צריך לזה אצטגנונית גדולה לצמצם ההדלקה בג' מינוטין שבין פלג המנחה לשקיעה"ח והנני מוסיף להקשות לפימש"כ הרב ז"ל בסידור דיש ד' מינוט בין שקיעה הנראית לשקיעה האמיתית וא"כ כל זמן שרואין השמש אפי' סמוך לשקיעתה ממש עדיין הוא קודם פלג המנחה וכיון שא"א להדליק רק אחר שקיעה הנראית ודאי א"א לצמצם לכל העולם להדליק אחר מינוט אחר שקה"ח ולצמצם ההדלקה קודם שכלו ד' מינוטין משקיעה הנראית, ותו דבזמן קצר כזה קרוב מאד לבא לידי מכשול ח"ו וא"כ שפיר שייך ההיתר שכ' המנ"כ הנ"ל דהיכא דיראים שלא לבא לידי מכשול מותר להדליק קודם פלג המנחה. מלבד זה רחוק מאד לומר דלהגאונים אסור להדליק נר שבת כל זמן שהחמה נראית וצריך להמתין עד אחר שקה"ח דוקא ודבר זה לא ניתן להאמר כלל וראי' זו היא גם לר"ת דלר"ת מותר לאחר יותר אבל לענין להקדים לפני פלג המנחה אין חילוק כמובן. והיתכן לומר דבין להגאונים בין לר"ת אסור להדליק כל זמן שהשמש לא שקעה והרי ד"ז היפך מנהג כל ישראל מן העולם והיפך כל סדר הלוחות כידוע כי הלוחות אשר מעולם הי' נדפס בהם זמן הדלקה לפני שקה"ח ואם באנו לקיים דברי המחמירים ז"ל לא מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד ברוב זמני השנה. [כתבתי ברוב זמני השנה כי קשה לי מאוד כחומץ לשינים לומר שאין מציאות כלל לקיים דברי הגאונים בעל דה"ח ויעבץ ועולת שבת בשום פעם וע"כ צ"ל דלהגאונים ז"ל או דלית להו כלל הא דתוס' ורא"ש ברכות כ"ז דאין להדליק לפני פלג המנחה ואי אית להו ע"כ צ"ל דס"ל כשיטת הלבוש ז"ל דפלג המנחה היינו שעה ורביע קודם שקה"ח וא"כ כל האחרונים שהחמירו להדליק דוקא אחר פלג המנחה דהיינו תוך שעה ורביע לצה"כ היינו משום דאזלי בשיטת ר"ת ז"ל דביהש"מ מתחיל ג' מילין ורביע אחר שקה"ח וכן פסק השו"ע באו"ח סי' רס"א והמג"א והרב ז"ל בשו"ע שלו וע"כ בשו"ע הרב ז"ל סי' רס"א ס"ה החמיר ג"כ דפלג המנחה היינו כשיעור שעה ורביע קודם צה"כ משום דבשו"ע שלו פסק כר"ת ז"ל. אמנם לפמ"ש הרב ז"ל בסידור דעיקר הלכה הוא כהגאונים ז"ל שהביא בשו"ת ר"מ אלשקר דביהש"מ מתחיל מתחילת שקיעה וחזר בו ממה שפירש בשו"ע שלו וכ"פ בשו"ע יו"ד ה' מילה כידוע וכ"פ הגר"א ז"ל סי' רס"א וכ"פ רבינו הגדול רשכבה"ג מסאכאטשוב זצ"ל ולפי"ז ע"כ צ"ל כדעת הלבוש דזמן פלג המנחה הוא שעה ורביע קודם שקה"ח וא"כ אפי' לכתחילה מותר להדליק אז. ותו דהרי כ' המנ"כ דהיכא דמדליק במוקדם משום שירא דלא יתאחר מחמת שלא בקיאי מותר להדליק קודם פלג המנחה וכאשר הוכיח מהא דאדשימשי בריש דיקלי אתלי שרגא וגם כבודו מקדים הזמן מטעם זה כדי שלא יבא לאחר יותר מדאי ושפיר דמי:

מלבד זה יש שיטת רא"ם דביהש"מ מתחיל ג' רבעי מיל לפני שקה"ח. והב"ח החמיר כמותו. מלבד זה דעת ר"י מאורליינוש הובא ברבינו יונה ברכות דכמו דחטה אחת פוטרת כל הכרי מ"מ אם מוסיף לתרום כולו נעשה תרומה מה"ת הכ"נ בתוס' שבת אע"ג דסגי בכ"ש מ"מ כל מה שמוסיף נעשה שבת מה"ת ומשמע להדיא דאפילו מוסיף כמה שעות לפני הזמן מועיל וזה היפך דעת תוס' ורא"ש ברכות כ"ז הנ"ל. עוד יש דעה א' הובא בד"מ סי' רס"א דשיעור תוס' שבת הוא ב' שעות חלק י"ב מכל השבת כעין תוס' שבועות ל' יום שהוא אחד מי"ב בשנה. עיי"ש. וכיון שביארנו דליכא בזה חשש ברל"ב ואין הדבר נוגע רק לענין מצוה לכתחלה ובלבד שלא יקדים וכבר כ' הפר"ת ביו"ד סי' ח' דבמידי דלכתחילה ספיקו לקולא וכש"כ בנידון דידן שיש כמה וכמה סניפין שכל א' כדאי לעצמו להקל בזה. ע"כ לע"ד אין צריך לחזור ולהדפיס הלוח שלו אך כשידפיס הלוחות הלאה על יתר השנים מהיות טוב אל תקרי רע נכון להדפיס באופן שיהי' זמן הדלקה אחר פלג המנחה של תרה"ד דהיינו תוך שעה ורביע קודם צה"כ אף שהוא חומרא בעלמא ולא מן הדין הגם כי ברוב זמני השנה א"א לתקן זה לפמ"ש הרב ז"ל בסידור דשקיעה האמתית הוא ד' מינוט אחר שקיעה הנראית ואנו הרי מדליקין קודם שקיעה הנראית לזה ע"פ רוב הוא אחר פלג המנחה כנ"ל מ"מ כל מה שאפשר לתקן יתקן. כנלע"ד בזה. ידידו דו"ש וש"ת:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה