ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן קי
א] ע"ד השאלה בבתי כסאות שעל הוואגאן אם דינם כבה"כ לענין היוצא מבה"כ דצריך נט"י יש כמה צדדי קולא א' מחמת שאין מיוחד לבה"כ לבד כי נעשה ג"כ לרחוץ פניו וידיו כי יש שם וואסער לייטונג מיוחד לדבר זה וכעי"ז כ' המג"א סי' פ"ז סק"א לענין גרף דאם הכלי מיוחד גם לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין שאין בהם ריח רע מותר. וכעי"ז כ' הטו"ז סי' פ"ג סק"א לענין מחיצת בה"כ שאם הוא נעשה גם לבית ל"ח מחיצת בה"כ:
אמנם מנדון הטו"ז יש לחלק דשא"ה במחיצה דמצינו לענין מזוזה דפתח הנעשה בין ב' חדרים אזלי' בתר היכר ציר ומ"מ אם חדר א' יותר חשוב אזלי' עיקר בחר חדר החשוב כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רפ"ט סק"ו ועי' שם בבית מאיר ב' פירושים בדברי הש"ך] ה"נ בנ"ד במחיצה שמיוחד לבה"כ ולחדר אחר חשוב אזלי' בתר חדר החשוב וחשוב כאלו המחיצה נעשה עיקרו לבית ולא לבה"כ אמנם מדברי המג"א יש ראי' לנ"ד:
וראיתי לא' ממחברי זמננו שרצה לומר דדוקא דבר המיוחד לב' דברים בב"א ל"ח מיוחד לדבר מגונה משא"כ דבר שמיוחד פ"א לתשמיש מגונה ופ"א לתשמיש נכבד אינו מוצא מכלל בה"כ וראי' ממש"כ בשו"ע הרב ז"ל מלאדי דאפי' כשמשתמשין בו פ"א לתשמיש בזוי סגי לאסור. עוד הביא ראי' מדעת ב"ח ופרישה סי' פ"ד דחדר הפנימי שבבית המרחץ שעומדים שם ערומים ולבושים אסור ללמוד בו אפי' כשאין שם אדם הנה דאפי' מיוחד לב' דברים שם בית המרחץ עליו וה"ה לבה"כ עכ"ד. והנה הרב ז"ל כ' כן בסי' פ"ג לענין בה"כ מיוחד שנעשה לשם בה"כ ואז די כששמשו בו פעם א' לענין שיחשב בה"כ ישן. וא"כ אין ראי' כלל לנ"ד דהתם הוא מיוחד לעולם לתשמיש זה אך דהזמנה גרידא ל"מ ולגבי זה מועיל שנשתמש בו פ"א וכעי"ז קיימ"ל לענין תשמישי קדושה דבעינן אזמני' וצר בי' וכל שנשתמש בו פ"א חשוב אזמני' וצר בי' משא"כ בנ"ד שנתייחד לעולם להשתמש בו פעם לגרף ופעם לתשמיש נקי ומעולם לא נתייחד לבה"כ לבד ל"ח יחוד. ומה שה"ר מחדר האמצעי שעומדים בו ערומים ולבושים ומ"מ דינו כבית המרחץ לע"ד שא"ה דעיקר תשמישו הוא לעמוד ערום ולרחוץ בו ומה שעומדין בו לבושים הוא משום דא"א לפשוט עצמו ערום בחוץ ע"כ נכנסין שמה לבושים ע"ד לפשוט מלבושיהם ולעמוד בו ערום ואינו דומה לתשמיש ב' דברים דתשמיש א' אין משמש לחברו. משא"כ בנ"ד עמידתו שם כשהוא לבוש הוא משמש לעמידתו ערום. [וכזה מבואר בתוס' שבת דף מ"ד: בד"ה ומה נר דל"ח יחוד למוקצה רק כשנתייחד לתשמיש מוקצה לבד ולא לתשמיש אחר ע"ש]:
היתר ב' משום דאין הצואה נשארת שם רק נופלות תיכף לחוץ. וזה שגור בפי הלומדים. אך יש וואגאנען שאין פי הבה"כ פתוח למטה לצאת תיכף לחוץ רק אחר עשיית צרכים דוחקין בבית יד הקבוע שם סמוך לבה"כ ועי"ז נפתח החור למטה ויוצא לחוץ וגם יחד עם זה המים מדיחין את הבה"כ מצואה וא"כ לכאורה אינו דומה לבתי כסאי דפרסאי דהתם הצואה אין לה הנחה כלל במקום הזה רק שעוברת. ומצינו בגמ' מ"ד דצואה עוברת מותר לקרות ק"ש כנגדה ואע"ג דלא קימ"ל כן רק כרבא דאסור לקרות ק"ש כנגדה היינו דמ"מ שם צואה עלי' אבל לענין המקום שיחשב המקום קבוע לבה"כ לכו"ע ל"מ בצואה עוברת (ומה"ט דנתי במק"א דאפשר שמותר לברך ברכת על הטבילה על השליבות סמוך להמקוה [כל שיש שם מחיצות גבוהות עשרה] דכמ"ש הפוסקים דמותר לברך בתוך המקוה כיון שאינו עשוי לרחיצה רק לטבילה וגם ל"ח מקום שעומדים ערומים כיון שהוא בתוך המים ה"נ על השליבות ל"ח מקום שעומדים ערומים כיון שאין עשוי לעמוד שם רק לעבור ערומים ואע"ג דודאי אסור לברך גם נגד ערום אף שעובר ואינו עומד מ"מ שיהי' נעשה המקום קבוע לעומדים ערומים ל"מ רק אם משוי לעמוד שם ערום ולא בעשוי לעבור שם ערום דומה לבה"כ דפרסאי דאע"ג דצואה עוברת חשוב צואה לאסור לקרות ק"ש כנגדו מ"מ אין המקום נעשה בה"כ ע"י צואה עוברת כנלע"ד [בבית המרחץ שנעשה רק לטבילה לבד ואין בה זוהמא להלכה ולא למעשה עד שיסכימו לזה גדולי דורנו] משא"כ בנ"ד דהצואה מונח שם זמן מה רק שאח"כ מסירין אותה ע"י הדחה אפשר דנעשה בה"כ עי"ז:
אמנם שמעתי מפי איש אמונים בשם הגאון הג' מטארנא ז"ל שכל בתי כסאות שיש בהם קאנאל זאציע להדיח המקום אחר עשיית צרכים אין עליהם דין בה"כ ע"כ שמעתי ולענד"נ דתליא בפלוגתא דהנה באו"ח סוסי' פ"ג בספסל נקוב ונפנין עליו מותר לקרות ק"ש כנגדו וכו' שאין הגרף תחת הנקב משמע דבכל פעם שצריך לפנות מעמיד שם הגרף ואח"כ מסלקו משם וכתב בה"ט בשם בה"ט שלפניו עוד היתר דדומה לסעי' ד' בתי כסאי דפרסאי שהצואה נופלת למרחוק אין לה דין בה"כ ובה"ט כ' שהוא רחוק כרחוק מזרח ממערב נראה טעם החילוק דשם הצואה חולפת ועוברת תיכף ואין לה מנוח כלל כאן משא"כ בספסל דהצואה מונח זמן מה אלא שאח"כ מפנהו וא"כ גם נ"ד כן דמונח זמן מה ואח"כ מדיחו:
אך גם לבה"ט החדש יש להקל לענין היוצא מביה"כ כזו דאי"צ נט"י דהרי לשו"ע שם לפי פי' הפרישה קיל בה"כ זו משאר ביה"כ דאי"צ להרחיק אפי' לפניו רק ד"א עיי"ש בפמ"ג א"א סק"ה דמן הדין ספסל כבה"כ חדש ובה"כ חדש ס"ל דאי"צ להרחיק רק ד"א גם לפניו והמג"א חולק על הפרישה וס"ל דדעת הב"י דדינו כבה"כ ישן שאין בו צואה רק דס"ל דגם בה"כ ישן יש בו קולא זו וע"ז תמה המג"א] וסו"ס קיל זה מביה"כ שיש בו צואה וא"כ י"ל דהא דיוצא מבה"כ צריך נט"י היי"ד בה"כ שיש בו צואה שאז יש עלי' כל חומר בה"כ אבל לא בזה גם בטו"ז שם לפי פי' הלבושי שרד יש קולא בספסל לענין אם הנקב מכוסה וי"ל ג"כ כנ"ל דכל שאין עלי' כל חומר בה"כ אי"צ נט"י:
ולכאו' יש לחלק דשאני ספסל דהגרף עומד לינטל משם ואינו קבוע משא"כ בנ"ד דהגרף נשאר תמיד קבוע בבה"כ אך דהצואה עומד לינטל משם. אמנם ז"א דכיון דהגרף עומד לנקותו אין שם גרף עלה דהרי קיימ"ל דגרף של מתכות וזכוכית מהני הדחה לענין שיהי' מותר לקרות ק"ש נגדה והקערה של הבה"כ דידן הוא של פארצעלאן ודומה למ"ש בשו"ע סי' פ"ז ס"א דכל"ח המצופה זכוכית מועיל ג"כ הדחה לקרות ק"ש נגדה [ובמ"ב שם נסתפק בגרף של פארצעלאן אם מועיל הדחה כיון דלענין בליעת איסור יש מחמירין ונוטה להקל אך למעשה כ' דראוי להחמיר ולענד"נ דהיי"ד בשהה בתוכו מעל"ע לענין זה דינו ככל"ח דכיון דל"מ הדחה אבל גרף שדרכו להדיחו תדיר ואין שוהה בתוכו מעל"ע אפילו לענין איסורין אין דינו ככל"ח כמ"ש הפמ"ג יו"ד סי' ק"ה דכל"ח חדש בולע מיד ואילו כל"ח גלייזירט אינו בולע מיד עיי"ש וכיון דדרך בה"כ דידן להדיחם בכל פעם אחר עשיית צרכים אין עליו שם גרף כלל וא"כ ל"ח שמיוחד לגרף:
והשתא דאתית להכי מזה עצמו יש ראי' לדברי הגאון מטארנא זצ"ל דכמו דגרף שדרכו להדיחו אין שם גרף עליו ועי' א"ר סי' פ"ז בשם של"ה דגרף של מתכות ושל זכוכית די שידחוהו מע"ש לע"ש ה"ה בה"כ שדרכו להדיחו אין שם בה"כ עליו. עד שקשה לי על בה"ט החדש למה תמה על בה"ט שלפנינו בסי' פ"ג ס"ה הנ"ל בדין ספסל נקוב שבביתו דלכאו' היינו נ"ד דמה לי אם מדיחין הגרף בכל פעם או מסירין הגרף בכל פעם ער שמהכרח קו' זו נלע"ד דספסל נקוב מיירי שאין מסירין הגרף רק שאינו עומד תחת הנקב רק מרחוק והצואה נופל בו באלכסון דדומה לבה"כ דפרסאי אך דבתי כסאות דפרסאי הגומא הוא רחוק ד"א וכאן אינו נופל למרחוק ד"א אך לעומת זה יש לו מעלה שהנקב מכוסה בדף וע"כ חמיר קצת מבתי כסאי דפרסאי אבל אם מסירין הגרף תדיר אה"נ דמותר וכן בנ"ד שמדיחין הגרף תדיר אין שם בה"כ עליו כנלע"ד בזה.