ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן נד
דבר היינות שלנו שמברכין עליהם בפה"ג ועל הגפן והרבה מערערין ע"ז דמערבים בו מים הרבה יותר מששה פעמים נגד היין ובב"י יו"ד (סי' קכ"ג) הביא ג' דיעות, דיעה א' דצריך שלא יהי' יותר מג' חלקים מים וא' יין כבב"ת (צ"ו:) פלוגתא דת"ק ואחרים ודיעה ב' דשא"ה בשמרים וחרצנים ולאו יין גמור א"כ כל דאיכא יותר מעל חד תלת קיוהא בעלמא הוא אבל ביין גמור אפי' טובא, ודיעה ג' דביין גמור צריך שלא יהי' בו ו' חלקים מים נגד היין וכ"פ להלכה ביו"ד (סי' קל"ד), וכ"פ הרמ"א (סי' ר"ד ס"ה) שאין לברך עליהם בפה"ג:
ולכאורה יש לומר דהיום שכל היינות כמעט הם מזוגין בהרבה מים ומ"מ העולם קורין לו יין א"כ שפיר יש לברך עליו בפה"ג דהרי ברכה נאמרת בכל לשון כמבואר בסוטה (דף ל"ב) ד"ה ואלו נאמרין ואם יברך בלשון זשארגאן שפיר יוכל לקרוא לו יין כמו שנקרא בפי כל העולם ממי' גם בלה"ק יוכל לברך בפה"ג דלא גרע מאילו ברך בלשון זשארגאן, ודוקא בזמן הרמ"א ז"ל שרוב היינות הי' נקיים מתערובת מים יותר מכשיעור ועיקר שם יין הי' ליינות אלו, משא"כ היום שכמעט כל היינות כך הם ומ"מ קוראין לו יין בלשון בנ"א שפיר דמי:
ולכאורה יש לפקפק ע"ז דכיון דאין אנו מדברין בלה"ק א"א למיזל בתר לשון בנ"א לגבי לה"ק כעין זה כ' הר"ן בנדרים פ' הנודר מן המבושל לגבי נודר מן התירוש דאנו שאין מדברין בלה"ק א"א למיזל בתר לשון בנ"א, מ"מ י"ל דבזה עצמו חשיב שנקרא יין בלשון בנ"א מחמת שמברכין עליו בפה"ג ונמצא קורין לו בלה"ק פה"ג ואף שאין קורין לו רק בשעת המצו' חשיב שנקרא כך בלשון בנ"א, וראי' לדבריי מדברי אבני נזר או"ח (סי' רס"ח סק"ח) וז"ל מש"כ לסגור הדלתות באיזה פעם הטעם כי יש להסתפק אם דלת שאין נועלין בשום פעם נקרא דלת ונעל שאינו עשוי להלוך בו פסול לחליצה ובגמ' יבמות (ק"ד.) שאל על נעל דבי דינא הא אינו עשוי להלוך בו ומשני אי מסגי בי' שליחא דבי דינא מי קפיד עלי' דיינא ולדידן שאין הולכין כלל בנעלים כאלה צ"ל משום דהמנהג שהיבם הולך בו ארבע ע"כ חשיב עשוי להלוך בו הנה דמה שעשוי להלוך בו למצו' גרידא חשיב עשוי להלוך בו וה"נ דכוותה וגם אינו דומה לדברי הר"ן נדרים גבי נדר מן התירוש כיון שאין מדברין בלה"ק אין יודעין מה כוונת הנודר שיהי' נכלל בתיבת תירוש משא"כ כאן פשוט וידוע לכל דיין בלה"ק ובלשון זשארגאן הכל א' וז"פ ומבואר, וא"כ לכאו' שפיר דמי לברך עליהם בפה"ג:
[עוד סמך לדבריי מש"ס שבועות (נ"ט.) ודילמא האי גברא צפורא רבא חזי ואסיק לי' שמא גמלא וכו' ודלמא אסקונדרי חזי ואסיק להו זוזי וכו', ואף דבמסקנא ל"א כן היינו דלא אמרי' אדעתי' דידי' משתבע בדבר שהוא נגד דעת כל השומעין משא"כ בנ"ד דהכל קורין לו כן בלה"ק פה"ג שפיר דמי כמבואר התם דאם הכל היו קורין לו בלה"ק גמל קושטא קמשתבע אף שנשבע בלה"ק ועל טהרת לה"ק אין תיבת גמל משמע רק גמל ממש מ"מ אם הי' נקרא כן בפי כל הי' חשיב האמת כן], אמנם יש לדחות דברש"י ברכות (ל"ה:) ד"ה זית מבואר דענבים נקראים פרי הגפן ולא היין וכ"מ בנזיר (ל"ד:) וכן מבואר בשו"ע (סי' ר"ח סעי' ט"ו) עיי"ש [משם אין ראי' רק דגם ענבים נקראים פה"ג מ"מ אפשר דגם יין נקרא פרי הגפן ושוב י"ל כמ"ש לעיל] וא"כ אף אם ניהוב דיינות שלנו קרויים יין מ"מ הרי ברכת בפה"ג אינו על היין רק על הענבים שמהם נעשה היין והרי יין זה לא בא מענבים ואף קצת יין שבו בטל במיעוטא לגבי מים והמים הרי לא באו מענבים:
**(משם אין ראי' רק דגם ענבים נקראים פה"ג מ"מ אפשר דגם יין נקרא פה"ג וכן בב"ק (נ"ד) רש"י ד"ה פרי מפרי וכו' יין מענבים משמע דגם היין נקרא פרי וכ"א להדי' בתוס' עירובין (כ"ט:), ד"ה הכא ובמהר"ם שם דיין הוא שם הפרי ע"ש, ושוב י"ל כמו שכ' לעיל:)**
ולאחר העיון מצאתי להם רפואה מה"ת לדעת הרשב"א פ' כיצד מברכין שכ' לחלק בין הא דאמרי' שם (ל"ח.) דדובשא דתמרא מברך שהכל משום דזיעה בעלמא הוא ואילו שם (דף ל"ט) דמיא דסילקא כסילקא ומברך בופה"א ודעת הרא"ש לחלק בין סחיטה לבישול דע"י בישול יוצא הטעם יותר ממה שיוצא ע"י סחיטה אבל דעת הרשב"א דעיקר החילוק בין פירות שדרך לסוחטן למשקין או לבשלם כדי שיתנו טעם למים אז מברך כברכת הפרי עצמה ודובשא דתמרי אין הפרי עומד לכך לסוחטו ע"כ מברך עליו שהכל נהי' בדברו הובא ב"י (סי' ר"ב), והנה במג"א (סי' ר"ד ס"ק ט"ז), הקשה עמש"כ הרמ"א דכשיש ו' פעמים מים נגד היין אין מברכין בופה"ג והק' הא טעם כעיקר דאורייתא אפי' לקולא כדאי' (סי' תנ"ג) לענין מצה ותי' דמ"מ אין שם יין עליו כדאי' ביו"ד (סי' קל"ד ס"ה) דאפי' לחומרא אין שם יין עליו עיי"ש זכינו לדון דאע"ג דאין שם יין עליו מ"מ אם אין דנין על שם יין בפרט רק על מהות משקה היוצא מענבים שפיר י"ל טעם כעיקר.
ולכאורה זה ליתא דא"כ הדרא קושיית המג"א לדוכתה דכיון דאמרי' טע"כ אפי' לצי"ח מצה כש"כ שיברך עליו בפה"ג ופן בהא דיו"ד (סי' קל"ד ס"ה) דמותר משום יי"נ ואם הי' שייך בו טע"כ למה אין אסור, אך באמת שם מפורש דכל שיש נגדו יותר מו' פעמים מים חשוב טעם שפגם ול"ש בי' טעם כעיקר:
ויש ליישב לפמ"ש בס' אגלי טל מלאכת דש (ס"ק י"ז אות מ"א) בהא דאי' פ"ב דפסחים דסחיטת כל הפירות חוץ זיתים וענבים חשיב שלכה"נ ואטו אם יאכל ביו"כ משקין אלו יפטר בתמי' ותי' דדוקא אם דנין על שם פרי פרטי הזו חשיב שלכה"נ משא"כ ביוה"כ דחייב על כל המשקין גם זה כמותם עיי"ש ד"ק וה"נ הא דאמרינן דאם יש ו' פעמים מים נגדו חשיב פגום היי"ד לענין שם יין פרטי אינו כדה"נ של כל היינות אבל אם דנין על שם מיץ פירות בכלל גם זה לא גרע מכל המשקים הנסחטין מפירות וא"כ ראוי לברך להרשב"א על משקין אלו בופה"ע כמו על ענבים ודוקא לענין יי"נ דבעי' יין ממש אי' ביו"ד (סי' קל"ד) דל"ח יין וכן לענין בופה"ג בהרמ"א (סי' ר"ד ס"ה) דביותר מו' פעמים מים אין מברכין בופה"ג, והרמ"א לא כ' שם שמברכין שהכל עיי"ש והיינו משום שלא רצה להכניס עצמו בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש דלהרשב"א מברך בופה"ע ע"כ סתם לה סתומי:
ומצאתי סמך לדבריי בלשון הראב"ד ז"ל שהעתיק ה' יי"נ (דף ס"א. מדה"ס) דבעי' שיהי' במים לא יותר משיעור מזיגה וכ' וז"ל כדי שיהי' המים ראויים לשתות על ידו בתורת יין עכ"ל הנה דקדק שיהי' ראוי, לשתותו בתורת יין משמע דבאמת יש בו טעם טוב ומושבח וראוי לשתות אף במים יתר ע"כ אך שאי"ר לשתות בתורת יין וזה ראי' גדולה לדברי אבני נזר, וחשיב כל המשקה מיץ ענבים אך לא יין [ואף דבתוס' חולין (כ"ה:) ד"ה המתמד כ' דביין במים ל"ש טעם כעיקר דקיוהא בעלמא הוא, וכ"כ הברטנורא בפ"ה דמעשרות מ"ו היי"ד בשמרי יין אבל ביין ממש שנתערב בו מים שפיר אמרי' טכ"ע, וחילוק זה איתא בר"ן והרא"ש ע"ז (דף ל'.) גבי יין מזוג:
והנה בשו"ע (סי' ר"ח סט"ו) דאם בירך על ענבים בפה"ג יצא וא"כ ה"ה אם יברך על משקה הנ"ל בפה"ג יצא בדיעבד דדל שם יין ממנו מ"מ שם סחיטת ענבים עליו, ול"ג מסחיטת שאר פירות שדרך לסחטן:
דצריך לברך עליהם ברכת הפרי להרשב"א, והרי ענבים דרכן בסחיטה ולעשות מהם יינות שלנו וא"כ יש לברך על המשקה כברכת הפרי עצמה וא"כ כמו דבענבים עצמם יוצא בדיעבד בברכת בפה"ג כמו כן ביינות שלנו שייך ברכה זו בתורת מיץ ענבים אף שאינו יין ודו"ק, ואף דבשו"ע (סי' ר"ה ס"ג) פ' כהרא"ש דכל שיצא ע"י סחיטה מברך שהכל כ' במאמר מרדכי דהיינו מצד ס' דעל כלן אם אמר שהכל יצא, והרי בכ"מ שההלכה רופפת הלך אחר המנהג, [וע' בס' משנה ברורה (סי' ר"ב) בשעה"צ (סקנ"ד) צידד דבדיעבד יוצא בברכת הפרי], ותו נלע"ד דאף להרא"ש, שחילק בין משקה היוצא ע"י סחיטה ליוצא ע"י בישול,:
דע"י בישול יוצא כל טעם הפרי, מ"מ בענבים נלע"ד דע"י סחיטה יוצא כל עיקר הטעם דהרי חזינן דרוב ענבים עומדים לדריכה ולא לאכילה, הנה דטעם יין יותר עדיף מענבים, ושיטת הרמב"ן דיין ושמן חייב בתרומות ומעשרות מה"ת ואילו זתים וענבים חייב מדרבנן, הנה דהמיץ היוצא מהם עדיף מענבים, וכן מפורש בגמ' דענבים שנעשו יין אישתני לעילוייא, ע"כ במיץ היוצא מענבים ודאי דומה לטעם פרי היוצא ע"י בישול שיוצא כל הטעם, וברמב"ם פ"א מטומאת אוכלין הי"א, החרצנים והזגין אע"פ שכנסן לאוכלין אין מטמאין טו"א, הנה דאחר שסוחט הענב לא נשאר אף מקצת טעם בפרי דכולו יצא ולא נשאר אלא פסולת שאי"ב טעם כלל, וע' אגלי טל מלאכת דש (סק"י אות ד'), ע"כ בסחיטת ענבים י"ל דגם לרא"ש מברך עליו בפה"ע כמו על גוף הענבים דזה דומה ממש למיא דסילקא כסילקא כנלע"ד נכון בס"ד ליישב המנהג:
וכן י"ל בענין הפעסטען בלא גרעונים שיש עוררין שאינם כלל מין ענבים ולענ"ד אף לדבריהם יוצא בדיעבד בברכת בפה"ג כיון דברכה נאמרת בכל לשון ובלשון בנ"א נקראים הפעסטען ענבים דהרי מברכין כל העולם בפה"ג על היין היוצא מהם, וגם נקראים צמוקים או ראזינקעס שהוא בלה"ק צמוקים דהיינו ענבים יבשים כמ"ש בתרגום פ' נשא על ענבים יבשים צמוקים, וא"כ נקרא בלשון בנ"א ענבים, וכיון דפעסטען הנ"ל עומדים לסחיטה א"כ לרשב"א הנ"ל שייך גם על המשקה ברכת הפרי עצמה ושפיר יכול לברך על היין בפה"ג שלא בתורת יין רק בתורת ברכת הפרי עצמה כנ"ל:
וע' רמ"א אהע"ז (סי' קכ"ה), דמותר לכתוב מקצת הגט בלה"ק ומקצת בל"א וה"נ מותר לברך מקצת בלה"ק ומקצת בלשון בנ"א, ואפי' להשו"ע דשם דפ' שם כהרמב"ם דמקצת בלה"ק ומקצת בלעז פסול, כ' שם הרמ"א דמ"מ מקצת בלה"ק ומקצת בלשון ארמי גם להרמב"ם כשר דדומה ללה"ק וא"כ ה"ה כאן דתיבות בורא פה"ג לה"ק ממש רק דאינו יין באמת רק לפי"מ שנקרא בלשון בנ"א אבל מ"מ דומה ללה"ק יותר מלשון ארמי ופשיטא דגם להרמב"ם יוצא בנ"ד וק"ל:
והשתא דאתינא להכי יש ליישב גם מה שמברכין לאחריהם ברכת על הגפן ואדבר מקודם על יין הנעשה מן הפעסטען, דהנה בשע"ת (רס"י ר"ח) דאם בירך אחר שאר פירות שאינן מז' מינים על העץ וע"פ העץ בדיעבד יוצא, וא"כ אף אם נימא דפעסטען אלו אינם ענבים רק פרי אחרת מ"מ אם יברך אחריהם על העץ יוצא בדיעבד, וה"ה בבירך על הגפן דבלשון בנ"א נקרא פה"ג כאמור, וכמו כן בבירך על סחיטת מימיהן לאחריהם על הגפן יוצא דדין סחיטת הפרי כפרי עצמה להרשב"א הנ"ל:
ועתה נדבר ביינות שיש בהם מים הרבה יותר מששה פעמים נגד היין, והנה בשו"ע (סי' ר"ח ס"ט) עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה מברך במ"מ ועל המחי' ואם עשה ממנו פת מברך המוציא וברהמ"ז ודוקא שיש באותן קמח מחמשת המינים כזית בכדי אכילת פרס אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים אינו מברך עליו בסוף ברהמ"ז אלא בתחילה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אע"פ שאי"ב כבא"פ ולבסוף על המחי' [והגר"א גורס ולבסוף בורא נפשות] ואם בישלו בקדרה מברך תחלה במ"מ ואחריו בורא נפשות עכ"ל השו"ע, ושיעור כבא"פ הוא א' משמינית ולהרמב"ם א' מתשיעית, וא"כ אף שיש בו מים הרבה כל שאין בו יותר משמונה פעמים במים נגד היין דחשיב כולו מיץ ענבים [אף דלענין יין ל"מ כבא"פ] ודינו כענבים עצמן לרשב"א הנ"ל, והנה בשו"ע (סי' ר"ח סט"ו) דבדיעבד יוצא אם בירך בפה"ג על ענבים, וא"כ ה"ה אם יברך אחר אכילת ענבים על הגפן ועל פה"ג במקום על העץ דיוצא וז"פ, וא"כ ה"ה בסחיטת ענבים יוצא בדיעבד אם מברך לאחריהם על הגפן במקום על העץ דצריך לברך עליהם להרשב"א הנ"ל וק"ל:
וכ"ז אם יש בו עכ"פ כבא"פ סחיטת ענבים אבל אם יש בו מים יותר משמונה פעמים נגד היין לכאור' אין לברך אחריו על הגפן כמו בעשה תבשיל מקמח דגן וקמח קטניות דאם אין בו דגן כבא"פ מברך לאחריו בורא נפשות כדאית' בשו"ע הנ"ל אך המג"א (שם סקט"ו) בסופו דהיי"ד בעירב קמח בקמח אבל בעירב קמח עם שאר מינים אפי' אין בו כבא"פ מברך לאחריו על המחי', וע' מחה"ש שהכריע ג"כ להלכה כהמג"א אך כ' שלא ידע מה בין תערובת קמח דגן בשאר קמח לתערובות קמח בשאר מינים עיי"ש וכיון שלא ידענו טעם החילוק ממילא בנ"ד בתערובת טעם פירות עם מים שאין בו כבא"פ לא ידעינן מה נידון בי' אם נדמהו לתערובות קמח בקמח או לתערובת קמח עם שאר מינים [ובגוף דברי המג"א הל"ח חולק עליו הובא במחה"ש שם וכ"כ באבני נזר (סי' ל"ח) עיי"ש] וא"כ הדבר מוטל בספק אם מועיל טעם כעיקר לחייב ברכה א' מעין שלש או לא, אמנם נלע"ד בכל כיוצא בזה בדבר שספק אם לברך בו"נ או ברכה א' מעין שלש ראוי לברך ברכה א' מעין שלש ואף דברכה א' מעין שלש אינו פוטר בורא נפשות ומה"ט איתא ברמ"א (סי' ר"ח סי"ח) דהאוכל דבר שהוא ס' בו"נ או ברכה א' מעין ג' צריך לאכול ב' דברים א' שברכתו ודאי בו"נ וא' שברכתו בודאי מעין שלש וכ"כ הרב ז"ל בסדר ברכת הנהנין פ"א משום דאין בו"נ פוטר מעין ג' ולא מעין ג' פוטר בו"נ כ"ז כשיש לו עצה הנ"ל אבל היכא דלא אפשר כגון ביינות של זמנינו שכלם יש להם ס' זה וא"א למצוא ודאי יין שיהי' מותר לברך עליו בודאי על הגפן כידוע] נלע"ד הקלושה והרטושה לברך עליו על הגפן ויפטור מבורא נפשות ואבאר טעמי ונמוקי דהנה בטואו"ח (סוס"י ר"ט) פלוגתא אי ברכה א' מעין שלש דאורייתא או לא, והנה למ"ד דברכה א' מעין שלש דאורייתא פשוט לברך עליו על הגפן מצד ספד"א לחומרא כמו בס' בירך ברהמ"ז דחוזר ומברך מס' כדאי' בשו"ע (סי' קפ"ד) ולגבי בו"נ שהוא לכו"ע דרבנן אמרי' סד"ר לקולא
**(ואפי' נחליט דהוי רק ס' אי ברכה מעין שלש מה"ת ג"כ צריך לברך מעין שלש מצד ס' ובו"נ פטור מצד ס' דרבנן לקולא וסמוכין לזה בנדה (ס.) טמא וטהור ואפי' טהור ותלוי שהלכו בשני שבילין תולין טמא בתלוי וטהור בטהור, וה"נ תולין החיוב בעל המחי' דאפי' על הס' חייב בו והוא כעין תולין טמא בתלוי, דעל המחי' הוי ס' אם הוא דאורייתא משא"כ בו"נ אין בו שום צד ס' אם הוא דאורייתא א"כ לגבי דאורייתא חשיב כעין תולין טמא בתלוי, ויש לדחות דהא דתולין טמא בתלוי היינו במקום שיש בו טומאה מס' ואף דמעיקרא ס' והשתא ודאי מ"מ תולין בו משא"כ כאן דהס' דאורייתא אין בו כדי לחוש לספיקו דהוי ס"ס בדאורייתא א' שמא אינו יין ואת"ל יין שמא על הגפן דרבנן וא"כ הוי ס"ס מדאורייתא שאין בו חיוב, וכיון שאין בס' דאורייתא כדי לחוש לו כליתא דמי' כיון שאי"צ לחוש לו כלל מדינא דס"ס לקולא
:)****(ואפי' נחליט דהוי רק ס' אי ברכה מעין שלש מה"ת ג"כ צריך לברך מעין שלש מצד ס' ובו"נ פטור מצד ס' דרבנן לקולא וסמוכין לזה בנדה (ס.) טמא וטהור ואפי' טהור ותלוי שהלכו בשני שבילין תולין טמא בתלוי וטהור בטהור, וה"נ תולין החיוב בעל המחי' דאפי' על הס' חייב בו והוא כעין תולין טמא בתלוי, דעל המחי' הוי ס' אם הוא דאורייתא משא"כ בו"נ אין בו שום צד ס' אם הוא דאורייתא א"כ לגבי דאורייתא חשיב כעין תולין טמא בתלוי, ויש לדחות דהא דתולין טמא בתלוי היינו במקום שיש בו טומאה מס' ואף דמעיקרא ס' והשתא ודאי מ"מ תולין בו משא"כ כאן דהס' דאורייתא אין בו כדי לחוש לספיקו דהוי ס"ס בדאורייתא א' שמא אינו יין ואת"ל יין שמא על הגפן דרבנן וא"כ הוי ס"ס מדאורייתא שאין בו חיוב, וכיון שאין בס' דאורייתא כדי לחוש לו כליתא דמי' כיון שאי"צ לחוש לו כלל מדינא דס"ס לקולא:)** אך גם לדעת רמב"ם וסמ"ג ושו"ע (סוס"י ר"ט) דברכה א' מעין שלש דרבנן מ"מ א"א לפוטרו משניהם מצד סד"ר לקולא דא"כ בודאי יעבור על דרבנן וא"כ דומה לדברי הר"ן פ"ק דמגלה בעיירות המסופקות אם הם מוק"ח דא"א לפוטרם מקריאה לגמרי מצד סד"ר לקולא דא"כ ודאי יעבור על דרבנן ע"כ קורא בי"ד ופטור בט"ו דכיון דקרא בי"ד תו לא עבר בודאי אדרבנן שוב אמרי' בט"ו סד"ר לקולא, וה"נ צריך לברך ברכה א' ועל השני' פטור מצד סד"ר לקולא וכיון דיש דיעות דברכה א' מעין שלש דאורייתא ע"כ נכון יותר לברך ברכה א' מעין שלש, ועל בורא נפשות אמרי' סד"ר לקולא דכיון שבירך ברכה א' מעין שלש תו לא עבר בודאי אדרבנן ואמרי' סד"ר לקולא:
והנה המל"מ פ"א דמגלה הק' סתירת דברי הר"ן אהדדי דבפ"ק דמגלה כ' בסד"ר דסתרי אהדדי קורא בי"ד ופטור בשני, ואילו בפ' ערבי פסחים כ' הר"ן לענין ד' כוסות דספק אי תרי כסי קמאי בעי היסיבה או חרי כסי בתראי וכ' דאע"ג דהיסיבה דרבנן מ"מ א"א לפטור כלן מהיסיבה מצד ספיקא דרבנן דא"כ סתרי אהדדי ע"כ צריך להסב בארבעתן עיי"ש ואמאי ל"א נמי דמיסב בתרי כסי קמאי ובבתראי פטור מצד סד"ר לקולא עיי"ש והנלענ"ד בזה דשאני מגלה שהוא חיבת גברא וכיון דכבר נפטר בקריאה של י"ד מצד סד"ר לקולא חשיב כודאי כעין המבואר במג"א (סי' קנ"ט סק"ו) דכשנוטל ידיו במים שיש בהם ס' מותר לברך עליהם דמצד ס' דרבנן לקולא חשיב כודאי כשרים וכ"כ הפמ"ג (סי' ק"ס) במשבצות (סק"ט) דמותר לברך על נט"י על מים שכשרים מצד ס', וע' בשו"ת נודע בשערים (סי' ט') שנסתפק בזה, ובעניי אני מצאתי' בעזהי"ת בתוס' מנחות (ס"ו.) דשם מבואר להדי' כהמג"א שכתבו שם דמותר לספור ספירת העומר ביהש"מ משום סד"ר לקולא ומותר לברך ג"כ עיי"ש וק' לענין ברכה אדרבא נימא ס' ברכות להקל וע"כ דכיון דמקיים מצות ספירה מצד סד"ר לקולא חשיב כודאי מצו' ושייך לברך עלי' ולא דמי להא דשבת (כ"ג.) ס' דדבריהם לא בעי ברוכי דהתם ס' על שורש החיוב אבל היכא דמחויב בודאי ומקיים מצו' ג"כ מצד סד"ר חשיב שמקיים מצו' בודאי דזה דין עצמיי סד"ר לקולא וכזה כ' הגאון רעק"א בדו"ח מערכה ד' דמצד סד"ר לקולא קנה שביתה בודאי וחשיב שביתתו שם בודאי גמור דקם דינא וא"א למיזל לקולא להיפך עיי"ש וע' ספרי שיח השדה (סי' ו') אריכות בזה, עוד מצאתי ראי' לזה מש"ס ברכות ר"פ תפלת השחר בפלוגתא דר"י ורבנן לענין זמן מנחה עד פלג המנחה או עד הערב ואמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד וכ' הפוסקים דהיינו מצד סד"ר לקולא משום דתפלה דרבנן, ולכאור' ק' דמ"מ איך מותר לו לברך מספק דאולי אין זמן תפלה אז נמצא כל ברכותיו לבטלה דזה א' מן הטעמים דספק ברכות להקל ע' ב"י (סי' ס"ז) וע"כ דמצד סד"ר לקולא חשיב שמקיים מצות תפלה בודאי וליכא שום ס' לא תשא ול"ד להא דאמרי' ס' ברכות להקל משום חשש לא תשא דהתם ס' אם מחוייב משא"כ כאן דמחויב בודאי וכשיתפלל יקיים מצו' ודאית מצד סד"ר לקולא ליכא חשש לא תשא כמו במברך ברכה שמחוייב בודאי דליכא חשש לא תשא והוא ראי' ברורה וכיון דמצד סד"ר לקולא חשיב שיצא בודאי ממילא אי"צ לקרות בט"ו דכבר יצא לגמרי בקריאת י"ד ובהגיע יום ט"ו לא נשאר ס' כלל, וכ"ז במגלה דחובת גברא היא משא"כ היסיבה אינה חו"ג רק חובת הכוסות דהכוסות טעונות היסיבה וא"כ אא"ל דכבר נפטר בהיסיבה דתרי כסי קמאי דבלא"ה לא הי' חוב אקרקפתא דגברא רק חובת הכוסות ואם קמי שמי' גלי' דכוסות אחרונות טעונות היסיבה אא"ל דכבר נפטרו הכוסות אחרונות מהיסיבה ע"י שהסב בתרי כסי קמאי וכיון דעדיין הספק עליהם ע"כ צריך להסב בכלם ודוק, ולפ"ז בנ"ד כיון דכבר בירך ברכה א' מעין שלש ונפטר מחיובו מצד סד"ר לקולא חשיב שנפטר בודאי כמו במגלה ואי"צ לברך בורא נפשות וק"ל, ותו דבלא"ה פשוט בנ"ד דאי"צ לברך בורא נפשות ממנ"פ א"ת מצד סד"ר חשיב ודאי פטור א"כ כבר נפטר בברכה א' מעין שלש וא"ת דאף ע"ג דסד"ר לקולא מ"מ ל"ח אלא ס' א"כ א"א לברך מס' דס' ברכות להקל משום ס' לא תשא ועיקר ההיתר שלנו דל"ח ס' לא תשא כלל משום דמקיים מצוה ודאית מצד סד"ר להקל דקם דינא וא"כ כבר נפטר בודאי בברכה א' מעין שלש ואי"צ לברך בו"נ עוד דאין כאן עוד ס' וק"ל, ולולא סברא זו הי' מקום לומר דכאן צריך שיברך ב' הברכות המסופקות דהי מינייהו מפקיח ולא דמי להא דר"ן ריש מגלה דהתם יום י"ד קודם לט"ו ומסתבר יותר לקרוא בי"ד משא"כ כאן שניהם שקולים ויבואו שניהם דהי מינייהו מפקית דלהדיעות דשניהם דרבנן אין שום יתרון בא' על חברו כמובן אך דכאן בברכה א"א לומר דחייב לברך שני הברכות מצד ממנ"פ הנ"ל דאי סד"ר בודאי לקולא א"כ כבר יצא בברכה א' ואם סד"ר אינו ודאי לקולא א"כ שוב א"א לברך ברכה ראשונה ג"כ מצד ס' לא תשא כאמור, ועוד מטעם אחר א"א לחייב כאן ב' ברכות דכמו דאא"ל סד"ר לקולא לפוטרו מב' הברכות דא"כ ממנ"פ עבר אדרבנן כמ"כ אא"ל דיברך ב' הברכות דא"כ ממנ"פ עבר על לא תשא ע"כ בנ"ד אין דרך לנטות רק שיברך ברכה א' ומשני' יפטר מצד סד"ר לקולא, אך מחמת שיש דיעות דברכה מעין שלש דאורייתא ע"כ נכון לבחור ברכה מעין שלש, [וע' פ"ג דעירובין דס' עירוב כשר והטעם משום סד"ר לקולא וק' לכאור' הא יש קולא גם להיפך שישאר כבן עירו ויהי' לו אלפיים מכאן לעיר ואלפיים מכאן וכיון דסתרי אהדדי לא ניזול לקולא כלל, וע"כ צ"ל כיון דאנן סהדי שזה רוצה לילך לצד זה שהניח העירוב ולא מעבר השני של עירו ע"כ אזלי' לקולא כפי רצונו, וה"נ בנ"ד רצונו יותר לברך ברכה מעין שלש כדי לצי"ח להדיעה דהוא דאורייתא ע"כ אזלינן בזה לקולא שיברך ברכה מעין שלש ולא בו"נ]:
היוצא מדברינו דדבר שספק אם יברך בו"נ או ברכה א' מעין שלש ואין לו מאכלים אחרים לפוטרן יברך ברכה א' מעין שלש וא"כ א"ש מנהג רוב העולם שמברכין על יינות שלנו על הגפן דלדעת הרשב"א ז"ל כל יינות שלנו הם בס' אם צריך לברך עליהם ברכה מעין שלש מצד טכ"ע בתורת סחיטת פירות, הן אמת דבמג"א (סי' ר"ח ס"ק כ"ו) מבואר להיפך, אמנם המג"א לשיטתו (בסי' קנ"ט ס"ק ט"ו) שנשאר בס' אם צריך לברך על מצו' שמקיים רק מספק מצד סד"ר לקולא עיי"ש שכ' בלשון אפשר, וכיון שהי' הדבר מסופק. אצלו מחמת שהוא דבר חדש בלי מקור ע"כ לא מלאו לבו להחליט כן להלכה, אמנם אני בעניי כעין ננס ע"ג ענק שיש לי סיוע מחמת סברת מאור עינינו המג"א ז"ל וגם כ' שכ"מ בב"י, וגם מחמת ב' ראיות הנ"ל מתוס' מנחות (ס"ו.) ומר"פ תפלת השחר שהם ראיות ברורות (שוב מצאתי מפורש כן בשו"ע הרב ז"ל (סי' קס"ח סי"ב) דמצד ס' מותר לברך דכיון דסד"ר לקולא ל"ת ברכה לבטלה ולא ברכה שאי"ל ומותר לכתחלה לברך מצד סד"ר לקולא עיי"ש] לע"ד הקלושה והרטושה דמותר לברך על מצו' שמקיים מצד סד"ר לקולא לא רחוקה היא ולא נפלאת לומר דדבר שס' בברכתו אם בו"נ או ברכה א' מעין ג' יברך ברכה מעין ג', ובכל זאת אם הי' בא לפני נדון אחר כיוצא בזה לא הייתי סומך על דעתי נגד המג"א (סי' ר"ח סקכ"ו) הנ"ל באשר שדברי רבינו הרמ"א ז"ל מורין ג"כ כן, ולא כתבתי זה רק בנדון הנ"ל שהמנהג לברך עליו, חלקי אמרה נפשי שיש להמנהג פנים בהלכה, ובנדון אחר כיוצא בזה שאין עליו מנהג להדי המעיין יבחר, עי' ר"ן פ' ראשית הגז גבי נהוג עלמא כתלתא סבי:
ובעיקר הדבר ראיתי להגאון האדיר מקוטנא ז"ל בישועות מלכו (סי' י"ג) העלה ג"כ דכל שיש יותר מחלק תשיעית בענבים נגד המים ומרגישים טעם יין מושבח מברכין עליו בפה"ג עיי"ש והוא כדברינו אך הוא ז"ל קאתי עלה מטעם אחר: