ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן עב
ב"ה. לקראקא.
ע"ד שאלתו אם העמידו השעון לכבות העלקטרי בש"ק בשעה ח' אם מותר לומר לנכרי להעמידו על שעה מאוחרת. וכ"ת דן לאסור דדומה לנותן שמן בנר חייב משום מבעיר דמאריך זמן הבערתו וה"נ בזה עכ"ד. והנה יש בזה ב' שאלות א' אם יש בזה משום מבעיר משום שגורם להאריך זמן הדלקה, השני אם יש בזה משום מכבה ואף דגם בלא"ה הי' נכבה קודם לכן מ"מ קודם לכן הי' נכבה מכחו של ע"ש ועתה יהי' נכבה מכח פעולתו בש"ק, ונשוב על ראשין ראשון:
הנה ברמ"א (סי' רע"ז ס"א) ושו"ע הרב שם דאם הדלת פתוחה מותר לנעלה כדי שלא יכבה הגר ואין בזה משום מבעיר, וכעי"ז ברמ"א יו"ד (סי' של"ט ס"א) דאם יש אצל החולה דבר שגורם עיכוב יציאת הנפש כגון שיש שם קול דופק או מלח על לשונו מותר לסלקו למהר יציאות הנפש דאין זה מעשה כלל אלא מסיר המונע עיי"ש והוא דומה לנ"ד דכיון שאינו פועל כלל בגוף הנר, והנר מצד עצמו הי' עלול להיות דולק כל משך הזמן שדולק אח"כ רק שהי' איזה דבר מבחוץ מוכן לכבותו והוא מסלק המכבה ל"ח מבעיר וה"ה בנ"ד ממש, והא דנותן שמן בנר חייב משום מבעיר היי"ד משום שעשה מעשה בגוף הדולק כמ"ש רא"ש ביצה (כ"ב.) ותו דהתם מחדש הבערה משא"כ בנ"ד איננו רק מסלק המונע, ונראה דאפי' לר' יוסי דאוסר גרם כיבוי שבת (ק"כ.) בכלים חדשים מפני שהם מתבקעים ומכבים את הדליקה מ"מ בנ"ד שרי וממקומו הוא מוכרע דהרי שם בשבת (ק"כ.) ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה, ר"י אוסר בכל"ח חדשים מלאים מים וכו' שהם מתבקעים ומכבים את הדליקה, ומינה דהא בשאר כלים שאין מתבקעים מודה משום דאין כאן כיבוי רק מונע האש שלא ילך הלאה ואף שאם הי' האש הולך הלאה הי' דולק והולך מ"מ כיון דליכא כיבוי בפועל רק מניעת הדלקה ל"ח מכבה וה"ה במונע דבר המכבה את האש שלא ילך ויכבה ל"ח מדליק וידיעת ההפכים א' הוא, ע"כ נלע"ד ברור שאין בזה משום מבעיר:
וק"ק לי בהאי ענינא לפמ"ש תוס' שבת (מ"ז:) סוד"ה מפני דטלית שאחז בו האור ונותן עליו מים מצד אחר ל"ח מכבה שאינו אלא שלא תתפשט האור דא"כ מנלי' להש"ס (ק"כ:) דלר' יוסי דאוסר בכל"ח חדשים מפני שהם מתבקעים ומכבין את הדליקה דה"ה דאסור ליתן מים על הטלית שאחז בו האור מצד אחר עיי"ש והרי שאני כל"ח שמתבקעים שאז המים מתפשטים על מקום האש ומכבים ממש, אך דהוי רק גרמא בעלמא משום דאכתי ליכא מים בעין רק דליקה הוא דפקעה לכלים ויוצא מהם מים כמ"ש רש"י (מ"ז:) ד"ה אלא, אבל אחר שהמים יוצאים הוי כיבוי ממש משא"כ בטלית שאחז בו האור שאין בו כיבוי כלל גם בסופו רק שמונע האש מללכת הלאה ודומה לעושה מחיצה בכלים שאין מתבקעים דלכו"ע שרי כיון שאינו רק מונע האש מלכת הלאה וקצ"ע:
עתה נבא לשאלה הב' אם יש בזה משום מכבה ולכאו' פשוט דאין בזה משום מכבה כיון דבלא"ה הי' נכבה וכעי"ז בב"ק (כ"ו:) זרק תינוק מראש הגג ובא אחר וקבלו בסייף פטור לרבנן משום דבלא"ה הי' מת הנה דאע"ג דעתה נהרג מכחו ממש מ"מ כיון דגם בלעדי מעשיו הי' מת ל"ח הורג וה"נ בנ"ד ואף לריב"ב דחייב היינו מפני שקירב את מיתתו משא"כ בנ"ד אדרבא איחר את כיבויו ופטור לכו"ע וכן בב"ק (יו"ד:) אי דבלאו איהו נמי מתבר מאי קעביד מ"מ יש לדחות דדוקא בנזקין ורציחה דעיקר האיסור מצד הנפעל שהאדם לא יהי' נרצח והכלי לא יוזק, וכיון דבלא"ה הי' נרצח וניזק לאו מידי קעביד, משא"כ לענין שבת דאין הקפידא מצד הנפעל דהרי מותר להתחיל מלאכה מע"ש שתיעשה בשבת וכן מותר מה"ת לומר לנכרי בשבת לעשות מלאכה הנה דאין קפידת התורה רק על העושה שלא יעשה מלאכה בשבת וא"כ מה בכך שגם בלעדו הי' נעשה מלאכה הרי מה שהי' נעשה מעצמה מלאכה אינו כלל נגד רצון התורה ועתה שהוא נעשה הוא נגד רצון התורה, ולכאורה יש להוכיח מרא"ש פ' כירה (סי' י"א) דהא דמגיס חייב משום מבשל היינו משום דמקרב את בישולו משמע הא לא"ה הי' פטור משום דבלא"ה הי' מתבשל ואע"ג דעתה הבישול הוא מכחו, אך בקל יש לדחות דהתם לא נפסק בישול הראשון כלל ואי לאו דמגיס מקרב בישולו לאו מידי עביד משא"כ בנ"ד עדיין לא הי' פעולת הכיבוי כלל רק שהי' מוכן לכבות מחמת העמדתו בעש"ק ועתה שסיבב הווייזער הלאה שוב נתבטל פעולת עש"ק ואינו עומד עוד לכבות מפאת פעולתו דע"ש רק מצד פעולתו בש"ק ובשעה מאוחרת ממה שהי' עומד לכבות מצד ע"ש וא"כ כיבוי אחרת הוא לגמרי:
אך יש לה"ר משבועות (י"ז:) זר שהפך בצנורא חייב מיתה ה"ד אי דלא היפך בה לא מיעכל פשיטא ואי דלא היפך בה נמי מיעכל מאי קעביד ל"צ דאי לא מהפך מיעכל בתרתי שעי ואי מהפך מיעכל בחדא שעה והא קמ"ל דקרובי עבודה עבודה היא, ומשמע דאי קרובי עבודה ל"ה נחשב עבודה הי' פטור וק' הא כאן נמי דומה לשבת שאין קפידא על מה שנעכלים האימורים דאדרבא זהו מצוותן, אך עיקר הקפידא על הפועל שלא יהי' זר פועל וא"כ אע"ג דבלא"ה נמי מיעכל מ"מ עתה שנעכל על ידו דהרי איעכל בחדא שעה ואע"ג דקרובי עבודה לאו עבודה היא מ"מ הרי עתה כל העיכול נעשה מכחו בשלמא אי לא מיעכל גם על ידו רק בב' שעי י"ל דלאו מחמתו נעשה כיון דבלא"ה הי' ממש כזה כמ"ש לעיל לענין מגיס אבל עתה דאי לאו הוא הוי מיעכל בב' שעי ועתה איעכל בחדא שעה א"כ כל העיכול נעשה על ידו, וע"כ דכיון דגם בלעדו הי' נעשה אע"ג דעתה נעשה בכחו ל"ח עושה כלל וא"כ ה"ה בנ"ד:
והנה זה כביר הקשיתי בהא דשבת (ה'.) עקר ממקומו וקיבל פטור הראשון הנה דאע"ג דגם בלעדו הי' הנחה נעשה ע"י הראשון מ"מ עתה שנעשה ע"י השני פטור קמא וא"כ בביצה (ל"ד.) במעמיד קדרה ובא אחר והגיס למה שניהם חייבין יפטר המעמיד משום דסו"ס נעשה הבישול ע"י המגיס והשיב לי כ"ק אדומו"ר זצ"ל באבני נזר או"ח (סי' קכ"ח סק"ב) וז"ל ולק"מ דהנחה לא נעשה כלל ע"י הראשון ואדרבא ע"י מעשה הראשון הי' החפץ הולך הלאה ופעולת הנחה נעשה ע"י שני לבד משא"כ בבא אחר והגיס דבכחו של ראשון בצירוף הגסה התבשיל מתבשל עכ"ל וא"כ גם בנ"ד יש לחלק בכך דדוקא במגיס וכן בהיפך בצנורא דסוף דבר אין המעשה נעשה ע"י השני לבד רק בצירוף מעשה הראשון ע"כ לולא דקרובי עבודה עבודה היא הי' השני פטור משא"כ בנ"ד דאע"ג דבלא"ה הי' נכבה מ"מ עתה לא נכבה ע"י מעשה דע"ש אדרבא ע"י מעשה דע"ש הי' דולק עוד שעה וכל הכיבוי הי' רק ע"י העמדה השני' דש"ק, וכמ"ש אדומו"ר זצ"ל סברא זו לענין שלא לחייב הראשון ככה י"ל חילוק זה לענין לחייב השני [והא דבשבת (ה'.). עקר ממקומו וקיבל גם השני אינו חייב משום דהשני לא עשה עקירה כלל ובהנחה לבד ליכא מלאכה וז"פ] ואע"ג דלענין נזקין גם כה"ג פטור השני כב"ק (י': וי"ז: וכ"ז:) כבר כ' לעיל דשאני נזקין משבת, ולפ"ז הזורק בהמה בשבת מראש הגג ובא אחר וקבלה בסייף חייב השני משום נטילת נשמה דתיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ ואע"ג דלענין נזקין ורוצח כה"ג פטור כב"ק (כ"ז:) בשבת חייב:
ונלע"ד ראי' לחילוק אבני נזר דבריש פי' כיצד הרגל (י"ז:) מבואר דהזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל אם חייב השני או לא תלי אי בתר מעיקרא אזלי' או בתר תבר מנא אזלינן, ולרבה פשיטא לי' ולרבא מספקא לי' ואלו לעיל (י':) אי דבלאו איהו אזלא מאי קעביד, משמע דזה פשיטא לכו"ע דהשני פטור וע"כ החילוק כנ"ל דבזורק כלי מראש הגג סוף דבר לא נשבר בפועל מחמת הראשון רק מחמת השני וע"כ תלי בפלוגתא אי בתר מעיקרא אזלי' או לא אבל בהא דדף (י':) לא נסתלקו מעשה ראשון וסוף דבר נשרף גם מחמת הראשון וכיון דבלאו שני קאזלא לא קעביד השני כלל, וכחילוק זה ממש שייך בנ"ד דדוקא בהא דביצה (ל"ד.) ושבועות (י"ז:) אי לאו דקירב הפעולה הי' השני פטור משום דעדיין הפעולה נפעלת מחמת הראשון ולא נסתלקו מעשיו כלל משא"כ בנ"ד סוף דבר אין הכיבוי בא מחמת מעשיו דע"ש רק מחמת מעשיו דשבח:
עוד טעם לאסור בנ"ד דכיון דביארנו דבנדון כזה שהמעשה נעשה בסוף מחמת השני (אף דגם בלעדו הי' נעשה מחמת הראשון] תלי בפלוגתא אי בתר מעיקרא אזלי' אי בחר תבר מנא אזלי' והרי התוס' כ' ב"ק (י"ז:) דל"ש בתר מעיקרא אזלי' רק בזורק הכלי עצמה אבל בזורק אבן על הכלי ל"ש בתר מעיקרא אזלי' והזורק אבן על הכלי ובא אחר ושברה במקל חייב עיי"ש ומסתמא ה"ה בזורק אבן על הכלי מרחוק ובא אחר וזרק אבן על הכלי בסמוך לה ונשבר מחמת השני נמי השני חייב, וא"כ בנ"ד שלא עשה מעשה בגוף הנר רק בזייגער ודומה לזורק אבן על הכלי דל"ש בתר מעיקרא אזלינן ול"ח עדיין ככבוי וממילא השני חייב:
ודוחק לחלק דשא"ה דהשני שברו באבן אחר משא"כ בנ"ד דגם פעולה השני' שעושה בשבת הוא באמצעית הזייגער הזה שהי' מועמד מע"ש לכבות העלעקטריא דמסברא לתוס' הזורק אבן על הכלי ובא אחר ושברו באותו אבן ג"כ חייב, ועדיין צ"ע בזה:
מ"מ נראה דבנ"ד שרי דידוע שיש ב' דברים בהערכת הוועקער א' נקרא אויפציהער שמסבבין אותו ומעריכין הספרענזינא שישמיע קול בבוא השעה הדרושה, והשני האבשטעלער שמסבבין כדי להעריך השעה מתי ישמיע קול, ואם רוצה לדחות אח"כ אל שעה אחרת אי"צ לסבב האויפציהער של הספרענזינא המנקש ומשמיע קול רק האבשטעלער שמעריכין בו השעה נמצא שסוף דבר המכבה הוא אותו ספרענזינא שהעריך בע"ש רק שהוא עשה פעולה אחרת שעי"ז נתעכב פעולת הספרענזינא על שעה אחרת וסו"ס לא נתבטל כלל פעולה הראשונה של עש"ק ואינו דומה כלל לזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דהתם נתבטל סיבה הראשונה של השבירה לגמרי ונשבר מחמת פעולה אחרת, וע' ב"ק (כ"ט:) במוצא בור מגולה וטממה וחזר וחפרה אסתלקו מעשה ראשון וחייב השני משא"כ במוצא בור מגולה וכסהו וחזר וגילהו חייב הראשון ולא השני דלא אסתלקו מעשה ראשון רק שהי' עיכוב מבחוץ שלא יוכל ליפול הנופל ובהסתלק הכיסוי חשיב שוב שההיזק בא מחמת הראשון, וה"נ במסבב הלאנטשניק של הערכת השעה והאויפציהער נשאר במקומו לא נסתלקו מעשה ראשון רק שעשה פעולה סיטראית לעכב פעולת הספרענזינא המנקשת על שעה אחרת וסו"ס מעשה הראשון הוא וז"ב:
אמנם כ"ז אם יכול להעריך הזייגער בעודנו עומד במקומו אבל אם צריך להסירו ממקומו ולהעריכו ולחזור ולהעמידו במקומו אצל חוט העלעקטריא בזה פשיטא דאסור ואפי' לא יעריכנו כלל מחדש רק יסירנו ממקומו ויחזור ויניחו בש"ק במקומו הרי אסתלקו מעשה ראשון דתיכף בהסירו ממקומו לא הי' אפשר לכבות העלעקטרי אף בהגיע השעה נמצא במה שחזר והעמידו במקומו הוי מעשה חדשה של גרם כיבוי (ולא דמי להא דב"ק (כ"ט:) בבור מגולה וכסהו וחזר וגלהו דהתם לא עשה מעשה בבור רק בדבר שחוצה לו וחלל הבור שהוא עיקר המזיק למ"ד להבלו ולא לחבטו ולמ"ד לחבטו הרי קרקע הבור נשאר כמקדם]:
קיצור לדינא דאם יכול לדחות לשעה אחרת בעוד הוועקער עומד במקומו שרי ע"י נכרי [ובאמת גם בעצמו הי' מקום להתיר אך דע"פ רוב כשמנענעים קצת הוועקער מתנועע גם חוט העלעקטרי שבצדו ונכבה העלעקטרי תיכף על ידו כאשר בעיני ראיתי ע"כ א"א להתיר ע"י ישראל דאפשר לבא לכיבוי בידים עי"ז, אך ע"י נכרי שרי דאפי' נימא דהוי פ"ר הרי כ' הרמ"א (סי' רנ"ג) דפסיק רישא באמירה לנכרי שרי, איברא דיש לדון דדוקא באינו מתכוין אלא דהוי פ"ר שרי ע"י נכרי משא"כ בנ"ד הרי כל כוונתו הוא רק לכבות אך שאין רצונו שיכבה עתה רק אחר זמן וסו"ס חשיב מכוון לגבי כיבוי אך ז"א דהסיבוב של עכשיו בש"ק הוא דוקא להיפך לאחר הכיבוי מהשעה הנערכת על שעה מאוחרת ממנה, וא"כ עיקר מטרת פעולתו עתה בסיבוב זה בשבת אינו כדי לכבות רק לעכב הכיבוי ושפיר הוי דשא"מ וז"פ]:
אמנם אם א"א להעריכו במקומו וצריך להסירו הוי כמעריכו בתחלה ואם נימא דלהעריך הוועקער בתחלה בש"ק כדי לכבות העלעקטרי אסור ע"י נכרי גם בזה אסור ע"י נכרי אך במק"א נסתפקתי בזה אם מותר להעריך וועקער בתחלה בש"ק ע"י נכרי כדי לכבות העלעקטרי די"ל כמו דאמרי' כחו בכרמלית לא גזור רבנן בשבת (ק':) ה"נ כחו באמירה לנכרי לא גזור ואופן כיבוי כזה הוי רק כחו שהוא ע"י סיבוב הוועקער אחר כמה שעות ובעירובין (ס"ח.) דשבות דאמירה לנכרי קיל משאר שבות דלית ביה מעשה ואם הקילו בשבות דאית ביה מעשה במידי דהוי רק כחו כש"כ להקל בזה באמירה לנכרי [גם יש איזה אחרונים מקילין לגמרי בכיבוי עלעקטרי ע"י נכרי בשבת וי"ל כעין חולין (מ"ט.) אינהו מיכל אכלי לדידן מסתם נמי לא סתים] ויש לה"ר לדברינו דכחו מותר באמירה לעכו"ם ממש"כ הרמ"א (סי' רנ"ג) דמותר לומר לנכרי להעמיד תבשיל צונן על תנור בית החורף ומבערת אח"כ התנור ההוא ועי"ז הקדרות חוזרין ונרתחין והטעם משום דהנכרי בהבערתו מכוון רק לחמם בית החורף ולא לחמם התבשילין ופ"ר באמירה לעכו"ם שרי, וקשה לי הא בביצה (ל"ד.) דא' נותן את המים וא' נותן את האור פטור אבל אסור, וכ"כ מג"א (סי' רנ"ג סקמ"א), א"כ נתינת התבשיל קודם שמבערת הוא ג"כ שבות וזה הוי מכוון גמור דנתינת התבשיל ע"ג התנור ודאי הוא רק כדי לחממו ומה היתר יש באמירה לעכו"ם להעמיד התבשיל על התנור בטרם שיבערנו, ולהנ"ל א"ש דא' נותן את המים וא' נותן האש הוי לגבי נותן המים ככחו לבד לענין בישול וגרע מינה כמובן [ומ"מ הוי שבות כיון דשבות זה נגזר מעיקרא באופן זה ואין שייך שבות זה רק בכחו ול"ד לכחו בכרמלית ל"ג רבנן דהתם עיקר גזרת כרמלית הי' על הוצאה בגופו לא בכחו] וע"כ מותר בזה אמירה לעכו"ם ע"כ במקום צורך גדול יש להתיר בזה, דין זה האחרון אני כותב להלכה ולא למעשה עד שיסכים לזה רב מובהק בהוראה, כנלע"ד בזה: