אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן סט

סימן סח

ב"ה. להרב החו"ב ר' מנחם קירשנבוים רב בפראנקפורט אם מאין.

בענין אם זרעים מבטלים מחיצות בעיר המוקפות לדירה דהחכ"צ (סי' נ"ט) סמך בשעהד"ת על שו"ת דבר שמואל דבחצר אין זרעים מבטלים הדירה, והרא"ש פ"ב דעירובין נסתפק בזה הן אמת שראיתי במ"ב (סי' שנ"ח) בשעה"צ (ס"ק ס"ז) כ' בשם רשב"א בעבוה"ק והריטב"א ור"ח דחצר דינו כקרפף וכ' דודאי של הני רבוותא מוציא מידי ס' של הרא"ש ז"ל ושוב אין כאן ס' כלל ע"ש. הן אמת דמצינו כן כמ"פ בפוסקים דאין ס' של תנא א' מוציא מידי ודאי מ"מ י"ל דסברא זו דאסממ"ו לא עדיף מרוב וכיון שהתוס' כ' בעירובין (מ"ו.) ד"ה דאומר דהלכה כדברי המיקל בעירוב אפילו יחיד נגד רבים הנה דלא אזלי' בעירוב בתר רוב לחומרא אפשר דה"ה דל"א אסממ"ו בעירוב, הא חדא:

ולכאו' יש לדחות דהנה באבני נזר יו"ד (סי' שמ"א סק"ט) דבסברא דאסממ"ו מוציאין ממון עיי"ש והלא אין הולכין בממון אחר רוב להוציא, הנה דאסממ"ו עדיף מרוב, וא"כ אי"ר מדלא אזלי' בתר רוב בעירוב דה"ה דל"א אסממ"ו, דהרי אסממ"ו עדיף מרוב, אך דיחוי זו חוזר ונראה דברוב פוסקים אזלי' בת"ר גם בממון כמו ברוב סנהדרין עי' תוס' ב"ק (כ"ז:) וא"כ שפיר יש לדמות רוב זה דהלכה כרבים לאסממ"ו:

ועוד שראיתי באבני נזר (סי' רצ"ח סק"א) כ' וז"ל יש לסמוך על הח"צ (סס"י נ"ט) שהתיר בשעה"ד לסמוך על הרא"ש דחצר אפי' זריעה יותר מבית סאתים לא מבטל למחיצות וכש"כ עיר שאון הזרעים מבטלים מחיצותי' הנה דעיר עדיף מחצר לענין זה וא"כ אפשר דאפי' האוסרים בחצר בעיר מודו ותו דבאבני נזר (סי' רצ"א סק"ז) כ' היתר חדש לדעת הרי"ף ורמב"ם ורשב"א דג' שדרו בקרפף נותנין להם כל צרכם וה"ה שיש בה הרבה דיורין והיתר זה ל"ש בחצר של יחיד או של שנים [אך בחצר שדרין ג' ישראלים ועושין ע"ח נראה דשייך ג"כ היתר הנ"ל] וא"כ י"ל דאפי' האוסרין בחצר בעיר מודו [ומש"כ כ"ת בשם רב א' שהאבני נזר חזר בו אני לא שמעתי מזה [אך שמעתי שחזר בו מהיתר הדלתות] ואין אומרים למי שלא ראה את החודש וכו' אך מסברא כיון שנדפס כן להלכה באבני נזר מסתמא לא חזר בו דא"כ הי' משמיטים תשובה זו, ותו דאין ס' מוציא מידי ודאי]:

ובתשובה א' כתבתי סניף בעירוב שרב א' הקל מאוד וצירף כמה קולות דבשבת (ע"ב.) סבור רה"י ונמצא רה"ר לרבא דקיי"ל כוותי' חשיב מתעסק והנה התוס' כתבו בכ"מ דיש ב' גווני מתעסק סבור תלוש ונמצא מחובר חשיב מלאכת מחשבת כיון דמתכוון לאותו חפץ אך דפטור משום בה פרט למתעסק אך בנתכוון למחובר זה וחתך מחובר אחר ל"ח מתעסק בשאר איסורין רק בשבת ל"ח מחשבת, והנה היכא דהפטור מצד דל"ח מחשבת מבואר בתוס' שבת (י"א.) דאיכא עכ"פ איסור דרבנן, וכ' רעק"א (סי' ת') הטעם כמו במלאכה שאיצל"ג דפטור אבל אסור מדרבנן הנה דאף דל"ה מלאכת מחשבת אסור מדרבנן, אך היכא דהפטור משום בה פרט למתעסק לא מצינו זה, אך רעק"א (סי' ח') שם חידש דבה פרט למתעסק לא אמעיט רק מקרבן אבל איסור תורה איכא אך באבני נזר (סי' ר"נ) כ' דנתמעט לגמרי ואפי' איסור לאו ליכא, ולפי"ז יש להוסיף דאפי' איסור דרבנן ליכא כמבואר ברעק"א עצמו (סי' ת') שם דל"ש כלל לגזור מדרבנן על מתעסק, אך היכא דהפטור משום מחשבת ממילא אסור מדרבנן כמו שגזרו במלאכה שאיצל"ג וכדומה עיי"ש וכ"ז היכא דהפטור משום דל"ה מלאכת מחשבת אבל היכא דהפטור משום בה פרט למתעסק ל"ש זה ואין לחדש איסור דרבנן מעצמנו:

וכיון שרב א' הורה ע"פ דעתו דעת תורה להקל לו ניהוב שאין הלכה כמותו מ"מ כל הדרים בעיר הוי כסבור רה"י ונמצא רה"ר דאין בו איסור כלל, ובודאי מי שרוצה להורות בזדון לבו שיודע שהיא רה"ר ומ"מ מורה להקל ל"ש זה וי"ל כעין שכתב הרשב"א שבת (צ"ד.) בשם י"מ לענין יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב מ"מ אם נודע לב"ד שטעו ידיעתן כידיעתו דמי כיון שעל הב"ד הי' סומך והוי כמזיד ופטור מקרבן עיין שם, [וקצת כעי"ז יש בשו"ת הרשב"א (סי' אלף ל"ה) הובא בנתיבות כללי מגו (סק"ד) דספיקו של שליש כספיקו של בעה"ב כיון דהשליש הימני' עשאו כבע"ד ממש שיהי' ספיקו כספיקו עיי"ש והנה שם ל"ד להא דגיטין (ס"ד.) דשליש נאמן משום דהא הימני' דמה שייך נאמנות כיון שאומר בעצמו שאינו יודע, אך נראה דבגמ"ד נתפס דעשוי כבע"ד ממש שיהי' ספיקו כספיקו] ה"נ י"ל כן דכל הקהל על הב"ד סומכין והוא יודע שהיא רה"ר אפשר דל"ח מתעסק כלל, ועי' קצה"ח (סי' רע"ו) דמצרפין כוונת המשלח עם מעשה השליח, אך דיש מפורשים שברשב"א יותר חידוש אף שאין זה שלית הב"ד אך שעושה ע"פ הוראת ב"ד מצרפין ידיעת הב"ד למעשה האדם ונ"ד להא דמי', אבל הרב המורה מחמת שהכריע בדעתו כדברי המיקל לו ניהיב שאין הלכה כמותו מ"מ כל אנשי העיר כמתעסקין הן אצל הוצאה וכמו סבור רה"י ונמצא רה"ר (דאין בו איסור כלל) דחשיב מתעסק, הן אמת דבאבני נזר עצמו (סי' ר"נ סקי"ב וי"ג) כ' דמתעסק לא אמעיט רק באיסור כרת לא באיסור סקילה והא דדשא"מ מותר אינו רק משום דל"ה מלאכת מחשבת ובלא"ה ליכא סקילה, ומתעסק באיסור סקילה נשאר איסור תורה עש"ה וא"כ בנ"ד בסבור רה"י ונמצא רה"ר דהוי מלאכת מחשבת רק דהוי מתעסק וכיון דהוצאה איסור סקילה נשאר איסור תורה גם לאבני נזר, אך לדידן דלית לן רה"ר דאורייתא ליכא רק איסור דרבנן ומ"מ מתעסק הוא דסבור רה"י ונמצא כרמלית ושוב י"ל דמתעסק שלו לא חמור ממתעסק באיסור תורה שאינו איסור סקילה דפטור ומותר, ואף דע הנה"מ (סי' רל"ב) דשוגג באיסור דרבנן א"צ כפרה יש חולקין והקשו עליו מאיזהו מקומן מ"מ מתעסק באיסור דרבנן י"ל דמותר לגמרי כאמור דלא חמור מאיסור כרת דאורייתא דמתעסק שבו פטור ומותר כל שאינו איסור סקילה, אך בסוכה (ט"ז:) מבואר דאפי' שבות דשבת חמור כאיסור סקילה עש"ה ויש לדחות כן כתבתי לסניף:

והנה בודאי אם אפשר לתקן מהיות טוב אל תקרי רע, אך כשאין אפשר לתקן יש לסמוך בשעה"ד על הח"צ ודבר שמואל ואבני נזר שמתירין בזה וח"ו לומר שהעירובין פסולין בדבר שכבר יצא בהיתר מרב בישראל שסמך על דברי גדולי הפוסקים המתירין בזה, ומי שרוצה להחמיר על עצמו תבא עליו ברכה אבל לא להורות לאחרים ולומר שהיא עירוב פסול, הנלע"ד כתבתי וי"ר שלא אכשל בדבר הלכה:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה