אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן פז

סימן פו

לכבוד חתני היקר הרב החו"ב ר"א לאסקאווסקי שיחי'

ע"ד השאלה מי ששכח יעו"י בר"ח שחרית ולא נזכר עד אחר חצות ולפימ"ש בשע"ת סי' ק"ח ס"ק ז' בשם ברכ"י דאם שכח של שחרית בר"ח ונזכר אחר חצות יתפלל של מנחה ואח"כ מוסף ואח"כ שחרית, ובנ"ד אם יתפלל מוסף לא יוכל עוד להתפלל שחרית כמו"ש מג"א סי' קכ"ו בשם רמ"ע שאם שכח ולא הזכיר של ר"ח ולא נזכר עד אחר שהתפלל מוסף אי"צ לחזור של שחרית משום שכבר הזכיר של ר"ח במוסף, ע"כ:

תחלה ראוי לבאר הטעם של הברכ"י דמוסף קודם לשחרית. והנה בסי' ק"ח דתפלה העכשוית קודם לתשלומין וכ' טו"ז בשם לבוש הטעם משום דתדיר קודם והק' הטו"ז ע"ז דא"כ למה מעכב בדיעבד ע"כ כ' הטעם משום חביבה מצוה בשעתה והנה ב' טעמים אלו שייכים גם לענין מוסף דתדיר יותר מתפלת תשלומין וגם חביבה מצוה בשעתה. ולפי"ז כמו דמעכב לעיל אם התפלל תפלת תשלומים קודם העיקרית כמו כן מעכב אם יתפלל שחרית קודם מוסף וע"כ אין עצה לכאו' להתפלל שחרית דאם יתפלל שחרית קודם מוסף אינו יוצא משום שהקדימה לתפלת מוסף העיקרית ואם יתפלל מוסף קודם לא יוכל להתפלל שחרית כנ"ל:

אמנם טעם הלבוש דחה הטו"ז דאין תדיר מעכב ומש"כ הטו"ז דחביבה מצוה בשעתה גם זה תמיה דלא מצינו דחביבה מצוה בשעתה מעכב ואדרבא על תדיר קודם הי' מקום לומר דאע"ג דבקדשים לא מעכבא היינו משום דבקדשים בעי' שינה הכ' לעכב. אמנם בחולין י"ל דילפי' מקדשים וחשוב כאלו נכתב הדין בחולין ובחולין לא בעי שינה הכ' לעכב ע"כ בחולין מעכב. וכעי"ז יש בתוי"ש יומא ד: בשם ירושלמי מצינו דברים מעכבים למדים מדברים שאינם מעכבים כ"ה גר' השיח יצחק וביותר יובן לפי"מ שמצינו בכ"מ דדבר הלמד מחברו חשוב כאלו ה"נ במלמד הי' כ' בלמד כמ"ש רש"י תענית ב. ובכ"מ ה"נ דין הכ' בקדשים חשוב כאלו הי' כתיב בחולין ואם הי' כתיב בחולין הי' מעכב:

ואמנם באמת מצינו בכ"מ דאין קדימת תדיר מעכב ובודאי אם מברך על היום ואח"כ מברך על היין בדיעבד יוצא יד"ח אע"ג דיין תדיר. גם בתוס' מנחות ל"ט ד"ה ואם דאין סברא דאסדר לבד יקפד הכ' אפילו בדבר שאינו קדשים:

אך גם דברי הטו"ז צ"ע לומר דחביבה מצוה בשעתה מעכב בדיעבד ושורש חביבה מצוה בשעתה היא בפסחים ס"ח חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואמורים כשירים כל הלילה דאין ממתינן להם עד שתחשך ומ"מ בדיעבד אם לא עשה ביום כשרים כל הלילה הנה דאין זה מעכב ויעי"ש בתוספתא סוף פ"ב דעירוכין עוד ענינים כיוצא בזה דחביבה מצוה בשעתה ומינה פשיטא דבכלן אין מעכב בדיעבד:

ואיני כדאי לדון בקרקע לפני הטו"ז וקורא אני עלי כדברי ירושלמי פ"ו דגיטין כשם שבין קדשי קדשים לחולי חולין וכו' חלקי אמרה נפשי הטעם דקדימת התפלה דעכשיו מעכב משום דחז"ל תקנו תשלומין דוקא בזמן תפלה דצריך להתפלל התשלומין תיכף אחר התפלה העיקרית. אך להלכה אין זה מעכב דכל שהתפלל כבר תפלה העיקרית חשוב ג"כ בזמן תפלה עפמ"ש המהר"ל ז"ל בנתיבות פי"ט דכל מצוה זמנית פוטרת כל הזמן ואם קורא ק"ש על מטתו חשוב כאילו קורא כל הלילה. ואני הבאתי ראיה לזה מפ"ק דחגיגה דח"א כולן תשלומין דראשון וח"א תשלומין זל"ז ותשלומין זל"ז אין לו פי' המילות רק כפי דברי המהר"ל ז"ל דמצוה זמנית פוטרת כל הזמן וכאן כל ז' ימים כזמן א' אריכתא דמיא ע"כ בכל יום שמביא הוא תשלומין להשאר ותשלומין פירושו כאלו עשה בהזמן אליו כמו"ש באשכול ה' מגילה ופר"ח סי' תרפ"ח ע"כ חשוב כאלו עושה בכל הזמן. ע"כ כל שהתפלל חשוב כאלו מתפלל גם עכשיו בעת שמתפלל התשלומין. עוד קצת סמך לזה בשבת קל"ג דכל שהוא באותו יום חשוב לא פירש לר' יוסי עיי"ש ולהנ"ל יובן היטב. וע"כ בעי' שיקדים תפלה העיקרית לתשלומין כדי שיהי' כבר בנמצא בפועל תפלה העיקרית בעת שמתפלל תפלת תשלומין [ובפרט להמבואר בספה"ק ובס' שערי אורה דתפלה א' טובה רצויה מעלה כל התפלות שלא הי' בכוונה וככה ראו חז"ל בחכמתם דתפלה הסמוכה יכולה להעלות אותה עמה במחיצתה תפלה הקודמת לה שעבר זמנה וע"כ בעינן דוקא בזמן תפלה שני' ואין להאריך בזה]:

וע"כ לא שייך רק בתפלת מנחה צריכה שתקדם לשחרית אבל לא לענין מוסף דהרי מוסף לבד אין מועיל שיוכל להתפלל תפלת שחרית שקדמה לה כמ"ש הפוסקים וצריך דוקא מנחה ע"כ אין ראיה ממנחה למוסף. וע"כ כל דינו של הברכ"י הנ"ל דמוסף קודם לשחרית לע"ד הקלישה יש לדון בו דמהיכי תיתי ומהא דתפלת העיקרית קודמת לתפלת תשלומין אי"ר לזה כמבואר. ואם בעבור דתפלת מוסף תדירה אדרבא י"ל דתפלת שחרית תדירה אף שהוא תשלומין סו"ס שם שחרית עלי' וחשוב כאלו מתפלל מנחה בעיקר הזמן כמבואר באשכול ה' מגילה ופר"ח סי' תרפ"ח הנ"ל ואם שאמרו ברכות כ"ו. שכר תפלה בזמנה לא יהבו לי' היינו משום דאף דחלות המצוה היא בזמנה מ"מ המעשה הוא שלא בזמנה ודומה למגרש אשה לאחר ל' דמעשה עכשיו והחלות לאחר ל' וע' ירוש' פ' מי שאחזו פלוגתת ר"י ור"ל וכאן הוא להיפך:

ואע"ג דבלבוש סי' ק"ח מבואר דתפלה העיקרית חשוב תדיר לגבי תפלת תשלומין משמע דהם ב' סוגי תפלות אין דבריו מוכרחין שהטו"ז חולק עליו וא"כ אין לנו ראי' לזה:

עוי"ל אפי' נודה להלבוש היינו משום דהמעשה שלא בזמנה והחלות בזמן ופליגי ר"י ור"ל בירושלמי פ' מי שאחזו אם אזלינן בתר מעשה או בתר חלות [ואע"ג דהלכה כר"י לגבי ר"ל בירושלמי שם מוחלפת השיטה ויש ב' פירושים מה מחליפין ואפי' לפי המסקנא יש ס' אם ר' יוחנן אזיל בתר מעשה אם בתר חלות וא"כ לא ידעינן הלכתא כמאן ודעת רמב"ם פ"ב דגירושין ידוע דס"ל דמה"ת אזלינן בתר מעשה ושאר פוסקים ס"ל להיפך ומסתמא אלו ואלו דא"ח הן. ע"כ כיון דמצד המעשה הם ב' סוגים אע"ג דמצד החלות הם א' חשובה תפלה העכשוית תדירה לגבי תשלומין מפאת המעשה. וכ"ז היכא דמצד החלות שניהן שוין אבל בנ"ד במוסף ושחרית של תשלומין דאם ניזל בתר חלות אדרבא שחרית תדיר נגד מוסף רק מצד המעשה שחשוב בסוג תפלה אחרת מוסף חשוב תדיר וא"כ מה חזית למיזל בתר מעשה אדרבא זיל בתר חלות ויחשב שחרית תדיר גם סברת הטו"ז דחביבה מצוה בשעתה י"ל דל"ש כאן כיון דמוסף הוא רק תוס' על התמיד כמו"ש רש"י יומא ג. אין סברא לקיים התוס' קודם שמקיים העיקר. וי"ל דזה חשוב יותר בשעתה שיתפלל מוסף אחר שחרית כסדר תמיד:

עתה נבאר לדברי הרמ"ע מפאני שהביא מג"א סימן קכ"ו דיחיד ששכח יעו"י והתפלל מוסף שוב א"נ להתפלל. ולכאורה נראה דזה תלוי בב' דיעות שבתוס' ברכות כ"א לדעת ר"י השוכח יעו"י יי"ח גוף השמ"ע רק צריך לחזור בשביל חובת יעו"י בתוך התפלה לבד ולפי"ז יש לומר כרמ"ע דאם התפלל מוסף יצא יד"ח הזכרת ר"ח אבל לדיעה שניה דאם שכח יעו"י כמאן דלא צלי דמי א"כ איך יתקן זה ע"י מוסף:

וצ"ל דבדיעבד אמרינן דהזכרת ר"ח במוסף מועיל גם לשחרית וחשוב כאלו הזכיר בשחרית ולפי"ז י"ל דזה תלוי בכונת האדם כמ"ש הפוסקים דאע"ג דאם בירך בפה"א על בפה"ע יצא מ"מ אם כיון בפי' שלא לפטור. גם כתבו דמותר לכוון בפי' שלא תפטור ולא הוי ברכה שאינה צריכה כיון דאין זה עיקר הברכה לכתחלה ועיין אהעו"ז סי' רי"ב וכ"כ בסדר ברה"ז להרב ז"ל פ"ג הל' י"ד. וא"כ לכאורה אפי' יתפלל מוסף קודם אם יכוון בפי' שלא תפטור הזכרה זו את תפלת שחרית יהיה מותר לו להתפלל אח"כ שחרית עוה"פ מ"מ סברא זו אין ברורה אצלי כ"כ:

ע"כ נלפע"ד להתפלל מנחה ואח"כ שחרית ואח"כ מוסף לא מבעיא למ"ש דאפשר דאפי' מי ששכח ולא התפלל כלל בשחרית עד זמן מנחה יתפלל מנחה ואח"כ שחרית ואח"כ מוסף רק אפי' ניהוב להברכ"י דיתפלל מוסף קודם ונימא דמוסף חשוב תדיר נגד תשלומין מ"מ זה אין חסרון בגוף התפלה מה שישנה הסדר. משא"כ אם יתפלל מוסף קודם ולא יוכל להתפלל שחרית עוה"פ דזה חסרון בגוף תפלת שחרית מה שלא הזכיר בגופה יעו"ש דהרי לכתחילה אין לסמוך ע"ז ע"כ טוב יותר לשנות הסדר מלעשות גוף המצוה בחסרון:

ולכאו' יש לפקפק ע"ז דחסרון הסדר הוא במוסף וחסרון בגופה היא בשחרית ואין אומרים חטא בעולה כדי שתזכה בחטאת כבמנחות מ"ט. אמנם דבתוס' ר"פ התכלת ל"ט: ד"ה אילימא מבואר דבשינה הסדר אין חסרון במקדם שאיחר רק בהמאוחר שהקדים א"כ בנ"ד אין חסרון לכתחלה במוסף שאיחר רק בשחרית שהקדים וא"כ שפיר כתבנו דטוב יותר לחוש על חסרון בעצם מצו' דשחרית מעל חסרון הסדר:

וראיתי באבנ"ז או"ח סי' רנ"ג סק"ו שהוכיח להיפך מתוס' ברכות ל"ד דאם שליח צבור שכח עננו בין גואל לרופא אין מחזירין אותו כיון שהוא צריך לחזור ולומר על הסדר ואי נימא דאין חסרון במוקדם שאיחר רק באיחר שהקדים א"כ בעננו בודאי אין לומר דיש פסול בברכת רופא שהקדים דהרי לא גרוע מאלו לא אמר כלל דאין מחזירין אותו ואין ברכת עננו מעכב על שאר ברכות וע"כ דס"ל לתוס' דיש פסול בברכת עננו שאיחרה עי"ש ואיני כדאי לדון בקרקע בדברי קדשו לא זכיתי להבין דאף דעננו אין מעכב את התפלה מ"מ מצוה לכתחלה לומר עננו וחיסר מהשמו"ע מצוה לכתחלה זו. והנה אם אומרים עננו באמצע התפלה הוי הפסק לתפלה ואין להתיר בשביל עננו לעשות הפסק בשמו"ע. אך אם היה אפשר להתיר לחזור לברכת רופא א"כ יהיה זה תקנה להלכתחלה שיהיה חסר בשמו"ע הי' נכון. אבל כיון שזה א"א ממילא לא יהיה תיקון לשמו"ע רק לברכת עננו לבד ואין להתיר הפסק בתוך שמו"ע בשביל עננו לבד כיון שהוא דבר שאינו מעכב [ולא דמי ליעו"י לדיעה שני' בתוס' ברכות כו: דהשמו"ע יצא מ"מ מתירין לחזור כל השמו"ע בשביל יעו"י דהתם יעו"י הוא מצוה שמעכבת א"ע וצריכה להיות תוך השמו"ע דוקא במקומה. משא"כ עננו אינו דבר המעכב לא את התפלה ולא את עצמה ע"כ בדיעבד אין מחזירין כל השמו"ע בשבילה ודב"ז צריך לחלק גם בלא דברי הנ"ל כנלע"ד בזה.

ואשר העירות בהא דאו"ח סי' קי"ט דמסיר ברזא בנט"י צריך להסיר בכל פעם שיהי' הכל מכחו ואמרת דבברזות דידן שמדחיק הכפתור למעלה י"ל דחשוב כחו כיון דאם ירפה ידיו יפול למטה ונסתם הנקב. ואני אמרתי דמצמצם ל"ח מעשה כמבואר סנהדרין עח. דאיצטרך קרא לענין רוצח לרבות מצמצם ובנזקין פטור. וממילא בנ"ד דליכא קרא מצמצם ל"ח מעשה. נתעוררתי אח"כ דהנה ברא"ש זבים פ"ד משנה ו' הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין וכ' הרא"ש אע"ג דכרעו האוכלין והמשקין מ"מ חשוב כאלו הגביהן הזב דאי לאו זב היו נופלין למטה לארץ וע"י הזב לא הוכרעו כ"כ זה ג"כ חשוב הגבהה ע"ש ולכאורה הא מצמצם ל"ח מעשה וכאן חשוב הזב רק כמצמצם שלא יתן האוכלין ומשקין לירד למטה. ושבת דף צ"ד. מדמי זב לשבת לענין זה יכול וזה א"י וע"כ צ"ל דהא דמצמצם ל"ח מעשה. היי"ד בדבר המוטל על גבי קרקע דגם בלאו דחיקתו וצמצומו היה נשאר מעצמו על גבי הארץ אם לא הי' עושה מעצמו שום מעשה להתעצם לנוע ממקומו וע"כ ל"ח מעשה. משא"כ דבר המונח באויר דלולא צמצומו הי' נופל מעצמו לארץ שפיר גם מצמצם חשוב מעשה ולפ"ז בנ"ד דהכפתור באויר י"ל דגם מצמצם חשוב מעשה ולפ"ז צדקו דבריך. מ"מ עדיין יש לדון דכיון דחזינן דמצמצם ל"ח מעשה כמו מעשה גמור [ואפי' כשהוא באויר חשוב מעשה מ"מ י"ל דמעשה גמור עדיף מינה] וכיון דכל ענין אשקיל בודקא דמיא חידוש הוא שהרי אינו פועל בגוף המים רק בהא שמסלק המניע וכבר כ' המג"א סי' קנ"ט סקכ"א דזה גרע משאר כחו (וע' רמ"א יו"ד סי' של"ט סוף סעיף א' דמסיר המונע ל"ח חציו לענין יציאות הנפש ומבואר שם דאפי' גרמא לא הוי וצ"ע מהא דחולין ט"ז.] י"ל אין לך בו אלא חידושו והבו דלא לוסיף עלה. ודוקא במסיר המונע בידים בפעולה חשוב כחו משא"כ במצמצם המונע שלא יפול. וע"כ לא דמי להא דפ"ב דזבים משנה ו' דשם מצמצם עכ"פ בכחו גוף האוכלין ומשקין משא"כ בנ"ד שאפי' מצמצם אינו במים עצמן רק בברזא ועיין רא"ש ביצה כ"ב. גבי מסתפק בשמן שבנר ותוס' ב"ק מז:]:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה