ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן ע
ע"ד השאלה אם מותר להכין מי בורות [מידלינעס] מערב ש"ק לרחוץ בהם בשבת דכיון דכבר נתרסק מע"ש ל"ש מוליד ולא דמי להאי דאין מרסקין את השלג דמוליד דבר חדש:
כבר נשאלתי בזה ויש להוסיף עוד דבמג"א (סי' שכ"ו סקי"א) העתיק דברי הש"ג להתיר אפי' בבורית נראה לדעת המג"א כן גם באה"ט שם בשם שו"ת גא"ר כ' דאין למחות ביד העושין כן עכ"פ בנתרסק הבורית בע"ש יש להתיר ברווחא ולכאורה נראה דכל מה שמוסיף לכבס ידיו בהמידלינעס הם מתוספים ומתפשטים ומתרבים כידוע ונראה לעינים ואכתי חשיב מוליד אמנם בביצה (כ"ב.) דמוללו ומריח בו שרי ביו"ט ולית בי' משום מוליד דאינו רק מוסיף ריח הנה דמוסיף ל"ח מוליד וה"נ דכוותה:
ויעיי' אגלי טל מ' דש (סקל"ו אות ג') שכ' דרמב"ן הוא דמתיר לרסק השלג לתוך המים משום דל"ח מוליד אלא מוסיף כיון דגם מעיקרא הי' כאן מים והוא מוסיף עליהן השלג שנתרסק, ונלע"ד דאפי' לרש"י דטעם היתר לרסק לתוך הכוס משום דנימוח מאליו ולא פי' משום דמוסיף ל"ח מוליד, היינו משום דאותו מקצת שלג שנתרסק ל"ה מים ובאותו מקצת חשיב מוליד גמור משא"כ במוללו ומריח בו דאותן בשמים עצמן הי' בהן ריח רק שנתוסף עליהן ריח, [וכעין חילוק זה מבואר בביצה (כ"ג.) דבסחופי כסא אשיראי חשיב מוסיף וצ"ל משום דבשיראי ל"ה בו ריח מעולם] אבל בנ"ד דאותן מידלינעס עצמן מתפשטים ומתרחבים דומה ממש להא דמוללו ומריח בו ולכו"ע אין בו משום מוליד, שוב נתיישבתי דז"א דמה שמתרבים אותן המידלינעס היינו מחמת שמן המים נעשין עוד מידלינעס ואכתי הוי מוליד באותו מים שמעיקרא ל"ה רק מים ועתה מידלינעס ושוב תלי בפלוגתא דרש"י ורמב"ן הנ"ל במרסק לתוך המים אם חשיב מוליד או לא, שו"ר דא"א לומר כן דהרי מותר להדליק ביו"ט נר מנר אף דאסור להוציא אור אבנים כביצה (ל"ג ע"א) ועכצ"ל דמדליק נר מנר ל"ה מוליד רק מוסיף ואע"ג דבנר זה השני ל"ה אור מעולם מ"מ חשיב מוסיף וא"א לומר חילוק הנ"ל ובאמת דקשה לכאורה מ"ש מסחופי כסא אשיראי ות"א אמר דשאני בנר מנר דבשעה שמדליק נעשה מבין שניהם אבוקה ואני פקפקתי בזה דסחופי כסא אשיראי עדיף דאין כאן התחדשות ריח כלל בעצם דגם מעיקרא הי' אותו הריח ממש בלי תוספת וגרעון בכסא אך עתה נדבק הריח בשיראי וא"כ בנר אפי' ניהוב דל"ח תוס' אור כלל רק מה שניתק האור מנר לנר מ"מ חשיב מוליד מצד המקבל שעתה יש מקבל חדש, ואולי יש להצדיק חילוק הנ"ל דבריח אף שלא נתוסף ריח חדש מ"מ הריח הנדבק בשיראי הוי דבר בפ"ע עתה זכר לדבר מצינו בפוסקים בהל' בב"ח (סי' צ"ב) דטעם הנבלע בחתיכה ל"ח מקושר עם המאכל שיצא ממנו הטעם ואינו מצטרף עמה [עיין משבצ"ז (סי' צ"ב ססק"א) בשם תרה"ד] וה"נ ריח הנבלע בשיראי ל"ח דבר אחד עם ריח שבכסא אף שיצא ממנו] משא"כ במדליק נר בנר נעשה כל האבוקה דבר אחד כי אינו דבר נבלע מנר השני רק חופף עליו מבחוץ ע"כ משניהם נעשה דבר א' גם הוא דבר הנראה לעינים כי יש בשלהבת כמה מיני אש החופפים וסובבים זע"ז אשא אוכמא ואשא חיורא וכו' כדאיתא בזה"ק ובמדליק נר מנר נראה לעינים שהאשות נעשים דבר א' למטה אשא אוכמא משניהם יחד וע"ג חופף אשא חיורא משניהם יחד:
ות"א אמר לחלק דשאני בנרות ששניהם בני הבערה נינהו ואפי' מדליק עצים מנר מ"מ שניהם בני הבערה בעצמותן נינהו דאף שצריך להדליק מנר אחר מ"מ אח"כ הם דולקים בעצמותן והוי מב"מ ע"כ ל"ח רק כמצטרף גם מצד המקבל האור משא"כ בריח דשיראי לאו בני ריח נינהו בעצמותן רק שמקבלין הריח ע"כ ל"ח מב"מ וחשיב כמוליד, וג"ז דחוק דגם כסא אין בו ריח בעצמותו רק מצד שקיבל ואולי מיירי בכוס מלא בשמים [וברש"י כתב כוס מבושם אולי אפשר לפרש שמלא בשמים] וחשיב אולידי ריחא מצד הבשמים עצמן ולפי"ז אפשר לומר כחילוק הנ"ל, ותי' קמא מרווח יותר:
והנה לפי ב' התירוצים גם בהא דנותן שלג במים ראוי שלא יחשב מוליד רק מוסיף וע"כ דחילוק הנ"ל ליתא, ע"כ נראה דדעת רש"י דהא דאוסופי ל"ח מוליד היינו דוקא בדבר שאינו בגוף החפץ רק נשוא על החפץ כגון ריח בשיראי דגוף השיראים לא נולדו עתה רק הריח הנשוא עליהם וכן מוליד אור בנר דהאור נשוא על הנר ואף דלאט לאט גוף השמן מתהפך ונעשה ממנו אור זה דומה לנותן שלג במים דל"ח מוליד משום דהוי ממילא ואף דאשו משום חציו מ"מ לענין מוליד חשיב ממילא ה"נ מה שמתהפך השמן אח"כ לאור הוי לענין זה ממילא וכעי"ז מצינו בתו"י יומא (כ"ז:) הדלקה לאו עבודה היא משום דשלהבת עולה מאלי' הנה אע"ג דאשו משום חציו מ"מ לענין עבודה חשיב מידי דממילא, ותו דבתוס' שבת (כ"ה.) דאפי' למ"ד אין שבח עצים בפת מ"מ בשמן חשיב שהבעין דולק ע"ש א"כ חשיב רק שהאור נשוא על החפץ ול"ח מוליד בגוף החפץ ע"כ אוסופי שרי משא"כ במרסק השלג שעצם השלג נתהפך ופושט צורה זו ולובש צורת מים וכיון שמוליד כל החפץ חשיב גם בזה מוליד דחפץ זה הוי דבר בפ"ע ול"ח מוסיף רק מוליד דבר חדש [היינו דרגע לפני היותו נמוח הי' שלג ולא מים ולא הי' א' עם המים רק חפץ בפ"ע וכעי"ז ברשב"א גיטין (פ"ג:) במגרש ע"מ שתבעלי לפלוני דאזלינן בתר מעיקרא עיי"ש] ולפי"ז אם כנים דברינו גם בנ"ד חשיב מוליד לרש"י כיון דמהפך גוף המים ועושה מהם מידלינעס:
אך אכתי י"ל דדוקא במרסק את השלג שעושה מדבר גוש דבר צלול אז חשיב מוליד משא"כ במים שעושה מהם מידלינעס דמעיקרא הי' צלול ועתה צלול ואין בהם שינוי כ"כ ל"ח מוליד ועיין תוס' חולין (ל"ו:) ד"ה עצים דלמ"ד דכן ל"ש חיבת הקודש כיון שאינו עב כמו אוכל עי"ש הנה דגוש וצלול חשיב יותר שינוי ממה שחשיב שינוי עצים נגד אוכל דו"ק ותשכח
**(אמנם לענין מפרק מצינו להיפך דאינו חייב משום דש רק היוצא מזיתים וענבים משום דשאר מי פירות הוי כמו מפרק אוכל מאוכל וקשה מ"מ הא זה גוש וזה צלול הנה דגוש וצלול ל"ח ב' מינים לענין מפרק ואולי משקה ואוכל חשיב ב' מינים לענין מפרק
:)****(אמנם לענין מפרק מצינו להיפך דאינו חייב משום דש רק היוצא מזיתים וענבים משום דשאר מי פירות הוי כמו מפרק אוכל מאוכל וקשה מ"מ הא זה גוש וזה צלול הנה דגוש וצלול ל"ח ב' מינים לענין מפרק ואולי משקה ואוכל חשיב ב' מינים לענין מפרק:)** והרי אפי' בהא דאין מרסקין את השלג יש דעות דאין הטעם משום מוליד רק מגזירה שמא יסחוט או משום דהמים חשיבי נולד ואין איסור משום מלאכה רק דהמים שנתרסק אסור משום נולד הנה דאפי' בעושה מדבר גוש דבר צלול יש דעות דל"ח מוליד וא"כ בנ"ד י"ל דלכו"ע שרי ולא יהי' אלא ספק הלא כל האיסור מוליד דרבנן וס' דרבנן להקל, ע"כ מעיקר הדין נראה להתיר, מ"מ המחמיר תע"ב. כי ברא"ש פ' במה טומנין (סי' ב') בשם ר"ח דמשום חומרא דשבת לא אמרינן סד"ר לקולא ע"ש וידוע שכל דברי ר"ח דברי קבלה [מ"מ מעיקר הדין אין לאסור דמצינו בכ"מ מקילין בשבת מצד סד"ר לקולא
**(וגם שנראה דעת המג"א גם בבורית נוטה קצת להתיר כנ"ל:)** מ"מ בעלי נפש יחמירו על עצמן] והש"ך (סי' ק"י) נעל בפנינו כל דין סד"ר לקולא שלא לומר כן מעצמינו רק במקום שמצינו בפוסקים מפורש וכש"כ שראוי להחמיר בזה לענין שבת מאחרי רואינו דברי הר"ח הנ"ל:
מה שהעיר למה לא יאסר כיבוס בבורית משום ממחק האמת כמ"ש כת"ר דל"ש ממחק רק במגרר מעצם הדבר ולא בזה שאינו רק מסיר הזיעה שנדבקו בו ואינו מחסר מגוף הידים כלום, וכן מבואר להדיא בשבת (נ'.) בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בנרתקין הא נתר וחול מותר וכ' רש"י דנרתקין גורר את הכסף ונתר וחול מותר דלא גריר לי' להכסף, והנני ידידו דושה"ט וש"ת באהבה ומברכו שיחוג בדיצות, את חג המצות, ובשמחה ועליצות, והש"י יצילנו ממכשול וממשהו חמץ בחו"ר: