ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן נ
נלע"ד דאם עשה שאור פחות פחות מכשיעור חלה וכשנעשה שאור צורפים יחד כשיעור חלה פטורה מן החלה ואע"ג דפ"ק דחלה מפורש דשאור חייב בחלה היי"ד דכבר חל עליו חיוב בטרם נחמץ כ"כ עד שיפסול מאכילת כלב ותו לא פקע וכ"ז כשהי' בו מתחלה שיעור חלה אבל בלא הי' בו בתחלת לישה כשיעור חלה עד שנעשה שאור ואז נפסל מאכילה כדאיתא בתוספחא דשאור נפסל מאכילת כלב ואז א"א שיחול עליו חיוב חלה כיון דאינו ראוי לאכילה וכל שאי"ר לאכילה פטור מחלה כמפורש בפ"ק דחלה לענין עיסת הכלבים שאין הרועים אוכלין ממנו, ואע"ג דעומד לאכילה כשיתערב בפת מ"מ כיון דבעינו אי"ר לאכילה לאו אוכל היא כדאיתא בנדה (נ"א.) דתבלין אינו מטמא טומאת אוכלין כיון שאינו עומד לאכילה בפ"ע וברש"י בב"ת (כ'.) דמלח אינו מקבל טומאה משום דאינו נאכל בעינו רק ע"י תערובות, והשתא קו"ח היא דהרי עיסת הכלבים שאין הרועים אוכלין ממנו מקבלת טו"א כדאיתא בפ"ק דחלה ומ"מ פטורה מחלה, הנה דלענין חלה צריך שיהי' יותר ראוי לאכילה מלענין טומאת אוכלין קו"ח לתבלין דל"ח אוכל לענין טומאה כש"כ שאינו חשיב אוכל לענין חלה:
שוב נתיישבתי די"ל כיון דילפי' חלה לחם לחם ממצה דדוקא ה' מינים חייבים בחלה משום שבאין לידי חימוץ ה"ה דילפי' דגם שאור חייב בחלה כמו דחייבין עלי' משום חמץ משום דחזי לחמע בו עיסות אחרות כמ"ש הר"ן פסחים (מ"ה:) והא דעיסת הכלבים שאין הרועים אוכלין ממנה פטורה מחלה שם אין ראוי לחמע בו עיסות אחרות ואפי' נימא דראוי מ"מ אין כח החימוץ בא מחמת שאינו ראוי משא"כ בשאור דכל כח החימוץ שיש לו הוא מחמת שאינו ראוי ע"כ אין זה נחשב חסרון כמו שאין נחשב חסרון לענין חמץ דאין היקש למחצה:
מ"מ יש לדחות דהרי ילפי' ממצה וא"כ עכ"פ צריך שיהי' דבר שיהי' שייך בו מצה [ואף דבעי' שיהי' בא לידי חימוץ היינו ג"כ משום דבלא"ה אין יוצאין ידי מצה] וא"כ אין למילף מיני' שאור שכל המין הזה היפך מצה ואף דגם חמץ חייב בחלה מ"מ אין החיוב מפאת מהות חמץ שבו משא"כ בשאור שאנו רוצין לחייב מחמת דחזי לחמע עיסות אחרות שזה מצד מהות שאור שבו. וצ"ע לדינא: