אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן צד

סימן צג

להה"ג מעוז ומגדול ידיו לו רב בחקי חורב וכו' כש"ת ר"א ראטענבערג שי' חתנא דבי נשיאה כ"ק מרן השם משמואל זצוקלל"ה.

מה שרצה כבודו לחדש דאם כ' מגילה בב' כתבים מב' לשונות יחשב כמו ב' ספרים הוא רחוק בסברא. אך מלבד זה לא אבין. כ"ת תמך יסודו ע"ד תוס' סוטה י"ח דאפי' במעורה הוי ב' ספרים. והרי במגלה גופה לא קיי"ל כן דהרי כותבים אפי' על ב' יריעות שהם תפורים יחד וכש"כ ב' עמודים על קלף א'. ובנידון דידן אף אם נימא דהוי ב' ספרים הלא עכ"פ הוא מעורה כי ב' הכתבים הם על קלף א':

ולכאו' רציתי להביא ראי' דב' מהותין על חפץ א' לא חשוב מעורה ומחובר. מתוספתא פ"ד דכלים הובא בר"ש פ"ה דכלים מי"א בכלי שיש עליו ב' מהותין כלי מתכות וכלי חרס וקיבל טומאה מגבו אינו מטמא באוירו דדוקא מהות כלי מתכות קיבל טומאה ומהות זה אינו מטמא מאוירו. ואי נימא דחשוב מעורה ומחובר הרי מבואר הרבה פעמים מאד במס' כלים ובשאר סדר טהרות דאם נתחבר פרק להכלי הטמא נטמא פרק זה ממש כמו הכלי עצמו אם אב אב ואם ראשון ראשון ועדיף מנוגע דתמיד נחית חד דרגא. והכ"נ כיון דב' מהותין מחוברין יטמא א' מכח השני וע"כ צריך לומר דב' מהותין בכלי א' לא חשיבי מחוברין הכ"נ לא חשוב מעורה:

אך ב' תשובות בדבר חדא דפ"ק דטהרות משנה ח' מבואר דל"מ חבור רק במקום דאפי' אם לא יהיה חבור יטמא עכ"פ טומאה קלה הימנה אז מועיל החיבור שיהיה ממש כמוהו. אבל במקום דאם לא החבור אז לא מק"ט כלל אז גם החבור לא מהני עיי"ש. ובנ"ד מבואר שם בתוספתא דמיירי במגע שרץ דהכלי נעשה ראשון ואם לא החבור לא יטמא מהות השני כלל דאין כלי מק"ט רק מאב הטומאה. ומהות כלי מסתברא דדינו ככלי ע"כ גם חבור ל"מ שיטמא מהות א' מכח חברו. שנית דאפי' בחבור גשמי מצינו בפ"ב דכלים משנה ז' טבלא שהיא מלאה קערות שנטמאת א' מהם בשרץ לא נטמאו כולן וכן בית תבלין של חרס וקלמרין המתאומות יעו"ש ולא אמרי' דע"י החבור יחשבו לכלי א' וע"כ צ"ל דדוקא כשנעשה פרק מאותה כלי חשוב חבור משא"כ בב' כלים מחוברין יחד וב' מהותין אפשר דדומה לשני כלים מחוברין ולא מהני חבור. ועוד בה שלישי' דע"כ ל"מ חבור רק לענין זה דמגע שנעשה בעיקר יחשב כאלו הי' בהנטפל אליו משא"כ בהא דתוספתא דאם קיבל טומאה מגבו אפי' הי' נעשה זה בכל"ח עצמו ל"ה מועיל ליטמא גם חבור ל"מ. וכעי"ז מבואר בתענית די"ח: יום טריינוס גופי' בטולי' בטלי' אנן משום יום נקנור ניקום נגזור ואף דלכאו' יש חילוק גדול דיום טוריינוס גופא כיון שאירע בו אבל דחה את מאורע השמחה שהי' בו ואינו שוב יום שמחה משא"כ מה שהוא סמוך ליום נקנור א"א לבטל דסו"ס הוא סמוך ליום שמחה וע"כ דל"מ הסמיכות רק לענין זה שיחשב כאלו מאורע השמחה שאירע בהסמוך יחשב כאלו הי' מאורע זה ביום זה עצמו אבל כיון דיום טוריינוס כבר הי' מאורע שמחה ומ"מ בטלוה ל"מ מה שהוא סמוך ליום שמחה הכ"נ בנ"ד ודוק וכעי"ז מבואר בסוטה ו. אונס בישראל מישרא שריא ע"ש היטב. וכזה מבואר בנגעים פי"א משנה ו' חזר נגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד. והחילוק כנ"ל דא דהמטלית חשוב חבור לבגד ונגע שנולד בבגד חשוב כאלו הי' במטלית אבל הרי במטלית הוא נגע ראשון ולא בעי שריפה אבל אם נולד נגע במטלית חשוב כאלו הוא בגוף הבגד ובגוף הבגד כבר הי' פ"א נגע ועתה חזר ודינו בשריפה. ומבואר ג"כ סברא הנ"ל דל"מ חבור לומר דהמטלית חשוב כגוף הבגד רק דהנגע שנולד בבגד הוי כאלו נולד במטלית וזה הרי אין מצריך שריפה וככה הוא בנ"ד וק"ל אבל לעולם חשיבי מחוברין והכ"נ בנ"ד חשיבי מעורה:

ועתה נבא לענין ב' לשונות שבב"י סי' תר"צ שדן כ"ת דפליגי הריב"ש וב"י להריב"ש אינו יוצא ולהב"י יוצא שדן כת"ר בדבריהם ילה"ע דבחצי בלשה"ק וחצי בלע"ז דומה קצת למה דאי' בשו"ע או"ח סי' ט' בשם תה"ד דחציו בהכנף מין כנף (דאינו פוטר אלא במינו וחציו בצו"פ דפוטר אפי' שלא במינו יש לפסול. הכ"נ לשה"ק דכשר לכל אפי' למי שאינו מכיר [דדומה לצמר ופשתים דפוטר אפי' שלא במינו] ולע"ז אינו כשר אלא למכיר דומה להכנף מין כנף שאינו פוטר אלא במינו אפשר שאינו מצטרף. ותו דלשה"ק יוצא בגוף הלשון דהרי כשר אפי' למי שאינו מכיר ולעז אינו כשר אלא למי שמכיר ואינו יוצא רק מחמת המשמעות י"ל דהוי ב' סוגי קריאה ול"מ כעין גיטין טו: או כלו בקיום הגט וכו' [וב"ב ג: או כלו בבנין או כלו בפרוכת] וי"ל דזה טעמו של הריב"ש ולפי"ז בב' לשונות לעז שפיר מצטרפי כיון דשניהם סוג א':

ולפי הנ"ל יתורץ ג"כ ההערה שהעיר כת"ר במגלה יש ג"כ מלות של תרגום הנה דלה"ק ותרגום מצטרפין ולהנ"ל א"ש לפימ"ש מהרש"ל ב"ב קפ"ד: על תוד"ה היכא דלשון שבדו להם חכמים דינו כלה"ק לא צריך להבין הלשון א"כ תרגום של המגלה ודאי לא גרע מלשון שבדו להם חכמים כיון דכן תקנו אכנה"ג ואין צריך הבנה וא"כ היא סוג א' של קריאה עם לה"ק] ע"כ מצטרפין ומלבד זה הרי כ' הרמ"א באהע"ז סי' קכ"ו ס"א דאע"ג דגט בב' לשונות פסול מ"מ מקצת בלה"ק ומקצת בלשון ארמי כשר דשניהם נתנו בסיני א"כ גם בנ"ד א"ש וגם תי' כ"ת פשוט ונכון]

ולפי דברינו הנ"ל יש ליישב קו' הרמ"א סימן קכ"ז בתשובה. ובאהע"ז סי' קכ"ו איך כותבין גיטין שלנו מקצת בלה"ק ומקצתו ארמית ולהנ"ל י"ל דכיון דזה נוסח הגט קבוע ומקובל מהגאונים וכל הראשונים ז"ל הר"ז כמו לשון שבדו להם חכמים והוא כלה"ק שכשר אפי' לאינו מכיר וע"כ מצטרף עם לה"ק ונכון:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה