ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן לו
ע"ד דשאילנא קדמיכון מה שהעולם מתפללים אחר ד' שעות ואומרים אז ברכות ק"ש והרי מפורש בשו"ע סי' נ"ח ס"ו דאם קורא אחר ד' שעות קורא בלא ברכותי' וא"כ כל הברכות הם לבטלה ח"ו עכת"ד:
הנה בזה ראיתי בס' עטרת זקנים [שנדפס עם ספר ויעש אברהם] נתפלא על מה שכ' בשו"ע כדעת הרא"ש דאחר ד' שעות אסור לברך ברכות ק"ש דהרי השו"ע דרכו למשוך אחר דעת הרמב"ם והרמב"ם פסק בסופ"א מה' ק"ש דברכות ק"ש זמנם כל היום וכן מורה סתימת לשון הבה"ג והרי"ף ז"ל שכ' סתמא לשון הגמרא הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות ומברך לפני' ולאחרי' משמע כל היום עוד הביא שם ממהרי"ל ה' תפלה בשם מהר"ש ז"ל מווינא דאם נאנס ולא קרא יכול לקרות בברכותי' כל היום כולו והמחבר ז"ל כתב דנראה דדעת מהר"ש כרב האי גאון שהביא הרא"ש דזמנה עד ד' שעות אך עשה פשרה שאם נאנס זמנה כל היום ולענ"ד הקלושה מצאתי להם עוד רפואה מן התורה אפי' לדעת הרא"ש דהנה ברי"ף ורא"ש ריש פרק תפלת השחר דאע"ג דהלכה כר"י דתפלת השחר עד ד' שעות מ"מ היכא דטעו וצלי בתר ד' שעות שכר תפלה יהבו לי' שכר תפלה בזמנה לא יהבו לי' ובשו"ע סי' פ"ט כ' ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות שכר תפלה מיהא איכא וזה כ' עפ"י פירושו השני בב"י דכוונת הרי"ף והרא"ש עד חצות דוקא דכיון דלחכמים זמן תפלה לכתחילה עד חצות לר"י נפיק עכ"פ בדיעבד, והנה לפי"ז לכאורה תמוה טובא איך כתב הרא"ש דאחר ד' שעות אסור לברך ברכות ק"ש והמברך עובר בלא תשא דכיון דברכות ק"ש עצמן אין להם שום זמן בש"ס ואנו באים לדמותן לזמן תפלה [שבאמת גם זה חידוש עצום דבר שנאמר בגמ' סתם הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות מנלן להגביל להם זמן ומה ענינם לתפלה שהוא נגד תמיד של שחר ע"כ זמנו כמו תמיד של שחר אבל מה דמות יערוך לזה ברכות ק"ש וצ"ל טעמו דכיון דמצוה להסמיך גאולה לתפלה חשובי ברכות ק"ש עצמן ג"כ חלק מן התפלה. ואעידה ב' עדים נאמנים א' דרבינו יונה רפ"ק דברכות כתב דסמיכת גאולה לתפלה חשוב כמחדש דבר בתפלתו. הנה דחשוב כחלק מן התפלה. שנית מרשב"ם פסחים קי"ז: ד"ה צריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום בין בכוס ובין בתפלה. וקשה הא בתפילת ליל שבת אין מזכירין יצ"מ וצ"ל כיון דסומכין גאולה גם לתפלה של ערבית חשוב זה כמו יצי"מ בתפלה ע"כ יליף לה מתפלה] אבל הרי כתב הרא"ש עצמו דגם תפלה זמנה בדיעבד עד חצות ואיך נחמיר בברכת ק"ש שאין להם זמן כלל בש"ס יותר מן התפלה ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. וצ"ל א' משנים או דהרא"ש כתב זה רק אליבא דרב האי גאון שהביא בשמו דזמנה עד ד' שעות משמע דלית לי' הא דרי"ף ורא"ש ר"פ תפה"ש דזמן תפלה בדיעבד עד חצות דהרי כאן בדיעבד מיירי] ע"כ כ' דלפי"ז אח"כ עובר בלא תשא:
ועוי"ל דמש"כ הרא"ש אח"כ אין הפי' אחר ד' שעות רק על אחר חצות הגם שהוא דוחק קצת טוב שנדחוק בלשון מלדחוק בענין גם יתכן לומר דתרווייהו איתנייהו כי מחמת שדעת בה"ג נראה בעליל דזמן תפלה רק עד ד' שעות ודעת הרא"ש דבדיעבד זמן תפלה עד חצות כמ"ש להדיא ר"פ תפה"ש ע"כ כ' סתם אח"כ [ולא אחר ד' שעות] לישנא דמשתמע לתרי אפי למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וזה המחוור. נמצא דלענין הלכה דקיי"ל דזמן תפלה בדיעבד עד חצות גם זמן ברכות עד חצות ולדעת הב"ח דזמן תפלה בדיעבד עד ששה שעות ומחצה זמן מנחה גדולה ה"ה דזמן ברכות ק"ש עד מנחה גדולה שאין שום סברא להחמיר בברכות ק"ש יותר מבתפלה כנלע"ד נכון בעזהשי"ת ליישב מנהג ישראל:
וחוץ לדרכנו נראה ליישב קו' הנ"ל על הרא"ש לפמ"ש בסידור נהורא [באמצע ברכת אתה גבור בשמו"ע] דאע"ג דמותר להתפלל שחרית עד חצות מ"מ הוי רק א"י בגדר תשלומין וע"כ אם שכח ואמר מוריד הגשם בימות החמה וצריך לחזור ולהתפלל אסור להתפלל תפלה זו השני' רק עד ד' שעות שהוא עיקר זמן תפלה ואם לא נזכר עד אחר ד' שעות ימתין עד זמן מנחה ומתפלל ב' תפלות א' למנחה ושני' לה לתשלומין של שחרית עיי"ש ומש"כ דכשמתפלל אחר ד' שעות הוי רק בגדר תשלומין כ"כ גם הב"ח סי' פ"ט אך דאחר שהגיע זמן מנחה ל"מ תשלומין רק בשוגג וכשעדיין לא הגיע זמן מנחה מהני תשלומין לשחרית אפי' בהזיד וכ"מ בפר"ח דמה שמותר להתפלל עד חצות גדר תשלומין עליו. ולפי"ז י"ל דזמן ברכת ק"ש הם רק בעיקר זמן התפלה עד ד' שעות ולא אח"כ שהוא רק בגדר תשלומין. ולא מצינו תשלומין רק לתפלת י"ח ולא על ברכת ק"ש אך דין הנ"ל שבנה ע"ז בסידור נהורא צ"ע דאם נימא דמי ששכח איזה דבר בשמו"ע וחוזר ומתפלל צריך להתפלל דוקא בעיקר הזמן. ולא בזמן תשלומין א"כ גם אחר מנחה לא יתפלל דאז מפורש בגמ' דהוי תשלומין וצ"ע:
ומענין לענין נלע"ד ליישב מנהג כמה צדיקים מדורות שלפנינו שהעניקו חמה בקומתן שהתפללו אחר זמן תפלה והרבה גדולים מהמתנגדים צווחו עליהם ככרוכיא וראיתי בס' עטרת זקנים שגדול א' שאל להגאה"ק מטשעכינאו זצ"ל למה אינו מוחה באותן הצדיקים שמאחרין זמן תפלה דעברו אדרבנן וברכותיהן לבטלה. וע"ז השיב הגז"ל דקימ"ל עבירה גוררת עבירה ואם הי' בזה עבירה כבר היו נוטין לגמרי מדרך התורה וכשאנו רואים שהם יראים את ד' ונזהרין בכ"ד יותר משאר העם מזה מוכח שאין בזה עבירה עכ"ד [והנני להוסיף משהו כי ממה שנראה אצל הצדיקים שמתקיים בהם מש"כ בשו"ע או"ח סי' צ"ח וז"ל וכך היו עושים חסידים, ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונים בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיית קרוב למדרגת הנבואה עיי"ש אשר מזה נראה בעליל כי ד' שוכן עליהם בשעת תפלה. ואם הי' זה מפעל עבירה לא הי' אפשר זה. ובזה"ק תרומה דף קכ"ח. ורוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי וכו' וברעותא דלבי' ונפשי' ולואי דיכול למרווח לי' דישוי מדורי' עמי' ועכ"ד דיהך בארח מישור דלא יסטי לימינא ולשמאלא עיי"ש וכש"כ דבעידנא דעסיק בעבירה, א"א דרוח קודשא תשוי מדורא עמי' ומזה נראה בעליל שאינה עבירה] ויען אמרו במשנה סנהדרין הכל מלמדין זכות אכתוב מה שנלע"ד בזה בהקדם. דברי הגמ' מגילה כ"ז. בית גדול ח"א שמגדלין בו תורה [וח"א שמגדלין בו תפלה] נלע"ד הפי' עפמ"ש בסה"ק אור החמה פ' וילך בד"ה תאנא דע"י לימוד התורה כראוי מקבלת התורה עצמה שלימות עיי"ש וזה שמגדלין בו תורה שמוסיף גדלות בגוף התורה ע"י לימודו. ומינה דה"ה מ"ד שמגדלין בו תפלה היינו שהתפלה עצמה מתגדלת ביתרון שאת ע"י האדם השלם שמתפלל כראוי, ולע"ד מי שמתפלל בסגנון זה אין לך חדוש דבר בתפלתו גדול מזה ובחדוש הרי קיי"ל ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו:
הנה זכינו לדין דאין בזה חשש ברכה לבטלה ח"ו. אך עדיין לא נתיישב לגמרי דסו"ס אין זה רק תפלת נדבה. וא"כ לכאו' עדיף יותר להתפלל בזמנה שתהי' תפלת חובה דגדול המצווה ועושה. אמנם המעיין בשו"ע הרב ז"ל ה' ת"ת פ"ד ס"ה ימצא תי' לזה שכ' דאע"ג דמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה היינו מתפלת י"ח הקבועה אבל תפלה בדביקות וברעותא דליבא שלים דוחה ת"ת דתפלה כזו באהוי"ר גדולה מת"ת וקודמת לה עיי"ש וכיון דתפלה כזו קודמת לת"ת במי שתורתו אומנתו ות"ת של איש כזה דוחה תפלת חובה. קו"ח דתפלה בדביקות קודמת לתפלה של חובה ולענ"ד הוא תי' מספיק בעזה"י:
וי"ל עוד בהקדם דברי תוס' ברכות י"ד. דאע"ג דעל חבטת ערבה לא תקנו ברכה משום דאמנהג לא מברכינן מ"מ בקריאת הלל דאפי' בלאו מצוה דהלל הוא כקורא בתורה מברכינן. ולכאו' ק' טובא דעל מצות ת"ת כבר בירך בבוקר ברה"ת אך דעתה מברך על קריאת ההלל וכיון דמצד הלל ליכא מצוה רק מנהגא למה מברכין וי"ל בדרך אגדה דלעולם אם המצוה נעשה בדחילו ורחימו דפרחא לעילא ושם למעלה מן הזמן וכל ששם מצוה עלה בשום פעם שפיר דמי. אך דא עקא דכשאין עושה המצוה בזמנה אין שם מצוה עלה ולא פרחא לעילא. וע"כ אם בהלל ל"ה שום צד מצוה רק מצד קריאת הלל נמצא דכשאינה בזמנה הוא פעולה בטלה ל"ש לברך עלה אמנם כיון דהלל הוא מצוה בלא"ה מצד דהוי כקורא בתורה. ושוב פרחא לעילא מחמת קצת מצוה זו ואחר שפרחא לעילא ששם אין שייך הגבלת זמן שוב נעשה ממנה גם מצות הלל ושפיר שייך לברוכי עלה:
וא"כ ה"ה בנ"ד בשלמא מי שמתפלל אחר הזמן שלא כדין לגמרי אין עלי' שם מצוה כלל. משא"כ הצדיקים הגדולים שמוסיפין שלימות והגדלה בהתפלה דזה חשוב חדוש דבר בתפלתו ול"ח לבטלה דהוי תפלת נדבה ושוב פרחא לעילא וכיון דפרחא לעילא שוב מקיים גם מצוה של תפלה הקבוע דחשוב כמו תפלה בזמנה כסברא הנ"ל:
עוי"ל בהקדם מה שהגיד הה"ק מרוזין זצ"ל דקודם החטא הי' כל היום ראוי לתפלה אך אחר החטא נתקלקל האויר ובא אאע"ה וזיכך זמן לתפלת שחרית ויצחק זיכך זמן לתפלת מנחה ויעאע"ה זיכך זמן לתפ"ע עכתדה"ק. וממוצא דבר אתה למד דה"ה אחר התקון שישוב הכל כמו שהי' קודם החטא כידוע יהי' ג"כ זמן תפלה כל היום. וידוע מכתבים דעיקר הבירורים שגורמים לקץ הגאולה הוא ע"י תפלה בכוונה הראוי'. והנה ברשב"א מנחות ד' לענין עומר דאע"ג דקרבן צריך להיות ממשקה ישראל מ"מ כיון דעומר מתיר איסור חדש חשוב ממשקה ישראל מצד באין כא' ואע"ג דיש די עבודות ובשעה שעושה ג' עבודות ראשונות עדיין אינו ממשקה ישראל מ"מ דנין על כללות עבודות וכיון דע"י כוללת כלן יותר איסור חדש חשוב כאילו גם מעיקרא הי' ממשקה ישראל עכ"ד וי"ל דככה הוא בנ"ד דכיון דכלליות כל התפלות במשך ימי הגלות הם הם הפועלים הבירורים לקרב קץ הגאולה וקץ התקון שייך בכל תפלה בפ"ע ג"כ באין כא' וחשוב לגבי כל תפלה כאילו כבר הגיע שעת התיקון וממילא כל היום כשר לתפלה כמו לעתיד ולא צריך זמן תפלה [מובן דטעם זה שייך רק בגדולי הצדיקים אשר תפלתם זכה ובטוחים בעצמם שפועלים בירורים לקרב הגאולה] וגם זה נכון בעזהי"ת ות"ל ית' וית' שזכיתי לברר מקחו של צדיק מנהג קדושי עליון זצוקללה"ה זי"ע:
עוד יש ליישב מנהג הצדיקים ואקדים מש"כ המהרי"ל ז"ל בליקוטים על הגמ' יומא נ"ג. דהמתפלל צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו ואם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו והדבר מתמי'. וביאר המהרי"ל כעין דאמרי' יומא פ"ו: עבירות שהתודה ביו"כ זה לא יתודה ביו"כ אחר ואם חזר והתודה דומה לכלב ששב על קיאו וביארו דכיון דכבר נמחל על החטאים שעברו מה שמתודה הוא על חטאים חדשים שרוצה לעבור ג"כ דומה לכלב ששב על קיאו וה"נ כשמתפלל ודאי נמחל לו על חטאיו וכשחוזר תיכף מסתמא כוונתו מחמת שרוצה לחטוא עוד ע"כ רוצה להתפלל על מה שיחטא ע"כ דומה ג"כ להנ"ל עכ"ד, ולכאו' תמוה דבשלמא מתוודה עיקר הכוונה שימחלו לו על מה שחטא ומה דמות יערוך לזה תפלה שיש בה כמה ענינים של בקשה על בינה ודעת ועל רפואה ועל פרנסה ועל קבוץ גליות וכו' וכו'. ולמדחי מזה דלעולם כל התפלה ראוי להיות רק על חטא למחול לו אך כלפי שאמרו הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ע"כ כל דבר שחסר לו הכל הוא בסיבת חטא וכשמתפלל על צרכיו עיקר המכוון להתפלל למחול לו על החטא שגרם לו חסרון זה וכן על קבוץ גליות ועל בנין ירושלים מחמת שאמז"ל כל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו והיינו שלא תיקן חלקו מה שהוא מעכב בבנין בהמ"ק על עוונותיו ומתפלל שימחלו לו וממילא יהי' נבנה חלקו בבהמ"ק. וסוף דבר כל הבקשות עיקר המכוון מהם הוא מחילה וסליחה ע"כ שפיר דמהו המהרי"ל ז"ל להא דיומא פ"ו: קיצור הדבר דעיקר התפלה ראוי להיות על מחילה וסליחה וכפרה על עונות או על קיצור בעבודה ואפי' בצדיק היותר גדול שייך זה כידוע המעשה דרס"ג שכל שנתעלה יותר הי' עושה תשובה מחדש על קיצור בעבודה. ובזה יובן הא דאמרי' בברכות כ"ח: דתפלה קצרה הוא אפי' כשהם פורשין לעבירה יהי' צרכיהם לפניך. ולכאו' תמו' דכל קיצור צריך להיות מעין תפלה הארוכה. והרי לא נמצא בכל תפלת י"ח תפלה כזו ולפמ"ש א"ש דזה כל תכלית המכוון מכל הבקשות שבתפלת י"ח שלא יעכבו עונותיו מלמלאות כל צרכיו וא"כ שפיר הוי תפלה קצרה מעין כל תפלת י"ח הארוכה וזה ראי' גדולה לדברינו. עתה אקדים מה שלמדתי מס' הזכות להחידושי הרי"ם זצ"ל טעם דאם יכול לחדש דבר בתפלתו יכול לחזור ולהתפלל משום דזה מ"ע דאורייתא להתפלל על מה שצריך להתפלל כמ"ש רמב"ם וסמ"ג וע"כ אם נתחדש לו דבר שצריך הר"ז עיקר מ"ע דתפלה. ומזה נשמע שמותר להתפלל כל התפלה בשביל צורך א' שנתחדש לו בברכה א'. ומי שמתאחר בתפלה מחמת שמרגיש בעצמו שיתלהב אז יותר בתפלתו ואין ס' שאז ירגיש יותר כאב מחרבן בהמ"ק וגלות ישראל דכל שמתלהב יותר בתפלה מתפרץ ממנו יותר מצוקת נפשו במילי דשמיא על קצור בעבודה אשר אפשר דזה מעכב קבוץ גליות ובנין ירושלים ושאר בקשות התפלה וכל שמרגיש יותר מצוקת נפשו בזה חל עליו חיוב דאורי' של בקשת צרכיו שהעיקר הוא כשמרגיש שחסר לו. וכל שמקיים מ"ע דאורייתא בתפלה זמן תפלה כל היום. כנלענ"ד נכון, יצאתי מגדרי לערב דברי אגדה בהלכה מחמת שהדבר נוגע ליישב מנהג צדיקים יס"ע זצ"ל:
מלבד זה כ' בב"ח או"ח סי' רי"ד בשם הגאון ר"י פאלאק ז"ל וז"ל שאל תלמיד אחד בבהמ"ד מפני מה לא תקנו אנכה"ג מלכות בכל י"ח ברכות והא ר"י קאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה והשיב לו הגאון הנ"מ ברכת פירות וברכת מצות וכ"ד שאדם נהנה וכו' אבל תפלה של שבח ובקשות הוא ואי"ח על ברכה של שבח על שום מעשה כה"ג לא אמר ר' יוחנן וה"נ אר"י וכו' הלואי שיתפלל אדם כל היום כלו ואי אירא דברכה של תפלה כשאר ברכות של חיוב מי יכול לחזור ולהתפלל הא אמרי' כל המברך ברכה שאי"צ עובר משים לא תשא עכ"ל הגם כי גוף קושייתו למה אין מזכירין מלכות בשמו"ע כתובה בתוס' ברכות מ': ודף מ"ט. ותירצו שם תירוצים אחרים מ"מ מדהעתיק הב"ח ז"ל דבריו ש"מ דשמיעא לי' וסבירא לי' כן דבשמו"ע לית בה משום ברכה שאי"צ [וצ"ל דכל הסברות שכ' שם התוס' דף מ"ט. דחשיב כמו מלכות משום דסמוכות לחי וקים או משום דאלוקי אברהם חשיב כמו מלכות כ"ז ל"מ רק לקולא אבל לא לחומרא וכעין דאמרי' בפ' ערבי פסחים לטובה מצטרף לרעה לא מצטרף העירנו לזה קצת ח"א ונכון] ויש להביא ראי' לזה מרשב"א סי' צ"א שהובא בפמ"ג סי' ק"ז סקי"ב דלמ"ד ס' תפלה חוזר ומתפלל חובה ור"א דאמר אינו חוזר היינו דאי"צ ומינה דמ"מ רשות גם לר"א וק' כיון דפטור איך יהי' רשות הא הוי ס' לא תשא וע"כ דבתפלת רשות ליכא לא תשא ואפי' למ"ש הרשב"א בחי' בשם גאון דלמ"ד חוזר הוא רשות ולמ"ד אינה חוזר אסור לחזור אין ראי' להיפך די"ל הטעם דהוי כמקריב ב' תמידין דאיכא בל תוסיף כמ"ש הרי"ף פ' מי שמתו ולא משום לתא דלא תשא:
עוד ראי' מברכות כ"ו: טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש ב' של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשני' ואם הבדיל בשני' ולא הבדיל בראשונה שני' עלתה לו ראשונה לא עלתה לו. והקשיתי לעיל דלא עלתה לו משמע הא איסורא לא עביד בתפלתו והרי התפלל ח"י ברכות לבטלה ולהנ"ל א"ש:
עוד ראי' מברכות כ"ז. לענין פלוגתא דר"י ות"ק אם תפלת המנחה עד הערב או עד ד' שעות אמרי' השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ודלא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד וכתבו הפוסקים משום דתפלה דרבנן וסד"ר לקולא אבל ק' דלעומת זה איכא לא תשא ח"י פעמים ועם ברכת המינים י"ט פעמים. ואף שכ' המג"א סי' קנ"ט סק"א דהיכא דנוטל ידיו בס' נטילה מותר לברך דכיון דס' נט"י טהור חשיב כמקיים מצות נט"י בודאי ומצי לברך. וכזה מבואר בתוס' מנחות לענין ספירה בהש"מ כ"ז כשהמצו' דבר בפ"ע ויוצא בה מספק שפיר מברך ג"כ וצונו דחשיב כמצו' ודאית משא"כ בזה דהס' על הברכה עצמה הרי הלכה רווחת בפוסקים דאסור לברך מס' משום ס' לא תשא ואף שיש לדחות בזה אמנם לפי דברי הב"ח א"ש ברווחא