אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן צ

סימן פט

ע"ד מזוזה שהפתח גבוה הרבה. אם ליתנו בתחילת שליש העליון או כנגד כתפו:

הנה בתוס' מנחות ל"ג: בשם ירושלמי דאם הפתח גדול הרבה ישים המזוזה כנגד כתפו. ודעת הגאון מליסא ז"ל דכל ששליש עליון למעלה מכתפו מניחה כנגד כתיפיו אך התוס' מנחות ל"ג: כתבו דאם הפתח גבוה הרבה מניחה כנגד כתפו משמע דאם גבוה מעט למעלה משליש העליון של הפתח אי"צ להניחה נגד כתפיו. והנה במנחות ל"ג ע"א ילפינן שליש העליון מדכתיב וקשרתם וכתבתם. מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה פירש"י דמתש"ר ילפי' שהוא בגובה. אמנם בב"י יור"ד סי' רפ"ט ובנקה"כ שם מבואר דילפי' גם מתפילין ש"י וכ"כ באשכול הלכות תפילין ומבואר בס' מנחת פתים סי' רפ"ט דירושלמי ס"ל דילפי' בין מתש"י בין מתש"ר. ותש"י בשעת קשירה מגביהין הזרוע באופן שהוא כנגד כתפיו. ע"כ ס"ל לירושלמי דשיעור המזוזה מן כנגד כתפיו מקום תש"י עד גובה ראשו. שהוא מקום תש"ר א"כ כשגבוה רק קצת למעלה מכתפיו א"צ להורידה. דעד מקום תש"ר עדיין מקומה אך כשגבוה הרבה. דהיינו למעלה מראשו אז צריך להורידה עד כנגד כתפיו עכ"ד ודפח"ח:

וי"ל עוד לפמ"ש בס"י כרת לו ברית הלשון בין עשר אצבעות ידיו והוציא מזה הרמב"ן פ' תשא דצורת האדם שיהי' ידיו פשוטים להלאה באופן שפיו יהיה באמצע עשר אצבעותיו ע"כ ס"ל להירושלמי נגד כתפיו דשם חשוב מקום קשירה בתש"י:

אך הנה במשנה דנגעים פי"ד משנה ב' שמזה צפורי מצורע לאחר ידו של מצורע וי"א על מצחו. והנה בתויו"ט שם כ' דמדכתי' על המטהר ילפי' דצריך להיות בגובה מקום על המצורע עיי"ש ונראה דפליגי בזה דת"ק ס"ל דהיד חשוב יותר בגובה ממצחו משום דיכול להגביה ידו למעלה מראשו ולמר חשוב מצחו גבוה יותר דכמו שהוא עתה מצחו גבוה יותר:

וי"ל דס"ל להירושלמי דילפי' הדרש דמה קשירה בגובה בג' אופנים. א) שיהא ידו למטה ומניח תפילין כנגד הלב ומה"ט בעי' בש"ס תחלת שליש העליון דידוע דלב האדם הוא בתחלת שליש העליון וכשימין הפתח גבוה מגובה האדם גם הירושלמי ס"ל כן. ב) שתהי' ידו פשוטה להלאה כנ"ל דאז מקום התפילין ש"י כנגד כתפיו. ג) שיגביה ידיו למעלה כמבואר דעת ת"ק במשנה דנגעים הנ"ל דאז מקום תש"י למעלה מכתפו ע"כ אם הפתח גבוה קצת למעלה מכתפו. עדיין חשוב דומיא דקשירה משום דאפשר לשער באופן השלישי הנ"ל דידו מוגבה למעלה נמצא התש"י למעלה מכתפו. אך אם הפתח גבוה הרבה באופן שאפי' אם יגביה ידו יהיה למעלה ממקום תפילין. אז צריך להורידה כנגד כתפיו דבאופן זה הוא עיקר צורת האדם כמבואר בסי"צ הנ"ל. אך אם פתח הבית שוה לקומת האדם. נותן על תחלת שליש [העליון כיון דגם במקום זה חשוב מקום קשירה אין להעביר על המצות ולהניחה למעלה ממקום זה. אמנם כשהפתח גבוה הרבה דאז אין להורידה הרבה מתחלת שליש עליון של פתח מניחה כנגד כתפיו:

וח"א נסתפק אם אזלינן בתר כתפיו דהאי גברא שדר בו דוקא. או לא ולענ"ד דאזלי' בתר כתפיו של אדם בינוני כעי"ז במשנה פי"ז דכלים. וראי' לזה מיור"ד סי' רפ"ט ס"ב דאפי' איטר צריך ליתן המזוזה בימין כניסה וכ' הש"ך דלא דמי לתפילין דאזלינן בתר ימין דידי' דתפילין הוא מצוה שבגופו משא"כ מזוזה חובת הדר לכך אזלי' בתר ימין של כל האדם וה"נ דכוותה. ולכאו' יש לדון ע"ד הש"ך דכיון דשוכר פטור מה"ת ממזוזה כמ"ש הפוסקים אהא דשוכר בית בחו"ל פטור ממזוזה כל שלשים יום דמה"ת גם אחר ל' פטור דילפי' מביתך דבעי' שיהי' הבית של הדר בו. וא"כ ה"ה ימין דילפינן ג"כ מביתך דרך ביאתך ליבעי נמי שיהי' דרך ביאתו של זה שדר בו ועוד שהוא הוא עיקר החייב במזוזה. ולמה ניזל בתר אנשים אחרים הנכנסים בבית. כיון דהני אינשי פטורי לגמרי ממזוזה:

אך יש לה"ר להש"ך מרש"י מנחות ל"ד. לענין במזוזה הלך אחר הרגיל כ' בפי' השני בשם תשו' הגאונים בני אדם הרגילים לצאת ולבא בו. הנה דאזלי' גם בתר הילוך שאר בנ"א בבית ולא בתר בעלים גרידא הנה דאע"ג דלענין ביתך בעי' דוקא בעלים מ"מ לענין הדרש דדרך ביאתך אזלי' בתר כל אדם וא"כ ה"ה בנ"ד [אך יש לחלק דכיון דמה דבעי' נגד כתיפו ילפי' מוקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה כדאי' במנחות ל"ג, ה"ה בתר מקום גובה דעיקר שרשו מקשירת תפילין אזלי' ג"כ בתר דידי']:

ומזה יש לפשוט מה שנסתפקתי במק"א אם מותר לישראל ליכנס לבית ישראל מומר שאין בו מזוזה מי אמרי' כיון דל"ה ביתך לגבי האי פטור ממזוזה א"ד י"ל כיון שדר בו ישראל אחר בקביעות כלהו ישראל חייבים במזוזה כעין שכ' הפנ"י לענין בל יראה דהא דממעטי' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה היי"ד של נכרי אבל חמץ של ישראל אחר כל ישראל עוברין עליו בב"י ה"נ כשיש א' שדר בו [דמזוזה חובת הדר היינו שצריך שיהי' אחד מישראל דר בו] כל ישראל חייבין במזוזה. וע"פ הנ"ל יתיישב קו' הנ"ל דכמו דדרשי' ביתך דידך על הבעלים דוקא למה לא נאמר דרך ביאתך ג"כ דקאי על הבעלים דוקא. ועפ"י האמור יתיישב דביתך קאי על מי שמתחייב במזוזה אבל כיון שכבר נתחייב הבית במזוזה שוב כל ישראל הם בכלל החיוב ושפיר אזלי' בתר דרך ביאתך דכל אדם. ואם כנים אנחנו בזה יהיה ראיה מזה דבית שדר בו ישראל אחר חייבת במזוזה לכל מי שיכנוס בו אפי' עראי:

אך אינו מוכרח דכה"ג מצינו בתוס' תמורה ל"ב ד"ה למעילה לענין הפסוק כל חרם קודש קדשים הוא לה' דאף לרבנן דדרשי קרא זה דוקא אקדשי בה"ב לא על חרמי כהנים וס"ל דחרמי כהנים אין אסור בבית הבעלים מ"מ מודו דפשטא דקרא קאי על חרמי כהני עיי"ש. הנה דמחלקין פי' הפשוט מן הדרש דפי' הפשוט מיירי באופן אחר ופי' הדרש באופן אחר וכעי"ז יש בתוס' מנחות כא: בד"ה כל כהן לריב"ז דדריש כל העובר עובר בים סוף וק' הא כתיב מפורש העובר על הפקודים ותי' דהיינו משום תרומת אדנים הנה דהפסוק מתפרש בתרי גווני לענין תרומת שקלים פירושו כאלו כתיב כל העובר לבד ומפרשי' העובר בים סוף ולגבי תרומת אדנים מתפרש כפשטא העובר על הפקודים וא"כ י"ל בנ"ד דאע"ג דפי' הפשוט של ביתך קאי דוקא על הבעלים מ"מ הדרש דדרשי' דרך ביאתך קאי על כל אדם:

ובהאי ענינא הנה בש"ך סי' רפ"ט סק"ז כ' דדוקא למצוה צריך לקבוע המזוזה במסמרים וכ"מ להדיא בתוס' בב"מ ק"ב. ובמהר"מ לובלין שם על תוד"ה בגובתא דקניא ובס' ערוך השלחן כ' דצריך לקובעה דוקא לעכב:

ואפשר לתלות זה בפלוגתא דמנחות ל"ג דלר"י כל הפתח כשר למזוזה ור' יוסי יליף מוקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה וכתב רש"י דמתפילין של ראש יליף ובאשכול כ' דילפי' מתש"י וכ"כ ב"י ונקה"כ סי' רפ"ט. דלר' יהודה דלא ילפי' מקשירה לא בעי קביעות וכן לפירש"י דילפי' מש"ר ג"כ לא בעינן קביעות דתש"ר ל"ב קשירה והידוק כמבואר בעט"ז סימן כ"ז ד"ה ולא יטה. ובשל"ה מס' חולין דף ג' סוד"ה ומיד וז"ל וכ' אבא מארי זצ"ל שרצועות הסובבות סביב ראשו. לא יהיו רפוין אלא מהודקין הידוק גמור בראשו כי מתוך שהם רפוין לא יהיה הקשר מאחוריו ממש מול עורף עכ"ל משמע הא אי לאו מטעם זה ל"ב הידוק וכ"כ להדיא המהר"ל ז"ל בגבורות ה' פל"ט עיי"ש אבל אם ילפינן מקשירה בשל יד דבעי קשירה שהוא חיבור מה"ת ה"ה, דמזוזה בעי קביעות וחיבור. אמנם השתא דאתית להכי דתש"ר ל"ב קשירה א"כ מוכח מגוף הסוגיא דמתש"י ילפי' מדאמר מה קשירה בגובה והרי ש"ר ל"ב קשירה כלל וקרא דוקשרתם לא קאי רק אשל יד ולפירש"י הנ"ל מה תפילין בגובה אף מזוזה בגובה אבל לא מה קשירה בגובה ומדברי רש"י יש ראיה לבעל דע"ק סי' מ"ד ס"א דגם ש"ר צריך הידוק וא"כ שוב י"ל דגם לרש"י צריך קביעות במסמרים.

אמנם עיקר יסוד דברי בעל ערוך השלחן הוא מחמת הגמ' מנחות ל"ב ע"ב תלאה במקל פסולה וכ' הרמב"ם והטור סי' רפ"ט הטעם משום דאינה קבועה ומזה הוכיח דצריך קביעות במסמרים ומכח זה תמה על הב"ח והש"ך שכ' בהיפך, אמנם אישתמיטתי' דברי הב"ח במקומו במחכת"ה ביור"ד סי' רפ"ט ד"ה תלאה במקל דטעם הפסול דקבעה במקל משום דמתנדנדת ולא נחה עיי"ש וא"כ א"ש ולק"מ דאף דלא צריך קביעות במסמרים מ"מ בעי' עכ"פ שתהיה נחה ולא מתנדנדת וכעי"ז קיי"ל לענין מחיצה דאע"ג דא"צ שתהי' קבועה מ"מ בעי' שלא תהי' מתנדנדת ברוח כדאי' בסוכה כ"ב. ועפי"ז י"ל דבאמת זה טעם דצריכה המזוזה להיות באופן שלא תתנדנד דכתיב וכתבתם על מזוזות וגו' ע"כ צריך שתהיה כמו מזוזת הפתח ממש דמזוזה הוא חלק מצה"פ [כידוע שהוא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג] שהוא משום מחיצה. וממילא דינה שלא תתנדנד כמו מחיצה וכן הוא דין המזוזה:

עתה נדבר מענין פרוזדור שאין בו דע"ד וראיתי במנחת פתים סי' רפ"ט שהביא בשם חמו"ד שהובא בפת"ש סי' רפ"ט דבית שער לא צריך מקום ד' והשיג עליו מכח דברשב"א סוכה ג: דגם בורגנין בעי דע"ד ומכח זה חולק על החמו"ד, ופלא בעיני כי ברשב"א שם הביא עוד פירוש דבבורגנין ל"ב דע"ד וכ' ע"ז וכן עיקר עיי"ש וא"כ איך חלק על החמו"ד מכח פי' שכ' עליו הרשב"א שאינו עיקר. עוד כ' שם במנ"פ דיש מקום לחייב מכח הגמרא מנחות ל"ג: בב"ש שבין גינה לבית יש שם ב' לשונות ברש"י ללשון קמא פתח הב"ש הסמוך לגינה לכו"ע חייב במזוזה משום דשם התחלת דרך ביאתך לבית ופתח השני שבין ב"ש לבית פטורה משום דב"ש זה פטור במזוזה מצד עצמו משום דדינו כאויר גינה אין חיובו רק מצד היותו פתח לקיטונית ע"כ חשוב כל הב"ש כפתח אחד ארוך וסגי במזוזה בתחלתו. כמו שביאר שם בטה"ק אמנם לתי' השני אדרבא עיקר הוא פתח השני' הסמוכה לקיטינות דבדרך ביאתך אזלי' בתר סוף ביאה וא"כ בנ"ד בפרוזדור ג"כ תלוי בהנך ב' לשונות דרש"י ע"כ אי"צ לברך רק בשעה, שקובע המזוזות בב' הפתחים דממנ"פ צריך מזוזה או בתחלת כניסה מרה"ר לפרוזדור לפי' קמא דרש"י או בפתח השני שמפרוזדור לבית ולא זולת דהוי ספק ברכה עכת"ד ודפח"ח. מ"מ אם לדין יש תשובה כי הן אמת שבטה"ק כ' דלפי' ב' דרש"י אזלי' עיקר בתר סופו של כניסה אבל ברש"י אין הכרע לזה כלל ואך בפירוש קמא שפיר מבואר דאזלי' דוקא בתר התחלה ולא בתר סופו אבל בפי' ב' דמגינה לבית כו"ע ל"פ דמחייב פי' דיש היכר ציר מגינה לבית בזה שפיר י"ל דבעי' על ב' הפתחים בין הפתח שבין גינה לב"ש בין הפתח שבין ב"ש לקיטונית בשניהם חייב דוק ותשכח. וגם בטה"ק לא אמרה רק כלפי מש"כ דללישנא קמא אזלי' בתר תחלתו לבד סיים דללי"ב אזלי' בתר סופו. דבעיקר מקום כניסה ראוי שתהי' המזוזה עיי"ש. מ"מ אין מוכרח דבתחלתו ל"ב מזוזה ואפי' נימא דקצת נוטה לשונו דבתחלתו פטור אין להעמיד ע"ז שום יסוד. כיון שאין לזה שום הכרע בלשון רש"י. ואם אמרו ברפ"ק דהוריות דל"ח הוראה עד שיאמרו מותרין אתם לעשות כש"כ בס' טה"ק שלא עשאו לפסק רק לפרש שאין לפסוק הלכה מתוך דקדוק בעלמא אשר נראה בעליל שלא נתכוון לזה בדיוק כיון שאין נפ"מ כלל לענין הפשט וכיון דרש"י ז"ל כ' על פי' ב' שהוא עיקר ולפי פי' זה צריך לעשות מזוזה בכל הפתחים שפיר מצי לברך טל כ"א בפ"ע, הא חדא. עוד נראה דאפי' נימא דהתם בב"ש שבין גינה לקיטינות אזלי' עיקר בתר סופו ופטור בפתח הראשון היי"ד התם בפתח שהוא התחלה לקיטונית הוא סופו לכניסת גינה וכיון דאזלי' בתר סופו יותר ממה דאזלי' בתר תחילתו ע"כ בזה שהוא לגבי קיטונית התחלת כניסה ולגבי גינה סוף כניסה שייך יותר לגינה מלקטינות ע"כ פטור פתח הזה ממזוזה משא"כ היכא דאין פתח שייכה כלל לגינה רק לבית שפיר י"ל דאע"ג דסופו יותר עיקר מתחלתו מ"מ גם מצד תחלתו חייב במזוזה [ולפ"ז גס לל"ק דאזלי' בתר תחלתו יותר י"ל ג"כ הטעם כן משום דבסופו הוא תחלתו לגינה ע"כ שייך הפתח יותר לגינה מלקיטונית ואמטו להכי פטור ולפ"ז אי"צ לדחוק דכל הב"ש חשוב כפתח א' כדברי בעל טה"ק רק בפשיטות. משום דבפתח השני הסמוך לקיטונית שייך יותר לגינה מלקיטונית ודו"ק] מלבד זה הרי כ' שם הטה"ק דהיי"ד בב"ש שהוא פטור מצד עצמו ממזוזה אז אי"צ מזוזה רק בפתח א' וכאן הרי לדעת חמו"ד פרוזדור אי"צ דע"ד וא"כ חייב בעצמו במזוזה אך שהגאון ז"ל אותיב עלי' מרשב"א סוכה ג' והרי כבר כ' בעניותן דהרשב"א דחה דעה זו:

ולבר מן כל דין הרי כ' הרמב"ם פ"ו מה' מזוזה ה"ח אפי' עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כלן חייבין וא"כ פרוזדור הפתוח לבית חייב במזוזה אפי' אין בו דע"ד וכ"ת כיון שאין חיובו רק מצד בית חשוב כולו כפתח אחד. א"כ גם בעשרה בתים הנ"ל יהי' דין כולם כפתח א' או לכה"פ יהיה דין כל בית כפתח א' ולא יצטרך מזוזה רק בפתח א' וא"כ הו"ל לרמב"ם לפרושי דבית פטור הסמוך לבית המחויב במזוזה אי"צ מזוזה רק בפתח אחד או בפתח הפתוח לרה"ר או בפתח שבינו לבין בית החייב במזוזה ותו דברמב"ם שם ריש ה"ח כ' דלפיכך [משום שכ' בהלכה שלפני' דאם הי' בתים החייבים במזוזה פתוחים למקומות אלו חייבים במזוזה] א' שערי חצרות וא' שערי מבואות וכו' חייבין במזוזה ולהנ"ל לא יצטרך רק מזוזה א' בחצר או בפתח שנכנסין בו מרה"ר או בפתח שממנו לבית והרי הלכה רווחת בישראל שעושין מזוזה בחצר וגם בפתח שממנו לבית וכ"כ בטה"ק מנחות ל"ג: להדיא דב"ש החייב במזוזה צריך מזוזה בב' הפתחים לכו"ע רק דשם בב"ש שבין גינה לקיטונית צריך רק מזוזה א' ובאמת שגם חילוקו זה דחוק מאוד דממנ"פ אם דין ב"ש הזה כאויר גינה יפטר לגמרי ממזוזה ואם חייב מחמת קיטונית ליחייב בב' מזוזות כמבואר ברמב"ם הנ"ל דאפי' מה שחייב רק מחמת הבית לא מחמת עצמי צריך ב' מזוזות וכ"מ בגמ' מנחות ל"ג: גבי בי הרזיקי דבית שער שבין בית לחצר חייב בב' מזוזות ואע"ג דחיוב חצר הוא רק מצד הבית כמבואר ברמב"ם הנ"ל וא"כ כש"כ הב"ש שחייב רק מצד בית ומ"מ צריך ב' מזוזות:

וע"כ המחוור כמ"ש לעיל דכיון דלל"ק אזלי' בתר תחלת ביאתך וכיון שמצד הגינה הוי תחלת ביאתך ומצד הקיטונית סוף ביאתו שייך פתח זה יותר לגינה מלקיטונית וע"כ פטור בפתח שבין ב"ש לקיטונית וא"כ אין זה ענין כלל לנ"ד.

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה