ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן נז
דשאילנא קדמיכון במנהג העולם ליתן צוקער על הענבים לעשות מהם יין אריך או לא:
לכאורה יש לדון לפמ"ש בסידור הרב ז"ל דיני בה"נ פ"ז ה"ו דיין שנתערב בשאר משקין אף שלא נפסד טעם יין כל שהמשקין רוב מברך שהכל והוא שיטת הרמ"א סי' ר"ב ס"א [אך דעת המג"א סי' ר"ד סקט"ז דגם משקין משערין בשיעור מזיגה] וה"נ הצוקער הניתך ונעשה משקה הוי כשאר משקין ואף שכ' בהלכה ה' לפני הנ"ל דיין שמערבין בו דבש ופלפלין מברך בפה"ג התם מסתמא מיירי באין רוב אך דסד"א כיון שנשתנה טעם היין יברך שהנ"ב קמ"ל כיון שלא נשתנה לגריעותא מברך בפה"ג כמ"ש שם להדי'. אבל בנ"ד דיש רוב במשקה הנעשה מהציקער וניחא לי דלא דמי דמשקה שנתערב ביין לא זה נעשה לתקן את היין ולא היין מתקנם ע"כ אזלי' בתר רוב משא"כ ציקער שנותנין ביין הדבר ברור שהציקער ניתן לתקן את היין ולא שהיין יתקן את הציקער וכה"ג היין עיקר וכעי"ז בב' מיני אוכלין המעורבין יחד וא' נעשה לתקן את חברו ולהכשירו חשיב השני עיקר ופוטר הטפל אך דאיכא רוב נגדו כמ"ש בסידור הרב ז"ל בה' בה"נ פ"ג ה"א ופ"ז ה"י ופ"ז הי"ד וה"כ וא"ש המנהג. וזה הטעם דבמים אף שיש רוב נגד היין לא מברכין שהנ"ב משום דהמים בא לתקן היין דיין מזוג עדיף לענין ברכה מיין חי כדאי' פ' אלו דברים. וע"כ חשיב היין עיקר. ומה"ט נמי כל שיש במים יותר מכדי שיעור מזיגה מברכין שהנ"ב משום דכל שיש יותר מכשיעור שוב אינו מתקן היין אדרבא מקלקלו ומה שנותנין בו הרבה מים הוא רק כדי לאפושי שיהי' בו יותר משקה ושוב אזלי' בתר רוב כמו בתערובות משקה אחר ביין:
אמנם ק"ק ע"ז מד' רשב"ץ שהובא ב"י סי' ר"ד בתאנים שנתנו על הזגין לחזק כח היין שבתוכם מבואר שם ג"כ דאזלינן בחר רוב אפי' לולא הטעם דתאנים כל כחם במשקה עיי"ש והתם נמי התאנים באים לתקן היין וצריך לחלק בין לחזק כח היין בין לתקן היין והוא דוחק אמנם נראה עוד למש"ל בסי' הלק"ט דציקער יש בו כח מלח ומותר למלוח קרבנות בציקער וכ"כ בס' אבני נזר או"ח סי' תקל"ב בשם הגאון מליסא ז"ל דציקער יש בו כח מלח, ובס' שערי צדק להגאון מהר"י גאקטיליא ז"ל דמלח מוציא הטעם של כל מאכל לפועל. והדבר נראה לעינים כך דמלח אין פעולתו להכניס טעם מלח במאכל לבד רק שמוציא לפועל גם טעמו של גוף המאכל. ומאכל תפל בלי מלח טעם המאכל אז בגדר היולי שטמון בכח בהמאכל ולא יצא עדיין לפועל לגמרי [וזה לע"ד ענין אמרם ז"ל עירובין כ"ו: הנודר מן המזון מותר במים ומלח וכן בכל מערבין חוץ ממים ומלח ומ"מ אי' שם בגמ' דבמים ומלח יחד מערבין דעיקר כח הזן הוא הטעם של המאכל ומים ומלח הם ב' הפכים מים אין בהם טעם כלל כדאי' פסחים מ"א. ומלח עיקר מטרתו להוציא טעם של מאכל אחר וממילא כשהוא לעצמו אין לו מה להוציא אינו זיין אמנם כשעירב מים ומלח ס"ל להגמ' דמים ג"כ יש בו טעם אלא שהוא בהעלם ביותר ואינו דומה לשאר מאכל דאפי' בלא מלח יש בו קצת טעם עכ"פ משא"כ מים בלא מלח אין בו טעם כלל אמנם כשנותנין בו מלח מוציא טעמו הנעלם ג"כ לפועל קצת וזיין וגם נתינת ציקער ליין נרגש בחוש שכן הוא שפועל שיצא טעם היין לפועל יותר וירגש יותר טוב טעם יין (ומזה גופא לע"ד יש ראי' לדעת הג' מליסא ז"ל והלק"ט דציקער יש בו כח מלח] עוד יש ראי' טבעית דציקער הוא מלח כי אם שותין טהע עם ציקער אינו משקיט הצמאון ואדרבא נעשה צמא יותר מזה נראה ג"כ דציקער יש בו מלח וע"כ אינו דומה כלל לתערובות משקה עם יין דשם הכוונה לב' הטעמים ע"כ אזלינן בתר רוב משא"כ בציקער שעיקר הכזונה שיצא טעם היין לפועל יותר י"ל דבזה גם הרמ"א ס"ל דאפי' ברוב ציקער מברך בפה"ג בפרט שיש עוד סניף דעת המג"א סי' ר"ד סקט"ז הנ"ל כנלענ"ד נכון ליישב המנהג:
ואשר נסתפק להבכו"ש דשיעור צמוקים מעט יותר מא' בששה במים. איך הדין אם נתן בצמוקים חצי שיעור מים הנ"ל אם יכול להוסיף מים אל היין אחר סחיטת הצמוקים די"ל דדוקא אם נותן המים על הצמוקים סגי בשיעור הנ"ל דנעשה כולו יין משא"כ במערב אח"כ עכ"ד:
לכאורה יש מקום לדבריו לפמ"ש מהרי"ט (סי' א') והובא במג"א (סי' תר"ב) דיין צמוקים ל"ח מי פירות עם מים דנעשו כולו יין גמור בעצם וראייתו מהא דיין מזוג לא יביא [בנסכים] ואם הביא פסול יין צמוקים אם הביא כשר הנה דצמוקים ל"ח מזוג [והחכ"צ (סי' ק"מ) חולק ע"ז דיין צמוקים היינו שסחט גוף הצמוקים ולא נתן לתוכו מים]:
הנה דכשנותן מים על הצמוקים עדיף וא"כ י"ל דכשנותן מים אח"כ ל"מ. אמנם לקושטא ז"א דהבכו"ש למד דבריו מהא דב"י יו"ד (סי' קכ"ג) בשם ראשונים ז"ל דדוקא בחרצנים ושמרים בעי רמא ג' ואתא ד' אבל ביין גמור שמערבו במים שיעור מזיגתו יותר מא' בששה וכ"מ בשו"ע יו"ד (קל"ד) וברמ"א או"ח (סי' ר"ד), הנה דשורש דברי הבכו"ש הם מיין מזוג וא"כ אין לחלק כלל:
אך זאת נראה דאף לבכו"ש דמשערינן בצמוקים לאחר שנתפחו זה ל"ש רק בנותן כל המים על הצמוקים אבל כשנותן מים אחר שנסחטו הצמוקים ל"ש זה, דודאי אין בצמוקים טעם יין יותר ממה שיש בהם בטבען מעצמותן, אך דס"ל דגם המים שנבלעו בצמוקים דינם כיין כמ"ש רש"י פסחים (ל"ג:) וזה ל"ש רק בעודנם בצמוקים אבל לא אחר שנסחטו, וח"א אמר דאפשר דהמים שבא לתוך הצמוקים נהפך בטבעו לגמרי להעשות יין כמו גוף הצמוקין, נומיתי לי בשלמא אם הי' ראי' להבכו"ש מגמ' שדיברה מצמוקין הי' שייך לומר כן אבל הרי הבכו"ש למד זה ממנחות (נ"ה.) לענין גרוגרות והגמ' לא דברה כלל מצמוקין, וא"כ ע"כ שאין הטעם כן, ומנלן מעצמנו לחדש סברא כזו שאין לנו שום מקור וראי' לזה מהש"ס:
והנה בשו"ע הרב ז"ל מלאדי (סי' תס"ב) כ' דלמהרי"ט דצמוקים חשיב בעצם יין לא בעי' רמא ג' ואתא ד' ודוקא בחרצנים דהוי רק יין מזוג בעי' רמא ג' ואתא ד' עיי"ש, ומינה דלמהרי"ט לא בעי' נמי שיעור יותר מא' בששה במים דאם הי' צריך שיעור יהי' איזה שיהי' א"כ גם זה בכלל מזוג (אלא דבחרצנים דקלישא טעמי' בעי' שיעור יותר וביין דטעמי' חריף סגי בשיעור מיעוט כדברי הראשונים ז"ל הנ"ל שבב"י יו"ד (קכ"ג)] וע"כ כדאמרן, ולפ"ז גם בתחלת נתינת הצמוקים למים ל"ב שיעורא כלל דהבכו"ש הרי למד זה משיעור מזיגה ולמהרי"ט אינו מזוג רק יין בעין:
וראיתי באבני נזר יו"ד (סי' קי"ג סקכ"ג) שאחר שהביא דברי הרב ז"ל כ' תמוהין לי דבריו ז"ל שהרי בשו"ת הריב"ש (סי' ט') מפורש דהא דלא בעי' בצמוקים רמא תלתא ואתא ד' משום דהרבה מים נבלעים בצמוקין וכמו בענבים שנעצרו ברגל ולא בקורה ביו"ד (סי' קכ"ג) עיי"ש, ולכאורה משמע דגם הריב"ש ס"ל כהרב ז"ל בעיקר הדין רק דחולק בטעמא, ולפי המבואר לעיל יש חילוק ביניהם גם בדינא דלריב"ש ז"ל בתחלת נתינת המים על הצמוקים בעי' שיעור א' מד' [כדיעה א' שבב"י יו"ד (סי' קכ"ג) דגם שיעור מזיגת יין במים הוא א' מד'] רק דאח"כ אף שאין נראה לעינים דרמא תלתא ואתא ד' במדידת היין תלינן שנכנסו מים בצמוקין ויצא יין, דאי גם מעיקרא לית בי' שיעורא ל"ש טעם זה וק"ל משא"כ להרב ז"ל לא בעינן שיעורא כלל לא בתחלה ולא בסוף כל שיש בו טעם יין שפיר דמי, והוא כדעת התוס' שבת שחולק על הבכו"ש וס"ל דבצמוקין לא בעי' שיעורא כלל והו"ד במ"ב (סי' ער"ב):
והנה בשו"ע או"ח (סי' ס"ה) דבשמרי יין בעי' רמא ג' ואתא ד' וכ' המ"ב (סקכ"ח) דהיינו בשמרים של ענבים שדרכו אותן שנעשה בלא תערובת מים אבל ביין צמוקים שלנו שנשרה מתחלה הצמוקים עם מים א"כ כבר מעורב בתחלתו הרבה מים וכשנותן עוד מים בודאי נתבטל כח היין עכת"ד, והנה לדברי הבכ"ש דבעי' שיעור ורוב האחרונים שפסקו כן צדקו דבריו, אמנם לדעת הרב ז"ל והמהרי"ט דיין צמוקים חשיב כולו יין יש לדון דדין השמרים כשמרי יין גמור:
והנה מהא דפליגי מהרי"ט (סי' א') וח"צ (סי' ק"מ) לענין יין צמוקים אם חשיב כולו יין גמור משום שנתהפך כולו ליין א"ד חשיב מי פירות עם מים, וביין מזוג לכו"ע חשיב מי פירות עם מים, מזה משמע דלא כאו"ה שכ' דרוטב בשר דינו כבשר ממש וצריך ס' נגד כולו כאלו הי' בשר בעין דמים אין לו טעם ע"כ כשמקבל טעם מבשר חשיב כאלו הי' בעצם כן, ולפ"ז מים שקבלו טעם יין הוו כאלו הי' יין בעין, וע"כ דלית להו להפוסקים הא דאו"ה, ויש לדחות דאפי' לאו"ה דחשיב כולו יין, מ"מ אינו שולל שם מים ממנו וחשיב שיש גם מהות מים וטבע מים עליו:
ובעיקר דברי הבכו"ש הנ"ל ראיתי בס' מ"ב (סי' ער"ב ס"ו) בשם משכנות יעקב (סי' צ"ו) דחולק ע"ז וס"ל דבעי' על חד תלת מיא, נראה דמדמי זה לחרצנים ושמרים דכיון דליכא יין בעין לכו"ע בעי' על חד תלת מיא כמ"ש ב"י יו"ד (סי' קכ"ג) בשם ראשונים, ולא דמי ליין מזוג שבשעת מזיגה יש לפנינו יין בעין משא"כ בזה, ולענ"ד משמעות לשון המג"א (סי' ר"ב סקכ"ח) וריב"ש (סי' ט) שכתבו דביין צמוקים ל"ב רמא ג' ואתא ד' (משום דהרבה מים נבלעו בצמוקים ויין יצא] משמע כמשכנות יעקב דלהבכו"ש הול"ל דלא בעי' רמא ה' ואתא יותר מוי"ו כמו במים מזוג במים, וע"כ דס"ל דזה לא דמי למזוג: