אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן עג

סימן עב

בדין היוצא מהמקוה בלא ניגוב זקנו בש"ק.

בשבת (קמ"א.) אר"י האי מאן דסחי במיא לינגוב שבת נפשי' והדר ליסלק דילמא אתי לאתויי ד"א בכרמלית. והעולם אין נזהרין בזה בש"ק בבוקר כשיוצאין מהמקוה שימתינו עד שיתנגב זקנם מן המים הנוטפין כי א"א לקנח זקנה מצד סחיטה בשיער וכבר העיר זה הפמ"ג (סי' שכו) במשב"ז (סק"ב) ונלע"ד דבגמ' לא קאי על הטובל לטומאתו רק בטובל להקר ואינו רוצה דוקא שישארו המים על גופו אחר הטבילה אבל הטובלין בש"ק שחרית לשם טהרה י"ל דאין כאן בית מיחוש לפמש"כ המקובלים בשם האר"י ז"ל דטוב שלא לנגב המים של טבילת מקוה בע"ש כדי שיבלעו המים בגופו ומסתמא גם בש"ק שחרית כן הוא דטעם הטבילה בש"ק שחרית משום דנשתנה מקדושה קלה לקדושה חמורה ודומה לטבילת ע"ש לכבוד שבת. וא"כ בטלים הם אגב גופו כעין המבואר בירושלמי סופ"ק דדמאי הובא בר"ש שם דשמן שסך לצורך גופו בטל הוא אגב גופו וכזה כ' הראב"ד פ"ד דעדיות מ"ו עיי"ש ה"נ המים הם לצורך גופו בטלים אגב גופו ודומה למלבוש דל"ח מש משום דבטל אגב גופו כמ"ש תוס' חולין (ע"א:) משא"כ בטובל להקר דאחר שיצא מן המים אין המים צורך לגופו כלל כנלע"ד לכאורה:

ולפי"ז יש מקום ללמוד זכות על הדרים בכפר ואין להם מקוה וטובלים בש"ק בנהר והפמ"ג סי' (שכ"ו סק"ב) כ' דבטובל בנהר שאין עמוקים בשפתם וצריך לילך בהם ד"א יש ג"כ חשש הנ"ל דכשיוצא חצי גופו מהנהר נושא המים שעליו ד"א עיי"ש ולהנ"ל בטובל לטהרה אין כאן בית מיחוש. וקצת ראיה לזה מביצה (י"ה) דכריך דכו"ע כלי בשבת לא' מ"ט אמר רבה גזירה שמא יעבירנו וכו' רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי ופריך א"ה אדם נמי. ולכאורה קשה מ"ט לא פריך נמי על טעם רבה אדם נמי שמא בחזרתו מן המים לא ינגב עצמו ויעביר המים ד"א ברה"ר וכאן לא יספיק התי' דנראה כמיקר כיון דאין הטעם משום מתקן רק משום העברה ולפמ"ש א"ש דבטובל לטהרה המים בטלים אל הגוף. וכזה יש לדון לענין האנשים שרוחצין בים ויש שטובלין גם בש"ק ואיכא חשש הנ"ל ולהנ"ל יש ללמוד זכות דכיון דמי הים הם בריאים וטובים לגוף וטוב טוב לו שיבלעו המים בגופו ודומה לשמן שסך לצורך גופו דבטלים אגב גופו וכל שבטל לגופו לית בהו משום הוצאה, זה כתבתי רק דרך לימוד זכות אבל לא להלכה:

וזולת זה נלע"ד לענין דברי הפמ"ג הנ"ל בהולך בתוך המים ד"א דחשיב מעביר ד"א בכרמלית ולענ"ד נראה דכיון דהמים שעל גופו מחוברים עם כלל המים דטופח ע"מ להטפיח חיבור

**(איברא דבר"ן ע"ז (דף ע"ה:) גבי ע"ה שהושיט ידו לגת כ' דמשקה טופח ע"מ להטפיח שע"ג האשכול ל"ה חיבור לכל היין אע"ג דטופח ע"מ להטפיח חיבור שא"ה דמשקה שע"ג האשכול בטל אל האשכול)** וכיון דאינו מטלטל רק המים שעל גופו דלגבי שאר המים שדוחה בגופו חשיב כחו ככרמלית דל"ג רבנן כמפורש שבת (קמ"א.) והתוס' כתבו שבת (ה':) ד"ה הי' קורא דהיכא דאגודו בידו מותר בכרמלית לרבא דס"ל שבת (י"א:) דלא גזרינן לגזירה לגזירה בהוצאה ושם קיי"ל כרבא וא"כ ה"ה כאן מותר כיון דאינו מטלטל רק מקצת מים דומה למוציא מקצת חפץ דל"ח הוצאה בכרמלית כאמור. איברא דבשו"ע או"ח (סי' שנ"ב) קיי"ל דאפילו אגודו בידו אסור בכרמלית כל שאינו כתבי הקודש. אך בשו"ע הרב ז"ל (ס"ב) כ' הטעם דאף דלא גזרי' גזירה לגזירה היי"ד כשאינו דרך מלאכה אבל כשהוא דרך מלאכה גזרו גם גזירה לגזירה ע"ש וכאן י"ל דל"ח דרך מלאכה דמה שהולך והמים על גופו אין זה דרך הוצאה כלל ולא גזרו ע"ז בכרמלית. גם יש לצרף דעת אבן העוזר דזה עוקר וזה מניח מותר בכרמלית:

עוד נלע"ד דבמשנה שבת (ע"ו:) מים כדי לשוף בהם את הקילור ושופכין ברביעית משום שאינו ראוי לשוף בו את הקילור על העין, וה"נ מים שעל בשרו הוי כשופכין ושיעורן ברביעית ובמים שבזקנו ליכא רביעית, ואף דמבואר בשבת (ע"ד.) דגם בשבת ח"ש אסור מ"מ נלע"ד דרך פשר דבפסיק רישא ח"ש מותר כעין שכ' ח"צ (סי' פ"ו) דבב"י ח"ש מותר משום דל"ש אחשבי' שאינו עושה מעשה וה"נ באינו מתכוון אלא דהוי פ"ר ל"ש אחשבי' וכעי"ז כ' המג"א (סוס"י תמ"ב) בשם תה"ד לענין דיו וכאן אינו מכוון להוצאת המים שעל גופו רק דהוי פ"ר וח"ש בפ"ר מותר ובזה יש לימוד זכות על המאך שבכיסי הבגדים במקום שאין עירוב ואולי בכרמלית דרבנן יש לסמוך ע"ז:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה