אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן פה

סימן פד

שמעתי בשם הרה"ק ר' שלום מבעלז זצ"ל שהורה לאכול פחות מכזית מרור ולברך עליו על אכילת מרור וכן הורו הה"ק ר' נפתלי מראפשיץ זצ"ל והה"ק משיניווא זצ"ל והדבר מפורסם בכל מדינת גאליציא. ולכאו' הדבר תמוה ממשנה פסחים ל"ט. וכולן מצטרפין לכזית ש"מ דצריך כזית דאל"כ למ"ל צירוף. ונלע"ד ליישב הברי הצדיקים ז"ל וראשית אביא ראי' לשיטתם דהנה בפסחים קי"ד: אמר ר"ל זאת אומרת מצות צריכות כוונה וכו' דאי ס"ד לא בעי כוונה למ"ל תרי טבולי הא טביל לה חדא זימנא והק' בס' גבורות ה' פרק נ' קו' עצומה לדיעות דכרפס ל"צ כזית וכן הלכה א"כ לא יצא בטיבול ראשון יד"ח מרור כיון דלא הי' בו כזית עיי"ש. ומזה נלע"ד להוכיח כדברי הצדיקים ז"ל הנ"ל דגם מרור תמכא לא צריך כזית מטעם שיתבאר לקמן וסתם מרור הוא תמכא אע"ג דחזרת מצוה מן המובחר מ"מ אינו מצוי כ"כ ורוב העולם לוקחין למרור תמכא וכ"מ בת"י שמות פ' בא י"ב פסוק ח' עה"פ על מצות ומרורים יאכלוהו על תמכא ועולשין יאכלוני' וכ"ה בתרגום שה"ש קפיטל ב' פסוק ט' דישראל במצרים היו אוכלין את הפסח על תמכא ועולשין ולמה לא חשב חזרת דהיינו חסא שפירושו לאטוגא כמ"ש רש"י ז"ל דהיינו שלאטין או זערזיך] שהוא הראשון השנוי במשנה פסחים ל"ט. והוא מצוה מן המובחר כדאי' בגמ' שם וצ"ל דמ"מ רוב העולם אוכלין תמכא שהוא מצוי יותר וע"כ כתב מרור היינו תמכא וזה לא צריך כזית ע"כ שפיר פריך והא טביל לי' חדא זימנא:

ומה דק' ממשנה דף ל"ט. נלע"ד לפמ"ש המג"א סימן תע"ה סק"י דאם אין לו רק חריין לא יברך עליו בפה"א רק על אכילת מרור דדומה לפלפלין דלא חזי לאכילה ואי"צ ברכת הנהנין כלל עיי"ש ובש"ס שבועות כ"ג: שבועה שלא אוכל עפר בכמה כיון דאמר שלא אוכל דעתי' אכזית א"ד כיון דלאו מידי דאכלי אינשי בכ"ש תיקו. לפ"ז במרור בזה"ז שהוא דרבנן. וגם שכ' הרא"ש פ' ע"פ דמה"ת לא צריך כזית במרור משום דלא כתיב בי' אכילה ועל מצות ומרורים יאכלוהו תיבת יאכלוהו קאי אפסח כמ"ש השאג"א אליבא דרא"ש] רק מדרבנן צריך כזית משום שתקנו לברך על אכילת מרור. וא"כ הוי לענין כזית תרי דרבנן. ואזלינן לקולא בתיקו הנ"ל דכיון דחריין לאו מידי דאכלי אינשי בכל שהוא ג"כ יוכל לומר על אכילת מרור ואף דבלשון תורה מצינו לשון אכילה אפי' על דבר שאינו בר אכילה כמו חרצן דנזיר וגה"נ למ"ד אין בגידין בנו"ט לשון תורה לחוד ולשון חכמים יותר יש לדמותן ללשון בנ"א דבמידי דלא אכלי אינשי שייך לשון אכילה גם בפחות מכזית וע"כ לא ק' ממשנה דף ל"ט. דשם מבואר דצריך כזית די"ל דשם קאי על אידך משום שהם ראויים קצת לאכילה וטעונין בפה"א ע"כ צריכין כזית משא"כ תמכא שקורין חריין שכ' המג"א שאי"ר לאכילה ולא צריך ברה"נ:

גם י"ל להדיעות דהיכא דאתחזק חיובא גם בסד"ר אזלי' לחומרא וכ' הב"י או"ח סי' ק"ס בשם הר' מנוח היינו היכא דעיקרו מדאורייתא אבל באין עיקרו בדאורייתא אפי' באתחזק אזלינן לקולא. ע"כ בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' צריך כזית כיון דעיקר מרור מה"ת אף דשיעורו דרבנן אמנם בזה"ז דהוי תרי דרבנן א' דמרור בזה"ז דרבנן וגם שיעור כזית דרבנן ותרי דרבנן ל"ח עיקרו מה"ת כמ"ש הרא"ש פ"ב דקדושין וע"כ אפי' באתחזק אזלינן בסד"ר לקולא כנלע"ד ליישב דברי הצדיקים ז"ל שלא יסתרו למשנה מפורשת הנ"ל וליישב מנהג רוב ישראל שאוכלין למרור חריין פחות מכזית ומברכין עליו על אכילת מרור:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה