אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן צא

סימן צ

לכ"ק הגאון הקדוש פה"ד וכו' וכו' האדמו"ר מגור שליט"א בירושלים.

מה דבדיק לן כק"ה שליט"א ביומא מ"א: בא לו אצל פרו שנית וסומך דמנלן סמיכה זו הרי בזבחים ל"ט איצטריך קרא לסמיכת פר יו"כ ודי לן בזה ללמוד סמיכה הראשונה ולא השני' וכ"ת מסברא ידעינן כיון שמתודה עליו ב' פעמים בעי סמיכה ז"א דא"כ למ"ל קרא לרבות סמיכה לפר יו"כ תיפ"ל משום ודוי עכד"ק, הנה בפשוט הוא כעין דאמרי' בב"ק ג'. ובכ"מ שקולין הן ויבאו שניהם כי יש מעלה בסמיכה הראשונה בעבור שהוא ראשונה וגם שי"ל שדומה יותר להמלמד שהוא ג"כ ראשונה וי"ל להיפך דשני' דומה למלמד יותר דשניהם תיכף לשחיטה וכעי"ז קצת במגילה ו': ושניהם מקרא א' דרשו בכל שנה ושנה וכו' מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט ורשב"ג סבר מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן אף כאן אדר הסמוך לניסן וה"נ דכוותה ע"כ שוין הן ויבאו שניהם:

וי"ל עוד דלעולם כדברי כק"ה דילפי' הראשונה לבד וממילא השניה מותרת ג"כ משום הואיל ואשתרי אשתרי וכעין הא דביצה י"ב מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלל"צ ומ"מ כ' התוס' שם דבעי' צורך יו"ט קצת וא"כ ל"ש מתוך דבעי' שיהי' לו קצת דמיון עכ"פ שורש ההיתר ה"נ בזה א"א להתיר עבודה בקדשים משום מתוך שהותר סמיכה לצורך רק כשהוא צורך הקרבן קצת אבל בדבר שהוא ודוי שני דומה לראשון ממש אמרי' מתוך ובזה יש לבאר פלוגתת בבלי וירושלמי שבתוס' פסחים סו: אם לצורך הקרבן שייך ג"כ איסור עבודה בקדשים דבירו' ס"ל דשרי י"ל שהוא משום מתוך וכיון שהוא לצורך הקדשים הוי כצורך קצת. ובבלי ס"ל דאינו דומה לשורש ההיתר שהוא ממצות הקרבן ומצוותו בכך. משא"כ בנ"ד שהוא סמיכה לצורך ודוי בזה לכו"ע שפיר שייך מתוך דשניהם שוין ובהאי ענינא נלע"ד בהא דאי' בספה"ק טעם היתר תשמיש בזקנה ומעוברת וכדומה שאי"ר להוליד משום דמוליד נשמות למעלה ונלע"ד ג"כ דעיקר ההיתר משום מתוך שהותרה ביאה לצורך הותרה נמי שלל"צ אך כלפי שכתבו תוס' ביצה הנ"ל דמ"מ בעינן צורך קצת ולענין זה מהני סברא הנ"ל שיחשב צורך קצת ולולא זאת ל"ה מותר בשביל טעם של אגדה לבד כנלע"ד בזה ובמק"א כתבתי וז"ל:

ואפשר לומר עוד דהנה בקרא בפ' אחרי כתיב והקריב אהרן את פר החטאת וכפר בעדו וגו' ואח"כ בפסוק י"א כתיב עוד הפעם והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו וגו' ובסוף פרק ב' דמעילה דקריבה היינו נגיעה יעיי"ש. ושמעינן מקרא דצריך ליגע בקרבן בשעת ודוי. וא"כ הי' סגי סמיכה באקפי ידייכי כחגיגה ט' בנשים אבל לא סמיכה בכל כחו וע"כ איצטריך קרא בזבחים לט: לפר יו"כ דטעין סמיכה מצד הקרבן ג"כ וע"כ בעי סמיכה בכל כחו וזה באמת אי"צ רק פעם א' ומסתמא סמיכה זו דלצורך הקרבן הי' בודוי שני כדי שיהי' תיכף לסמיכה שחיטה. ובזה מיושב עוד קו' ששמעתי על מש"כ המג"א דודוי צריך להיות מעומד ולא ע"י סמיכה וק' הא ודוי הפר הי' בסמיכה ולא מעומד ולהנ"ל א"ש דהא דודוי צריך מעומד לא מצינו רק בודוי של עצמו:

ואע"ג דביומא פזי אבל אנחנו ואבותינו חטאנו קם מיקם מ"מ עיקר הודוי הי' בעד עצמו כמובן. ותו ידוע מ"ש ברמ"ע מפאנו דאבותינו קאי ג"כ על החוטא שחטא בגלגול הקדום זה נקרא אבותינו וכ"מ בתקו"ז לענין צדיק ורע לו צדיק בן רשע דזה קאי על. הצדיק עצמו שהי' חוטא בגלגול ראשון ע"כ נקרא צדיק בן רשע משא"כ ודוי שני של כה"ג שהי' עיקרו של אחיו הכהנים שכלן קרויים ביתו [כי על עצמו כבר התודה ודוי ראשון] ועל ודוי כזו לא מצינו שצריכה מעומד וודוי כזו לא מצינו בשום מקום רק בכה"ג:

ומסברא ג"כ מסתברא דדוקא ודוי של עצמו צריך להיות בהכנעה יתירה ולעמוד כעני בפתח ע"כ אסור סמיכה משא"כ בעת שמבקש בעד אחרים לא שייך זה כמובן. לפ"ז מה"ת סמיכה ראשונה סגי באקפי ידייכו ורק סמיכה שני' בעי בכל כחו:

אך משמעות הגמ' ורמב"ם משמע דב' הסמיכות היו שוות ואיו לומר דמדרבנן השוו מדותיהם שיהי' הסמיכות שוות ז"א דכיון דמה"ת סגי באקפי ידייכו איך התירו חכמז"ל לסמוך סמיכה ראשונה בכל כחו ולעשות עבודה בקדשים בחנם, ועל קו' הנ"ל צריך לומר דהלימוד בזבחים לט: הוא לגלות ולבאר דמ"ש באחרי גבי פר והקריב קודם ודוי פירושו סמיכה וכיון דבשניהם כתיב לשון והקריב שקולין הם ויבאו שניהם:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה