ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן נג
ברמ"א או"ח (סי' ר"ד ס"ה) פסק דכל שאין במים ששה פעמים נגד היין מברכין עליו בפה"ג [וכ"פ הבכו"ש ושאר אחרונים לענין קידוש] ומשמע במג"א דזה מתאים עם דברי הר"י שבתוס' בב"ת (צ"ז.) דאם יש בו אך א' מששה במים אז טעמו פגום הא פחות מכן שם יין מזוג עליו:
אמנם ק' דהא הר"ן פ' השוכר את הפועל (דף ע"ג:) כ' דהר"י למדה ממימרא דר"א אר"י התם ב' כוסות א' של חולין וא' של תרומה ומזגן ועירבן זה בזה רואין את ההיתר כאלו אינו ושאר המים רבין עליו ומבטלין אותו, ופירשה הר"י ז"ל שכל כוס הי' בו כדי שיעור מזיגה על חד תלת מיא ובשניהם אם נסלק הכוס של חולין יהי' על חד שית ומש"ה שרי דאז טעם היין נפגם עיי"ש וכ"כ הראב"ד ז"ל וא"כ מהר"י ז"ל עצמו מבואר להיפך דשיעור מזיגה אפילו ביין גמור בעינן דוקא על חד תלת ולא יותר, אך דעד שית אף שאינו יין מ"מ אסור מצד טעכ"ע ובששה פעמים מים נגדו הטעם פגום וכ"כ הרשב"א בתה"ב (דף ס':) אליבא דהר"י ז"ל וכ"כ בטויו"ד (סי' קל"ד) איברא שראיתי בס' עטרת ראש והוא ס' יקר ונחמד על מס' ברכות (י"ב. דף ל"ז: מדה"ס) הוכיח דע"כ הר"י ז"ל לא למדה מהא דב' כוסות וחולק על הר"ן ז"ל, אמנם גם לדבריו יקשה פסק הרמ"א ז"ל דהוא ז"ל כ' דיש כמה מיני יינות, והטובים והמשובחים יכולים לקבל מים יותר, אמנם אפי' הגרוע מהם יכול לקבל על חד תלת והיותר משובח לכל אינו מקבל מים רק מעט פחות מששה פעמים נגדו וע"ז בנה כל יסודו לבאר דברי הגמ' בב"ת (צ"ו:) באופן נחמד עיי"ש, וא"כ איך מברכין בפה"ג ביין שיש בו פחות מא' בששה מים מספק דילמא אין יין זה מקבל כ"כ מים, וקו"ח שאין לומר מס' שהוא היין היותר מובחר מכל היינות ומקבל כ"כ מים:
אמת שבב"י יו"ד (סי' קכ"ג) מייתי דעת הר"ן ורא"ש דדוקא בשמרים בעי' על חד תלת אבל ביין גמור אפי' נתן בו הרבה מים כל שיש בו טעם יין מברכין עליו בפה"ג אבל הרי לא כתבו דוקא על חד שית, אך בסוף כ' והרשב"א בת"ה כ' ב' סברות אלו ואח"כ כ' ויש מגדולי החכמים שהתירו אפי' יין של נכרי שנפל לתוך ו' חלקי מים שנוטלפ"ג הוא עכ"ל ויל"פ דגדולי החכמים אלו ס"ל ג"כ לחלק בין שמרים ליין דבשמרים בעינן על חד תלת מיא וביין על חד פחות משית, ולפ"ז א"ש דברי הרמ"א, אמנם נראה דגדולי החכמים שכ' הרשב"א ז"ל כוון לדעת ר"י וראב"ד ז"ל, והרי מקור דין הנ"ל הוא ביו"ד (סי' קל"ה ס"ה) לענין יי"נ, ושם מבואר בטור ובב"י ובטו"ז (סק"ה) שדין הנ"ל נובע מהר"י והראב"ד ז"ל והמקור לזה מהא דב' כוסות א' של חולין וא' של תרומה הנ"ל, וא"כ משם הרי אדרבא ראי' לסתור:
אמנם לענין קידוש מצאתי רפואה מה"ת לאותן היינות לברך עליהם בפה"ג אף לדעת הר"י והראב"ד ז"ל דלכאורה י"ל דכל שאין בו מים רק פחות מששה פעמים אף שאין דין יין עליו כל שטעמו מושבח צריך לברך עלי' בפה"ג מצד טעם כעיקר דלדעת ר"ת ז"ל אמרי' נהפך וחייב על כל זית שבו ולדעת ר"ח כהן ז"ל כל שיש בו כבכא"פ אמרי' נהפך ובשיעור הנ"ל עדיין יש בו יותר מכבכא"פ דבשיעור כא"פ יש ב' דיעות באו"ת (סי' רי"ב) לדיעה א' הוא ג' ביצים וי"א ד' ביצים ולדיעה דכא"פ ג' ביצים ס"ל דשיעור זית הוא פחות משליש ביצה, ולדיעה דכא"פ ד' ביצים שיעור זית הוא כחצי ביצה ע' בשו"ע הרב (סי' תפ"ו) וא"כ בנ"ד לכו"ע יש ביין יותר מכבא"פ כל שאין בו רק פחות משש נגד המים דוק ותשכח ואמרי' נהפך, ואפי' לענין מצה קימ"ל באו"ח (סי' תנ"ג) דמועיל טכ"ע וכבאכ"פ למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ויוצא בכל זית שבו, ולמה יגרע לענין בפה"ג, אמנם יש לחלק דשאני לענין איסורין דאין דנין רק לענין האיסור שנותן טעם וכן לענין מצה, ואף דיש ג"כ היתר שיש בו טעמו וממשו מ"מ חייב מצד חלק האיסור שבו, משא"כ לענין ברכה הרי גם המים טעונין ברכה ומאי חזית למיזל בתר יין שאי"ב רק טעם יותר ראוי למיזל בתר המים שיש בו טעם וגם ממש וע"כ יותר ראוי לברך שהנ"ב על חלק המים שיש בו טעמו וממשו, וכ"ז לכתחלה אמנם בדיעבד אם בירך בפה"ג שפיר יצא דהרי גם שם יין עליו מצד טכ"ע ונהפך, אך דגם שם מים עליו, וע"כ נכון לכתחלה לברך שהנ"ב, אבל בדיעבד שפיר חשיב ברכה טובה דחשיב כיין ג"כ מצד טעכ"ע ונהפך, ולפ"ז י"ל כמ"ש האחרונים (ברס"י רצ"ז) דאפי' כשאין לו בשמים רק שאר מינים דבחול צריך לברך ברכה המיוחדת להם כגון בורא עשבי בשמים או עצי בשמים מ"ט במוצש"ק יברך בורא מיני בשמים כיון דבדיעבד יוצא בזה כדי שלא לשנות מנוסח הקידוש של כל ישראל ה"נ י"ל בנ"ד כל שבדיעבד יוצא בבפה"ג בקידוש יברך לכתחלה בפה"ג שלא לשנות:
והנה בש"ס בב"ת (צ"ו:) ת"ר א' שכר שעורים וא' שכר תמרים וא' שמרי יין מברך עליהם שהנ"ב אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין מברך עליהם בפה"ג, אמר רבא דכו"ע רמא תלתא ואתי ארבעה חמרא הוא רבא לטעמי' דאמר רבא כל חמרא דלא דארי על חד תלת מיא לאו חמרא היא רמא תלתא ואתא תלתא ולאו כלום כי פליגי דרמא תלתא ואתי תלתא ופלגא דרבנן סברי תלתא עייל ותלתא נפיק פש לי' פלגא ופלגא חמרא בשית פלגא מיא לאו כלום הוא ואחרים סברי תלתא עייל ותרין ופלגי נפיק פש לי' כוזא וכוזא חמרא בתרי ופלגי מיא חמרא הוא, והנה ק' טובא בסוגי' זו כמו שהק' בס' עטרת ראש ברכות (י"ב: דל"ו: מדה"ס) א') דלא קאמר הש"ס מג' עד ד' פליגי, ב') דהדיוקים סתרי אהדדי דמדקאמר הש"ס רמא ג' ואתי ד' חמרא הוא משמע דבמעט פחות מד' נמי פליגי והדר קאמר דבתלתא ופלגי פליגי דמשמע דביתר מעט מתלתא ופלגא לא פליגי, ג') דהדר קאמרי דברמא ג' ואשכח ג' ולא כלום הוא ופי' רשב"ם דטעמא דליכא רגל"ד לומר דמן המים נשארו ויין יצא ובמעט יותר מג' כיון דאיכא רגל"ד דיצא יין פליגי והדר קאמר ג' ופלגא פליגי משמע דבמעט פחות מג' ופלגא לא פליגי, ועוד דקדוקים רבים, והנה בשטמ"ק בב"ת שם בשם תוס' הרא"ש דלאו דוקא קאמר פלגא דשיתא פלגי לא קאי דכל שהוא פחות מרביעית יין אין מברכין עליו בפה"ג, אך לפ"ז לא נתיישבו עדיין דקדוקים הנ"ל ואענה חלקי ע"ד שתירץ הג' עטרת ראש ז"ל לחלקם לה' בבות עיי"ש דבריו הנחמדים אך הוא ז"ל כ' באופן אחר ואנחנו נתרץ לפי דרכנו ע"פ הקדמה הנ"ל דמצד טעכ"ע לכתחלה צריך לברך שהנ"ב כמו הממש ובדיעבד יוצא בבפה"ג ועפ"ז יש לבאר הסוגי' שיש ה' בבות בדין זה:
בבא א', רמא ג' ואתא ג' גם לאחרים מברכין שהכל דכיון דיצא בצמצום כמו דרמא ש"מ שלא נבלעו בהשמרים כלל, וע"כ אפי' אם בדיעבד בירך בפה"ג לא יצא דליכא טעמא אלא קיוהא בעלמא:
בבא ב', רמא ג' ואתא ג' וכ"ש עד תלתא ופלגא דלרבנן דלא ס"ל כלל האי סברא דמים נבלעין בשמרים ויין וצא, א"כ בע"כ אין כאן א' מששה יין ובודאי קיוהא בעלמא הוא ואפי' בדיעבד לא יצא בבפה"ג, ולאחרים דמסתמא אמרי' דמים נכנסין ויין יוצא אלא שאין אנו יודעין כמה ע"כ לכתחלה שהכל ובדיעבד יצא בבפה"ג, דאולי יש יותר מא' בששה יין נגד המים ואיכא טעכ"ע טעם גמור וגם כדאכ"פ יוצא בבפה"ג בדיעבד:
בבא ג', רמא ג' ואתא ג' ופלגא לרבנן ל"א כלל שנכנס מים ויצא יין א"כ בודאי ליכא רק א' משית וליכא טעמא לא יצא אפי' דיעבד בבפה"ג, ולאחרים אפי' לכתחלה בפה"ג דכיון דאמרי' נכנס מים ויצא יין א"כ לכה"פ נכנסו מים כ"ד ויצאו יין כ"ד, וכל שיש יוצא מא' בשש ביין איכא טעם גמור, ואע"ג דלא מצינו לברך ברכה מצד טכ"ע וכ"מ ברמב"ן ורשב"א בב"ת (צ"ו.) דמצד טכ"ע ל"ש לברך ברכה על הפרי שאין כאן רק טעם ממנה. והסברא משום דיותר נכון למיזל בתר גוף הדבר שקיבל הטעם שיש בו טעמו וגם כל ממשו, מלמיזל בתר הדבר שאין כאן רק טעם לבד ממנו, ולא דמי לאיסורין ולמצה דאזלי' בתר טעם דהתם א"א להתיר מחמת העיקר כיון דאסור מחמת הטעם, ומה בכך דמצד העיקר אינו אסור מ"מ אסור מצד הטעם, ע' כזה בש"ך יו"ד (סי' ב' סק"ל) וכן במצה אף שאינו יוצא מפאת העיקר מ"מ יוצא מפאת הטעם שהוא ג"כ כעיקר משא"כ לענין ברכה אע"ג דמצד טכ"ע שייך לברך בפה"ג מ"מ הרי גם העיקר צריך ברכה ומה חזית למיזל בתר טעם לבד הלא מוטב למיזל בתר הדבר שיש בו גם הממש, אך נראה דסברא זו שייך רק לכתחלה אמנם בדיעבד שכבר ברך על הטעם ג"כ יוצא דסו"ס קי"ל טעכ"ע ונהפך ואף שעשה נגד היושר דיותר ראוי למיזל בתר העיקר מ"מ ברכה טובה היא כיון דטעם כעיקר:
וע"כ בנידון דידן ברמא ג' ואתא ג' ופלגא אף לכתחלה בפה"ג דאיכא תרי צדדין לבפה"ג לאחרים, א' דילמא נכנס הרבה מים ויצא יין באופן דאיכא על חד תלת דאז הוי יין גמור ואז אפי' לכתחלה בפה"ג ותו דאפי' נימא דלא יצא רק מעט יין מ"מ בדיעבד בבפה"ג יוצא ואע"ג דגם לענין שהכל איכא ב' צדדין א' דילמא הוא פחות מעל חד תלת ולכתחלה שהכל, ואפי' תימא דאיכא על חד תלת והוי יין גמור מ"מ על כלן אם אמר שהכל יצא מ"מ ס"ל לאחרים דשוב הבפה"ג מכריע שיש לו יותר חשיבות דכיון דב' הברכות יש להם זכיות שוות מברכין ברכת בפה"ג שהוא יותר חשובה:
בבא ד', רמא ג' ואתא יותר מג' ופלגא בזה לרבנן לכתחלה שהנ"ב ובדיעבד בפה"ג כיון דליכא מים רק פחות משית וטעמו טוב יוצא בדיעבד בבפה"ג מצד טעכ"ע כנ"ל:
בבא ה', רמא ג' ואתא ד' בזה גם לרבנן לכתחלה בפה"ג כיון דאיכא על חד תלת שזה שיעור מזיגה הוי יין גמור לכו"ע, ואם כנים הדברים יש מזה ראי' לדברינו הנ"ל דאף שאין עליו דין יין מזוג כל שיש בו טעם יין מושבח יוצא עכ"פ בדיעבד בברכת בפה"ג:
[ואם כנים דברינו יש לכאורה למצוא היתר גם להמערבין אפי' יותר מאחד במים [מלבד שיש דיעה בב"י יו"ד (סי' קכ"ג) דאפי' יין נו"ט עד ששים] דהרי יש ב' דיעות (בסי' ר"ב ס"י) פירות ששראן או בשלן במים אם מברך שהנ"ב או בפה"ג, והנה בתה"ב בדיני יי"נ בית ה' שער ה', (דף ס"א. מדה"ס) כ' וז"ל כ' הראב"ד ז"ל יין במים אם נתערב כדי שיהי' המים ראוין לשתיי' על ידו "בתורת יין" וכו' דאסורין בהנאה, משמע מדבריו דאפי' ביותר על חד שית במים יש בו ג"כ טעם טוב ומושבח, אך שאין לו טעם טוב שיהי' ראוי בתורת יין, וכעי"ז כ' באגלי טל מ' דש (ס"ק י"ז אות קטן מ"ז) בהגה עש"ה, לפ"ז י"ל דאף ביותר מא' בשית אף דל"ח יין מ"מ לא גרע משאר טעם פרי דלהרא"ש מברך בפה"ע, וה"ה דיוצא בבפה"ג כמ"ש במק"א, אך יש לדחות לפמ"ש בשו"ע הרב ז"ל (סי' ר"ב סי"ב) דאפי' להרא"ש היי"ד כשנתבשל עיקר לצורך הפרי אבל אם העיקר נתבשל אך לצורך המשקין לכו"ע אין מברכין בפה"ע עיי"ש וכאן הרי שורה הצמוקים רק לצורך המשקין לא לצורך אכילת הצמוקים]: